קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות כונס הנכסים להכרזה על פשיטת רגל: 1. א. לפני בקשת חייב לפשיטת רגל על-פי סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל 1936 (להלן: פקודת פש"ר), הערוכה, כהוראת תקנה 71 לתקנות פשיטת הרל, 1936 (להלן: תקנות פש"ר), לפי טופס 36א' שבתוספת הראשונה לתקנות פש"ר. ב. כונס הנכסים הרשמי, שקיבל העתק הבקשה ורצופותיה במצוות תקנה 74א' לתקנות פש"ר, ביקש להזמינו לדיון בבקשה לשם השמעת עמדתו לפני בית-המשפט (מכוח תקנה 92(1) לתקנות פש"ר). ג. באת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי הביעה התנגדות לבקשה וטענה שלאור עמדתה (המתנגדת לבקשה) אין לרשם בית-המשפט סמכות לדון בבקשה ויש להעבירה לשופט. בטענתה זו הסתמכה על שנפסק בבית-המשפט המחוזי בת"א בת"א 1917/78, ובבית-המשפט המחוזי בחיפה בהמרצה 1250/76 חוסיסי נ' נ"ר בעמ' 88-90. בשני מקרים דומים קודמים העברתי הדיון לשופט, בהסתמך על שני התקדימים הללו, מבלי לדון בשאלת הסמכות. אולם לאור דעה שונה שנשמעה בע"א (ת"א) 95/77 אשירה נ' כנ"ר בעמ' 240 פיסקה 4, נרה לי לנכון להביע דעתי בשאלת סמכות הרשם בבקשת חייב לפש"ר כשמועלית התנגדות לבקשה. 2. א. אכן, בעת שהוקנתה סמכות ל"רשם בית-משפט שיש לו סמכות בענייני פש"ר", לתת צו כינוס נכסים ולהכריז על חייב כפושט רגל - על-פי בקשת החייב (סעיף 12לפק' הרשמים, 1936) לא היה לבית-המשפט שיקול דעת במתן הצו שהתחייב מעצם הגשת בקשתו של החייב. סעיף 7לפקודת פשיטת-הרגל תוקן כך שכיום אין הצו פועל יוצא ודאי של בקשת החייב, אלא יש שיקול-דעת לבית-המשפט להחליט אם הליכי פש"ר הם הדרך הנאותה בנסיבות הענין ובהתחשב בצעדים שננקטו או שניתן לנוקטם בהליכי הוצאה לפועל, והאם להיעתר לבקשה, ו לאו. ב. בעוד שדעת כב' השופטים נוימן (בהמרצה (חי') 1250/76 חוסיסי נ' כנ"ר הנ"ל) וחריש (בע"א (ת"א) 1917/71) היא, שסמכות הרשמים לא הורחבה מכוח הענקת שיקול-דעת לבי-המשפט על-פי תיקון סעיף 7לפקודת פש"ר כאמור, סבור כב' השופט ד"ר ש' לוין שלכאורה אף רשם מוסמך לעשות שימוש בשיקול-דעת המוקנה לבית-משפט כאמור (ע"א 95/77 הנ"ל אשריה נ' כנ"ר). 3. א. נראה לי, שמטרת תיקון סעיף 7לפקודת פש"ר לא היתה להוסיף סמכות לבית-המשפט (ואוסיף: בהבחנה מרשם), אלא לצמצם או לעכב מנוסח חייבים לעיר-מקלט זו, ששמה פשיטת רגל, ולפני התיקון האמור, הסמכות המצומצמת של רשם בית-המשפט לתת צווי פש"ר בבקשת חייב לא נגזרה לרשמים בלבד, אלא היא היתה כסמכותו של בית-המשפט עצמו אותה עת, כשמטרת המחוקק דאז היתה להבטיח שחייב המבקש להיות פושט רגל ישיג מטרתו זו מיד. ב. מהוקנה שיקול דעת לבית-המשפט במתן צווים כאמור, בשל שינוי במדיניות המחוקק לענין חייבים המבקשים להיות ושטי-רגל, ומשלא צומצמה סמכותו של רשם בית-המשפט, תהא סמכות הרשם כעולה מניסוחו של סעיף 9(1) לפקודת הרשמים [נוסח חדש] ובתחולה מלאה על כל בקשות חייב, המגושות לפי סעיף 7 המתוקן לפקודת פש"ר. ג. סעיף 9(1) הנ"ל מעניק סמכות לרשם בית-משפט מחוזי לתת צו כינוס נכסים ולהכריז על חייב כפושט רגל, לבקשתו, ואין כל סייג לסמכות זו. ואם כיום יש זכות לכנ"ר להשמיע עמדתו לבקשת החייב, אין בעצם העלאת עמדה שלילית כדי לגרוע מסמכות הרשם לדון ולהחליט בבקשת החייב, בהיעדר הוראה מפורשת של המחוקק לכך. ד. אם נשווה סעיף 8 לפקודת הרשמים לסעיף 9 שבאותה פקודה נראה, שבענייני ירושה קבע המחוקק מפורשות שסמכות הרשם ליתן צווים בענייני ירושה היא "אם לא הובעה התנגדות". אין הוראה דומה בסעיף 9, הדן בענייני פשיטת רגל. אמנם בעת צאת פקודת הרשמים, לרבות בניסוחה החדש, לא היה מקום לסייג בסעיף 9 את הסמכות למקרים שאין בהם התנגדות, משום שלא היתה זכות התנגדות לבקשת חייב. אולם המחוקק יכול היה להורות על תיקון סעיף 9 לפקודת הרשמים, כדוגמת נוסח סעיף 8, בעת תיקון סעיף 7 לפקודת פש"ר. אילו חפץ לסייג סמכות הרשמים בענייני פש"ר. משלא עשה כך - משמע שסמכות הרשם נשארת כסמכות בית-המשפט לענייננו, לאור הניסוח הבלתי מסוייג של סעיף 9(1) הנ"ל. ה. אוסיף, כי מדיניות המחוקק היתה הרחבת סמכויות הרשמים, והדבר בולט בתקנות סדר הדין האזרחי, ולכן ניתן לשער שלא בשגגה לא צמצם המחוקק את סמכויות הרשמים בענייני פש"ר בעת שתיקן את סעיף 7לפקודת פש"ר. ו. נדמה, כי סמכות בית-משפט השלו או בית-המשפט המחוזי יורחבו על-ידי המחוקק. האם לא נסכים שסמכויות הרשמים המכהנים באותם בתי-משפט ישתרעו, כמובן מאליו, באותם העניינים שהיו בסמכותם לפני כן, גם לתחום שבו הורחבה סמכות בית-המשפט ששווין עד 000, 500 ל"י ודאי שרשם בית-משפט השלום יהא מוסמך לדון בכל הבקשות השונות, שהן ענינית בסמכותו, עד ובמסגרת הסמכות הענינית של ביהמ"ש, על שינוייה, מבלי שהמחוקק יוצרך לקבוע מפורשות הרחבת סמכויות הרשמים. 4. על-פי סעיף 7לפקודת פש"ר, תקנה 71לתקנות פש"ר וטופס 37א' לתוספת הראשונה של תקנות פש"ר - החייב הוא בעל-הדין היחיד בבקשתו לפש"ר. אמנם על-פי תקנות פש"ר, ולא על-פי הפקודה, חובה על החייב למסור העתק מבקשתו לכנ"ר שבאיזור שיפוטו של בית-המשפט שאליו הוגשה הבקשה (תקנה 74(א)) ובית-המשפט לא יתן צו קבלת נכסים מבלי שעמדת הכנ"ר תובא בפניו, בין בעל-פה ובי בכתב, וכן רשותו של הכנ"ר "להתייצב בבית-המשפט ולהשמיע את עמדתו ביחס לבקשה" (תקנה 92(1)). אולם אם נזכור שהתקנות נועדו "להוציא לפועל את הוראות הפקודה" (סעיף 113 לפקודת פש"ר) ושהכנ"ר הוא "נספח לבית-המשפט" (סעיף 8 לפקודת פש"ר) ונחשב כפקיד בית-המשפט (סעיף 67(1) לפק' פש"ר). הרי מסקנתנו תהא שהתקנות לא הקנו לכנ"ר מעמד וזכות טיעון של "בעל דין" בבקשת חייב, אלא שמעמד הכנ"ר הוא גוף-עזר לבית-המשפט להביא לפני בית-המשפט עמדתו העניינית ואולי אף המומחית, ותו לא. מכאן, שמסקנתי היא שאין בעמדת הכנ"ר יותר מאשר הצעה או המלצה לבית-המשפט ואין בהתייצבותו בביהמ"ש כדי להפוך את הדיון ל: .inter partes ואם כך - אין לדבר על "התנגדות" לבקשה, אלא על המלצה או הצעה שלילית בלבד. לפיכך, גם מטעם זה אינני רואה מדוע יהיה בעמדה כלשהי של מי שנחשב כפקיד בית-המשפט (סעיף 67(1) הנ"ל) כדי להשפיע על סמכות הרשם להחליט בבקשת חייב לפש"ר. 5. יתירה מזו, עקרונית נראה לי, שכשם שבכל הבקשות והענייים הבאים לפני רשם אין, בעצם, העלמת התנגדות של צד לבקשה כדי לגרוע מסמכות הרשם (למעט בענייני ירושה בו סייג המחוקק במפורש סמכות הרשמים) ודאי שכך יהיה נכון לומר בעניני בקשת חייב בפש"ר, כאשר מעמד הכנ"ר אינו יותר מאשר גוף עזר לבית-המשפט כפי שהראינו. 6. לפיכך, בכל הכבוד לאשר נפסק בת"א 1917/78 ובהמ' (חי') 1250/76 חוסיסי נ' כנ"ר נראית לי חוות דעתו של כב' השופט ד"ר ש' לוין בע"א (ת"א) 95/77 אשירה נ' כנ"ר ואני מחליט בחיוב לענין סמכותי כרשם להליט בבקשת חייב גם כאשר הכנ"ר מתנגד לבקשה. אולי מן הראוי שהכנ"ר יבקש מבית-המשפט העליון קביעת הלכה בסוגיה זו. 7. לעצם הבקשה: נראית לי, ואני מסכים עם עמדת הכנ"ר, שיש למצות הליכי ההוצאה לפועל תחילה, טרם הוגשה בקשה לאיחוד תיקים. חקירת היכולת היתה, כנראה, חלקית והפרוטוקול וההחלטה שניתנה בה לא הובאו לידיעת הכנ"ר ולא לידיעת בית-משפט זה (ראה וסח סעיף 4 לבקשה). המבקש ואשתו משתכרים יחדיו כ-000, 16 לי נטו לחודש. לא שמעתי הצעת החייב לתשלום סכומים חודשיים כלשהם על חשבון חובותיו. לפני מתן צו פש"ר יש לבחון את האינטרס של הנושים ונראה לי שטרם מוצו כל הליכי ההוצאה לפועל לענין אספקט זה. בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה. כינוס נכסיםפשיטת רגל