התחזות בבדיקה אצל מומחה רפואי מטעם בית המשפט

התובע התלונן על כאבים בברך הימנית ובמפרק הירך הימנית, על נפיחות ברגל השמאלית ועל העדר תחושה באותה רגל. הוא נכנס אל הרופא כשהוא מוסע על כסא גלגלים אך לאחר שיחת הבהרה קם מכסא הגלגלים ומהלך בחדר הבדיקה על שתי רגליו ללא תמיכה של מקל, הליכון או קביים. בית המשפט קבע כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה, נעשה נסיון של ממש מצד התובע להעמיד פנים כי נגרמה לו נכות קשה המצדיקה ריתוקו לכסא גלגלים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחזות בבדיקה אצל מומחה רפואי מטעם בית המשפט: 1. התובע הוא נגר במקצועו, יליד 23.8.53, אשר נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ביום 9.3.87. תובענה ראשונה בה ביקש התובע לפסוק לו פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הוגשה לבית משפט זה ביום 13.1.88 ותוייקה בת.א. 44/88. הדיון בה התנהל בפני כב' הנשיא נ. קליינברגר, וביום 23.1.94 ניתן בה פסק דין ולפיו ניתנה הרשות לתובע להפסיק את התובענה, ללא צו להוצאות. נציין, כי באותה תובענה עמדו בפני כב' הנשיא קליינברגר חוות הדעת של פרופ' אלברט חפץ מיום 10.5.92, ושל פרופ' שאקו מיום 13.10.91. 2. התובענה דנן הוגשה ביום 15.12.94 ובה מבקש התובע לפסוק לו כפיצויים עלת נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה סך של 973,380, 4 ש"ח. אין חולק כי הנתבעת, מבטחת השימוש במכונית השייכת למעבידו של התובע, חבה בפיצוייו. המחלוקת נוגעת להיקפם של הפיצויים. 3. ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אושפז. נגרמו שברים בשתי עצמות הירכיים, בשוק רגל ימין, בראש עצם הירך הימנית ובקרסול רגל שמאל. הוא אושפז בבית חולים זה עד ליום 19.3.87 ולאחר מכן הועבר להמשך טיפול למחלקה האורטופדית א' של בית החולים "רמב"ם" בחיפה. לאחר סיום הטיפול שם נזקק התובע לטיפולים ממושכים, לתרופות ולפיזיוטרפיה, כפי שמציין ד"ר צינמן בחוות דעתו מיום 27.12.98 "במשך כל תקופת ההחלמה היה חוסר שיתוף פעולה בין החולה למטפלים וחוסר מוטיבציה להחלמה מהירה". 4. תחילה נתבררה התובענה על בסיס קביעות הנכות של המל"ל: 55.9 אחוזי נכות ולאחר שימוש בתקנה 15, הועמדה הנכות על 84 אחוזים לצמיתות. לאחר מכן, הובא הענין לדיון חוזר בוועדות הרפואיות של המל"ל והנכות הורדה ל - 10 אחוזים בגלל הצלקת ברגל, 0 אחוזים עבור נורוטיס בצורה קלה לפי סעיף 29(6) iלמבחנים וכן 0אחוזי נכות בגלל הפרעות נוירוטיות קלות לפי סעיף 34(א) למבחנים. הוגש על כך ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בישיבה מיום 14.6.98 קבעתי כי לאור הערעור האמור, לא מצויה בפני בית המשפט קביעה סופית בדבר נכותו הצמיתה של התובע שנקבעה לפי הדין. כמו כן קבעתי כי השינוי הרדיקאלי בדבר קביעת הנכות על ידי רופאי המל"ל תוך הסתמכות על חקירת חוקרים פרטיים וקלטת, יש בו כדי להצדיק את הבקשה להביא ראיות לסתור. לאור זה מיניתי את ד"ר צינמן כמומחה רפואי של בית המשפט על מנת לבדוק את התובע. בדיקותיו של ד"ר צינמן נוספו על אלו של פרופ' שאקו בתחום השיקום, וכן על זו של הפסיכיאטר ד"ר אבני, בו ביקש פרופ' שאקו להעזר. יוצא מכל הנ"ל, שבאשר לראיות הרפואיות ולקביעת הנכות הרפואית, מצויות בפני חוות הדעת של הרופאים הנ"ל, והן אלה שקובעות בנדון זה. 5. ד"ר צינמן נתן חוות דעת מיום 27.12.98, בה קבע את מצבו של התובע ונכותו בתחום האורטופדי, עקב התאונה. התובע התלונן על כאבים בברך הימנית ובמפרק הירך הימנית, על נפיחות ברגל השמאלית ועל העדר תחושה באותה רגל. הוא נכנס אל הרופא כשהוא מוסע על כסא גלגלים "אך לאחר שיחת הבהרה קם מכסא הגלגלים ומהלך בחדר הבדיקה על שתי רגליו ללא תמיכה של מקל, הליכון או קביים. הולך בהליכה איטית. לדבריו, בביתו הולך ונעזר בהליכון". נמדדו ההבדלים בהיקפי הירך והשוק של הרגליים; נמצאו צלקות ברגל הימנית. לא היתה נפיחות של הברך באותה רגל, והברך היתה יציבה. גם בקרסול הרגל השמאלית נמצאה צלקת עמוקה ודבוקה. בעמידה נראה וורוס של ברך שמאל, אי יציבות לטראלית, קיצור של 2.5ס"מ ברגל השמאלית והעור ברגל השמאלי היה ציאנוטי וקר. הצילומים הראו את השברים ברגליו של התובע ואת אופני הקיבוע השונים, חלקם בעזרת ברגים. מסקנתו של ד"ר צינמן היתה כדלקמן: "מר אחמד גדבאן נפגע בתאונת דרכים בתאריך 9.3.87 מלווה בפגיעות מרובות בגפיים, שברים מרובים שהצריכו טיפול ניתוחי וקיבוע פנימי של השברים מלווה בטיפול שיקומי ממושך מאוד. יש לציין שמדובר היה בשברים קשים ובעיתיים שהצריכו מוטיבציה גבוהה מצד הנפגע כדי להתגבר עליהם. לנפגע היתה הגבלה ואיסור דריכה על הרגליים במשך חודשים רבים בגין השברים, דבר שריתק אותו לכסא גלגלים ולאחר מכן היה קשה לנתק אותו "מהרגל" זה. ובעיקר לאור היתרונות המשניים שלוו ישיבה בכסא גלגלים. הנני קובע את נכותו הצמיתה כדלקמן: 1. עבור השבר בירך שמאל שהתחשב בעמדה גרועה של 7מעלות ווארוס - %10, לפי סעיף 2 47א'. 2. עבור הפגיעה בברך שמאל שהשאירה אי יציבות לטרלית - %10, לפי סעיף 35(1) ב'. 3. עבור הפגיעה בקרסול שמאל שהשאירה הגבלה בתנועות הקרסול - פגיעה חלקית בטלוס - %10, לפי סעיף 35(1) ב'. 4. עבור הקיצור ברגל שמאל - %5, לפי סעיף 47(5) ב'. 5. עבור השבר במפרק הירך מימין - %10, לפי סעיף 35(1) ב'. 6. עבור הצלקות ובעיקר באזור קרסול שמאל דבוקות ומפריעות, מחצית אחוזי הנכות לפי סעיף 75(1) ב' - ז.א. %.5 7. השבר בירך ימין לא השאיר נכות תיפקודית המתבטאת באחוזים". 6. פרופ' שאקו מונה בהסכמה, עוד על ידי כב' הנשיא קליינברגר שדן בתובענה הראשונה בת.א. 44/88 להיות מומחה של בית המשפט על מנת לחוות את דעתו על צרכי השיקום של התובע ועל מצבו. הוא בדק את התובע בביתו שבכפר מזרעה ליד נהריה, משום ש"התובע מוסר שאינו יכול לנסוע לבדיקה בירושלים". בחוות דעתו מיום 13.10.91 כותב פרופ' שאקו כי התובע אשתו וחמשת ילדיהם גרים בבית דו קומתי. בקומת הקרקע שוכב התובע על מיטה מוגבהת. המקלחת השירותים והמטבח נמצאים באותה קומה. התובע מסר כי הוא סובל מכאבים ברגליו, "אינו מסוגל לעמוד ובוודאי לא ללכת. משתמש לנידותו בכסא גלגלים וזקוק לעזרה בעוברו מהמיטה לכסא הגלגלים וכן זקוק לעזרה בלבישת בגדיו וברחצה. אשתו מסרה לי שהיא סועדת אותו, שהוא עצבני, מתפרץ על בני משפחתו ואף מכה אותם." הבדיקה הראתה, בין היתר, בצקת בינונית בכף הרגל ובשוק השמאלי תנועות הקרסול השמאלי היו מוגבלות; התובע היה מסוגל להרים את הגף הימני התחתון, בשוכבו על גבו, עד 60מעלות. הוא לא הרים את הגף השמאלי התחתון. כאשר ביקש פרופ' שאקו שהתובע יעמוד, טען התובע שאינו מסוגל לכך וכי הוא מעדיף לשכב במיטה וכמעט אינו יוצא מפתח ביתו. פרופ' שאקו ציין כי השברים בגפיים התחתונות התחברו ו"פרט להגבלה בתנועתיות הקרסול השמאלי לא נפגעה תנועתיות המפרקים ולא נגרמו שיתוקים". בהמשך חוות דעתו כותב פרופ' שאקו: "מבחינה רפואית אורטופדית אין כל מניעה שהתובע יעמוד על רגליו וילך. ברגל השמאלית סבל מתסמונת סימפתתית רפלקטורית וכיום יש בצקת בינונית ברגל ללא רגישות. יש שיפור נכר בהשוואה למצב שהיה ב- .1989אילו התהלך קרוב לוודאי שהבצקת היתה נעלמת. מבחינה מוטורית אין כל הצדקה לעזרה בפעולות החיוניות היומיומיות ברחצה, הלבשה. בגלל הפגיעה המוטורית התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כנגר אך בהתחשב בגילו נתן היה להסב עבודתו לעבודה בישיבה, וזאת במסגרת השקום המקצועי של המוסד לבטוח לאומי. נראה לי שהבעיה אינה בתחום המוטורי אלא בתחום הנפשי. יתכן ופתח תגובה נפשית קשה לחבלה והיא שמונעת את שקומו. לשם הבהרת הענין אני מציע לקבל חות דעת פסיכיאטרית שתבהיר את המצב הנפשי ותגובתו לתאונה". 7. לאור המלצתו של פרופ' שאקו, נבדק התובע על ידי הפסיכיאטר פרופ' א. חפץ אשר בדק את התובע ביום 15.1.92 וביום 23.2.92, כל זה במסגרת התובענה בת.א. 44/88. בחוות דעתו מיום 10.5.92 כתב פרופ' חפץ: "בבדיקתי, היו רק סימנים של חרדה. לא נתגלו סימנים פסיכיאטרים של פגיעה מוחית. הבדיקה האלקטרומיוגרפית שבוצעה ב - 24.11.88 הראתה הפרעה בהולכות בעצבי השוק אולם אין לדעתי ממצא זה מסביר את חוסר יכולתו המוחלטת לשרת את עצמו ולהיות מרותק לכסא. לכן, לדעתי, קיים כאן מרכיב פונקציונלי דהיינו נפשי למגבלותיו. לא יכולתי בבדיקתי לשלול לחלוטין את האפשרות של הגברה רצונית של המוגבלות דהיינו מרכיב של התחזות. על מנת לבצע הערכה נכונה למרכיב הנפשי אני ממליץ על הסתכלות ובירור נוירולוגי-פסיכיאטרי בתנאי אישפוז בבית חולים כללי (מחלקה נוירולוגית או מחלקה פסיכיאטרית). עם קבלת תוצאות ההסתכלות אוכל לקבוע את אחוזי הנכות הנפשית הקשורה לתאונה". 8. באשר לתביעה הנוכחית ת.א. 1765/94: ביום 4.7.95 החלטתי כי לאחר שחלפו 4שנים מאז שפרופ' שאקו נתן את חוות דעתו לגבי התובע, רצוי כי הוא יבדוק אותו פעם נוספת. ציינתי כי "במידת הצורך יוכל פרופ' שאקו להעזר במומחה רפואי בתחום הנפשי, מרופאי בית החולים הדסה בירושלים המקובל עליו, ואם הדבר דרוש גם יאושפז התובע בבית חולים זה על מנת שהרופאים הנוגעים בדבר יוכלו להעריך את מצבו". פרופ' שאקו נעזר בפסיכיאטר ד"ר יעקב אבני, מנהל היחידה לפסיכיאטריה בבית החולים "הדסה" הר הצופים. ד"ר אבני בדק את התובע ביום 31.7.95, ונתן חוות דעת לגביו. בחוות דעתו הסתמך ד"ר אבני על קביעותיו של פרופ' שאקו, וציין כי התובע ישב בכסא גלגלים "נראה במתח בינוני עם אפקט דכאוני במידה בינונית. מגיב לאט ובזהירות. מעמיד פנים כמתאמץ מאוד ומתעמק לדעת את התאריך אך לבסוף יודע בדיוק. אין הפרעה בחשיבה, תפיסה, התמצאות או זכירה...". התובע התלונן על כאבים ברגליים ובראש כל הזמן, נדודי שינה, עצבנות ורגישות לרעש. הוא נזקק לתרופות מסוג הלידול, וארטן. בהמשך חוות דעתו כותב ד"ר אבני: "לפנינו גבר בן 42 שנפגע בתאונת דרכים ברגליו ב- .9.3.87 פרופ' י. שאקו קבע בבירור על סמך ממצאים אוביקטיביים שאין הצדקה גופנית לתמונה הקלינית שמציג התובע במשך שמונה שנים כאילו הוא משותק ותלוי באופן מוחלט בסביבה. במקרים כאלה נשארות שלוש אפשרויות - כולן בתחום הנפשי. (1) תגובה קונברסיבית - היסטרית. זו אינה קיימת במקרה שלפנינו ואין זה מקרה שפרופ' חפץ אף לא הזכיר אותה. (2) התחזות ביודעין. נראה לי שזה המצב שבפנינו כשיש רצון ואפשרות לקבל פיצויים כספיים ואחרים. מצב השרירים והפרקים מראה שהתובע מפעיל אותם למעשה כשאינו תחת בדיקה... (3) האפשרות השלישית בתחום הנפשי היא factitious disorderזהו מצב בו הנבדק מציג ביודעין סימני מחלה גופנית או נפשית אך לא מתוך צורך מודע לפיצויים אלא מתוך צורך נוירוטי לשחק את התפקיד של חולה. אבחנה זו בד"כ לא נעשית כשברור שיש אפשרות שהצגת המחלה מביאה לרווחים גלויים בצורת פיצויים. במקרה שלפנינו האבחנה העיקרית נראית לי התחזות. יש שטחי התחזות בהם קשה להוכיח שהיא קיימת, כמו לגבי חלק מהסימפטומים הנפשיים, אולם בשטח שלפנינו הנוגע לפרקים ושרירים האבחנה מבוססת על ממצאים אוביקטיביים. בגלל ספק קטן אם אין גם מרכיב של factitious disorderאני ממליץ כדי לא לקפחו להכיר ב-% 5נכות נפשית לצמיתות לפי סעיף 34א-ב מסעיפי המל"ל. בסיכום: % 5נכות נפשית לצמיתות בעקב התאונה". 9. פרופ' שאקו בדק שוב את התובע ביום 31.7.95. לשאלה אם חל שיפור במצבו, אמר התובע "שכיום מסוגל ללכת מספר צעדים בביתו תוך אחיזת קיר או רהיטים, דבר שלא היה מסוגל לעשות ב-1991, כמו כן מסוגל לעבור מהמיטה לכסא ובחזרה ללא עזרה. פרט לכך אין כל שינוי. זקוק לכסא גלגלים ולעזרת הזולת ברחצה והלבשה". בהמשך חוות דעתו כתב פרופ' שאקו: "למעשה אין שינוי בבדיקה הקלינית מאז 1991. נראה לי שמבחינה מוטורית ההגבלה העקרית היא בתחום העבודה, כפי שציינתי בחוות דעתי ב- 1991. התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כנגר ואינו מסוגל לעבוד בעבודה גופנית מאמצת בעמידה, יחד עם זאת מסוגל לעבוד בעבודה שעיקרה בישיבה. את השקום המקצועי ניתן לבצע במסגרת המוסד לביטוח לאומי". בעוד שבשנת 1991 כתב פרופ' שאקו שאם אכן התגובה הנפשית גורמת לאי תיפקודו של התובע "הרי שיש לראותו כנכה בכסא גלגלים עם כל המשתמע מכך... יזדקק לעזרה בהעברות מהמיטה לכסא ובחזרה, בלבישה, רחצה והכנת מזון... יזדקק להסעה במונית... לא יוכל לגור בגפו... יהיה צורך במסגרת סיעודית מתאימה...", הרי לאחר הבדיקה ב- 1995 המסקנות הן שונות: "מבחינה מוטורית התובע עצמאי לחלוטין ואינו זקוק לעזרת הזולת. אין סיבה גופנית שלא יוכל ללכת ולהשתחרר מכסא הגלגלים, יתכן ויתקשה לעמוד זמן רב ולכן נסיעה באוטובוס עירוני תקשה עליו ויזדקק למונית. בנסיעה בינעירונית יוכל לנסוע באוטובוס. בגלל השבר בצוואר הירך מימין יתכן (אין ודאות) שיתפתחו במשך השנים שנויים נווניים במפרק, דבר שיצריך החלפתו בנתוח. אין אפשרות לדעת אם הדבר יקרה. במרכז התמונה חסר תיפקוד שלא על רקע אורגני אלא בתחום הנפשי ולכן חשובה ביותר דעתו של ד"ר י. אבני שכאמור תשלח (לבית המשפט) בנפרד". 10. בעדותו תיאר התובע כי אין הוא עובד, "כל הזמן שותה קפה ומעשן. בבית לפעמים אני מתאמץ והולך כמה צעדים כגון לשירותים, ואח"כ יש לי כאבים ואז אני מתיישב בכסא גלגלים" (עמ' 11). באולם בית המשפט ניסה להתהלך כשהוא בקושי זז. קלטת הראתה כי הוא מגיע לבית מלון, ויכול להלך ולנוע ללא קושי. לאור כל האמור, המסקנה היא כי אין לקבל שהתובע מרותק לכיסא גלגלים עקב התאונה. פגיעותיו לא היו קלות; נותרה נכות ברגליו בשיעור של 40.7 אחוזים, כקביעת ד"ר צינמן; לתאונה גם השפעה נפשית שניתן לאומדה לשיעור של 5אחוזים כקביעת ד"ר אבני; אין לקבל את קביעת המל"ל המתוקנת לפיה נכותו היא בשיעור של 10 אחוזים בלבד. באותה מידה אין לקבל את קביעתו הקודמת של המל"ל, לפיה נכותו עמדה על 56אחוזים לצמיתות, ולאחר הפעלת תקנה 15, על 84 אחוזים לצמיתות. אני קובע איפוא, כי נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה היא 40.7 אחוזים בתחום האורטופדי וכן 5 אחוזים בתחום הנפשי. סה"כ נכות משוקללת בשיעור של 43.74 אחוזים. 11. הנזק הבלתי ממוני יחושב כדלקמן: הסכום המקסימלי עומד כיום על סכום של 766, 130 ש"ח; בגין הנכות מגיע סך של 197, 57ש"ח. יש לנכות 3 אחוזים מזה בגלל הגיל. מתקבל סכום של 481, 55 ש"ח. יש להוסיף את המגיע בעבור 67 ימי האישפוז, לפי 261.53 ש"ח ליום, 522.50, 17 ש"ח. סה"כ מתקבל סכום של 003.50, 73 ש"ח, בצירוף ריבית מיום התאונה ואילך. 12. מאז התאונה ועד היום חלפו 13שנים. בתקופה זו היה התובע "מרותק" לכיסא גלגלים ולא חזר לכל עבודה. הוא נגר במקצועו, וגם לדעת פרופ' שאקו אינו יכול לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה אחרת המצריכה מאמץ בעמידה. קשה לראות כיצד יוכל להסתגל לעבודה בישיבה או למצוא עבודה כזו. אין לקבל כי נגרם לתובע אבדן מלא של כושר העבודה, אולם יכולתו להתמודד עם תוצאות התאונה נראית נמוכה. מתאים להעריך כי משך שנתיים לא יכול היה התובע לחזור לשום עבודה. ביתר תקופה, נראה מתאים להעריך כי איבד 2/3 מכושר ההשתכרות. כאמור, התובע הוא נגר. קודם לתאונה, מאז שנת 1982 עבד כנגר במפעל "רהיטי גליל"; בעת התאונה הוא היה כבן 33 שנה. היה ביכולתו להתקדם בעבודה ובהשתכרות. בכסף של היום, עולה שכרו דאז לכדי 300, 4 ש"ח. לאור אפשרויות הקידום בעבודה, אחשב את ההפסדים לפי השתכרות של 000, 5 ש"ח נטו לחודש. אעריך את ההפסדים בעבר באופן זה: משך שנתיים, הפסד מלא, לפי סכום של 000, 5 ש"ח לחודש, סך של 000, 120 ש"ח. עבור יתר התקופה, 132 חודשים, לפי גריעה של 2/3 מהשתכרות של 000, 5 ש"ח לחודש, הפסד של 333, 3 ש"ח לחודש, סה"כ 956, 439 ש"ח. ההפסד לעתיד: לפי השתכרות של 000, 5 ש"ח נטו לחודש; גריעה של 2/3 מכושר ההשתכרות; הפסד של 333, 3 ש"ח לחודש; עד גיל 65 שנה, עוד 18 וחצי שנים; מקדם 170.21; מתקבל סכום של 310, 567 ש"ח. התובע עבד במקום עבודה מסודר. יש להניח שהיה ממשיך לעבוד עד גיל פרישה וזוכה לפנסיה. אעריך את ההפסד של הפנסיה בסכום של 000, 70 ש"ח. 13. פרופ' שאקו הדגיש כי התובע יזקק למוניות, אם כי בנסיעה בינעירונית יוכל לנסוע באוטובוס. אני מעריך את תוספת הוצאות הנסיעה עבור התובע בסכום של 400 ש"ח לחודש. עבור 156 החודשים שבעבר אפסוק לו 400, 62 ש"ח. עבור העתיד, משך עוד כ- 30 שנה, אזכה את התובע בסכום של 000, 90 ש"ח. 14. פרופ' שאקו קבע ש"מבחינה מוטורית התובע עצמאי לחלוטין ואינו זקוק לעזרת הזולת". בכל זאת יש לקחת בחשבון את התקופה הממושכת בעבר, בה התובע לא יכול היה לדאוג לעצמו. כמו כן יש חשש להיזקקות מסויימת לעזרת הזולת בעתיד, נוכח ההשפעה השלילית של התאונה על מצבו של התובע מבחינה נפשית. אעריך ראש נזק זה, באופן גלובלי, בסכום של 000, 70 ש"ח. 15. לאור כל הנ"ל הערכתי את נזקי התובע היא כדלקמן: א. נזק בלתי ממוני - 003.50, 73 ש"ח ב. הפסד השתכרות מלא משך שנתיים - 000, 120 ש"ח ג. הפסד השתכרות חלקי בעבר - 956, 439 ש"ח ד. הפסד השתכרות לעתיד - 310, 567 ש"ח ה. הפסד חלקי של הפנסיה - 000, 70 ש"ח ו. נסיעות מוגברות בעבר - 400, 62 ש"ח ז. נסיעות מוגברות בעתיד - 000, 90 ש"ח ח. עזרת צד ג' - 000, 70 ש"ח סה"כ 669.50,492, 1 ש"ח 16. התובע קיבל תשלומים תכופים ותגמולי מל"ל. הסכום לניכוי הוא 316,758 ש"ח. 17. הנזק הבלתי ממוני ישא ריבית מיום התאונה ועד היום. ההפסדים שבעבר ישאו ריבית ממחצית כל תקופה. יש לנכות את הניכויים. היתרה תישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. יש להוסיף שכ"ט ומע"מ כדרוש. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בו נעשה נסיון של ממש מצד התובע להעמיד פנים כי נגרמה לו נכות קשה המצדיקה ריתוקו לכסא גלגלים, אני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו, אם כי הנתבעת תישא באגרת המשפט במלואה. מומחהרפואההתחזותבדיקת מומחה רפואימומחה רפואי מטעם בית משפטמומחה רפואימומחה מטעם בית המשפט