קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע אוטובוס נכה צה"ל : 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) מיום 23.9.09 בתיק תחת' 219/08 - במסגרתו הוטל על המערערת 1 קנס בסך 6,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪, ועל המערער 2 הוטל קנס בסך 1,000 ₪. זאת, לאחר שהורשעו בעבירת התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע, בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעה באוטובוסים ומוניות), התשל"ד-1974, בזיקה לתקנה 416 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובהתאם לסעיפים 39א ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957. (המערערים זוכו מעבירת אי-הפעלת שירות סדיר). הערעור מכוון נגד ההרשעה ולחלופין נגד חומרת העונש. 2. כמפורט בכתב האישום, ביום 22.11.06 עלה מר יוסף אסרסקי (להלן-המתלונן), נכה צה"ל המתקשה בהליכה, יחד עם בנו, לאוטובוס קו 18 בו נהג המערער 2, כדי להשתמש בשירותי ההסעה של מערערת 1, שהינה בעלת רשיון להפעלת שירות האוטובוסים בקו האמור. המערער 2 התנהג כלפי המתלונן באופן בלתי-הולם, בכך שבעת שהמתלונן ניסה להתיישב במושב הראשון באוטובוס, העליבו מערער 2 והחל לצעוק עליו "נו נכה צה"ל, שב כבר, אתה מפריע לנוסעים לעבור. מה אתה חושב לעצמך, האוטובוס שלך? אז מה אם אתה נכה צ"ל? מגיע לך הכל? תיסע ברכב פרטי". בפרשת ההוכחות, העלו המתלונן והמערער 2 גרסאות סותרות: בעוד המתלונן העיד כי המערער 2 אמר לו: "נכה צה"ל תשב כבר מה אתה חושב שהכביש שלך", אמר המערער 2 כי המתלונן התנהג כלפיו וכלפי נוסעת אחרת באלימות מילולית, ומשכך ראה צורך להרגיעו. בהכרעת הדין, העדיף בית משפט קמא את גרסת המתלונן, והרשיע את המערערים בהתאם. בהקשר לאחריותה השילוחית של המערערת 1, שהממונה על המשמעת מטעמה נחקר אודות מערכת אכיפת המשמעת שהיא מפעילה, קבע בית משפט קמא: "אין לי כל פקפוק שנאשמת מס' 1 אינה מעוניינת באירועים כגון אלו אך היא אחראית להם אם תרצה ואם לאו". במסגרת גזר הדין הוטלו על המערערים העונשים דלעיל, תוך ציון כי בדרך-כלל העונש המקובל במקרים של התנהגות בלתי הולמת הינו קנס משמעותי, אולם במקרה זה התרשם בית משפט קמא כי ייתכן והמתלונן הגיב בצורה תקיפה והקצין את האירוע. 3. המערערים טוענים כי הכרעת הדין אינה מבוססת מבחינה עובדתית, כי המערערת 1 נקטה בכל האמצעים הסבירים העומדים ברשותה למניעת העבירה, וכי העונש שהוטל עליהם בנסיבות העניין הינו חמור מדי. 4. דין הערעור להידחות. אשר להכרעת הדין לגבי עצם ההתנהגות הבלתי הולמת, הרי שזו מנומקת היטב ומבוססת על קביעות עובדתיות ועל התרשמות בלתי-אמצעית מעדים, ולא מצאתי מקום להתערב בה. לגבי אחריותה של המערערת 1, נקבע בפסיקה כי יש לפרש את הביטוי "נקיטת אמצעים סבירים" בסעיף 39ב לחוק הפיקוח פירוש רחב, הכולל בחובו בין השאר, מעבר לקיומו של מערך הסברה משמעתי, "נקיטה מאסיבית יותר באמצעי משמעת, תוך פרסום נאות של תוצאותיהם..." (ע"פ 8511/96 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מ"י, פ"ד נב(2) 871 (1998)). בענייננו, לא הביאה המערערת 1 כל נתונים בפני בית משפט קמא אודות הליכי ההסברה והמשמעת שננקטו לגבי המערער 2, ולא הציגה את תיקו האישי. באשר למערער 2 - עניין זיהויו התייתר נוכח העובדה שהוא התייחס לאירוע הספציפי והביא גרסתו בעניין. משכך, אין מקום להתערב בהכרעת הדין. באשר לחומרת העונש, בית משפט קמא התחשב בגבוליות האירוע ובחלקו של המתלונן בפרשה, והעונש שהושת על המערערים הינו קל יחסית בנסיבות העניין. אשר על כן נדחה הערעור על שני חלקיו. אוטובוס