טיפול סיכה - נזק לגיר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טיפול סיכה - נזק לגיר: .1בתביעה שבפני עותרת התובעת לבית המשפט שיחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 674, 61ש"ח. לטענת התובעת נגרם נזק בלתי הפיך לתיבת ההילוכים של משאית שבבעלותה מ.ר. 00-729- 92(להלן: המשאית), עקב רשלנות הנתבעת בטיפול סיכה שביצעה שבמשאית. כמו כן נגרמו לתובעת נזקים עקיפים - הפסד הכנסות עקב השבתת המשאית במשך שבעה ימים. .2העובדות שאינן במחלוקת א. ביום 16.1.97, או בסמוך לכך הסתבר, לאחר פירוק תיבת ההילוכים של המשאית, כי נגרם נזק למכלולי התמסורת של תיבת ההילוכים ונוצר צורך להחליף את התיבה (ר' חוו"ד זקצר מטעם הנתבעת עמ' 2לחווה"ד). ב. שני טיפולי הסיכה האחרונים שבוצעו במשאית, לפני גילוי הנזק ביום 16.1.97או בסמוך לכך, בוצעו ע"י נתבעת 1(להלן: הנתבעת), וזאת ביום 2.12.96וביום .10.1.97 ג. בטיפול האחרון לא פתחה הנתבעת את תיבת ההילוכים לבדוק את השמן, בשל כך שהבורג של התיבה היה שחוק (ר' עדות נציג המוסך פר' עמ' 3ש' 21- .22לעניין היות עדות כזו של בעל דין, בקדם משפט, כדין עדות ר' תקנה 148לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984). .3המחלוקת א. מהו הגורם לנזק שנגרם לתיבת ההילוכים. ב. אחריותה של הנתבעת לנזק. ג. האם יש ליחס לתובעת רשלנות תורמת. ד. גובה הנזק, הישיר והעקיף. להלן אדון בשאלות אלה כסידרן. .4הגורם לנזק א. מומחה התובעת, ברוך גבריאלי, קבע: "לאחר בדיקת תיבת ההילוכים ומרכיביה השונים אנו בדעה כי חוסר שימון היה והינו הגורם הישיר לכך שגלגלי השיניים נשחקו וניזוקו" (חווה"ד עמ' 3למעלה). לעניין הבדיקה שערך קבע גבריאלי: "לאחר שנפתח פקק המילוי הסתבר אכן שאין שמן בתיבה אלה (כך במקור - מ.נ.) במידה של 3- 2ס"מ גובה כמות שאינה מספיקה לבצע את פעילות השימון הדרושות לתיבת ההילוכים" (חווה"ד עמ' 2). המומחה בחקירתו העיד: "לא יכול להיות שהנזק הזה נגרם לפני טיפול הסיכה האחרון. מאד קשה להעריך אם הנזק נגרם לפני טיפול הסיכה האחרון, בכמות השמן שראיתי בתיבה הנזק יכול להיות מיד... ואני חושב שנזק כזה לא יכול להיגרם בפרק זמן ארוך ומתמשך" (פר' עמ' 11ש' 6-10). בחקירתו הנגדית אישר גבריאלי כי לא בדק במדוייק את כמות השמן בתיבה אך הוסיף "לא יכול להיות שהיה שמן בתיבה לנוכח הנזק שנגרם לתיבה. אם היה שמן לא היה נזק" (פר' עמ' 12ש' 3-4). המומחה העיד: "נכון שתפקיד השמן בתיבת ההילוכים לגרום למניעת חיכוך ושחיקה של גלגלי השיניים תוך שהם מבצעים את עבודתם היעודית, דהיינו לסובב אחד את השני. נכון שיש חשיבות קריטית לטיב סוג השמן בתיבת ההילוכים וצריך להשתדל לפעול לפי הוראות היצרן. או בתחליפים שהם כוללים את אותם מרכיבים של שמן... כעקרון אם השתמשו בשמן לא מתאים זה יכול לגרום לשחיקה וזה בלי קשר למקרה הספציפי" (פר' עמ' 13ש' 4- 7וש' 14). ע"ת 2היה מר עמרם זנתי, מנהל העבודה במוסך וולוו אליו הגיעה המשאית כשנתגלתה בה התקלה. העד העיד כי: "פתחנו את הפקק וגיליתי שיש אולי קילו שמן" (פר' עמ' 22ש' 15-16). ואחר כך "לא היה בדיוק קילו שמן אולי 800- 700לא לתפוס אותי בדיוק על המילה... בתיבת הילוכים כזו יש 13ק' שמן" (פר' עמ' 23ש' 9-10). העד העיד כי קלט את השמן בתיבת פלסטיק. עוד העיד כי לא זכור לו אם מומחי הצדדים, השמאים ביקשו לראות השמן (שם ש' 21). וכן "לא אמרתי לזקצר שיש לי פלסטיק עם שמן. הוא לא ביקש את השמן אז לא הראיתי לו. השמן היה בפלסטיק אולי יומיים שלשה" (פר' עמ' 24ש' 2). העד הוסיף כי "אם היה רוצה לראות שמן תמיד יש שאריות בתיבה. אם היה רוצה יכל לראות את השמן. וזה נכון גם לאחר שהתיבה מפורקת. אם (צ"ל אי - מ.נ.) אפשר לרוקן את השמן לחלוטין תמיד ישארו כמויות קטנות" (פר' עמ' 23ש' 3-6). אשר למשאבה העיד: "כשזקצר היה במוסך הוא יכל לראות את משאבת השמן ולבדוק אותה" (שם ש' 7). בחקירתו הנגדית העיד העד "אנו נותנים שירות לחברת וולוו, ברגע שיש תקלה בתיבת הילוכים אנו לוקחים דגימה מהתיבה, לפעמים אנו שוכחים לקחת מהשמן ואנו לוקחים מהשאריות שבתיבה וזה מספיק". (פר' עמ' 25ש' 11-13). העד העיד, כי השמאי גבריאלי לא יכול היה לראות 2-3 ס"מ שכן כשגבריאלי הגיע כבר הוציאו השמן (פר' עמ' 26ש' 11). לעניין המשאבה העיד זנתי "את משאבת השמן לא זרקנו היא היתה במוסך" (פר' עמ' 25ש' 27). מומחה הנתבעת, השמאי זקצר, קבע בחוות דעתו " .4אין ממצאים חד משמעיים של מעבדת שמנים בעניין סיבת הנזק שכן השמן נשפך ולא נותר ממנו מאומה. .5אין תיעוד ביחס למועד קרות הנזק וסביר להניח כי מדובר בנזק מתמשך שקדם למועד הטיפול המדובר" (ר' עמ' 5לחווה"ד). זקצר העיד כי קיבל הוראה מנתבעת 2לבדוק המשאית, ביום 16.1.97, ולמחרת ירדתי לב"ש. אותו יום יוסי הגיע למוסך ואני הגעתי יום או יומיים אח"כ" (פר' עמ' 39-40). המומחה ניב יוסי, שערך חווה"ד של הנתבעת העיד, כי ביקש מעמרם לראות את השמן, אך עמרם אמר לו שהשמן נשפך (פר' עמ' 43ש' 19, 24), וכי ביקר במוסך רק ביום 21.1.97- חמישה ימים לאחר שנכנסה המשאית למוסך וולוו (ר' פר' עמ' 47ש' 8). ניב, לאחר חקירה אישר כי "אמת מה שאומר מנהל מוסך וולוו שאי אפשר לרוקן את השמן לחלוטין, תמיד ישארו כמויות קטנות... יכול להיות שלמעבדה משוכללת מספיקה טיפה, זה לא התחום שאני מתמצא בו" (פר' עמ' 44ש' 10-13). ניב העיד כי הבדיקה הראשונית שלו היתה ויזואלית, וכי הטיפה לא היתה חשובה לו אז. הוא רצה לראות כמה שמן נשאר. (שם ש' 19). העד העיד כי בקש מעמרם את משאבת השמן אבל "לא מצאו אותה בדיוק" (שם ש' 24). בתשובה העיד "לא זכור לי למה לא בקשתי לראות את משאבת השמן גם בפעמים האחרות שבקרתי במוסך" (שם ש' 27). לבסוף העיד ניב "אני מניח שהנזק בתיבת ההילוכים נגרם מחוסר שמן. אני לא יכול להגיד את זה ב- 100אחוז. לשם כך לקחנו את הגלגלים לבדיקה ורצינו לבדוק את השמן והמשאבה. לקחתי את גלגלי השיניים מהמוסך. לא הגענו למימצא מכך, לא שלחנו אותם לבדיקה מעבדתית. הבדיקה הזו עולה הרבה מאוד כסף, אלפים. לא ביצענו את הבדיקה המעבדתית. בפרט שהיה לנו רק רכיב אחד ולא היה בידינו השמן שהוא הרכיב החשוב בבדיקה כזאת". ב. דיון עדותו של ע"ת 2מר זנתי היתה מהימנה עלי. התרשמתי שאין לו כל עניין בתיק, או בטובתו של מי מן הצדדים. העד העיד כי לא נפגש עם ב"כ התובעת לפני הדיון, וכי סירב לבוא להעיד, ורק לאחר שנאמר לו שזו הוראה מבית משפט נאות להתייצב לעדות (ר' פר' עמ' 25למעלה). העד העיד, כי נותר מעט מאד שמן בתיבת ההילוכים כ-700- 800גר' במקום 13ק"ג. העד העיד "לא היה שמן אז לא נשפך שמן" (פר' עמ' 25ש' 23). עדותו, כי גבריאלי לא היה נוכח לפני פירוק התיבה, היתה מהימנה עלי, על כן אינני מאמינה לגבריאלי שראה 2- 3ס"מ שמן בתיבה. אני מאמינה לעד, כי לא נתבקש ע"י זקצר למסור השמן ועל כן לא מסרו לו קודם שנשפך. אני מאמינה לעד כי שמר השמן משך יומיים שלשה (ר' פר' עמ' 24ש' 2-3), וכי במשך ימים אלה לא ביקש אותו זקצר, למרות שעפ"י עדותו של זה, כבר היה במוסך למחרת הכנסת המשאית למוסך וולוו. הנתבעת ניסתה להעלות ספקולציות שונות באשר לגורם הנזק, והצליחה להוציא מגבריאלי הנחות, כי אם המשאבה לא תקינה זה יכול לגרום לשחיקת הגיר, וכי טיב השמן הוא מאד חשוב ושימוש בשמן לא מתאים יכול לגרום לשחיקה. אני מאמינה לעד זנתי, כי ניתן לקחת דגימת שמן מהתיבה גם לאחר ריקונה, בודאי שלצורך קביעת טיב השמן. משלא עשה כן מומחה נתבעת - אני דוחה את הטענה כי הנזק נגרם בשל סוג השמן שהיה בתיבה. אני גם מאמינה לזנתי, כי החלקים של התיבה עמדו לרשות השמאים, לרבות המשאבה. העד ניב הודה כי רק פעם אחת ביקש המשאבה, וכי בשאר הביקורים לא ביקש אותה. בנסיבות אלה משלא טרחו מומחי הנתבעת לקבל המשאבה לבדיקה אני דוחה את הטענה שהנזק נגרם עקב פגם במשאבה. מומחה הנתבעת ניב, בעצמו, העיד כי הוא מניח שהנזק נגרם מחוסר שמן אם כי אינו יכול להגיד זאת במאה אחוז (פר' עמ' 47ש' 21-22). מעדויות שהובאו לעיל נחה דעתי, כי התובעת הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי הנזק נגרם עקב חוסר שמן בתיבת ההילוכים. לפי עדותו של זנתי נותרה בתיבה כמות שמן שהיא פחות מ/1- 13מהכמות הדרושה. שני המומחים התרשמו, כי טיב הנזקים מתאים לתופעה של חוסר שמן. אני סבורה שמסיבה זו לא טרחו מומחי הנתבעת לבדוק את המשאבה ואת שאריות השמן. האפשרויות האחרות הן בגדר ספקולציות בלבד שלא הוכחו. טענת הנתבעת באשר לנזק הראייתי שנגרם ע"י התובעת - דינה להידחות. השמאי זקצר העיד כי הגיע למוסך כעבור יום מהודעת התובעת ביום .16.1.97זנתי, שהיה מהימן עלי, העיד כי שמר השמן מספר ימים. אני מאמינה כי זקצר לא ביקש מזנתי את השמן, כשם שניב לא ביקש לראות המשאבה בביקוריו החוזרים במוסך. אפילו שוכנעתי, כי נגרם נזק ראייתי ע"י התובעת, הרי שנטל ההוכחה מוטל עליה בכל מקרה, וכפי שקבעתי לעיל, התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. .5אחריות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי במסגרת טיפול הסיכה שביצעה הנתבעת במשאית, לא היתה צריכה "לטפל בשמן תיבת ההילוכים" (ר' סיכומים עמ' 6סעיף ג'). לגירסתה, מנהל התובעת העיד כי המשאית הוכנסה למוסך לצורך "טיפול סיכה". "טיפול סיכה", טוענת הנתבעת כולל - לפי הוראות היצרן, שלא הוגשו לביהמ"ש עקב התנגדות ב"כ התובעת - "משיחת סיכה בפתחי הרכב". זאת להבדיל מ"טיפול בשמן תיבת ההילוכים" - שאותו היה צורך לבצע רק ביום 11.4.97, שנה לאחר טיפול קודם. לטענת הנתבעת, לא הוסכם עימה אלא על טיפול סיכה, ועל כן לא היתה חייבת לבצע כל פעולה אחרת. הטיפול בוצע לפי הוראות היצרן, עליהן הסתמכה התובעת בתביעתה (סעיף 5). דין טענה זו - להידחות. הוראות היצרן לא הוגשו ע"י הנתבעת - כמוצג, עקב התנגדות ב"כ התובעת, שהתקבלה בשל כך שלא גולו בגילוי המסמכים. על כן אין הנתבעת רשאית להסתמך על הוראות אלה ו"להעיד" בסיכומים על תוכנן. זאת ועוד. הצדדים אינם מדברים בלשון משפטנים, ובדיקדוקים שונים. שני הצדדים, ביניהם, אכן התכוונו לטיפול סיכה הכולל בדיקת שמן תיבת ההילוכים, ודבר זה ניתן ללמוד מעדותו של מנהל הנתבעת, בקדם המשפט, שמסיבות השמורות עם הנתבעת, לא הביאה אותו כעד בישיבת ההוכחות. נציג הנתבעת העיד "וולוו צריכה לעבור טיפול סיכה כל חדש" (פר' עמ' 1ש' 24), וכן "במסגרת טיפול סיכה מחוייב לבדוק את שמן תיבת ההילוכים" (פר' עמ' 3ש' 23). מנהל התובעת העיד, כי הכניס את המשאית לטיפול סיכה במוסך. אין לי ספק שלצדדים, היה ברור שביצוע "טיפול סיכה", משמעותו - כהבנתו של נציג הנתבעת, כולל בדיקת שמן בתיבת ההילוכים. כאמור אין מחלוקת, כי בטיפול האחרון שבוצע במשאית ביום 10.1.97- לא נבדק השמן בתיבת ההילוכים עקב כך שבורג התיבה היה שחוק. מאחר וקבעתי, כי הנזק לתיבת ההילוכים של המשאית נגרם מחוסר שמן, ומאחר ולא נטען, כי עובר לטיפול הסיכה ביום 10.1.97היתה בעיה כלשהי עם תיבת ההילוכים, אני סבורה כי אילו היתה הנתבעת טורחת לפתוח את הפקק של תיבת ההילוכים, וממלאת בה שמן באותו טיפול, הנזק לתיבה לא היה קורה. לאור האמור עד כאן, אני סבורה, כי הוכח שהנתבעת ביצעה עוולת רשלנות כלפי התובעת. ברור, כי בין מזמין עבודה למוסך קיימת חובת זהירות מושגית. גם חובת הזהירות הקונקרטית מתקיימת בענייננו, הנתבעת כמוסך סביר יכולה היתה לצפות, כי אי בדיקת כמות השמן בתיבת ההילוכים עלולה להביא להתרחשות הנזק, מבחינה פיסית, ועליה היה גם לצפות התרחשות הנזק כעניין שבמדיניות משפטית. הנתבעת בענייננו הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, בכך שנמנעה מלבדוק את כמות השמן בתיבת ההילוכים ולא פעלה כפי שמוסך סביר היה פועל, למזער - הפרה את חובת הזהירות בכך שלא הודיעה לתובעת, כי לא בדקה את השמן בתיבת ההילוכים עקב היות הפקק שחוק. כתוצאה ממחדליה של הנתבעת יצאה המשאית מן המוסך, כאשר בתיבת ההילוכים חסר שמן, ועקב כך נגרמו נזקי התיבה מספר ימים מאוחר יותר. ג. רשלנות תורמת של התובעת .1הנתבעות טוענות, כי יש לקבוע רשלנות תורמת בשיעור מכריע, של התובעת, לקרות הנזק מטעמים אלה: המשאית צריכה היתה לעבור טיפול סיכה כל 5000ק"מ. עפ"י המסמכים נ/ 1ונ/2 בתקופה הסמוכה לנזק, היתה צריכה המשאית לעבור עוד שני טיפולי סיכה אך הללו לא בוצעו. מומחה התובעת אישר כי הנתונים נ/ 1ובנ/ 2מעידים על הזנחה בטיפול. מנהל התובעת אישר כי ביצע טיפולי סיכה כל 000,10-000, 12ק"מ, כי לטענתו מיותר לבצע טיפול כל 5000ק"מ בניגוד לחוו"ד מומחה הנתבעת. נהג המשאית לא פתח את פקק תיבת ההילוכים במשך ששת החדשים שהמשאית היתה ברשותו. במשאית היתה נזילת שמן ממושכת ותשומת לב הנתבעת לא הופנתה לכך. .2אין מחלוקת, כי שני טיפולי הסיכה האחרונים שבוצעו במשאית לפני גילוי הנזק, ביום 2.12.96וביום 10.1.97, בוצעו ע"י הנתבעת (ר' נ/3) וכי לפחות טיפול האחרון לא מולא שמן. הנתבעות נמנעו מלהעיד מטעמן את מנהל הנתבעת או נציגה וכן את העובד שביצע את טיפולי הסיכה במשאית. נציג הנתבעת הודה, כי בטיפול האחרון לא נבדק השמן. מאחר וקבעתי, כי הנזק לתיבת ההילוכים נגרם עקב חוסר שמן משמעותי, בתיבה, כפי שהעיד זנתי, שוכנעתי, כי אילו היתה הנתבעת ממלאת שמן באחד הטיפולים שביצעה במשאית היה הנזק נמנע. מחדלה של הנתבעת הוא שגרם לנזק. הנתבעת טענה במרומז, כי סביר להניח שגם בטיפולים קודמים במוסכים אחרים לא מילאו בתיבה שמן עקב שחיקת הפקק. טענה זו משמעותה שיש מעוולים נוספים שגרמו לנזק. ההלכה היא כידוע מעוולים במשותף חבים כלפי הניזוק יחד ולחוד, ועל כן אפילו טענה זו נכונה, אין בכך כדי להפחית מאחריות הנתבעת כלפי התובעת. אשר לרשלנות התובעת - אפילו אקבל את כל טענות הנתבעות לפיהן התרשלה התובעת בתחזוקת המשאית, לא מצאתי שיש קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין הנזק הנטען. הנזק הנטען נגרם עקב כך שבטיפול הסיכה לא מילאה הנתבעת שמן בתיבה, למרות שלא היה בה די שמן, ושהיה עליה לעשות כן. המשאית הובאה לנתבעת לטיפול ביום 10.1.97, ללא כל בעיה, אלא לטיפול שוטף, ואילו זה בוצע כראוי והנתבעת היתה ממלאת שמן בתיבה, לא היה נגרם הנזק נשוא התביעה (השווה ע"א 74/81 אולימפיק אירוויס ס.א.נ. קלימי ל"ז (1) עמ' 1, בעמ' 13). .6גובה הנזק א. התובעת מבקשת לפסוק לה 200, 41ש"ח - בגין עלות החלפת תיבת הילוכים, 136, 11ש"ח - בגין הפסד הכנסות עקב השבתת המשאית ו-540, 1ש"ח - שכ"ט שמאי. להלן אדון בנזקי הנתבעים כסידרם. ב. החלפת תיבת ההילוכים להוכחת תביעתה הציגה התובעת את חשבונית ת/ 2- ע"ס 200, 1ש"ח (לא כולל מע"מ) בגין עבודה שנדרשה להחלפת הגיר השרוף, ואת חשבונית ת/ 1ע"ס 000, 40ש"ח (לא כולל מע"מ) בגין "גיר משומש תחליפי". הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעת ואלה טעמיה: לא הוכח שעלות תיקון התיבה הקיימת גבוה מהחלפת התיבה כולה, כפי שעשתה התובעת; במועד החלפת התיבה עברה המשאית 000, 339ק"מ ו"אין ספק" כי היה צורך בהחלפתה בכל מקרה; לא הובאו ראיות לגבי ערך התיבה בעת פירוקה; אין לחייב הנתבעת בשווי החלפת התיבה בתיבה חדשה. דין טענות הנתבעת להידחות ואלה טעמי: הצורך בהחלפת תיבת ההילוכים, להבדיל מתיקונה, עולה מחוו"ד מומחה הנתבעת. בעמ' השני של חוו"ד נאמר: "לאחר פירוק תיבת ההילוכים נתגלה נזק כבד למכלולי התמסורת ונוצר צורך בהחלפת התיבה כלה". מומחה התובעת העיד, ועדותו לא נסתרה, כי: "היינו תמימי דעים בעניין זה עם זקצר. היה ברור שאם נלך לרכוש חלפים חדשים ונתקין אותם אז עלות הנזק היתה גדולה יותר מאשר לרכוש תיבה משומשת שזה מה שסמנו (כך במקור - מ.נ.)... במקרה זה היתה הסכמה שמחזירים את התיבה למי שקנו ממנו את התיבה המשומשת כחלק מהעיסקה" (פר' עמ' 20ש' 12-14, 20-21). גם זנתי בעדותו תמך בגירסת התובעת. זנתי העיד: "ראיתי שגלגלי השיניים שרופים והצירים הראשיים של תיבת ההילוכים שרופים אין מה לשפץ בתיבה. ושיש להחליף את התיבה" (פר' עמ' 22ש' 23-24) וכן "מי שאתה קונה ממנו את תיבת ההילוכים המשומשת אתה נותן לו את הישנה הוא משתמש עם זה ומוכר את זה וזה מה שעשינו במקרה זה שהחלפנו את התיבה" (פר' עמ' 24ש' 16-17). לא הובאה כל ראייה, ולא כל שכן חוו"ד מומחה התומכת ב"עדות" ב"כ הנתבעות בסיכומיה לפיה אין ספק כי היה צורך להחליף את תיבת ההילוכים בכל מקרה בשל הקילומטרז' שעברה המשאית. התיבה שהורכבה במשאית אינה תיבה חדשה, אלא "גיר משומש תחליפי" ועל כן אין בסיס לטענת הנתבעות כי "אין מקום לחייב הנתבעת בשווי עלות החלפת התיבה בתיבה חדשה". אשר על כן אני קובעת, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא עלות החלפת תיבת ההילוכים. ג. הפסד הכנסות בגין השבת המשאית התובעת בסיכומיה, בניגוד לכתב התביעה, בו תבעה הפסד הכנסות בסך 136, 11ש"ח, טוענת, כי הפסד ההכנסה בגין אובדן שבעה ימי עבודה של המשאית הינו 000, 9ש"ח, לפי חישוב של הכנסה ממוצעת, כפול ימי עבודה ממוצעים בחדש כפול 7ימים כפול עלות הוצאות דלק למשך שבוע (ר' עמ' 8לסיכומי התובעת). הנתבעת מצידה, כלל לא התייחסה לראש הנזק הנידון - בסיכומיה. מנהל התובעת בעדותו העיד כי "לא יודע כמה היתה עלות הוצאות הדלק בגין המשאית בכל חדש. כל פעם המחירים משתנים" (פר' עמ' 23ש' 16-17). לשאלה כיצד חישב שווי יום עבודה השיב: "אם אני אבדוק בניירת שלי אני יכול להגיד לך איך הגעתי לשווי יום עבודה" (שם ש' 18). לשאלה מה היו ההוצאות החדשיות שלו בגין המשאית השיב "אין בידי פירוט של ההוצאות של המשאית. יש תעריף לדברים כאלה" (שם ש' 21). זאת ועוד. מהאמור בסיכומי התובעת, לא ברור כלל כיצד נעשה חישוב אובדן הרווח, למעט טענות סתמיות, המסתמכות על הכנסות בין 30- 35אלף ש"ח לחדש, שנטענו ע"י מנהל התובעת, ועל ממוצע לכל טון הובלה בין 14- 8ש"ח. לכתב התביעה, צרפה התובעת אישור רו"ח שעניינו "הערכת פדיון חדשי למשאית וולוו 9272900", אולם, מטעמים השמורים עימה לא המציאה התובעת חוו"ד מומחה מאת רואה החשבון, וכן לא הציגה כל נתונים ממשיים על רווחי התובעת בגין עבודת המשאית. חוסר רצינות טענות התובעת בעניין זה עולה אף מההפרשים בסכום זה שבין כתב התביעה לבין סיכומי התובעת. לאור האמור עד כאן, אני סבורה, כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה בגין אובן רווחים, במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, ותביעתה בעניין זה - נדחית. ד. שכ"ט השמאי לשכר טירחה זה זכאית התובעת במסגרת הוצאותיה בגין התביעה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 200, 41ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.11.97ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת הנתבעת בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט השמאי, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5000ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק. תקלה בגיר (רכב)