קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב ארנונה של השוכר: בתאריך 95/09/19 התקשרו הצדדים בחוזה שכירות על פיו השכיר התובע לנתבע (ורעייתו) דירה בת 5 חדרים ברח' החסידה בשכונת גילה בירושלים. התביעה שבפני היא לתשלומים שונים, הקשורים באותה שכירות. הסכום הארי 4,995.- ש"ח - הינו בגין חוב ארנונה לתקופה אשר בה החזיק הנתבע בדירה כשוכר על פי אותו חוזה שכירות; גדר המחלוקת הוא סעיף 8ג של חוזה השכירות, שלשונו: "המשכיר ישלם את כל המסים והארנונות הנוגעים למושכר והחלים על בעלים של דירה" (ההדגשה איננה במקור - ר.ש.). לכאורה הוראה ברורה וחד משמעית - אלא, לטענת התובע, טעות היא אשר נפלה מתחת יד הצדדים בעת שנערך חוזה השכירות, הכוונה היתה להטיל חיוב תשלום הארנונה על השוכר ואך בשוגג נכתב בחוזה כי המשכיר ישא בתשלום זה. לטענת התובע, המשכיר, סוכם מפורשות כי הנתבע, השוכר, ישא בתשלום הארנונה - כפי שאכן נהוג ומקובל בחוזי שכירות מסוג זה. התובע העיד כי לא הוא עצמו טיפל בהכנת החוזה אלא מיופה כוחו (עד התביעה מר שלומי דהן) ואולם גם הוא עצמו שוחח עם הנתבע קודם להתקשרות, והיה ברור ומוסכם ביניהם כי הנתבע שוכר את הדירה בתנאים זהים לתנאי השכרה קודמת של אותה דירה לדיירים קודמים, וכי הנתבע ישא בכל ההוצאות השוטפות החלות, כמקובל, על שוכר של דירת מגורים - לרבות תשלום הארנונה. את דבריו אישר העד מר דהן, כאמור מי שטיפל בהשכרה בפועל; אף הוא ציין כי היה ברור לכל ומוסכם במפורש כי הנתבע, השוכר, הוא שישא בתשלום הארנונה כפי שנהג אף קודמו. לדברי עד זה, אשר ערך את חוזה השכירות, כתב בשוגג כי המשכיר הוא שישא בחוב זה, ואולם מיד לאחר חתימה על החוזה הבחין בטעותו ופנה אל הנתבע. הנתבע לא התכחש, אז, לחבותו והבטיח לבוא בהקדם ולחתם על תיקון הטעות בחוזה השכירות, ואולם לא עשה כן. מאחר שמערכת היחסים בין הצדדים היתה טובה לא העלו, העד או התובע, על דעתם שהנתבע יתכחש לאמור לעיל ולפיכך לא עמדו עליו והאיצו בו לחתום ובמשך הזמן נשכח הדבר, עד אשר לאחר תום תקופת השכירות, התברר לתובע כי דמי הארנונה לא שולמו. לא זו אלא אף גם זאת, כדרכם של מסים שאינם משולמים במועד, תפח החוב, בשל אי תשלומו וכמעט הכפיל עצמו. הנתבע מכחיש את טענת התובע והעד מטעמו. אין הוא טוען כי הוסכם מפורשות שהמשכיר ישלם את הארנונה אלא, לדבריו, הענין לא עלה כלל במהלך המשא ומתן והשיחות שהתקיימו עובר ובמעמד חתימת החוזה. הנתבע מכחיש כי לאחר שנחתם החוזה באן התובע או מיופה כוחו ודרשו לתקן את החוזה. הנתבע מרחיק וקובע שאילו היתה מוטלת עליו גם חובת תשלום הארנונה ייתכן ולא היה שוכר את הדירה כלל. לדבריו, הויתור על חיוב בארנונה נראה בעיניו מעין פיצוי על מגרעות בדירה ובעיקר היות הדירה בקומה חמישית בלא מעלית. לאחר ששמעתי את דברי הצדדים, מעדיף אני את גירסת התובע והעד מטעמו, שדבריהם מהימנים עלי ואף סבירים ומתקבלים על הדעת יותר מאשר גירסת הנתבע; מקובל לסווג את חיוב הארנונה כ"תשלום שוטף" אשר על פי הנוהג מוטל בדרך כלל על השוכר; הטלת חיוב הארנונה על המשכיר הינה חריג שאפשר כמובן להסכים עליו אך איננו שכיח. הנתבע עצמו איננו טוען שהתקיים משא ומתן שבמסגרתו עלה הנושא ובמהלכו הסכימו הצדדים לסטות מן הנוהג המקובל ולהטיל את חיוב הארנונה על המשכיר. לדבריו - כמפורט לעיל - כלל לא עלה הנושא על סדר המשא ומתן. לפיכך, אני קובע כי אכן על פי כוונתם הנכונה של הצדדים בעת ההתקשרות בחוזה, מוטלת חובת תשלום הארנונה על השוכר והרשום בחוזה הינו בגדר "טעות סופר" גרידא. אך בכך לא די עדיין כדי להטיל על הנתבע את מלוא החיוב בדמי הארנונה כולל ההפרשים הגבוהים; סכום הארנונה המקורי שצריך היה השוכר לשלם אילו שילם חובו במועד היה כ2,500.- ש"ח, וכאמור, בשל אי תשלומו במועד צמח והיה ל5,000.- ש"ח בקירוב ! סבור אני כי אין לנכות את התובע (ו/או מיופה הכח מטעמו) כליל מאחריות למצב זה שנוצר. אחריותם נובעת בראש וראשונה מהמשגה שנעשה על ידם בעת ניסוח החוזה וההמשך בכך שהענין לא טופל כראוי לאחר שכבר התגלתה הטעות בחוזה, משלא עמדו על הנתבע עד אשר יתוקן החוזה והבהירו לו בכל דרך אפשרית כי נטל הארנונה חל עליו. כתוצאה מכך "ישב הנתבע בשקט" בלא לדאוג לתשלום ובלא לדעת כי בסופו של דבר אי התשלום "יתנקם בו". לפיכך, סבור אני כאמור, שגם התובע תרם תרומה לא מבוטלת לתפיחת החוב והצטברות התוספות הגבוהות. לפיכך, אני קובע, לפי שיקול דעתי, שעל הנתבע לשפות את התובע בסכום של 3,500.- ש"ח, מתוך סכום הארנונה ששולם ע"י התובע. בנוסף על הארנונה נתבעו בכתב התביעה גם הפרשי הוצאות שונות (חשמל, מים, ועד בית וכיוצ"ב) בסך 211.- ש"ח. על חיוב זה לא חלק הנתבע. התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 3,711.- ש"ח בצירוף אגרת התביעה סך 51.- ש"ח - שני הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה (97/08/21) ועד התשלום המלא. בנוסף על כך בעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה 200.- ש"ח.ארנונה (חובות)שכירותחובארנונה