קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התמוטטות גג - גרימת מוות ברשלנות: .1המערער הורשע בבית-משפט השלום בנהריה בעבירה של גרימת מוות בהתרשלות, לפי סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי 1936[9], וגרימת חבלה ברשלנות על-פי הסעיפים 232ו- 244לפקודה הנ"ל. המערער נדון לחודש מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך 5000לירות או 40ימי מאסר. .2נשוא כתב-האישום הוא אסון שקרה מהתמוטטות גג מבנה בית-כנסת במושב אלקום. (להלן: המבנה הנ"ל). המערער הוא קבלן-בנין, שביצע את בניית המבנה הנ"ל. הנאשם מס' 2הועסק על-ידי המערער כמנהל-עבודה בבניית מבנה זה. ב- 24.4.77נוצק גג המבנה, ובאותו יום, בשעות אחרי הצהרים, כשעתיים לאחר גמר היציקה, נכנסו 6ילדים לתוך המבנה פנימה, כשלפתע קרס הגג תחתיו, וכתוצאה מכך קופחו חייו של אחד הילדים ונחבלו שלושה ילדים אחרים. בית-משפט קמא קבע, כי המערער: "התרשל בכך שלא פיקח על טיב עבודת היציקה ובכך שלא דאג כי הגג ייבנה בצורה שתבטיח אי-התמוטטות..." .3בית-המשפט קמא לא קבע בפסק דינו את סיבת התמוטטות הגג. הצדדים, בטעונם לפנינו, תמימי דעים כי סיבת התמוטטות הגג נעוצה בביצוע עבודת טפסנות לקויה של תמיכות הגג העליון. מדוח חקירת התאונה, שנערך על-ידי מפקחי העבודה - ת/ 6- עולה, כי הגג היה עשוי שני מפלסים זה מעל זה. מפלס תחתון היה מורכב משני קטעים משופעים ומעליהם, וזהו המפלס העליון, קטע שלישי - בצורת כנפיים כלפי מעלה, כשמרכזו נשען על קורה מרכזית. (ראה סקיצות ת/7, ת/9). גובה תחתית הקורה מפני הקרקע הוא 4.5מטרים. גובה התקרה העליונה סמוך לקורה הוא 5.3מטרים ובחלקה העליון 5.8מטרים. לאחר פינוי ההריסות התברר שהתמיכות אשר תמכו את הקורה ואת מפלס התקרה העליון היו עשויות מקרשים בעובי ורוחב של 10x 5סמ' ואורך של 4מ', שאליהם הוצמדו, מפאת גובה התקרה, קרשים נוספים בממדי עובי ורוחב זהים באורך עד לגובה הדרוש. החפיפה בין שני הקרשים התמשכה לאורך של 80 ס"מ ובמקומות מסויימים לאורך של 1.20- 1מטר, כששני העצים מחוברים זה לזה ב- 4מסמרים בלבד. המסמרים היו מסוג מס' 10(באורך של 10ס"מ) ובעובי של 4מילימטרים. במספר רגלים נמצאו מסמרי החיבור במצב של שליפה כלפי מטה מחמת העומס הרב שנשאו. לדעת המפקח, שיטת חיבור התמיכות במסמרים לא התאימה לעומס גג זה ונעשתה בחסר. כמות המסמרים היתה פחותה במידה רבה מהדרוש ולא עמדה במבחן העומס. לדעת המפקח, היה צורך להשתמש בתמיכות ברזל או בקרשים מהסוג שבהם השתמשו כשהם "כפולים לכל הגובה, או - לפחות - להאריך את החפיפה עד לרצפה, כך שהעומס יועבר בצורה צירית לאורך כל התמיכה" - ת/ .6העובדה שההתמוטטות אירעה כשעתים לאחר גמר היציקה נותנת, שעילתה לא היתה קריסת התמיכות, אלא שליפה הדרגתית של המסמרים במקומות החיבור, שגרמה להתכופפות התמיכות וכתוצאה מכך - להתמוטטות הגג. .4תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשט"ו- 1955[10] קבעת: "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתנהל תחת השגחתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שנתמנה על ידו". מפסקה 4של פסק-הדין של בית-המשפט קמא עולה, כי ראה בנאשם 2 את מנהל העבודה המיומן לביצוע עבודות בניית המבנה הנ"ל, אף שהמערער לא הודיע עם התחלת פעולות הבניה למפקח העבודה האזורי את הפרטים האמורים בתקנה2(ב) לתקנות הנ"ל. מסקנתו זאת של השופט קמא מתבססת על דבריו של מפקח העבודה העד כהנא - עמ' 7- כי מפקח העבודה האזורי היה מאשר ללא סייג את מינויו של הנאשם 2כמנהל עבודה לאור מיומנותו וכשירותו המקצועית בתחום טפסנות הבנין. (ראה גם עדות עד ההגנה מר בר חנה בעמ' 17, נ/8). אשר לאי מתן הודעה על מנוי מנהל עבודה נאמר בע"פ 306/70 "טיח בית" בע"מ נ' מדינת ישראל [1] בעמ' 55: "...חלק אורגני של המינוי הוא ההודעה עליו למפקח העבודה האזורי עם כל הפרטים הדרושים לפי תקנה 2(ב), בלי הודעה כזאת, מבחינת רשות הבטיחות בעבודה, המינוי אינו קיים ואילו לא היה, לא הודעת - כאילו לא מינית. אם גם בפועל היה מנהל עבודה... כאמור בתקנה 6(ג) הנ"ל מבצע הבניה, שלא מינה מנהל עבודה, נושא באחריות למילוי החובות המוטלות על מנהל העבודה" בהתאם לתקנה ...2" בנסיבות המקרה ללפנינו, קבע בית-המשפט קמא, כי המערער אכן מינה מנהל עבודה כשיר, שמילא כהלכה למעשה תפקיד זה בבניית המבנה הנ"ל. יש לכן לראות את הנאשם 2, שכיהן בפועל כמנהל עבודה כמי שנושא כנטל מילוי כל החובות המוטלות על מנהל עבודה על-פי התקנות הנ"ל. (ראה ע"פ 81/79, 84ערוץ ואח' נ' מדינת ישראל [2בעמ' 685ד-ה). מינוי מנהל עבודה, לכשעצמו, אין בו כדי לשחרר את המערער, כקבלן אחראי, מחובתו האמורה, בע"א 451/66 קורנפלד נ' שמואלוב ואח' [3] בעמ' 316"..לארגן את העבודה ולתאם בין חלקיה השונים ולקיים פיקוח כללי על ביצועה..." והשאלה היא אם קיים את חובתו זאת בכל הנוגע לעבודות הטפסנות. על כך נוטים או להשיב בחיוב. אין חולק, כי מחובתו של הנאשם 2, כאיש מקצוע, היה לנקוט מיומנות וזהירות בעבודתו המקצועית בידעו שהמערער, שאינו בקיא בעבודות הטפסנות, סומך על ביצועו התקין את העבודה. משהפר הנאשם 2את חובתו זו - הורשע כדין. יצויין, כי ההכנות ליציקה נבדקו, עובר ליציקה עצמה, על ידי מפקח העבודה העד כוכבי ונמצאו תקינות, לאחר שהוספו התמיכות שדרש להוסיפן. נראה לנו שאין בנסיבות אלה להטיל דופי במערער על שלא גילה את הפגם שבעבודת הטפסנות, שגרמה להתמוטטות הגג. אין טענה כי המערער התרשל בבחירת מנהל העבודה לביצוע עבודות הטפסנות. המערער לא היה צריך לצפות באופן סביר להתרשלות מקצועית מצד הנאשם 2, שהיה מיומן וכשיר במקצוע זה. סבירה היא ציפיתו של המערער, כי הנאשם 2, כאיש מקצוע, יוציא מתחת ידו עבודת טפסנות מושלמת שלא תסכן את שלומו ובריאותו של הזולת. אשר להערותיו של מר כוכבי בענין התמיכות, שנאמרו טלפונית למערער 4ימים קודם היציקה - נ/ 4- הרי הן מתייחסות לשלב ביצוע עבודות ההכנה ליציקה, והענין תוקן בהמשך העבודה שביעות רצונו של המפקח, שנכח במעמד היציקה. יצויין, כי גם המפקח כוכבי, שהתמחה במקצוע הבנין והגיע לדרגת מפקח, לא גילה את התקלה שגרמה להתמוטטות הגג. .5 אחד מטעמי הרשלנות שיוחס למערער היא אי גידור אתר הבניה ואי הצבת שמירה, שתמנע כניסת אדם אל מתחת לגג שנוצק, בעודו במצב טרי, בטרם התגבש, כשקיימת סכנה להתמוטטותו. המערער הודה במחדלים אלה. (עמ' 2). בית-המשפט קמא לא ראה באי-מילוי חובה זו מחדל רשלני ולדעתו גם לא היה בכך כדי למנוע מהילדים את הכניסה לתוך המבה הנ"ל. (פסקה 5). הלכה פסוקה היא בע"א 78/63 וידוקלב נ' רונן [4], בעמ' 1388כי אין: "אדם חב חובת זהירות, אלא אם יכול היה לחזות מראש כי אדם אחר יינזק על ידי מעשהו". בע"א 224/52, נמצא: "חובת הזהירות - כציפיות הפגיעה בזולת. ויודגש הדבר, שעצם הנזק והתאונה שאירעה אינם מעידים, על רשלנות, לפי שאין בהם תשובה על השאלה אם חיב הנתבע, כאדם סביר, לחזות מראש שתאונה תאר". מבחן הצפיות הסבירה הוא רחב ביותר, כשעל בית-המשפט ליישמו הגיונית לנסיבות כל מקרה ומקרה בפני עצמו. מהודעותיו של המערער ת/ 2ות/ 4מה- 25.4.77עולה, כי חזה מראש את האפשרות לכניסת אדם לאתר הבניה, אל מתחת לגג הטרי של המבנה הציבורי, וחש בצורך לנקוט אמצעים למניעת כניסה כאמור. בהודעותיו אלה מסביר המערער, כפי שיפורט להלן, את הטעמים למחדל בקיום אמצעי-מניעה אלה. משצפה המערער את האפשרות כי אדם, ואפילו מסיג-גבול, עלול להיכנס למבנה, הרי חב הוא חובת זהירות כלפי אדם זה. לפי סעיף 37לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [11], כפי שתוקן בספר החוקים תש"ל עמ' 124, מוטלת על המערער חובת זהירות סבירה כלפי כל אדם העלול להינזק על-ידי מצבם הפגום של המקרקעין, בכפוף לסייג שחל לגבי מסיגי גבול, וסוג זה אינו קיים בענייננו. (ראה ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפתוח [5]). ונפסק בע"פ 478/72 פנקס נ' מדינת ישראל [6] בעמ' 622: "...לענן מדת הזהירות שאדם חב לחברו, קנה המדה הפלילי וקנה המדה האזרחי זהים הם, אשר על כן מותר לבית המשפט הפלילי להסתיע בהלכות הנזיקין בבואו לקבוע אם חב הנאשם חובת זהירות אם לאו..." והוא הדין בענייננו. המערער הסביר בהודעותיו הנ"ל את מחדלו לענין הגידור בכך, שהגישה למבנה "קשה מאד ובעייתית" ואשר לאי-הצבת שומר, תולה הוא את הקולר במנהל העבודה, שסיפר לו לאחר התאונה, כי פיטר את השומר ללא ידיעתו. אין לקבל הסבריו אלה של המערער. עולה מהם כי לא דאג דאגה של ממש למילוי חובת הזהירות החלה עליו, ולא נקט אמצעים נאותים כלשהם כדי לוודא כי ננקטו צעדים מתאימים למניעת כניסת אדם אל מתחת לתקרה הטריה. המערער אף לא נכח באתר הבניה בזמן היציקה ולאחריה. קיומו של סיכון להתמוטטות, שהמערער היה מודע לו, חייבו בנקיטת אמצעי זהרות למניעת כניסה אל מתחת לתקרה. ומשלא עשה כן - התרשל. נראה, שלפחות עד להתגבשות הגג, משך זמן שבו קיימת סכנה להתמוטטותו, היה זה מחובתו של המערער להקפיד בנקיטת אמצעים שימנעו את כניסת הילדים לתחום-כנה זה, שהיה בגדר פיתוי לגביהם, מבלי שהוזהרו מפניה, ושהם עצמם לא היו מסוגלים, מפאת גילם הרך, להעריך את גודל הסכנה שנשקפה להם. השופט קמא לא פירט דעתו על טענת המערער, כי אמצעים של גידור ושמירה לא היה בהם כדי להועיל למניעת כניסת הילדים לתחומי המבנה הנ"ל. .6אין לקבל את טענות הסניגור המלומד, כי חובת הגידור והצבת שמירה חלה רק למקרה של הפסקת עבודות הריסה, אמור בתקנה 82לתקנות הנ"ל [10], הכלולה בפרק "הריסות", בעוד שבפרק השישי, המתייחס ל"עבודות גג", אין תקנה מקבילה. העובדה שהמחוקק הטיל חובת גידור והעמדת שומר לעניין ביצוע הריסות, לא פטרה את המערער מחובותיו לפי דיני הרשלנות לדאוג למניעת כניסת אדם אל מתחת לגג הטרי, שהיווה במצבו זה מקום מסוכן, בנקטו אמצעי-זהירות כאמור בתקנה הנ"ל (השוה ע"א 84/67 פירוז נ' הבונה חב' קבלנית בע"מ [7] בעמ' 203). חובה זו אינה בגדר "עבודות בניה" שהאחריות להן חלה על מנהל עבודה, במשמעות סעיף 1לפקודת הבטיחות בעבודה [נסח חדש] [12], ומילויה חל, בראש ובראשונה, על המערער כקבלן. מחדלו הרשלני הזה של המערער היווה את אחד הגורמים לתוצאות שנגרמו באסון זה. המסקנה היא, כי הוכחה התרשלות מצד המערער. .7ערים אנו לכך כי ענין זה לא הועלה בטעמי הערעור, אך נפסק בע"פ 742/78 טל נ' מדינת ישראל כי ערעור על הרשעה בפרט אישום רלוואנטי "פותח את האישום כולו לבדיקה מחדש" ואף הזמנו את הצדדים לטעון בנקודה זו. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור.מקרי מוותגרימת מוות ברשלנותגג