קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקנת תשתית גז ע''י הקבלן: לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא ובתגובת המשיבה 2 (להלן: החברה), החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער וכאילו הוגש ערעור ע"פ הרשות שניתנה. עניינה של בקשה זו נידון בבתימ"ש לתביעות קטנות בכל רחבי הארץ, כעולה מפסה"ד שצורפו לעיוני ע"י ב"כ המערערת, אך אחידות בפסיקותיהם - אין. המשיב 1 - ועוד רבים כמותו - רכשו מהמשיבה 2, שהיא חברה קבלנית לבנין, דירת מגורים בכרמיאל. כידוע, מחייב פרט 4.7 של צו מכר דירות (טופס של מפרט), התשל"ד1974- (להלן: הצו) את הקבלן המוכר בהכנת צנרת גז עד לדירה - בתשלום או שלא בתשלום - ולפרט בגוף המפרט את אופן אספקת הגז לבית. להבהרת הדברים, יובא להלן נוסחו של פרט 4.7 הנ"ל: "הכנה לאספקת גז: סידור מרכזי / דירתי, באמצעות מיכל דירתי / ביתי / שכונתי. הכנת צנרת עד לדירה. צנרת אספקת גז כלולה במחיר הרכישה / לא כלולה במחיר הרכישה". במפרט שצורף לחוזה המכר אשר נחתם בין החברה למשיב 1 (להלן: המפרט), מופיע פרט 4.7 באופן הבא: "הכנה לאספקת גז: סידור מרכזי / דירתי, באמצעות מיכל דירתי / ביתי / שכונתי. הכנת צנרת עד לדירה. הסידור ייקבע ע"י המוכר. תינתן הכנת צנרת 2 נקודות גז בלבד". השוני בין פרט 4.7 שבצו לבין פרט 4.7 שבמפרט דנן הודגש על-ידי לעיל, וההבדל המזדקר לעין הוא שאין במפרט כל התייחסות לשאלת תשלום אפשרי של המשיב 1 עבור צנרת אספקת גז - פרט למילים הסתמיות "הסידור ייקבע ע"י המוכר" - ועל כן, לטובת המשיב 1 ושכמותו, יש להניח כי החברה לא היתה רשאית לגבות מהם תשלום נוסף בגין צנרת אספקת גז עד לדירה. ההנחה האמורה הינה מכח סעיף 5(ב) לחוק המכר (דירות), התשל"ג1973-, שכן לא נטען בפני ביהמ"ש קמא או בפני כי הכללת צנרת אספקת גז עד לדירה במחיר הדירה אינו תואם את הנהוג והמקובל בנסיבות הענין - טענה שהוכחתה היא על המוכר (שם, סעיף 5(ג)). בענייננו, נלמדת כוונת החברה בפרט 4.7 הנ"ל גם מההסכם לאספקת צנרת גז (להלן: ההסכם) אשר נחתם בינה לבין חברת "גז הגליל" בע"מ - שהיא סוכנת של המערערת דנן - ביום 23.01.92, אשר בסעיף 3 בו נאמר: "מערכת הגז כוללת, לפי המפרט הטכני, כדלהלן: (א) צנרת להולכת גז ממתקן האיחסון ועד להתחברות לדירה. (ב) צנרת דירתית עד לנקודות הגז. (ג) נקודות גז במטבח, ונקודות גז נוספות לפי מפרט טכני שיסוכם". ביום 06.07.92 תוקן ס"ק (ג) דלעיל, באופן שפורטו בו הנקודות הנוספות האמורות: נקודה אחת בסלון ונקודה נוספת בפרוזדור של חדרי המגורים. חב' "גז הגליל" התחייבה כי היא תבצע את העבודות האמורות ללא קבלת כל תמורה מהחברה, התחייבות אשר נכתבה בגוף ההסכם פעמיים: בחלקו השני של המבוא לו ובסעיף 6 בו. ביום 03.10.94 נחתם בין המערערת למשיב 1 חוזה לאספקת גז ביתי ולהשאלת ציוד (להלן: חוזה האספקה). בסעיף 4 לחוזה האספקה נקבע כי "אספקת גז ואספקת שירותי התקנה ושרותים (שלא לגבי הציוד המושאל) יהיו במחירים ובתעריפים ע"פ מחירון דור (המערערת - מ.ה.) שבתוקף...". ומכוחו גבתה במערערת מהמשיב 1 סך של 1,130 ש"ח, אשר מרכיביו לא פורטו בפני ביהמ"ש קמא כמו גם בפני. בביהמ"ש קמא (כב' השופט נאסר) תבע המשיב 1 את החברה, את המערערת ואת חב' "גז הגליל" בע"מ להשבת הסכומים העודפים ששילם למערערת או לחברה, והחברה שלחה הודעת צד ג' למערערת ול"גז הגליל". לביהמ"ש קמא הסתבר כי סוגיה זהה לחלוטין כבר נידונה בעבר ע"י כב' השופט סעב, בענין בו תבע רוכש דירה אחר את המערערת, החברה ואת "גז הגליל" בגין אותו חוזה מכר, בגין אותו הסכם אספקה ובגין אותם סכומים. ביהמ"ש קמא סבר שהכרעתו של כב' השופט סעב במקרה זה נכונה וראויה, ועל כן אימץ את פסק דינו גם בעניין שעמד בפניו. טרונייתה של המערערת באשר למנהגו זה, אין בה ממש: ביהמ"ש קמא ציין במפורש כי עיין בכמה וכמה פסקי דין אשר ניתנו ע"י ערכאות שיפוטיות מקבילות, ובעניין שבפניו - סבר אליבא דכב' השופט סעב. פסק-דינו של כב' השופט סעב היה מוכר וידוע לצדדים - ולפי החלטתי צירפה אותו המערערת לערעורה זה - ועל כן לא היתה מניעה להסתמך עליו בלא שביהמ"ש קמא ייאלץ לשוב ולפרט את עובדות המקרה דנן, הזהה לחלוטין לזה שבפסה"ד האמור, פעם נוספת. אף אנוכי, לאחר עיון בכל החומר שבפני, איני מוצא מקום להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא: בהסכם שנחתם בין המערערת לחברה, התחייבה המערערת לבצע את העבודות האמורות בו בלא תמורה כלשהי מעם החברה. בהיות המערערת והמשיבה חברות בע"מ, חזקה עליהן שכל מעשיהן מגובים בייעוץ משפטי, ומשכך - יש להניח כי אף המערערת מכירה את הצו ואת פריט 4.7 בו. מהחומר שבפני לא עולה כי המערערת ביקשה לברר האם ע"פ הסכמי המכר שכורתת החברה עם רוכשי הדירות מחוייבים האחרונים בתשלום עבור צנרת אספקת הגז (מתשלום עבור ההתקנה - ע"פ האמור בפריט 4.7 לצו - הם פטורים), תשלום אשר ע"פ הצו החיוב עבורו הינו אופציונלי, ומשכך - יש לייחס לה ידיעה קונסטרוקטיבית כאילו סברה, עובר לחתימתה על ההסכם, כי רוכשי הדירות מעם החברה פטורים מתשלום עבור הצנרת מחמת שמחוייבות זו היא של החברה. בחתימתה על ההסכם, חבשה החברה שני כובעים: האחד הוא של מי שרוכש מעם המערערת את השירותים המתוארים בהסכם, והשני - של שלוחה מעם רוכשי הדירות (ואף אלה שטרם חתמו על חוזי מכר בכלל) אשר השלישו לידיה כספים כנגד רכישת השירותים האמורים. לכל אחד מן הצדדים היתה העיסקה כדאית - ועדיין, חרף הכרעת ביהמ"ש קמא, היא כזו: החברה קיבלה כספים גם עבור חיבור הדירות לגז ומלוא התשלום נותר בידיה, והמערערת קיבלה בלעדיות על אספקת שירותי גז ללמעלה מ190- דירות. אף אם תסבור כי רשאים היו הרוכשים להתקשר בהסכמי אספקה עם ספקי גז אחרים, הרי שסביר להניח כי רובם המוחלט אכן התקשר עם המערערת בחוזים הללו - אחוזי התקשרות שספק אם היתה המערערת משיגה בתנאי השוק החופשי. רווחים מעין אלו מקובלים בפרוייקטים גדולים של בניה, והמחיר אותו משלם הקבלן לספקי הקרמיקה, הכלים הסניטריים, דודי השמש וכיו"ב נמוכים עשרת מונים מאלו שהיה הרוכש משלם עבורם לו ביכר לרוכשם בפני עצמו. ההפרש האמור הינו חלק מרווח לגיטימי של הקבלן. במקרה דנן, יש לציין, לא הוכח כי חישוב ערכו של מרכיב מערכת הגז במחיר הכולל של דירת המשיב 1 אכן עלה כדי הסכום אותו חוייבה המערערת להשיב לו. על דרך ההקצנה ייאמר כי ייתכן שהחברה - תוך שהיא מסתמכת על ההסכם בינה לבין המערערת - כלל לא גבתה תשלום מהמשיב 1 עבור האמור בפריט 4.7 הנ"ל, ואך התחייבה למילוי האמור בו מחמת הסתמכותה האמורה. אף אם נגבה תשלום עבור האמור בפריט 4.7 הנ"ל, הרי שבחתימת ההסכם עם המערערת מילאה החברה את חובתה לפיו, אף אם הדעת מתקוממת כנגד ספסרות של שלוח בכספי שולחו. חתימתה של המערערת על ההסכם עם החברה, תוך ידיעה כי רוכשי הדירות כבר שילמו עבור הכנת הצנרת, וידיעה - ולו קונסטרוקטיבית - כי גם מחיר הצנרת כבר שולם, הינה בור אותו כרתה לעצמה וכבר מקובלנו כי "חופר גומץ - בו יפול" (קהלת י, 8) משכך הם פני הדברים, אין אני נדרש כלל לטענתה של המערערת באשר להכרה באחד מסעיפי חוזה המכר כמקור לחיובו של המשיב 1 בתשלומים שבהשבתם חוייבה. לסיום, נדרש אנוכי בקצרה לטענתה של המערערת כי אימוץ מרכיבי התשלום שנגבה ע"י המערערת מעם המשיב מפסה"ד של כב' השופט סעב, אינו אפשרי ואינו נכון: מהחומר שבפני עולה כי בפני ביהמ"ש קמא לא הונח כל פירוט אחר שהוא. המשיב 1 צירף לכתב תביעתו תעודת משלוח / קבלה (מס' 18551) שניתנה לו מהמערערת, ולפיה שולם כל הסכום האמור כנגד "התקנה וחיבור מונה + אביזרים שונים; פקדון מונה; מס קניה 1". המערערת, מצידה, לא טרחה להבהיר עמימות זו, ומשהיתה בפני ביהמ"ש קמא קביעה שיפוטית ביחס למקרה זהה לחלוטין - רשאי היה להסתמך על האמור בה בכדי לקבוע את גובה ההשבה בענייננו. אילולא פעל ביהמ"ש קמא באופן זה, רשאי היה לקבוע את גובה ההשבה ע"פ תביעת המשיב 1 (980 ש"ח) או באומדנא דדייני, סכומים שהראשון שבהם עולה על הסכום שנפסק בפועל, והשני יכול היה לעלות עליו אף הוא. הנה כי כן, דומה כי אך חסד עשה ביהמ"ש קמא עם המערערת, ומה לה כי תלין? לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. המשיב 1 הגיש לבימ"ש זה תגובה לקונית בלבד, ואילו המשיבה 3 - חב' "גז הגליל" - כלל לא הגישה תגובה, וברור - בנסיבות העניין - כי היא תומכת בקבלת הערעור. אשר על כן - משלא הוציאו הוצאות בגין ערעור זה - לא תיפסקנה הוצאות לטובת מי מהם. המשיבה 2 אמנם הגישה תגובה, אך מחמת התנערותה מהמשיב 1 - עת נדרש לשלם למערערת את התשלומים האמורים, ועת דרש הימנה את השבת הכספים ששילם לה בגין פריט 4.7 הנ"ל (נספח ו' לבקשה) - לא אפסוק אף לה שכ"ט עו"ד מעם המערערת. סוף דבר: הערעור נדחה בלא צו להוצאות. קבלןגז