הסכם קיבוצי קובע זכויות וחובות בתחום הנורמטיבי, והוא "בעל מעמד בכורה ביחסי העבודה" (ע"א 378/70[1]). התעלמות ממנו, או אי-הפעלתו המלאה או החלקית, אף בהסכמת שני הצדדים להסכם, לא תמנע, בכל המקרים ובכל הנסיבות, התייחסות אליו שעה שבתביעה אינדבידואלית עסקינן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעלמות מהסכם קיבוצי: הנשיא (גולדברג): .1המערערת (להלן - רשות הנמלים) עתרה לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשת צד בסכסוך קיבוצי נגד המשיבים - ההסתדרות וועד מחלקת ים בנמל חיפה וחבריו, שיורה להם "לגרום לכך שעובדי מחלקת ים בנמל חיפה יעבדו בגוררות החדשות מטיפוס v.sבמספר אנשי צוות (שלושה) ובשיטת עבודה ולפי סדרי עבודה כפי שתורה המבקשת, וכן יטלו חלק בכל תהליכי ההדרכה וההכשרה". בית-הדין האזורי (השופט גוטמכר - אב בית-הדין; ה"ה רפפורט וקיברי - נציגי ציבור; תב"ע מט/2-4) קיבל את הבקשה בכל הנוגע להדרכה, ודחה אותה בכל הנוגע והמתייחס לעניין ההפעלה, ועל כך הערעור שלפנינו. .2להבהרת המחלוקת נציין כי נושא הפעלת גוררות בנמלים הוסדר בשעתו בהסכמים קיבוציים מיוחדים בכל נמל. לפני למעלה משנה רכשה הרשות גוררות חדשות מטיפוס ,v.sעל מנת להחליף את אלה הישנות, וביקשה להפעילן בצוות של שלושה. לטענתה - ההסכמים הקיימים, ההסכם הקיבוצי הבסיסי לעובדי הרשות וההסכמים המיוחדים, מאפשרים לה לתבוע מהעובדים את הפעלתן. נציגות העובדים סירבה להפעילן ללא הסדר מיוחד בטענה כי ההסדרים הקיימים מתייחסים לגוררות שהיו בשימוש בעת עריכת אותם ההסכמים, ואין הם חלים על גוררות חדשות. הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך ומייגע, ומשלא הגיעו להסדר - פנו לבתי-הדין לעבודה; לזה בתל-אביב שיורה לאנשי מחלקת הים בנמל אשדוד להפעיל את הגוררות ולזה בחיפה, נשוא ערעור זה. .3ההליך בבית-הדין האזורי בחל-אביב הסתיים בכך שזה נתן צו שענייננו - הדרכת העובדים בלבד; חברי ועד מחלקת הים בנמל אשדוד ערערו על הפסיקה, ובית-דין זה דחה ביום 3.1.1989את הערעור (דב"ע מט/18-4; לא פורסם). בעניין הפעלת הגוררות (להבדיל מהדרכה) אמרנו: " .8אין בית-הדין מוצא לנכון להתייחס בשלב זה לשאלה האם רשאית הרשות להפעיל את הגוררות בתום ההדרכה, בהעדר הסכם, לאור האמור בסעיף 4לאותו זכרון דברים,אשר בו נקבע כי הגוררות לא תופעלנה עד שיושג הסכם; סוגיה זו מעוררת בעיות משפטיות לא מעטות, ביחוד מהטעם שאין מדובר בהסכם שארגון העובדים צד לו. בעיות אלה לא לובנו על-ידי הצדדים בבית-הדין האזורי, וזה לא התייחס אליו בפסק-דינו, כך שאף אנו נשאירו בצריך עיון, בתקווה שלא נזקק להן". .4בעת הדיון בבית-הדין האזורי בחיפה טענו חברי ועד מחלקת הים כי אין לחייבם לקבל הדרכה ביחס לגוררות, ובדוואי שלא להפעילן בכל מספר אנשי צוות שהוא, בטרם יושג עמם הסכם שעניינו הפעלת הגוררות החדשות. מועצת הפועלים השאירה לשיקול דעתו של בית-הדין את השאלה אם יש לחייב את העובדים בהדרכה. אשר להפעלה - הודיעה כי אין מקום לחייב את העובדים להפעילן בצוות של שלושה, ואם יש מקום לחיוב - הוא צריך להיות בצוות של ארבעה. בית-הדין האזורי בפסק-דינו, אשר ניתן ביום 9.2.1989, קבע את אשר קבע בשתי הסוגיות, ההדרכה וההפעלה, בהסתמך על פסק-הדין של בית-דין זה בעניין נמל אשדוד (דב"ע מט/18- 4הנ"ל). .5ביום 2.3.1989נחתם בין רשות הנמלים להסתדרות הסכם קיבוצי מיוחד הבא להסדיר את נושא הפעלת הגוררות מטיפוס ,v.sובו נקבעו בין היתר תקני עבודה להפעלת הגוררות החדשות בארבעה אנשי צוות ובשלושה. כמו כן נקבע באותו הסכם כי עובדי מחלקות הים יקבלו עבור עבודה תקינה ומלאה על-פי אותו הסכם תוספת "שיפטינג" בשיעור של %20, בתנאים המקובלים לגבי תוספות "שיפטינג". הרשות התחייבה כלפי ההסתדרות שלא להפעיל את ההסכם החדש עד שחברי הוועדים בנמלים יוסיפו את חתימתם עליו. אנשי ועד מחלקת הים בנמל אשדוד חתמו על ההסכם, והוא מופעל, הלכה למעשה, בנמל אשדוד. בנמל חיפה, צירפו חתימתם להסכם אנשי מדור עגינה, אך דעתם של אנשי ועד מחלקת הים בנמל חיפה לא נחה מאותו הסכם, והם מסרבים לחתום עליו ולהפעיל את הגוררות החדשות. בא-כוח הרשות, בטיעונו לפנינו ביקש שלא להסתמך על ההסכם החדש, וזאת כדי שלא להפר את התחייבות הרשות כלפי ההסתדרות. לטענתו, אף לפי ההסכמים שהיו קיימים ברשות ובנמל חיפה בטרם נחתם ההסכם החדש, חייבים עובדי מחלקת הים להפעיל את הגוררות החדשות בצוות של 4, כשם שהם מפעילים את הגוררות הקיימות באותו מספר אנשי צוות. .6בתחילת הדיון בערעור הצגנו לצדדים את השאלה האם רשאי בית-הדין להתעלם מהסכם קיבוצי מחייב שהגיע לידיעתו, וביקשנו להתייחס בטיעוניהם אף לשאלה זו. .7הסכם קיבוצי קובע זכויות וחובות בתחום הנורמטיבי, והוא "בעל מעמד בכורה ביחסי העבודה" (ע"א 378/70[1]). התעלמות ממנו, או אי-הפעלתו המלאה או החלקית, אף בהסכמת שני הצדדים להסכם, לא תמנע, בכל המקרים ובכל הנסיבות, התייחסות אליו שעה שבתביעה אינדבידואלית עסקינן. בהליך שלפנינו מדובר בהסכם קיבוצי מיוחד, שלא הופעל עדיין בנמל חיפה, ולכן רשאים הצדדים, בהליך בתחום האובליגטורי, לבקש מבית-הדין שלא להסתמך עליו. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, אין אנו רואים מקום שלא להתייחס להסכם כאל כל הסכם אחר, שלא הובא לפנינו, או שהתבקשנו שלא להתייחס אליו. .8בנסיבות האמורות, שעה שהרשות ביקשה מאיתנו שלא להסתמך על ההסכם הקיבוצי, אין כל מקום לשנות מפסק-דינו של בית הדין האזורי, שהיה נכון שעה שניתן, כאשר אותו הסכם קיבוצי טרם בא לעולם, והוא נכון כיום, אם נתעלם, כבקשת הרשות, מההסכם הקיבוצי החדש. נבהיר את דברינו, ונציין אלה: א) הסכם קיבוצי מיוחד בין הרשות וההסתדרות מיום 8.4.1984שעניינו "המבנה האירגוני וסדרי העבודה במחלקות הים בנמלי חיפה ואשדוד", קובע (סעיף 4(א)) כי גודל צוות בגוררות לצורך פעילות מנה 4עובדים, לרבות הגוררת 'חגית'. לא היה איפוא מקום להעתר לתביעה לחייב את אנשי מחלקת הים להפעיל את הגוררות החדשות בצוות של שלושה, שעה שהצדדים ליחסים הקיבוציים הסכימו כי הצוות יהיה של ארבעה, כפי שכבר קבענו (בדב"ע מט/18- 4הנ"ל); ב) רשאי היה בית-הדין האזורי להיעתר לבקשה בחלקה - דהיינו לצוות על אנשי מחלקת הים להפעיל את הגוררות החדשות בצוותים של ארבעה, אלא מאי - משמצא בית-דין זה שלא להתייחס לנושא בהליך בעניין נמל אשדוד - מהנימוקים שפורטו לעיל, טוב עשה בית-הדין האזורי שלא נכנס לעובי הקורה, מה עוד שגם לפניו, בסיכומי הצדדים בכתב, לא התייחסו הצדדים לבעיות עליהן הצבענו בסעיף 8לדב"ע מט/18- 4(הובא בסעיף 3לעיל). ג) נרחיב ונבהיר קמעה את אשר אמרנו בדב"ע מט/18- 4הנ"ל; לכאורה ההסכם הקיבוצי מיום 8.4.1984מתייחס לכל סוגי הגוררות, ולא רק, כגרסת נציגי העובדים, לאלה שהרשות הפעילה בעת חתימתו. מכאן כי צודקת הרשות בטענתה כי על העובדים להפעיל את הגוררות החדשות בצוות שנקבע, דהיינו צוות של ארבעה. אלא מאי - ביום 23.4.1987נחתם זכרון דברים בין הרשות לוועדי מחלקת הים בנמל חיפה ואשדוד, ובו נאמר כי: "תוך כדי תקופת ההדרכה יקויימו דיונים לקביעת תנאי העבודה וגודל הצוות להפעלת הגוררות החדשות"; ד) זכרון הדברים הוא 'הסדר קיבוצי' ולא 'הסכם קיבוצי', ואין הוא, בתור שכזה, אכיף ביחסים בין הצדדים החתומים; ה) בית-הדין לא יתן צו מניעה או צו עשה כדבר שבשגרה, כל אימת שמפירים הוראה בהסכם קיבוצי. לבית-הדין שיקול דעת רחב אימתי ליתן צו מניעה או צו עשה, קבוע כזמני, ועליו לשקול מכלול רחב של שיקולים אם להיעתר לבקשה ליתן צו אם לאו. העובדה שהרשות חתומה עם ועד העובדים על זכרון דברים שבו התחייבה לנהל משא ומתן "על תנאי העבודה וגודל הצוות" להפעלת גוררות v.sמהווה שיקול כבד משקל, אם לא מכריע, שלא ליתן בשלב זה צו כמבוקש. .9סוף דבר - הערעור נדחה. על מנת להסיר ספק נבהיר כי פסק-דין זה מהווה "מעשה בית-הדין" רק בהתחשב במסכת הראיות שהיו לפני בית-הדין האזורי, ולפנינו, בהליך זה, ואם תשתנינה הנסיבות או שההסתדרות לא תצליח תוך זמן סביר להפעיל מרותה על ועד מחלקת הים, תהיה הרשות רשאית לפנות לבית-הדין האזורי בבקשה חדשה.חוזההסכם קיבוצי