קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות משפחת מתנדב במשמר האזרחי שנפטר: השופטים גריל ו-חפרי-וינוגרדוב: בפנינו ערעורו של קצין התגמולים על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950מיום 23.2.00 (בראשות כב' השופט מר א. הבר), שקיבלה את ערעור המשיבה גב' יהודית גנץ (להלן המשיבה) על החלטת קצין התגמולים (להלן המערער) מיום 14.2.95 אשר דחה בזמנו את תביעתה של המשיבה להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, זאת לאחר שהמערער סבר שאין קשר בין מות בעלה המנוח של המשיבה ז"ל (להלן המנוח) לבין היותו מתנדב במשמר האזרחי . הועדה בהחלטתה מיום 23.2.00, סברה, בניגוד לעמדת המערער, שבתאריך פטירתו היה המנוח בשירות המשמר האזרחי, זאת, בשים לב לעובדה שבגלל ההתראה שניתנה ממפקד העיר במשמר האזרחי לכיתת הכוננות, שלא בוטלה עד פטירת המנוח, ולאור קיומו של מצב הכוננות שאף הוא לא בוטל עד מות המנוח, היו חברי כיתת הכוננות שעליה נימנה המנוח בגדר חברי כיתת כוננות מופעלים, והיה עליהם להיות נכונים להכנס לפעילות אקטיבית בכל עת, ומכאן המסקנה, שבמועד הפטירה היה המנוח בשירות המשמר האזרחי. המנוח נמצא ב- 27.2.94בוקר יום ראשון מת בתוך רכב חונה בחצר המפעל במקום עבודתו של המנוח, ישוב במושב הנהג כשעל בטנו נשק מסוג קרבין שנשא כמתנדב כיתת הכוננות במשמר האזרחי. בסנטרו של המנוח נמצא פצע כניסת קליע (עמוד 34להחלטה). אשר לשאלה האם נגרם מות המנוח מחמת תאונה או שהיה זה מקרה התאבדות קבעה הועדה שלא הונחו בפניה עדויות כלשהן לכך שהמנוח התאבד דווקא, אדרבא, הועדה קבעה שהעדים שהופיעו בפניה העידו על מזגו הנוח של המנוח, על היותו בעל יחסי אנוש תקינים ועל כך שלא שידר אותת מצוקה כלשהם. מסקנתה היתה כי מאזן ההסתברות מצביע על כך שמות המנוח אירע כתאונה, ולא כהתאבדות ומכאן, מסקנתה הסופית של הועדה שמות המנוח נגרם עקב שירותו בכיתת הכוננות במשמר האזרחי. על קביעותיה אלה של הועדה מלין המערער ושב ומעלה בערכאתנו, את כל הטענות המפורטות שהעלה בפני הועדה. עיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון המפורטים ומנומקים של ב"כ המערער שאף הוסיף טענות בעל פה בשעת הדיון בפנינו ביום .23.1.01 אין דעתנו כדעת המערער. הועדה ביססה את ממצאיה ומסקנותיה על יסוד הראיות שהובאו בפניה. עיינו בתיק המוצגים שמטעם המערער, ובטענות שהועלו על ידי ב"כ המערער, ולא מצאנו פגם כלשהו שיש בו כדי להצדיק התערבותנו בדרך ניתוח הראיות כפי שפורטה בהחלטה המנומקת היטב של הועדה . לא למותר לציין כי האבחנה שביצעה הועדה בדבר "פעילות פסיבית" של כיתת הכוננות במועד האירוע הטראגי, מקובלת עלינו. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, הרשאית לקבוע את ממצאיה על יסוד מידת המהימנות שהיא מוכנה להעניק לעדים שהופיעו בפניה ואשר היתה לה ההזדמנות להתרשם מעדותם התרשמות בלתי אמצעית. נכון הוא שגם לכך קיימים חריגים, אך לא זה המקרה שבפנינו. הקביעות והמסקנות שנעשו על ידי הועדה מעוגנות בחומר הראיות שהונח בפניה, והמסקנות המשפטיות הנובעות מכך, אליהן הגיע הועדה, נגזרות מן התשתית הראייתית שהונחה בפניה, ומעוגנות היטב על אדני ההיגיון והמשפט. לאחר עריכת חוות דעת זו עיינו בחוות דעתו של כב' השופט גינת, אב בית הדין, החולק על דעתנו. כפי שציינו, עמדת הועדה לפיה הכוננות בה היה המנוח מצוי ביום א' שעלתה כדי פעילות פסיבית המהווה פעילות במסגרת המשמר האזרחי, מקובלת עלינו. לדעתנו, אין להבין את המונח "תפקיד" המופיע בתקנה 2לתקנות המשטרה הנזכרת בהחלטת הועדה באופן שרק הטלת תפקיד אקטיבי מכניסה את המתנדב לגדר מי שהינו בעל חובות וזכויות כשוטר. גם הימצאות במצב כוננות שלא בוטל, בנסיבות אותם ימים שהיו בסמוך אחרי הטבח במערת המכפלה, הינה בגדר מילוי תפקיד למען שמירת ביטחון הציבור. אשר על כן סבורים אנו כי מן הדין לדחות את הערעור וכך אנו מורים. בנסיבות הענין, לא היינו עושים צו להוצאות. השופט גדעון גינת .1המשיבה הינה אלמנתו של המנוח זהבי גנץ ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נמצא מת ביום 27.2.94בתוך רכב חונה בחצר המפעל במקום עבודתו, ישוב במושב הנהג כשעל בטנו נשק מסוג קרבין שנשא כמתנדב משמר האזרחי. בסנטרו של המנוח נמצא פצע כניסת קליע (עמ' 34שורות 18- 20להחלטת הוועדה). .2בפסק דינה קיבלה ועדת ערעור לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950, (להלן: "הוועדה") ערר שהגישה לה המשיבה על החלטת המערער. הוועדה קבעה כי בעת פטירתו היה המנוח בשירות משמר אזרחי וגוברת ההסתברות כי מות המנוח אירע כתאונה ולא כהתאבדות. עובדות .3המנוח היה מתנדב המשמר האזרחי משנת .1980ביום חמישי, 24.2.94, התקשר זאב אורינוביץ, ששימש במועד פטירתו של המנוח כמפקד שכונה במשמר האזרחי, ממונה על המתנדבים, ובהם המנוח, אל המנוח ונתן הוראה לכוננות. בנוסף, ביקש כי ביום ששי ושבת ישא עימו את הנשק לבית הכנסת בו הוא מתפלל (עמ' 35שורות 17-18 להחלטת הוועדה). ביום ראשון, 27.2.94, נמצא המנוח מת. .4המשיבה הגישה תביעה לקצין התגמולים ובה ביקשה להכיר במותו של המנוח כמוות שנגרם עקב שירותו במשמר האזרחי ולהעניק לה את הזכויות על פי החוק הנ"ל. .5קצין התגמולים דחה את פניית המשיבה בהחלטתו, מיום 14.2.95, בקבעו כי לא נמצא קשר בין מותו של המנוח ובין היותו מתנדב במשמר האזרחי כמשמעו בחוק. על החלטה זו הוגש ערעור בפני הוועדה. פסק דין הוועדה .6הוועדה קבעה כי, לכאורה, קיימת סתירה בין דבריהם של אלה מבין העדים שאמרו כי הוראת הכוננות לא בוטלה עד למועד פטירתו של המנוח ביום א', לבין עדות אורינוביץ לפיה בשיחה שלו עם המנוח נאמר שהכוננות חלה רק לימים ששי ושבת ולא ביום ראשון. הוועדה הסיקה כי הרקע לאירועים, דהיינו, המתח שנוצר בעקבות הטבח במערת המכפלה (25.2.94) יכול לפתוח פתח ליישובם של הדברים. הוועדה ציטטה את ס' 2לנהלי משמר האזרחי 13.000.07, שמציין: "ככלל היחידה תופעל בשעות הלילה מאחר והמתנדבים מפוזרים במקומות עבודתם בשעות היום. יחד עם זאת בארועים מיוחדים בעיקר בשבתות וחגים ובמשימות פתע תופעל היחידה בשעות היום בהסכמתו של המתנדב". הוועדה ציינה כי מקרה מובהק לאי-פעילות של היחידה הינו זמן רגיעה שגרתי בו היחידה אינה מופעלת ואיש איש מצוי בביתו. מקרה מובהק לפעילות של היחידה, הינו מקרה בו חברי היחידה מתבקשים לאבטח מקומות שונים או להשתתף בפעילות דומה אחרת. בגדר פעילות מובהקת נופל מצבו של המנוח במהלך השבת עובר לפטירתו, אז אבטח, לבקשת הממונים עליו במשמר האזרחי, את בית הכנסת בו התפלל. לגבי יום ראשון הוועדה קבעה כי כיתת הכוננות היתה במצב מיוחד של כוננות ("פעילות פאסיבית"), העולה כדי פעילות במסגרת המשמר האזרחי. הוועדה קבעה, לכן, כי במועד פטירתו היה המנוח בשירות המשמר האזרחי. הוועדה ציינה כי מאחר שהמנוח היה בעת פטירתו בשירות, יש חשיבות לשאלה האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה מתאונה, או שהיה זה מקרה של התאבדות. היא קבעה כי לא הונחו בפניה עדויות כלשהן לכך שהמנוח התאבד דווקא, וכי במבחן ההסתברויות גוברת ההסתברות כי מות המנוח אירע כתאונה ולא כהתאבדות. טענות המערער .7המערער טוען כי הוועדה שגתה בקבעה, כי המנוח היה בעת מותו בכוננות וכי מותו נגרם עקב שירותו של המנוח בכיתת הכוננות של המשמר האזרחי. לטענת המערער, תקנה 2לתקנות המשטרה (משמר אזרחי) תשל"ה-1975, שהותקנו לפי סעיף 49ד' לפקודת המשטרה (נוסח חדש) תשל"א-1971, קובעת: "לחבר המשמר יהיו חובות, זכויות, סמכויות וחסינויות כשל שוטר כאשר הוא ממלא תפקיד למען שמירת בטחון הנפש והרכוש בהתאם להוראות הממונים עליו". לאור זאת, המערער טוען, שכדי שלמתנדב משמר אזרחי יהיו חובות וזכויות כשל שוטר צריכים להתמלא שני תנאים מצטברים אלה: .1עליו למלא תפקיד למען שמירת בטחון הנפש והרכוש. .2בהתאם להוראות הממונים עליו. עוד טוען המערער, כי מהאמור בתקנה 2הנ"ל עולה כי מעמדם של אנשי משמר אזרחי אינו כשל אנשי משטרה רגילים. הגדרת שוטר בסעיף 1לפקודת המשטרה אינה חלה עליהם, שכן נאמר בה: "שוטר - מי שנמנה עם משטרת ישראל". המערער מסיק מכך שלא חלים על המתנדבים באופן אוטומטי כל הסמכויות, הזכויות והחובות שיש לשוטר. הזכות להיות מוכר כנכה צה"ל או למשפחה להיות מוכרת כמשפחה שכולה גם היא אינה מוענקת אוטומטית לאנשי המשמר האזרחי. המערער מגיע למסקנה, כי פעילות המשמר האזרחי רליוונטית לצורך תחולת חוקי השיקום רק אם היתה פעילות לצורך בטחון הנפש והרכוש מפני איבה ובתנאי שפעילות זו נעשית בהתאם להוראות הממונים על המתנדב במשמר האזרחי (ס' 9לעיקרי טיעון מטעם המערער מיום 19.11.00). .8המערער טוען כי מחומר הראיות עולה כי המנוח לא היה בתפקיד בעת מותו ולפיכך בין אם קרתה לו תאונה ובין אם התאבד, הרי אין קשר בין מותו לבין שירותו במשמר האזרחי. לטענתו, המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי קיים קשר בין מות המנוח לבין שירותו במשמר האזרחי (ס' 12לעיקרי טיעון מטעם המערער). .9עוד טוען המערער כי אפשרות של התאבדות הינה סבירה יותר, מכיוון שהוועדה המשטרתית הבודקת ציינה כי כל הסימנים מצביעים על התאבדות. כמו-כן הנסיבות בו נמצא המנוח ונשקו מצביעים על התאבדות ולא על תאונה (ס' 18 לעיקרי טיעון מטעם המערער). טענות המשיבה .10המשיבה טוענת כי יש לאשר את החלטת הוועדה ולקבוע כי מותו של המנוח נגרם עקב שירותו במשמר האזרחי. המשיבה טוענת כי האירועים שקדמו למותו הטרגי של המנוח, לרבות הטבח במערת המכפלה, הם אשר יוצרים ומחזקים את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין השירות במשמר האזרחי (ס' 4ב' לעיקרי טיעון מטעם המשיבה מיום 27.11.00). .11לטענתה, המנוח פעל על פי ההנחיות שקיבל מהמשמר האזרחי. ההוראות וההנחיות שקיבל המנוח בסוף השבוע עובר מותו המשיכו להיות שרירות וקיימות גם ביום א', הואיל והמצב הביטחוני הקשה והמהומות הרבות לא שקטו. .12עוד טוענת המשיבה, כי האירועים שקדמו לתאונה מביאים למסקנה כי התובע לא התאבד, ואף מערכת הביטחון במכתבה, מיום 12.3.98, הודיעה כי קצין התגמולים לא יעלה טענה של התנהגות רעה חמורה (ס' 4ג' לעיקרי טיעון מטעם המשיבה). .13המשיבה ציינה בפני הוועדה כי העדים טעו בעדותם כאשר שייכו את ההודעות הטלפוניות ליום חמישי, שהרי הטבח במערת המכפלה ארע ביום שישי, 25.2.94, ולא ניתנו כל התראות קודם לכן (עמ' 4לסיכומים בכתב בפני הוועדה, מיום 27.7.99). דיון .14אינני מקבל את החלטת הוועדה כי המנוח היה ביום ראשון ב"פעילות פאסיבית". מינוח זה אין לו אחיזה משפטית ועובדתית. לפי הוראות החוק והתקנות הנ"ל קיים מצב בו מתנדב ממלא תפקיד ומצב בו המתנדב אינו ממלא תפקיד. האם ביום ראשון, 27.2.94, המנוח מילא תפקיד מטעם המשמר האזרחי? המנוח קיבל שיחת טלפון (סעיף 3לעיל) מזאב אורינוביץ בו הודיע לו האחרון על כוננות של היחידה. בחקירה הראשית בוועדה מסר העד אורינוביץ כי הכוננות עד יום ראשון, מועד מות המנוח, לא בוטלה (עמ' 18שורות 11- 12לפרוטוקול). בחקירה הנגדית חזר על עדותו במשטרה, מיום 28.7.94, לפיה, ביום ראשון המנוח לא היה בתפקיד (עמ' 19שורה 9לפרוטוקול). והוא הבהיר, כי בשיחת הטלפון ביקש מהמנוח לאבטח ביום ששי ושבת את בית הכנסת בו התפלל בלבד. אורי וולשטיין, שהיה מפקד כיתת הכוננות, העיד כי ביום ראשון לא ניתנה כל פעולה פיסית לעשיה (עמ' 21שורות 5- 6לפרוטוקול). המנוח נתבקש לאבטח את בית הכנסת בששי ובשבת בלבד. המנוח יכול היה להבין, אולי, כי בעקבות המתח קיימת סבירות גדולה יותר לקבל משימה, אך לא קיבל משימה נוספת ולכן לא היה ביום ראשון בפעילות משמר האזרחי. שמואל גנץ, אחיו הבכור של המנוח, העיד: "הבנתי ממנו שהוא צמוד לנשקו והולך איתו לבית כנסת ולכל מקום" (עמ' 23שורות 10- 11לפרוטוקול). גם אם המנוח אכן הלך עם הנשק לכל מקום, אין להסיק מכך כי היה בפעילות. אורי וולשטיין העיד כי הוא נושא את נשקו האישי, אקדח, לכל מקום (עמ' 21 שורה 12לפרוטוקול). כמובן שלא ניתן להסיק מכך שכל אותו זמן הוא נמצא בפעילות המשמר האזרחי. גם אם ההתראה שניתנה על ידי זאב אורינוביץ לא בוטלה עד פטירת המנוח, הרי שלפי סעיף 2לנהלי משמר האזרחי הנ"ל, כל עוד המנוח לא נקרא לפעילות והסכים להשתתף בה, אין לראות אותו כממלא תפקיד מטעם המשמר האזרחי. גם אם היתה הוראה לשאת נשק מפי רבנים או תקשורת, כפי שעולה מעדותו של גוטמן, מנהל אדמינסטרטיבי בחברת ש.ח.א.פ. הנדסה בע"מ, בה עבד המנוח (עמ' 24שורה 7לפרוטוקול), עדין אין להסיק מכך כי המנוח מלא תפקיד מטעם המשמר האזרחי. גוטמן העיד כי ביקש מהמנוח להביא את הנשק ביום ראשון לעבודה (עמ' 24שורות 24- 29לפרוטוקול), אך גוטמן לא היה ממונה על המנוח במשמר האזרחי ולכן לא יחולו על המנוח הזכויות והחובות לפי חוקי השיקום, שכן לא מלא תפקיד מטעם המשמר האזרחי . .15ספק אם ניתן לייחס אמינות לעדותו של אורינוביץ אם לעניין מרכזי כמו מועד ההודעות הטלפוניות לא דייק. .16מסקנתי היא שהמנוח לא מלא תפקיד מטעם המשמר האזרחי ביום ראשון. הוא לא נתבקש מהממונים עליו במשמר האזרחי לשאת את נשקו למקום עבודתו. בשיחת הטלפון המנוח נתבקש לאבטח את בית הכנסת בימים ששי ושבת בלבד. .17משהגעתי למסקנה כי ביום ראשון המנוח לא מלא תפקיד מטעם המשמר האזרחי אין צורך להכריע האם המוות נגרם מהתאבדות או מתאונה. .18חבריי להרכב קיבלו את האבחנה שביצעה הוועדה בדבר "פעילות פאסיבית" של כיתת הכוננות, אימצו את הקביעות והמסקנות של הוועדה ולא מצאו סיבה להתערב בהחלטת הוועדה. איני יכול להסכים לכך, שכן האבחנה בדבר "פעילות פאסיבית" שביצעה הוועדה אין לה אחיזה משפטית ועובדתית במקרה הנ"ל (ראו סעיף 14לעיל). .19לאור כל האמור לעיל הייתי מקבל את הערעור, מבטל את החלטת הוועדה וקובע שאין קשר בין מות המנוח להתנדבותו במשמר האזרחי. הוחלט, ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של אב בית הדין, כאמור בפסק דינם של השופטים גריל וחפרי-וינוגרדוב. התנדבות