קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות לצורך לימודים - דמי אבטלה: השופטת פורת 1. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) מערער לפנינו בערעור הנדון על פסק-דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת פיקרסקי ונציגי הציבור כהן ואליצור; תב"ע נג / 02-165), שקבע כי המשיב פוטר מעבודתו בחודש אוגוסט 1992 והוא זכאי לדמי אבטלה עבור ימי אבטלתו בחודש ספטמבר 1992. 2. המוסד טען בבית הדין האזורי, וחזר וטען לפנינו כי נסיבות סיום עבודת המערער, שעבד במשרד של אחיו, שהוא עורך דין, מצביעות על התפטרות לצורך המשך לימודים, ולא על פיטורים. על כן חל סעיף 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח1968-, הקובע לאמור: "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה". (מכוח הוראת שעה הוארכו שלושים הימים ל90- ימים אך בעניננו מדובר ב18- ימים בלבד ואין הוראת השעה רלבנטית). אי לזאת, טוען המוסד כי לא היה מקום לפסוק למערער דמי אבטלה כל-עיקר. 3. את עובדות המקרה הדרושות לענין, קבע בית הדין האזורי. על פי עדות המשיב בלבד (לא הושמעו עדים נוספים) ועדות זו היתה מהימנה עליו. ואלה העובדות שקבע: "א. התובע הועסק כפקיד במשרדו של אחיו, עו"ד אמיר גאנם, מיום 7.8.91 עד יום 31.8.92. התובע החל את עבודתו במשרד לאחר שסיים את לימודיו לתואר ראשון בטכניון בחיפה במסגרת העתודה האקדמאית. שרותו הצבאי של התובע נדחה לצורך השלמת פרויקט במסגרת לימודיו והוא החל בלימודים לקראת התואר השני בחודש מרץ 1992. ב. שעות עבודתו של התובע במשרדו של אחיו היו גמישות, והוא בנה לעצמו מערכת שעות שאיפשרה לו בו זמנית גם ללמוד כפעמיים בשבוע בטכניון וגם לעבוד במשרד. ג. בעדותו הראשית (ת/1) אומר התובע, בין היתר: - "... כשהתחלתי ללמוד לתואר שני ב92-3 הייתי לומד פעמיים בשבוע דבר שהיה מקובל על אחי. אולם לאחר מספר חודשים היה עלי לחץ גדול בלימודים וגם המנחה דרש שאני אלמד יותר ואשקיע כמה שיותר זמן במחקר ולכן נאלצתי להגדיל את מספר ימי הלימודים לכשלושה ימים בשבוע ויותר ודבר זה לא היה מקובל על האח שלי וגרם להפרעות בעבודה ונאלצתי לעזוב את העבודה. אחי פיטר אותי עקב ההפרעות בזמן לימודים על חשבון זמן עבודה". 4. כמו כן התייחס בית הדין האזורי למכתב אחיו-מעבידו של המערער שהוצג כראוי ובו נאמר: "הריני להודיעך על הפסקת עבודתך במשרד החל מיום 1.9.92." בית הדין האזורי קבע כי המכתב הנ"ל הוצג בהסכמה ולא נסתר, "ויש לראות בו מכתב פיטורים לכל דבר". 5. הוסיף ואמר בית הדין האזורי בהתייחסתו לנסיבות הפסקה עבודת המשיב במשרדו של אחיו: "5. אכן התובע ציין בטופס התביעה (נ / 1) את סיבת הפסקת עבודתו כ"המשך לימודים" אך לא נראה לנו כי המילים בהן בחר להתשמש בטופס התביעה צריכות לעמוד לו לרועץ. אין חולק והתובע אישר זאת בפנינו, כי המניע לצמצום שעות עבודתו במשרדו של אחיו היה רצונו להשקיע עיקר מרצו בלימודים. עם זאת, העובדה כי בסופו של דבר פוטר על ידי מעבידו, משלא היה מצב הדברים מקובל על המעביד, לא נסתרה. ההלכה היא כי "מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא..." (דב"ע תש"ן / 02-140 המוסד לביטוח לאומי - אוחנה, פד"ע כ"ב, 34, 37; וראה גם דב"ע נב / 02-99 המוסד לביטוח לאומי - אסנת אליהו אשגרו, פד"ע כ"ד, 240). (ההדגשה במקור) עוד הטעים בית הדין האזורי, לאמר כי "העובדה שהתובע השלים עם פיטוריו ולמעלה מכך, אולי אפילו קיבל את ההחלטה על פיטוריו ברצון, אינה שוקלת לענין הקביעה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות מרצון. לאור כל אלה קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב והורה למערער לשלם לו דמי אבטלה. 6. לפנינו טען ב"כ המוסד כי טעה בית הדין האזורי בקבעו כי המשיב פוטר מעבודתו, שכן הפסיק אותה לצורך המשך לימודים ועל כן יש לראות בכך התפטרות ולא פטורים. 7. בטיעוניו בעל-פה לפנינו, הוסיף וטען ב"כ המוסד כי "פטורים" בשל שינוי תנאי עבודה שיוזם העובד הם "המקבילה ההפוכה" להתפטרות כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה - שרואים אותה כפיטורים. 8. מנגד טען המשיב כי המוסד שינה עמדתו בהתייחס לתביעת המשיב לדמי אבטלה, ובמכתבו הראשון הדוחה את התביעה לא בא זיכרה של הטענה נושא ערעורו, אלא נטען כי לא צבר המשיב תקופת אכשרה מספקת. 9. הוסיף וטען ב"כ המשיב כי יש לאשר את פסק-דינו של בית הדין האזורי מטעמיו לפי שהוא מושתת על עדות המשיב שהיתה מהימנה עליו ואין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המעוגנת בחומר הראיות, כי פוטר המשיב מעבודתו. עד הנה עיקר טענות ב"כ הצדדים. 10. נקדים ונציין כי טענת המוסד כמפורט לעיל אינה מופרכת על פניה. לא תמיד אקט פיטורים פורמלי הוא חזות הכל, ויכולה התפטרות למעשה, לעטות איצטלא של פיטורים. כך, למשל אם מבקש עובד לשנות באורח משמעותי את תנאי עבודתו והשינוי אינו עונה על צרכי העבודה, הרי במקרים או בנסיבות מסוימים "מתמרן" העובד את "פיטוריו" ומאלץ את המעביד לפטרו. סיטואציה משפטית זו, משמעה כי העובד (ולא המעביד) שם קץ לחוזה העבודה המקורי, והוא מציע מעתה למעביד חוזה עבודה חדש, שתנאיו שונים מתנאי קודמו. או אז "פיטורים" כביכול, על פי סיטואציה זו משמעם סרוב המעביד לתנאי החוזה החדש. 11. יחד עם זאת ייאמר: לא כל שינוי שולי בחוזה העבודה יהא שקול כסיום החוזה המקורי. בענין זה "כמות" הסטיה מתנאי החוזה, עשויה להפוך ל"מהות" וכל מקרה ומקרה לנסיבותיו. גם יתכנו מקרים של חוזי עבודה "גמישים", בהם שמורה לעובד מלכתחילה, זכות לשנות את היקף עבודתו בטווח זה או אחר. למקרה כזה יוכל ל"תמרן" את היקף עבודתו מבלי לשנות את תנאי החוזה, באשר זכות השינוי היא מעצם תנאי החוזה המקורי. 12. ובחזרה לעניננו: מתוך פסק-דינו של בית הדין האזורי עולה כי מעבידו של המשיב, שהוא כאמור גם אחיו, נהג עימו על פי חוזה עבודה "גמיש". הוא קיבלו לעבודה מתוך ידיעה כי אחיו מקדיש זמנו גם ללימודים; שעות עבודת המשיב צומצמו בפועל כבר בחודשים יוני, יולי ואוגוסט 1992, והוא עבד במתכונת של היקף עבודה משתנה תוך שילוב עבודה ולימודים. 13. כמסתבר מדברי ב"כ המשיב לפנינו היה צימצום היקף העבודה עובר "לפיטורים", משמעותי, לאמור, מ6- ימי עבודה בשבוע ליומים וחצי בלבד. חככנו לא מעט בדעתנו אם אין המדובר בשינוי יסודי, "ההופך" את הפיטורים להתפטרות, ואפילו במתכונת חוזה עבודה "גמיש": אם החלטנו, לבסוף, להותיר על כנו את פסק-הדין העומד לערעור הרי זה בשל העדר קביעה בפסק-הדין כי נעשו הפיטורים בחוסר תום לב, או כי הם טומנים בחובם אבק הערמה על המערער, או כי הם בגדר פיקציה של פיטורים שנועדה לזכות את המשיב בדמי-אבטלה, שלא כדין. בנסיבות מיוחדות אלה, הערעור נדחה. לפי שמדובר במקרה גבולי, אין צו להוצאות. דמי אבטלההתפטרות