קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות בעץ שעמד בצד הדרך: 1. התובע תובע מהנתבעות פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. לדבריו, במהלך נסיעה ביום 4.5.97 בכביש פרדס חנה - חדרה סטה רכבו מהדרך, ירד לשוליים ונעצר לאחר שהחלק הקדמי של הרכב פגע בעץ שעמד בצידי הדרך. הנתבעות טוענות בכתב הגנתן כי התובע ביים את התאונה ו/או גרם לה במתכוון ועל כן אין לראות בה כ"תאונת דרכים" על פי הגדרת מונח זה בס' 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים 1975. לאור העלאת טענה זו ובהסכמת ב"כ הצדדים, פוצל הדיון באופן שבשלב הראשון נשמעו ראיות לגבי השאלה האם מדובר, במקרה זה, ב"תאונת דרכים" אם לאו. רק בשלב השני ואם יתעורר צורך בכך, ישמעו עדים ויובאו ראיות לגבי שיעור הנזק. הצדדים הביאו ראיותיהם והשמיעו עדיהם לגבי שאלת האחריות או החבות וסיכמו את טענותיהם בכתב. 2. טוענות, כאמור, הנתבעות כי אין מדובר כלל בתאונת דרכים וכי הארוע אליו מתייחס התובע בכתב התביעה בויים על ידו על מנת ליצור מצג של תאונת דרכים ולאפשר לו לזכות בפיצויים כתוצאה מכך. באי כוח הצדדים הצביעו, בכתבי סיכומיהם, על נסיבות ועובדות, שהתבררו במהלך הדיון, אשר לטענת כל אחד מהם תומכות בגרסת מרשו או מרשותיו. עיינתי במסמכים ובראיות שהוצגו בפני, התרשמתי מהעדים שהופיעו בפני ונתתי דעתי לטענות שהעלו באי כוח הצדדים בסיכומיהם. הגעתי למסקנה כי יש ממש בטענת הנתבעות לפיה תאונת הדרכים בויימה ע"י התובע ו/או נגרמה על ידו במתכוון ועל כן אין הוא זכאי לפיצויים על פי חוק הפלת"ד, מכוח הוראת ס' 1 לחוק, המוציא מכלל הגדרת תאונת דרכים כל מעשה או תאונה שבויימו או נעשו במתכוון. 3. ואלה טעמי: א. על פי גרסת התובע סטתה המכונית בה נהג לשולי הכביש וכתוצאה מכך פגעה באחד העצים שהיו נטועים לאורכה של הדרך. טוען התובע כי כתוצאה מכך נגרם נזק לחלק הקדמי של המכונית. מחוות הדעת של שמאי הרכב והתצלומים של האזור הפגוע שצורפו לחוות הדעת (ת/1) עולה כי הפגיעה והנזק היו קלים (רק בפגוש הקדמי של הרכב). אף אם אניח כי הכיפוף בפגוש הקדמי, כפי שהוא נראה בתצלומים, נגרם כתוצאה מפגיעת המכונית בעץ, עובדה שלא הוכחה כדבעי, אין זה סביר ואף לא מתקבל על הדעת כי הנזק שנגרם למכונית, כתוצאה מכך, התבטא בכיפוף קל של הפגוש הקדמי בלבד. השמאי אישר, ועל כך מצביעים גם התצלומים, שפרט לפגוש המכופף לא נותרו שום סימני פגיעה בחלק הקדמי של המכונית. כאשר פוגעת מכונית, במהלך נסיעה, בעץ העומד בשולי הדרך, הדעת נותנת כי הפגיעה או הנזק שייגרמו למכונית, כתוצאה מכך, יהיו משמעותיים יותר, אף אם מהירות נסיעתה לא היתה גבוהה. התובע אישר, בעדותו בפני, כי הסטיה ימינה לשולי הכביש נגרמה, כנראה, כך: "בא מולי רכב טרנספורטר, עקף את המשאית וגרם לי לסטות ימינה ומפה כנראה בלמתי, אני לא זוכר בדיוק. החלקתי מהכביש ונכנסתי לתוך חורשת עצים". (עמ' 28 לפרוטוקול). מדברים אלה עולה כי פגיעת המכונית בעץ קרתה תוך כדי נסיעה, שכן לו היה מצליח הוא לבלום לחלוטין את מכוניתו, לאחר שסטה לשולי הדרך היתה נמנעת, מן הסתם, הפגיעה בעץ. בנסיבות כאלה אין זה סביר, כאמור, כי הנזק למכונית יסתכם בכיפוף, קל יחסית, של הפגוש הקדמי בעוד שסימני פגיעה, או נזק אחרים לא יוותרו במכסה המנוע או בחלקים קדמיים אחרים של המכונית. ב. בתצלום איזור התאונה שבו נראית שדירת העצים שבאחד מהם פגעה מכונית התובע, (התצלום ת/ 4 שצולם ע"י התובע עצמו) נראים שולי כביש רחבים למדי. לו אכן סטה התובע לשוליים אלה מתוך רצון להמנע מפגיעתה של מכונית עוקפת שהגיחה מולו, יכול היה לבלום את המכונית ואף להמשיך בנסיעה בשולי הכביש ללא שום "צורך" לפגוע בעץ, שכן שורת העצים רחוקה מרחק ניכר מהכביש והשוליים רחבים דיים על מנת לאפשר נסיעת המכונית לאורכם ללא פגיעה בעץ. לו "כנראה בלמתי", כדבריו, לא היתה שום סיבה נראית לעין שהמכונית תמשיך להדרדר או לנוע לעבר העצים לאחר הבלימה שכן השוליים בקטע הדרך לא היו משופעים (ראה לצלום ת/4). ג. בהודעתו הראשונה במשטרה (נ/2) שנגבתה יומיים לאחר התאונה ולאחר ששוחרר מאישפוז בן יום אחד בבית החולים, לא זכר התובע את נסיבות התאונה ואיך היא התרחשה. לדבריו ובתשובה לשאלות החוקר הוא לא זכר פרטים הקשורים לתאונה כמו מצב הכביש, מזג האויר וכו'. הוא אף לא זכר אם בעת התאונה נסעו לפניו או אחריו כלי רכב אחרים והאם הוא נוהג לעיתים תכופות בכביש בו ארעה התאונה. יומיים לאחר מכן (8.5.97) פנה התובע מיזמתו לחוקר המשטרה והבהיר כי זכרונו שב אליו והוא נזכר בפרטי התאונה. בהודעה נוספת שמסר באותו יום (נ/3) ספר כך על ארוע התאונה: "מולי הגיע רכב - עד כמה שזכור לי משהו כמו טרנספורטר שיצא לעקיפה והיתה לי תחושה שהוא בא לעלות עלי. בלמתי במקום. האוטו התחיל לסטות לצד ימין ואז קיבלתי חבטה בראש. הרכב פגע בעץ בצד ימין של הדרך אני לא זוכר אם קיבלתי את החבטה בראש אחרי הפגיעה בעץ או לפני. כנראה שהמכה קבלתי זעזוע מוח ואז איבדתי את הזכרון. רק אתמול חזרתי לעצמי והתחלתי לזכור איך קרתה התאונה...". מעבר לתמיהה העולה מהעובדה שהתובע "נזכר" בפרטי התאונה יומיים לאחר שלא זכר דבר (כשכבר לא היה מאושפז) עולה סתירה בין דבריו בבית המשפט לבין הודעתו במשטרה בנ/ .3 בעוד שבבית המשפט סיפר התובע כי הוא נאלץ לסטות ימינה משום שהטרנספורטר הגיח מולו בעת שביצע עקיפה ורק אז בלם, "כנראה", החליק ופגע בעץ - הרי שלחוקרו במשטרה סיפר, לאחר שזכרונו שב אליו, כי בעת שראה את הטרנספורטר "בא לעלות עלי" "בלמתי במקום, האוטו התחיל לסטות לצד ימין ואז קבלתי חבטה בראש...". מעבר לסתירה או לשוני בין שתי גרסאות אלה, ההסברים לקרות התאונה כפי שמסר במשטרה ובבית המשפט אינם סבירים ואינם מתקבלים על הדעת: לו אכן בלם התובע את מכוניתו אל מול הטרנספורטר שהגיח לעברו והאוטו החל לסטות מעצמו ימינה, כדבריו בבית המשפט היה באפשרותו לבלום אותו פעם נוספת בעת שירד לשוליים ועוד לפני שפגע בעץ, שכן וכאמור, שולי הדרך במקום זה היו רחבים והעץ בו פגעה המכונית מרוחק מספר מטרים מהכביש. מעבר לכך: השוני או הסתירה שהתגלתה בגרסת התובע לגבי קרות התאונה והעובדה שיומיים לפני שסיפר עליה לחוקר המשטרה, הוא לא זכר דבר לגביה, על אף שהוא שוחרר מאשפוז יום קודם לכן - מערערים את מהימנותו של התובע ונוטעים בלבי את הרושם כי הגרסאות השונות שמסר, או לא מסר, והשוני שהתגלה ביניהן הן פרי תכנון מוקדם של התאונה וביומה. רושם זה מתחזק לנוכח העובדה שלרופא שבדק אותו, מיד לאחר שהגיע לבית חולים (ד"ר מה'גנה) סיפר התובע גירסה אחרת. כתוצאה מכאב ראש חד שתקף אותו במהלך הנהיגה, כך לדבריו, "נכנס בעמוד". (ראה מסמך רפואי שנרשם ע"י ד"ר מה'גנה שקיבל אותו לטיפול בבית החולים - נ/8). ב"כ התובע ניסה להסביר או לתרץ בסיכומיו, את השוני בגרסאות מרשו, בערפול הכרתו כתוצאה מהפגיעה בראשו, ואי זכירת פרטי האירוע לאחר קרות התאונה. הוא מסתמך גם על דברים שאמר בענין זה פרופ' רייכנטל שהעיד מטעם הנתבעות. אם כך היה, היינו התובע אכן איבד את זכרונו בשעות הראשונות לאחר התאונה, תמוה איך "זכר" כי נתקף בכאב ראש חד ופתאומי וכי מכוניתו פגעה, כתוצאה מכך, בעמוד (כפי שסיפר לרופאו) בעוד שלאחר יומיים, בעת שנחקר לראשונה במשטרה, לא זכר דבר. יומיים נוספים לאחר מכן "נזכר" לפתע בכל פרטי התאונה או במרביתם. זאת ועוד: אני מניח כי לו היו רופאיו מגלים שהתעוררו אצלו בעיות בזכרון, היו הם נמנעים מלשחררו מבית החולים יום אחד בלבד לאחר שאושפז. אין זאת אלא שאף הרופאים לא התרשמו עובר לסיום האשפוז כי הכרתו מעורפלת או שהוא סובל עדיין מבעיות זכרון. ד. חוקרים מטעם הנתבעות שוחחו עם התובע כחודשיים לאחר התאונה (8.7.97) וניסו לדלות ממנו פרטים על התאונה. השיחה הוקלטה ע"י החוקר ותומללה. מעיון בה עולה כי כבר בתחילת השיחה הבהיר התובע לבן שיחו כי: "אני הרבה לא יודע מהתאונה" ובהמשך: "מהתאונה עצמה כלום, רק ... יום אחרי התאונה". בהמשך השיחה ובתשובה לשאלות החוקר ניסה התובע להזכר וציין כי מדובר היה ביום גשום ו"אוטו לבן בא מולי". תמוהה ביותר ומעוררת תהיות לגבי מהימנות התובע, היא העובדה כי זכרונו שב אליו כ- 4 ימים לאחר התאונה, בעת שמסר פרטים וגרסה מפורטת לגבי קרות התאונה (הודעתו נ/3), ואילו בעת ששוחח עם החוקר, אשר הציג עצמו בפניו כנציג חב' הבטוח, חודשיים לאחר מכן, "שכח" לפתע את כל, או כמעט את כל, פרטי התאונה ונסיבות התרחשותה וניסה ליצור אצלו הרושם כי הכרתו התערפלה וזכרונו אבד כתוצאה מהתאונה והפגיעה בראשו ועל כן לא זכר דבר. ה. הגרסאות השונות שמסר התובע, לגבי קרות התאונה, בפני אנשים שונים במועדים שונים, ה"שכחה" והזכרון ששב אליו מדי פעם והסתירות שהתגלו, כל אלה מערערים את מהימנותו ומצביעים, לדעתי, על נסיון מצדו להתאמת גרסאות והסתרת כוונות (על מנת לשכנע את שומעיו שמדובר בתאונת דרכים "אמיתית") יותר מאשר על אבדן זכרון וערפול ההכרה. ו. עדותו של ידידו או מכרו של התובע, אילן גולן, לא סייעה, אף היא, לחיזוק גרסתו ולא תמכה בה. נהפוך הוא: עדותו בביה"מ היתה רצופת תמיהות וסתירות ולא הותירה רושם מהימן ביותר. ניכר היה בדבריו ותשובותיו, במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא מבקש לסייע או לתמוך בגרסת ידידו או מכרו, לאו דוקא משום שיש בה אמת. רושם זה התחזק לנוכח השוואת דבריו בבית המשפט לדברים שסיפר לחוקר הנתבעת ששוחחו עמו פעמיים והקליטו את דבריו. זאת ועוד: אף אם אמת בדבריו ואף אם הבחין גולן, ב"מקרה", במכוניתו של התובע לצדי הכביש "בתוך עץ" ובתובע במושב הנהג "ללא תנועה" ו"יש לו עיניים הפוכות", אין באלה כדי לשלול את ההתרשמות כי מדובר בתאונה מכוונת או מבויימת. לצורך הדיון מוכן אני להניח כי מכונית התובע פגעה בגזע עץ (או בעמוד??) בשולי הדרך והתובע נפגע בראשו כתוצאה מכך והכרתו אף התערפלה. עדיין לא שוכנעתי כי מדובר בתאונה "אמיתית" ובלתי מכוונת. נהפוך הוא: הנסיבות שפורטו לעיל מצביעות על אפשרות בעלת סבירות גבוהה, לפיה התובע "הוריד" את מכוניתו, אל שולי הכביש, בכוונה תחילה, ובהיותו קרוב לעץ הגיח לעברו ופגע בו (במהירות איטית) על מנת שהפגוש הקדמי ייפגע ויווצר רושם של תאונת דרכים עצמית בלתי מכוונת כתוצאה מסטיית המכונית מהכביש. ז. גם מיקום הפגיעה והכיפוף של הפגוש הקדמי, כפי שניתן לראות בתצלומים, אינם מצביעים על פגיעה בעץ כתוצאה מסטיית המכונית לשוליים באופן לא רצוני, או כתוצאה מהטיה אינסטינקטיבית של ההגה ע"י הנהג ובלימת המכונית. לו כתוצאה מכך היתה מתרחשת הפגיעה בעץ, היו סימני הפגיעה בפגוש הקדמי (בהנחה שסימני פגיעה היו נותרים רק בפגוש) מצביעים, מן הסתם, על כוון תנועה אלכסוני או מוטה של המכונית לעבר העץ ולא על כוון אנכי של תנועת המכונית לעבר העץ, כפי שנוצר הרושם וכפי שניתן לראות בתצלום שצורף לת/1. עדותו של אלי טויטו, עובדו של התובע שהגיע למקום התאונה כדי להסיע את רכבו של התובע לביתו, אך מחזקת התרשמותי זו. לדבריו הוא הבחין בסימני הגלגלים של המכונית בשל העובדה שהחול בשולי הדרך היה רטוב מגשם שירד במקום. לבקשת ב"כ הנתבעת הוא ערך תרשים (ת/01) ובו סימן את מיקום הרכב מול העץ, שבו כנראה פגע בעת התאונה. על פי התרשים ומדבריו בבית המשפט עולה כי: "סימני הצמיגים היו מקבילים לכביש פחות או יותר כפי שציינתי". (עמ' 55 לפרוטוקול). עובדה זו מצביעה אף היא, על פגיעה מבויימת ומכוונת של מכונית התובע בעץ, ולא על סטיה ספונטנית לשולי הדרך ופגיעה בעץ כתוצאה מכך ו/או כתוצאה מאיבוד השליטה בהגה, שאם לא כן, פגיעת הרכב בעץ לא היתה בכוון אנכי כפי שניתן להסיק כאמור. ח. העובדה כי כחודש לפני שהתרחשה התאונה שבפני, היינו ב-30.3.97, ניסה התובע לביים "תאונת דרכים" שלא היתה ולא נבראה מחזקת, אף היא, את הרושם שאף במקרה שבפני מדובר בביום תאונת דרכים מתוך כוונה לזכות בכספי פיצויים שלא כדין. במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי התאונה מיום .30.3.97 הוא הבהיר כי נחבל ברגלו בעת שירד מהרכב ומעד "עם מדפסת ביד" סמוך לחנותו. בגין ארוע זה הוא הגיש תביעה למל"ל לתשלום דמי פגיעה וציין בטופס התביעה (נ/4) כי בעת שיצא מהרכב נחבלה רגלו במפתן הדלת וכתוצאה מכך מעד ונפל מחוץ לרכב. בבית המשפט הוא הכחיש במפורש כי הפגיעה ברגלו ארעה בעת שמעד או החליק במדרגות בביתו. והנה, עלה לדוכן העדים כעד הגנה מטעם הנתבעת, ד"ר גלבר ואישר כי התעודה הרפואית, שנתן לתובע לפיה הוא נפל במדרגות ביתו אינה אמת ובשקר יסודה. הוא אישר כי התובע שהיה ידידו פנה אליו וסיפר לו כי נחבל ברגלו בעת שמעד בחדר המדרגות. "למרות זאת, לבקשתו, כחבר נתתי לו פתק של נפילה מתוך מכונית על מנת לעזור לו בתביעה לחב' הבטוח. אני מתנצל ומביע חרטה. זו פעם ראשונה שאני מועד וכל זאת מבלי לקבל טובת הנאה אלא עזרה לחבר...". (ראה נ/6). עדות זו והדברים שסיפר לחוקר (נ/6) ואותם חזר ואישר מעל דוכן העדים, היו כה חד משמעיים ואמינים עד כי ב"כ התובע לא ניסה כלל לערער עליהם ונמנע מחקירת העד. גם מדברי העדה פנינה שהופיעה בבית המשפט ואישרה דברים שסיפרה לחוקר הנתבעות בהודעתה נ/9, עולה כי התובע ניסה ל"ייצר" תאונת עבודה יש מאין תוך הסתמכות על נפילה בביתו. נסיבות מעין אלה מערערות עד מאד את אמינות התובע. מדוע יש לקבל כאמינה את גרסתו לגבי התלונה מיום 4.5.97, כשכחודש קודם לכן הוא "פיברק" ובדה תאונת עבודה ואף הגיש תביעה למל"ל בגינה. הוא אף לא היסס לעמוד על גרסתו השקרית ולחזור ולאשר אותה, מעל דוכן העדים. ט. העובדים שהעסיק התובע בעסקו (אלי ופנינה) סיפרו בבית המשפט כי בבוקר התאונה, נעדר ממנה התובע, על אף שהוא נמצא בה בדרך כלל בימי א' בשעות הבוקר. הם זכרו כי הוא השאיר דף עם הוראות והנחיות כתובות לביצוע. "זה כשלעצמו קצת נראה לי מוזר כי הוא תמיד השיג אותנו בטלפון ובעבר אף פעם לא נהג להשאיר לנו פתקים עם הוראות". (דברי העד טויטו עמ' 54 לפרוטוקול). עובדה זו, שהתובע לא נתן לה הסבר, מעוררת אף היא תמיהות ומשתלבת במסכת העובדתית הנסיבתית המצביעה על סבירות גבוהה כי התאונה תוכננה מראש ע"י התובע ובויימה על ידו. במסגרת התכנון הוא דאג להשאיר הוראות כתובות לעובדיו, בניגוד למנהגו, משום שצפה, כנראה, כי בשל התאונה, הצפויה להתרחש על פי התכנון באותו בוקר, הוא לא יוכל להתקשר אליהם ולהנחותם בטלפון, כפי שנהג בדרך כלל. 4. הטעמים והנסיבות שפורטו לעיל שכנעוני במידה וברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, ואף למעלה מכך, כי אין מדובר בתאונת דרכים "אמיתית". התובע תכנן אותה וביים את התרחשותה על מנת לזכות בפצויי נזיקין. על כך מצביעות העובדות והנסיבות שפורטו לעיל. אין, מכל מקום, ליתן אימון לגרסת התובע, כפי שפרטתי לעיל. כיוון שכך ולאור הוראת ס' 1 לחוק הפלת"ד, המוציאה מכלל הגדרת תאונת דרכים תאונה מבויימת ו/או מכוונת, אין התובע זכאי לפצויי נזיקין על פי החוק הנ"ל. 5. תביעת התובע נגד הנתבעות נדחית. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של - 000, 15 ש"ח בצרוף מע"מ.התנגשות