קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות הטיעון של עובד מדינה מועמד לפיטורים: .Iההליך המבקש עובד כחוקר אצל המשיבים 1ו- 2מאז שנת 1969ובשנת 1984הועלה לדרגה י"ז בדירוג האחיד. ביום 27.9.1985שלה סמנכ"ל המכס, גדעון אלפרט (להלן - הסגן), הודעה אל ועד העובדים המקומי של המשיב מס' 2עם העתקים אל מזכיר הסתדרות עובדי המדינה, במועצת הפועלים, על פיטורים לרגל צמצומים על-פי הוראות סעיף 82.273לתקשי"ר (להלן - ההודעה). להודעה צורפה רשימת המועמדים לפיטורים ובה נכלל שמו של המבקש. ביום 9.10.1985נתקיים דיון בין המשיב 2לוועד עובדי המשיב 2ונחתם זכרון דברים, על-פיו מסכים ועד העובדים לפיטורי המבקש. ביום 23.10.1985נשלח למבקש מכתב בחתימת הסגן, כי שמו של המבקש נכלל ברשימת המועמדים לפיטורים בהסכמה עם ועד העובדים ולפיכך מוזמן המבקש להשמיע טיעונו בפניו. המבקש השמיע את טיעונו בפני הסגן ואף-על-פי-כן נשלחה אליו ביום 17.11.1985הודעה על פיטוריו מעבודתו ביום 31.12.1985בשל צמצומים ביחידתו (להלן - הודעת הפיטורים). המבקש הגיש ערר על ההודעה בפני שר האוצר, אך הערר נדחה על-ידי כבוד השר ביום .22.12.1985 משנדחה הערר לא נשתהה המבקש והזדרז להגיש ביום 27.12.1985הליך זמני, בו עתר לצו מניעה זמני המונע מן המשיבים 1ו- 2לפטרו או לעכב את ביצוע פיטוריו. ביום הקבוע לשמיעת ההליך הזמני טען בא-כוח המשיבים טענה מקדמית הנסמכת על דב"ע מה/71- 3[1], על-פיה אין כל דחיפות בהענקת סעד זמני כאשר המשיבים מצהירים, כי הם יכבדו כל פסק-דין יינתן לכשיינתן וכיוון שכך לא יצא המבקש נפסד כלל מאי-הושטת סעד זמני לזכותו. לכך התנגדה באת-כוח המבקש, שלא הסכימה להסתפק בהצהרת בא-כוח המבקש על מילוי כל פסק-דין שיינתן בהליך העיקרי וביקשה לשמור על המצב הקיים בעת הגשת ההליך ולחקור בחקירה שכנגד את המצהיר מטעם המשיבים, מאיר שקד, הממונה האזורי על חקירות המכס בחיפה והצפון (להלן - הממונה) בשלשה אלו: .1אי-התאמת המבקש לתפקידו. .2הפיטורים נבעו מנקמנות אישית. .3העסקת עובדים אחרים בעידן החלטת הממשלה על הצמצומים. מאחר ואשתו של המצהיר עברה אותו יום ניתוח, לא נתקיימה החקירה שכנגד של המצהיר, הלא הוא הממונה. יספה לטעון באת-כוח המבקש, כי נשללה מהמבקש זכות הטיעון בעת קיום ההליך להשגת הסכמת ועד העובדים על הכללתו ברשימת המפוטרים. .Iiההחלטה .1טענות בא-כוח המשיבים אינן צריכות לפנינו כלל, שכן אין מקומן להידון בשלב הביניים של ההליך הזמני, הואיל ובשלב הדיון הראשון שבהליך הזמני אין אנו יודעים בדיוק, אם סיבת הפיטורים הנקובה בהודעת הפיטורים "בשל צמצומים ביחידה" נכונה היא, שכן לא הרי פיטורים בגין צמצומים כפיטורים בגלל אי-התאמה לעבודה ולפיכך אין אנו, שאוחזים בידינו מידת משפט, יכולים לפסוק בנקודה זו כאשר ניצבת לעומתה טענה עובדתית של המבקש על נקמנות אישית וזו טרם נתבררה ונשתיירה שנויה במחלוקת של ממש. ספק זה עתיד להתברר בשלב הדיון העיקרי לגופו של עניין. אבל לעת עתה אין אנו יודעים, מה הוא המצב אמת לאמיתו. שכן מטבע הדברים אין לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הצדדים לגופו של עניין בהליך זמני, שבו אין חברי המותב חייבים להיכנס לעובי הקורה וההחלטה, אם להעניק סעד זמני אם לאו, נתונה לשיקול דעתנו כפי שייראה לנו לצודק בנסיבות העניין, על מנת לאזן בין האינטרסים המנוגדים של המבקש מחד גיסא לבין אלו של המשיבים מאידך וכדי לשמור על מצב דברים קיים כמות שהוא ביום הגשת ההליך עד שיינתן פסק-דין סופי. טיבו של צו זמני הוא, שאינו מהווה מעשה בית-דין שצד כל שהוא יכול להסתמך עליו בהליכים מאוחרים וכמו כל צו זמני אחר שאינו קובע זכויות, אלא רק ניתן לביצוע - אפשר לשנותו או לבטלו עקב שינוי נסיבות, על-פי בקשת בעל דין או אף מיזמתו של בית-הדין. ראה דברי המחבר המלומד freeman[2]: "כל צו או פסק-דין שהוא בגדר צו-ביניים גרידא יכול שיבוטל במושב יותר מאוחר של בית-המשפט". .2טענת המשיבים, כי די בהצהרה מטעמם על-פיה ימלאו אחר כל פסק-דין שיינתן, לאו טענה היא. שכן, גם הצהרה זמנית עד שיינתן פסק-דין סופי, בו תיקבע זכותו של המבקש סופית, חייבת להיות נסמכת על תשתית עובדתית אמיתית. ואנו, שמוטל עלינו עשות משפט, איננו רשאים שלא לדון בהליך ביניים רק על שום כך, שנמסרת הצהרה על עובדות "בשל צמצומים ביחידה", שטרם הובררו בפנינו נכונותם, הואיל וקיימת הצהרה נוגדת וסותרת לה מטעם המבקש, וכל סעד זמני בדבר קיום או אי-קיום זכותו של המבקש חייב לשקף את זכותו של המבקש כפי שבית-הדין רואה זאת ועל כן אין צידוק לבטל הליך זמני בגין הצהרה שכזו מטעם המשיבים. עוד ייאמר, כי בא-כוח המשיבים לא דק פורתא בטענתו המקדמית, כי הנדבך האיתן לטענתו הינו דב"ע מה/71- 3[1] שלעיל, שכן בדיון זה הדגיש בית-הדין הארצי לעבודה, וחזר והדגיש, שאין מדובר בהליך שבפניו בפיטורים או בשאלת סיום יחסי עובד-מעביד (פיטורים), שעה שבמקרה דנן עומדת לדיון שאלת הפיטורים בלבד. .3זכות הטיעון שנינו את המור בתצהירי המשיבים ולא מצינו בהם זכר לכך, כי המבקש הסכים או מסר הרשאה מיוחדת בשמו שוועד העובדים יופיע תחתיו וייצגו באופן אישי בעת הדיון על הכללת או אי-הכללת שמו ברשימת המפוטרים, ובהעדר הסמכה מיוחדת והסכמה מטעם המבקש אין הופעתו של נציג ועד העובדים מקיימת את זכות הטיעון המוענקת לעובד האינדיבידואלי אותו מבקשים לפטר. לאמר, הופעתו של ועד העובדים מקיימת את זכות הטיעון שהתקשי"ר מעניק לארגון העובדים בקשר לכלל העובדים, אך לא כשלוחו של המבקש במישור היחסים האינדיבידואליים שבין העובד-המבקש לבין מעבידיו, המשיבים 1ו-.2 .4שאלת איזון הנזק יוזכר, כי המשפט טרם נתברר לעומקו בדרך הרגילה, אשר על כן נתנו דעתנו לתצהירים ולמסמכים שהוגשו מטעם המשיבים ונוכחנו, כי חסרים הם פירוט של עובדות על מצב שעל-פיו לא יוכלו המשיבים כמעבידם של המבקש לפעול באופן סדיר, עד בלי יכולת למלא את תפקידם לטובת הכלל, אם המבקש לא יפוטר במועד ה-31.12.1985, שעה שהאינטרס של המבקש הוא לקבוע לעצמו סידור זמני לזמן המשפט עד לבירור התביעה וגמר הדיון בה, על מנת שעד סיום המשפט לא יסבול המבקש ישיבת בטלה מאונס בביתו, כאשר זכותו שלא להיות מפוטר מעבודתו ביום ה- 31.12.1985הוכחה לפחות לכאורה. .5יודגש, כי לפי הטיעון של הצדדים מסתבר, שעצם החיוב בפיטורים בשל צמצומים לא היה שנוי במחלוקת. ומה שהיה שנוי במחלוקת הוא, אם המבקש פוטר בגין צמצומים ביחידה, ובמקרה כזה הרי זהו בזבוז זמן של בית-הדין לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, לטעון רבות ולהגיש ערעור, במקום להסכים או לדאוג לבירור התביעה, שאין בה שום בעיות מסובכות. כך, שבמקום לנהל דיון כפול תחילה בסעד הזמני המצריך גם הוא זמן ניכר ויקר ולבסוף בסעד הסופי - החלטנו, כי מן הראוי לאחד את ההליך הזמני והעיקרי, על מנת שיהא אפשר ליתן פסק-דין סופי ללא דיחוי. .6ומפני כל האמור לעיל עולה, כי דין טענת המשיבים להידחות והוצאות הבקשה ייקבעו על-פי תוצאות ההליך הזמני והעיקרי המאוחדים בזה. .9צו המניעה הזמני מיום 27.12.1985 ימשיך לעמוד בתוקפו.זכות הטיעוןפיטוריםעובדי מדינה