זיכוי מעבירת אי ציות להוראות שוטר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת אי ציות להוראות שוטר: הנאשם זכאי. הנאשם הואשם כי ביום 11/2/01, בשעה 08:30 בדרך פתח תקוה, בתל-אביב, נהג רכב ולא ציית להוראות שוטר בניגוד לתקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה. בכתב האישום נוסח האישום כדלקמן: "נהגת ברכב הנ"ל ולא צייתת להוראות שוטר במדים שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי שהורה לו (אמרתי לנהג לנסוע ולעזוב את המקום שהוא מהווה הפרעה לתנועה הנ"ל סירב וניבל פיו)". בנסיבות המיוחדות של המקרה נרשם בדוח כדלקמן: "בהיותי בדרך פתח תקוה, מול רסיטל, מבצע ביקורת אוטובוסים במקום. מדובר ב-5 תחנות אוטובוס, מספר תחנה 0212 וקווי אוטובוס שעוצרים (68, 50, 60, 69, 54, 51,50, 150, 251, 250). אבני שפה צבועים אדום, צהוב. מדובר בנתיב תחבורה ציבורית וכנ"ל שעת עומס חלה בשעה בזאת זה יצר לחץ על תנועת האוטובוסים בגלל שאוטובוס זעיר שפרטיו רשומים על הדוח מספר כובע 1204, האוטובוס חנה באופן מפריע, חסם נתיב אוטובוסים, ואוטובוסים עם אזרחים היו צריכים לעצור כדי להוריד אנשים במרכז הכביש. וגרם לסיכון האזרחים והזקנים שירדו ועלו לאוטובוסים. כמו כן לציין אבני שפה צבועים אדום, צהוב אך ורק אוטובוסים ותחנות אוטובוס. ניגשתי לנהג אמרתי לו שהיכן שהוא עומד הוא מפריע לתנועה ואסור לעצור כאן, פרט לאוטובוסים ושיצרת פקקים עד לרמת גן. הנהג אמר מה אתה אומר, מה אתה יכול לעשות, אני אעמוד פה ואוריד נוסעים. בשלב זה, ביקשתי מהנהג שיעזוב ויציג לי בבקשה רשיונות של הרכב ונהיגה שלו. הנהג המשיך להעלות נוסעים במקום ולא להתייחס לדבריי. שאמרתי לו כמה פעמים בבקשה לעזוב את המקום והוא סירב. הנהג אמר "מה אתה כבר יכול לעשות לי. כשבקשתי מהנהג שוב רשיונות בבקשה, הוא אמר אני עוד אראה לך מה זה, אני עוד אראה לך מה אני מסוגל לעשות, אנחנו עוד נפגש. הנהג איים עלי אמר בפני ויש לידי אזרחים, הנהג צעק אנחנו עוד ניפגש, אתה עוד תשמע ממני, אני עוד אראה לך מי אני, מה אני מסוגל לעשות, אמרתי לנהג להתראות". הנאשם הודה בנסיעה, במקום ובזמן וכן הודה כי היה בין השוטר ובינו דין ודברים. הנאשם כפר בעובדה שלא ציית להוראות השוטר. לשם השלמת התמונה אציין מספר עובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. הדוח הנדון לא ניתן לנאשם במעמד כתיבתו. הדוח נשלח אליו בדואר. השוטר שהעיד בפני לא זכר באם הדוח נמסר או שנשלח בדואר ולא היה לו הסבר לעובדה המוסכמת שהדוח נשלח בדואר. 2. לנאשם היה בזמן הרלוונטי רשיון הסעה לנסיעת שרות במונית מטעם משרד התחבורה, המפקח על התחבורה שמספרו 1204. בהתאם לרשיון הנאשם מורשה לנסיעת שרות כאשר מהלך הקו הינו מרחוב ענתבי בתל-אביב עד רחוב פינסקר בפתח תקוה ובחזרה מרחוב פינסקר בפתח תקוה עד רחוב ענתבי, בתל-אביב. דרך פתח תקוה מול רסיטל בתל-אביב, מצוי במסלול הנסיעה של הרשיון. 3. ביום 10/8/01, נשלח לנאשם בדואר דוח ברירת משפט מספר 2103804437. הדוח מייחס לנאשם עבירה של עצירת רכב בתחום תחנת אוטובוס בניגוד לתקנה 72 (א) (12) לתקנות התעבורה. העבירה המיוחסת הינה ליום 11/2/01, שעה 08:30 בדרך פתח תקוה, בתל-אביב. לנאשם נתנה הברירה לשלם קנס בסך 130 ₪ או להודיע על רצונו להישפט. הנאשם ביקש בכתב לקבוע את התיק לדיון ביחד עם התיק הנוכחי. הוא ציין כי באותו יום קבוע התיק הנוכחי. מסיבה לא ברורה, לא צורף התיק הנוסף וכתב האישום בגין עבירה זו עדיין לא נרשם בבית המשפט. שוטר שנשאל לא זכר האם נרשם דוח נוסף וכן לא ידע להשיב מדוע הנאשם לא קיבל את שני הדוחות בו זמנית. התביעה ביקשה להאמין לעדותו של השוטר לפיה, הנאשם גרם להפרעה לתנועה ולסיכון האזרחים. התביעה טענה כי יש לקבל גירסת השוטר לפיה, הנאשם סירב למסור לשוטר את רשיונותיו וסירב להמשיך את נסיעתו. התביעה טענה כי המסמכים אשר הוצגו אינם רלוונטים מאחר ומדובר בתיק זה בעבירה של אי ציות להוראות שוטר. הנאשם העלה שתי טענות הגנה: 1. הוא עצר במקום מתוקף החוק. בהתאם לרשיון הוא צריך ליסוע במסלול מוגדר והמקום בו עצר נכלל במסלול הנסיעה שלו. אין למונית תחנה מוגדרת. נוסעים ביקשו לרדת והוא עצר לפני תחנת האוטובוס כדי לאפשר לנוסעים לרדת. בשלב זה, השוטר רץ אליו וביקש ממנו לעזוב את המקום והוא ענה לו: "נוסעים יורדים אני תיכף עוזב". הנאשם כפר בכך שעצר בתחום תחנת האוטובוס וכפר בכך שהפריע לתנועה. הנאשם טען כי לו לא היה עוצר במקום בו עצר, היה צפוי לתלונה מצד הנוסעים למשרד התחבורה על אי קיום חובת הרשיון. 2. הנאשם טען כי השוטר לא רשם ולא מסר לו את הדוח במקום. הדוח בעבירה הנוכחית הגיע אליו בדואר לאחר זמן מה וכעבור חצי שנה קיבל דוח נוסף. במצב דברים זה טען הנאשם כי קופחה יכולתו להתגונן. הנאשם טען כי לו ידע מיד ובזמן אמת כי השוטר רושם לו דוח הרי שהיתה לו האפשרות לקחת את פרטיהם של 8 עדים שהיו מעידים את האמת דהיינו, תומכים בגירסתו. סקירת החיקוקים הרלוונטיים: 1. מצד אחד תקנה 23, לתקנות התעבורה מחייבת עובר דרך לציית להוראות הניתנות על ידי שוטר במדים או על ידי שוטר שהזדהה בתעודת מינוי. תקנה 23 (ב), לתקנות התעבורה אף קובעת כי חובת הציות חלה גם אם הוראת השוטר היא בניגוד לתמרור או להוראה כללית אחרת בעניין סדרי תנועה. 2. מצד שני יש הבדל בין מונית לבין רכב אחר. נהג מונית בקו שרות חייב ליסוע במסלול מוגדר ולעצור בתחנות השונות. למוניות אין תחנות מוגדרות כמו לאוטובוסים ולכן המוניות אמורות לעצור בקירבת תחנות האוטובוס (לא בתחום התחנה). במקרה שנהג לא נוסע במסלול המוגדר ולא עוצר להוריד או להעלות נוסע הוא צפוי לאישום מטעם משרד התחבורה על עבירות בניגוד לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח, 1957 ביחד עם הצווים הרלוונטיים ובהקשר לתקנות הרלוונטיות בתקנות התעבורה. גם בתקנות התעבורה נעשית הבחנה בין מוניות לרכב אחר. כך למשל תקנה 76 (ב) לתקנות התעבורה קובעת לאמור: "נוהג במונית רשאי לעצור לאיסוף נוסע או להורדתו בקטע דרך עירונית, גם אם הוצב בו תמרור ב-29 או ד-15, למעט בתחום תחנת אוטובוס". תמרור ב-29, עניינו איסור עצירה וחנייה. תמרור ד-15, הינו אבני שפה צבועות אדום לבן. תמרור ד-21, עניינו אבני שפה צבועות אדום צהוב. בהודעה התעבורה (קביעת תמרורים) תש"ל 1970 נאמר לגבי ד-21, כדלקמן: "אבני שפה צבועות אדום , צהוב: אסורה כל עצירה למעט סוג רכב שעצירתו הותרה על ידי תמרור (תחנת אוטובוס בקו שרות, תחנת מוניות, תחנת הסעה לחיילים"). תמרור ב-35, נאמר כדלקמן:"הנסיעה בכביש או בנתיב מותרת לאוטובוס, למונית ולרכב המסיע לא פחות ממספר הנוסעים הנקוב בתמרור. צויינו אחד או יותר מסוגי הרכב או ימים ושעות בתמרור, יחולו הוראות התמרור לפי המצויין בו". לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הדוח ואת המצב המשפטי הגעתי למסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר. אינני מקבל את עמדת התביעה שיש לעשות הפרדה מוחלטת בין העבירות של הפרעה לתנועה ואי ציות להוראות שוטר. שתי העבירות שלובות זו בזו והשאלה האם הנאשם הפריע לתנועה אם לאו הינה שאלה קרדינלית לכל האירוע. כל הפרדה שתעשה היא הפרדה מלאכותית ובלתי נכונה. ואלה הנימוקים להחלטתי: 1. לאחר ששמעתי את עדותו של השוטר ואת עדות הנאשם לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית היכן בדיוק עצר הנאשם ומה היתה השתלשלות הענינים. השוטר אומנם רשם בדוח כי הנאשם הפריע לאוטובוסים וכי עצר ליד אבני שפה צבועים אדום, צהוב וכן בנתיב תחבורה ציבורית. אולם כפי שהראיתי לעיל, אין די בעובדות אלה. לאחר שבחנתי עדותו של השוטר ועיינתי בדוח לא הצלחתי להגיע למסקנה האם השוטר הינו מספיק מיומן או האם לקח בחשבון כי מדובר היה במונית. אין די בכך שהשוטר האמין סובייקטיבית שהנאשם מפריע לתנועה. הרי לנהג מונית מותר לעצור בסמוך לתחנת אוטובוס גם אם הדבר מהווה הפרעת מה לתנועת האוטובוסים. נהג מונית מחוייב להעלות ו/או להוריד נוסעים. בנקודה זו אין זה משנה בעיני אם הנאשם העלה נוסעים כגירסת השוטר או הוריד נוסעים כגירסת הנאשם. השוטר רשם דוח שממנו אין לי וודאות שאכן הוא היה ער לאבחנה המשפטית של המותר והאסור למונית להבדיל מרכב אחר. השוטר הסתפק באבחנה בין אוטובוס לשאר כלי הרכב. אבחנה זו אינה מדוייקת. 2. הספק במיומנתו של השוטר התעורר בליבי כבר בזמן מתן עדותו של השוטר. לכן שאלתי את השוטר האם הוא שוטר תנועה או סיור. תשובתו היתה:"אני גם שוטר סיור וגם לצורך תפקיד אנו חייבים לתת דוחות. סיור זה הכל". השוטר לא נתן לי תשובה שתסיר הספק שהתעורר בליבי. נוסף לכך, השוטר הגיש דוח נוסף שנשלח לנאשם לאחר חצי שנה. עובדה זו הינה מתמיהה ביותר. נוסף לכך, אף אחד מהדוחות לא נמסר לנאשם בזמן אמת. גם עובדה זו מתמיהה ומצטרפת לשאר התמיהות שביחד יוצרות ספק בדבר מקצועיותו של השוטר בעיניני תעבורה. 3. אני מקבל את טענת ההגנה של הנאשם לפיה, הגנתו קופחה לאור העובדה שהשוטר לא מסר לו הדוחות בזמן אמת. הוא לא רשם פרטי העדים כיוון שלא ידע שיזדקק לעדותם. יש עובדה זו לבדה כדי להביא לזיכויו. בהערת אגב הינני מפנה תשומת לב, ראש לשכת תביעות כי קיים נוהל לא תקין בעניין רישום דוח דוגמת המקרה שלפני. אין זה תקין שנאשם יקבל דוח עם הזמנה למשפט ובו זמנית ירשם לו דוח ברירת משפט. במקרה כזה, בדרך כלל שני המשפטים אינם נשמעים ביחד ויוצא שהנאשם מנהל שני תיקים על אותה מסכת עובדות עם אותו עד. בעיקר אמורים הדברים במקרה כפי שהיה במקרה שלפנינו כאשר שני הדוחות שלובים זה בזה וכאשר דוח ברירת משפט לגבי ההפרעה לתנועה קשור קשר ישיר ובלתי ניתן להפרדה בטענת ההגנה של הנאשם בתיק השני. המצב הוא שניתן לצרף תיקים רק במקרה ונאשם מודה. במקרה שנאשם כופר, תלוי הדבר ברצונה של התביעה. מצער הדבר שבמקרה הנדון לא צורפו התיקים למרות בקשתו של הנאשם. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. זכות ערעור תוך 45 יום.משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר