קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לאישור תביעת חוב: הקדמה: לפני ערעור מטעם החייב (להלן: "המערער") על החלטת המנהל המיוחד, עו"ד יעקב זיסמן (להלן: "המנהל המיוחד"), מיום 11/11/07, לאשר תביעת חוב של הנושה, חופית קיבוץ כנרת בע"מ (להלן: "הנושה"), שלבקשתה הוכרז המערער ביום 5/6/06 כפושט רגל. הרקע העובדתי לערעור בתמצית: ביום 11/2/04 הגישה הנושה בקשה לצו כינוס ולהכרזת המערער כפושט רגל על יסוד חובו הפסוק במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל (חוב בסך של 182,713.87 ש"ח בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-21017-01-2 וחוב בסך של 60,701.68 ש"ח בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-30035-00-3). תיקים אלה נפתחו לאחר ששיקים שמשך צד ג' והוסבו על ידי החייב לטובת הנושה, חוללו. ביום 6/9/04 נעתר כב' השופט ארבל לבקשת הנושה למתן צו כינוס נגד המערער. ביום 5/6/06 הוכרז המערער כפושט רגל, על יסוד הסכמתו, ועו"ד נפתלי נשר מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. בהמשך, ביום 2/9/07, מונה עו"ד יעקב זיסמן כבעל תפקיד לצורך בדיקת תביעת החוב של הנושה. בתאריך 11/11/07, אישר המנהל המיוחד את תביעת החוב של הנושה בסך כולל של 204,180 ש"ח, על יסוד דפי ח-ן ההוצאה לפועל, בתוספת ריבית והצמדה כחוק עד ליום צו הכינוס, ובקיזוז הסכומים שהתקבלו, גם הם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד תשלומם עד ליום צו הכינוס. טענות המערער:   לטענת המערער, הליך פשיטת הרגל נכפה עליו על ידי הנושה, וכיום ברור לו כי הליך זה נפתח ממניעים פסולים ובחוסר תום לב, שכן במסגרת תיק ההוצאה לפועל הראשון כלל לא צירפה את מושך השיקים, צד ג', ניקולא ח'ורי, ואילו במסגרת תיק ההוצאה לפועל השני, הפטירה (כך על פי הנטען) את אותו צד ג' מתשלום החוב. לגופו של עניין, טוען המערער כי חובו לנושה הינו תוצאה של חילול שיקים שמשך צד ג', ניקולא ח'ורי, אשר נמסרו למערער וזה הסב אותם לנושה. על פי הנטען, חילול השיקים נעוץ בטעמים שאינם קשורים למערער. לטענת המערער, סיבות שלא היו בשליטתו וכן חיסרון כיס, מנעו ממנו להתגונן בפני הבקשות לביצוע שיקים שהוגשו על ידי הנושה ללשכת ההוצאה לפועל. אי לכך, סבור המערער כי מלכתחילה לא היתה לנושה כל עילה לצרפו כחייב בתיקי ההוצאה לפועל ולנקוט נגדו בהליכים, בייחוד לא כנתבע יחיד (באחד מתיקי ההוצאה לפועל) וביחס לסכומים ביתר (בתיק ההוצאה לפעול השני), על אחת כמה וכמה מקום בו לפי מידע המצוי בידיו, גבתה הנושה את רוב החוב ממושך השיקים, צד ג', ואף הפטירה אותו מתשלום יתרת החוב. לטענת המערער, החלטת המנהל המיוחד בנסיבות אלה "אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל ואינה עומדת בקנה אחד עם כללי היושר והצדק הטבעי", הואיל ומדובר בתביעה נגד "נמשך שהוא מסב" מכוח פעולת הסבה, כך שמוטלת על המנהל המיוחד - כך לטענת המערער - חובה מוגברת לדרוש ולחקור את אופן יצירת החוב ולבדוק מדוע אין לגבות את החוב ממושך השיקים ולפטור אותו מתשלום החוב. המערער טוען כי שגה המנהל המיוחד משאישר את תביעת החוב של הנושה שעה שאינו החייב העיקרי ואינו מושך השיקים. המערער מוסיף וטוען כי היה על המנהל המיוחד לבקש הבהרות בהקשר זה ואף לשמוע את עמדת החייב, וזאת לא עשה. עוד טוען המערער כי החלטת המנהל המיוחד אינה מפורטת דיה, שכן לא פורטו הסכומים שקוזזו מיתרת החוב, גובהם ומקורם. בנוסף, טוען המערער כי אף אם ניתן לראות בחתימתו על גבי השיקים כערבות לקיום התחייבות צד ג' לפירעון השיקים, עדיין אין בכך כדי להצדיק את העובדה כי החוב יוחס לו, ומשהפטירה הנושה את צד ג' מיתרת החוב, ללא הסכמת המערער לכך, כי אז מופטר המערער באותה מידה. לסיכום, סבור המערער כי לנוכח העובדה שהמנהל המיוחד לא נתן דעתו לאופן בו נפתחו הליכי פשיטת הרגל נגד המערער ולאופן יצירת החוב, ולנוכח חוסר תום הלב מצדה של הנושה בפתיחת ההליכים נגדו ובאופן ניהולם, יש להיעתר לערעור ולהשיב את העניין לדיון בפני המנהל המיוחד. תגובת הנושה: לטענת הנושה, דין הערעור להידחות, תוך חיוב המערער בהוצאות משפט. הנושה טוענת כי כל טענות המערער ביחס לעצם הכרזתו כפושט רכל, אין להן מקום בערעור זה, ובמידה שהחייב מתקשה להתנהל במסגרת ההליך, יוכל להציע הצעת הסדר לנושיו, באופן שיוכל להתאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו. לגופו של עניין, טוענת הנושה כי היא אוחזת ב- 6 שיקים שנמשכו על ידי צד ג' לפקודת החייב, שהסב אותם באמצעות חתימה על גבם. על פי הנטען, פתחה הנושה בשני תיקי הוצאה לפועל נגד המערער, שמלבד העובדה שהסב את השיקים בחתימתו, חתם על התחייבות לשלם לנושה כל שיק שימסור לה לניכיון, ועל כתב ערבות לפיו הינו ערב לפירעון על הסכומים המגיעים לנושה מעסקו. עוד נטען כי הנושה ניכתה לבקשתו של המערער שיקים שמסר לה, ושילמה לו את תמורתם, בניכוי ריבית הניכיון. לטענת המערערת, באחד התיקים הגיש המערער התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 27/6/01 נדחתה ההתנגדות לגופה. כמו כן, בתיק הנוסף, כלל לא הגיש המערער התנגדות. לפיכך, ובהתחשב בכך שהתנגדות המערער נדחתה והליכי ההוצאה לפועל נמשכו כסדרם, לטענת הנושה, אין ממש בערעור שהגיש המערער ואין להתערב בהחלטת המנהל המיוחד. כן טוענת הנושה כי טענת המערער לפיה מושך השיקים, ניקולא ח'ורי, שילם את עיקר החוב והופטר מיתרת החוב, אינה מגובה בכל מסמך או ראיה אחרת. לטענתה, לא הפטירה את צד ג' מחובו אליה, אלא הגיעה עימו להסדר לפיו בכפוף לתשלום שני סכומים על ידו, לא יהיו לה כל תביעות ו/או דרישות נוספות ממנו והיא תחדל מהליכי גביה כנגדו, כך שאין בהסדר פרטני זה אליו הגיעה עם מושך השיקים כדי להצדיק הפטרת המערער מחובו. הנושה מוסיפה וטוענת כי בדיקת החלטתו של המנהל המיוחד אינה מלמדת על כל טעות מצדו ולפיכך אין מקום להתערב בהחלטה. הנושה מדגישה כי לא ייתכן לאפשר למערער להעלות כיום טענות משפטיות בעניינים שנידונו ונדחו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, בייחוד על רקע העובדה שהמערער נמנע מלהזכיר כי התנגדויותיו הוכרעו לגופו של עניין. תגובת המנהל המיוחד:   המנהל המיוחד מבקש להצטרף לתגובת הנושה לפיה דין הערעור להידחות תוך חיוב המערער בהוצאות. המנהל המיוחד טוען כי מונה בתיק זה כבעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב של הנושה כנגד החייב בלבד, ולא לבדיקת תום לבו של המערער ו/או בכל הקשור להכרזתו כפושט רגל, כך שכל טענותיו של המערער בהקשר זה דינן להידחות על הסף. המנהל המיוחד מוסיף וטוען, לגופו של עניין, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו בתביעת החוב של הנושה, שנתקבלה לאחר שעמד לפניו כל החומר הדרוש, לרבות עותק מחקירת המערער ובה תגובתו לתביעת החוב, ועותק מהחלטת בית המשפט, הדוחה את התנגדותו לביצוע השטר וקובעת כי הוא חייב על פיו. כן טוען המנהל המיוחד כי טענת המערער לפיה אינו חב כספים שכן אינו החייב העיקרי, כבר נידונה ונדחתה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ואין מקום לשוב ולהידרש לה. ביחס לטענת המערער בדבר הסכומים שקוזזו, טוען המנהל המיוחד כי טענה זו אינה ברורה, שכן קיזוז הסכומים נעשה על פי דין, והסכומים שקוזזו אף תואמים את הודעת ב"כ הנושה בתשובה לדרישה לפרטים נוספים מטעם המנהל המיוחד, ואף לסכומים שפירט המערער בעצמו. אשר לטענת המערער כי מושך השיקים הופטר מחובו, טוען המנהל המיוחד כי טענה זו נטענה בעלמא וללא ביסוס, וכי למעשה, הלה לא הופטר מחובו כי אם צוין שאין לנושה תביעות או דרישות כלפיו, מעבר לסכומים ששולמו על ידו, ולפיכך לא ניתן לנקוט נגדו בהליכי גבייה, הסדר אשר על פי הפסיקה אין בו כדי להשפיע על חיובי המערער עצמו. המנהל המיוחד מוסיף כי הגשת הערעור מלמדת על חוסר תום לב מצד המערער, שקיבל כספים מהנושה בתמורה לשיקים, וכיום מנסה להתחמק מחיוביו תוך העלאת טענות שאין להן כל בסיס ותוך שהוא מתעלם מהעובדה כי התנגדותו לביצוע שטר נידונה ונדחתה לגופה. דיון והכרעה: בראש ובראשונה יצוין כי הואיל ולא הועלתה טענה מטעם מי מהצדדים בדבר איחור מצד המערער בהגשת הערעור על תביעת החוב (המערער אף מבהיר בטיעוניו מדוע לא איחר את המועד), בית המשפט יוצא מנקודת הנחה כי עניין זה אינו שנוי במחלוקת וכי הערעור על החלטת המנהל המיוחד הוגש במועד. מעבר לכך, בסוגיית מעמדו של החייב על פי פקודת פשיטת הרגל להשיג על החלטת נאמן או בעל תפקיד בתביעת חוב שהגיש הנושה בתיק פשיטת הרגל, מצאתי כי באופן עקרוני, אין מניעה לאפשר לחייב לתקוף החלטות של בעל התפקיד, מקום בו הדבר מוצדק ומקום בו זכויותיו של החייב עשויות להיפגע כתוצאה מאישורה של תביעת חוב פלונית (דוגמת מצב בו ביכולתו של החייב להראות כי דחיית תביעת החוב עשויה להגדיל באורח משמעותי את סיכוייו לאישור הסדר או למתן צו הפטר, ראה: ע"א 173/84 בן ציון נ' גורני, פ"ד לט(3) 757 (1985); לוין וגרוניס, עמ' 289 ה"ש 39). במקרה דנא, הואיל ואין חולק כי תביעת החוב של הנושה משליכה על כל הליך פשיטת הרגל וכי למעשה הנושה היא זו שהגישה את הבקשה להכריז על המערער כפושט רגל (כך שאין לפנינו תביעת חוב שגרתית, אחת מני רבות שהוגשו כנגד החייב) - אין להגביל את יכולתו של החייב לערער על החלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב של הנושה. עם זאת, לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של המנהל המיוחד ובקביעתו. המערער טוען כי הוא אינו החייב העיקרי ואינו מושך השיקים, ומשכך לא היה מקום לפתיחת הליכי הוצאה לפועל נגדו. לדעתי, אין בטענה זו ממש, שכן משהסב המערער את השיקים בחתימתו, וקיבל תמורה עבורם, יש לראות בו כחייב מבחינת הנושה. העובדה כי חובו של המערער לנושה נעוץ בחילול שיקים שמסר לו מושך השיקים, אין בה מאום לעניין מערכת היחסים בין המערער לנושה, ועצם חובו של המערער לנושה בשל התמורה שניתנה לו על ידי הנושה בגין השיקים, לא צריך להיות שנוי במחלוקת. בנוסף, אף אם למערער טענות כנגד מושך השיקים, טענות אלה יפות לכל היותר במישור היחסים ביניהם, ואין בהן כדי להשליך על עצם חובו לנושה בגין אותם שיקים עבורם קיבל תמורה. אשר על כן, טענותיו של המערער לעניין מעורבותו של מושך השיקים, צד ג', ביצירת החוב, אין בהן כדי לסייע לו, ולא היתה כל מניעה כי הנושה תנקוט כנגדו בהליכים לגביית החוב במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. ודוק: טענת המערער כנגד חובו כלפי הנושה, אין לה מקום בשלב זה, לאחר שהנושא הוכרע במסגרת תיקי ההוצאה לפועל (התנגדות המערער באחד מתיקי ההוצאה לפועל נדחתה לגופה, ואילו בתיק ההוצאה לפועל השני, כלל לא הוגשה התנגדות), ולאחר שניתן כנגד המערער פסק דין המכריז עליו כפושט רגל, בהסכמתו המלאה. כמו כן, העובדה כי הנושה בחרה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערער ולא כנגד מושך השיקים, צד ג', אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתו של המערער, שכאמור קיבל מהמשיבה תמורה עבור השיקים אותם הסב. אשר לטענה לפיה הנושה גבתה את רוב החוב מצד ג', מושך השיק, ניקולא ח'ורי, וכן פטרה אותו מתשלום יתרת החוב, טענה זו לא הוכחה על ידי המערער והועלתה ללא ביסוס וללא תימוכין. על פי המסמכים שלפני, כל אשר הוסכם עם אותו צד ג', שנגבו ממנו סכומי כסף שונים, הוא כי לנושה לא תהינה תביעות או דרישות כלפיו וכי לא ניתן יהא לנקוט כנגדו בהליכי גבייה. בנסיבות אלה, ומשלא הופטר צד ג' מהחוב, אין להפטיר גם את המערער מחובו, ואין מניעה כי הנושה תגיע להסדר בדבר אופן גביית החוב עם מושך השיק (שלא הופטר מחובו), ותמשיך במקביל בהליכים נגד המערער (ר"ע 29/84 דונקלמן נ' אריאלי, פ"ד לח(2) 185 (1984)). ממילא שלא נדרשה בנסיבות העניין התייחסות המנהל המיוחד לסוגיית הפטרו של מושך השיקים, ניקולא ח'ורי, שכן זה כלל לא הופטר, אלא נערך עימו הסדר פרטני בדבר אופן גביית החוב, הא ותו לא. בעניין הטענה כי לא פורטו בהחלטת המנהל המיוחד סכומי החוב שקוזזו מיתרת החוב, טענה זו אין בה ממש. החלטת המנהל המיוחד נסמכת על המפורט בדפי החשבון של תיקי ההוצאה לפועל, שם צויינו סכומי החיוב וסכומי הקיזוז, בצד הסבר מהות הסכום ומקורו. בנסיבות אלה, אין לשוב ולדרוש מהמנהל המיוחד לפרט את סכומי החוב וסכומי הקיזוז, ודי בהפנייה לדפי החשבון שבתיקי ההוצאה לפועל. יושם אל לב כי המערער אינו מעלה כל טענה בנוגע לסכום תביעת החוב שאושר ו/או ביחס למרכיבי ההחלטה, כי אם רק ביחס לעצם אישורה העקרוני של תביעת החוב. אי לכך, אין יסוד להתערב בהחלטת המנהל המיוחד גם בהקשר זה. סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל דין הערעור להידחות. המנהל המיוחד והנושה זכאים, כל אחד מהם, להוצאות הערעור בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, סכום שישולם להם מתוך הכספים שבקופת פשיטת הרגל. תביעת חובחוב