ככלל, שטר ועסקת היסוד שבמסגרתה הוא ניתן, שני עניינים נפרדים הם. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט זוסמן בספרו דיני שטרות, מהדורה שישית, שם בעמוד 36 הוא אומר : "המוציא שטר בקשר למכר או לשכירות או לעיסקה אחרת, התקשר בשני קשרי חוזה, האחד הוא המכר או חוזה השכירות והשני הוא החוזה על פי השטר. על אף הזיקה בין שני החוזים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו וחי את חייו העצמאיים". למרות היות שני החוזים עומדים בפני עצמם, מקנה הדין הגנה לעושה השטר, כשהתמורה בעסקת היסוד, שבגינה הוא ניתן, כשלה באופן מוחלט, או כשלה באופן חלקי אם מדובר בסכום קצוב. סעיף 29 (א') לפקודת השטרות, קובע חזקה לפיה : "כל צד שחתימתו מצוייה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לפיכך, הנטל להוכחת טענת כשלון תמורה, מוטל על הטוען לה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת כשלון תמורה: ראשיתה של תביעה זו בבקשת התנגדות לביצוע שטר, שהגישו הנתבעים. הנתבעים מבקשים למנוע מימוש שטר חוב על סך 49,000 ש"ח שעשו הנתבעים 1-3, בערבות הנתבעים 4-5, לטובת התובעת. הנתבעים הגישו התנגדות שצורף לה תצהירו של הנתבע מס' 1 בלבד. ההתנגדות התקבלה בהסכמת ב"כ התובעת. תצהירו של נתבע מס' 1, הפך כתב הגנה. 1. העובדות : ביום 1992/07/29 חתמו הצדדים על חוזה שכירות, לפיו שכרו הנתבעים 1-3 מהתובעת, דירת מגורים ברחוב בלקינד 3, בתל - אביב. (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של נתבע מס' 1). (להלן : "ההסכם"). הסעיפים הרלבנטיים לעניינו בהסכם, הם אלו : "2.א. השוכר שוכר את המושכר לתקופה של 12 חודשים שתחילתה ביום 1992/09/01 ושסיומה ביום 1993/08/31 (להלן : "תקופת השכירות") ובתום תקופה זו יפנה השוכר את המושכר באופן מלא ומוחלט. ב. לשוכר תהיה האופציה לשכור את הדירה לתקופה נוספת שתחילתה ביום 1993/09/01 וסיומה ביום 1994/08/31 (להלן : "תקופת השכירות המוארכת"). ג. על אף האמור בסעיף 2 (ב') לעיל, יהיה המשכיר רשאי שלא להסכים לחידוש חוזה זה בהתאם לאופציה הנ"ל בהתקיים אחד משני אלו : (1). השוכר לא מילא אחר כל התחייבויותיו על פי חוזה זה בתקופת השכירות שקדמה למועד החידוש... (2). המשכיר מכר את הבית, או שהוא מצוי במו"מ לקראת מכירתו... (ההדגשה לא במקור - נ.א.). 17. א. כבטחון לפינוי המושכר ולקיום מלא של כל שאר התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם זה, מוסר בזה השוכר למשכיר שטר חוב על סך של 20,000 $ (עשרים אלף דולרים של ארה"ב)...". מתוקף האמור בסעיף 17 להסכם, עשו הנתבעים 1-3 שטר חוב לטובת התובעת על סך 49,000 ש"ח, בערבות הנתבעים 4-5. שטר זה הוא נשוא הדיון. (סומן ל"ג). לטענת הנתבעים 1-3, עם קבלת החזקה במושכר, ביצעו שיפוץ בדירה. ביום 1993/01/26 שלחה התובעת לנתבעים הודעה ובה מודיעה להם, כי החליטה שלא להאריך את תקופת השכירות, בשנה נוספת, עפ"י האופציה המפורטת בסעיף 2 (ב') להסכם, משום שהיא מעוניינת למכור את הדירה. הנתבעים עמדו על קיום האופציה, שלטענתם עומדת להם, ולא פינו את הדירה. התובעת פנתה לערכאות וביום 1994/01/31, ניתן כנגד הנתבעים 1-3 פסק דין פינוי בתיק אזרחי 93/598 של בית המשפט השלום בהרצליה. (נספח י"ג לתצהיר עדות ראשית של התובעת). עתה מבקשת התובעת לממש את שטר החוב, לפיצוי על הנזקים שגרמו לה לטענתה, הנתבעים 1-3. 2. טענות הצדדים : הנתבעים טוענים, כי אין חבים דבר, בגין חוזה השכירות. במונחים של דיני השטרות, מדובר בטענה של כשלון תמורה מלא ביחס לשטר נשוא הדיון. טענה כזו, מהווה הגנה טובה בפני תביעה שטרית. בתצהיר נתבע מס' 1 הוספו טענות באשר להעדר זכות של התובעת לבטל את עסקת היסוד, אולם אלה, כמו "תביעתם" (בסייפא לסיכומיהם), לפיצוי בגין הוצאות השיפוץ, אין מקומם בדיון זה, בו הם הנתבעים, במסגרת של תביעה שטרית - כפי שיוסבר להלן. יתרה מזו, טענותיהם באשר לעילת הפינוי כבר נדונו בתביעת הפינוי שהגישה התובעת, ונדחו. (ראה את פסק הדין נספחים י"ד ו - ט"ו לתצהיר התובעת). ערעור שהגישו הנתבעים, נמחק אף הוא. לפיכך מושתקים הנתבעים מלטעון טענות באשר לפינוי, וממילא אין בטענות אלו כדי להוות הגנה לשטר, נשוא הדיון. התובעת טוענת, כי הנתבעים נותרו חייבים תשלומי שכר דירה וכן הותירו חובות טלפון, חשמל, מיסי עירייה וועד בית. עוד היא טוענת, כי נגרם לה נזק כלכלי, לאור אי פינויה של הדירה במועד סיום החוזה, ומבקשת להפרע בנזקיה, משטר החוב. 3. העילה השיטרית : א. ככלל, שטר ועיסקת היסוד שבמסגרתה הוא ניתן, שני עניינים נפרדים הם. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט זוסמן בספרו דיני שטרות, מהדורה שישית, שם בעמוד 36 הוא אומר : "המוציא שטר בקשר למכר או לשכירות או לעיסקה אחרת, התקשר בשני קשרי חוזה, האחד הוא המכר או חוזה השכירות והשני הוא החוזה על פי השטר. על אף הזיקה בין שני החוזים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו וחי את חייו העצמאיים". למרות היות שני החוזים עומדים בפני עצמם, מקנה הדין הגנה לעושה השטר, כשהתמורה בעסקת היסוד, שבגינה הוא ניתן, כשלה באופן מוחלט, או כשלה באופן חלקי אם מדובר בסכום קצוב. ב. סעיף 29 (א') לפקודת השטרות, קובע חזקה לפיה : "כל צד שחתימתו מצוייה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לפיכך, הנטל להוכחת טענת כשלון תמורה, מוטל על הטוען לה, בענייננו על הנתבעים, שכן החזקה הינה לזכות התובעת. 4. זכות המימוש : א. הנתבעים הודו, כי פינו את הדירה בתאריך 1994/01/31 ולא עם סיום תקופת השכירות. טענות הנתבעים, שדרישת הפינוי לא היתה כדין, שכן הם זכאים להארכת החוזה, אינה יכולה להוות הגנה כנגד מימוש השטר. כעניין שבעובדה יש לציין, כי החוזה לא הוארך, ועל הנתבעים היה לפנותו מייד עם סיומו. היות ששטר החוב ניתן, בין היתר, להבטחת פינויה של הדירה במועד, הרי שיש באי הפינוי כדי לגבש את הנסיבות בהן זכאית התובעת לממש את השטר. ב. הנתבעים הצהירו, כי מילאו את כל התחייבויותיהם על פי החוזה. אולם הנתבע מס' 1, מר יעקב מזרחי העיד : "עד 30 בנובמבר שילמתי לה (לתובעת - נ.א.) שכר דירה ומאז אני לא זוכר אם הפסקתי לשלם לה שכירות... אני לא מאמין שלא שילמתי מיסי עירייה מאמצע 1993, אין דבר כזה, אוכל ללכת לעירייה ולהמציא קבלות על כך... עבור ועד בית, חשמל, טלפון אני שילמתי את כל החשבונות. אולי הגיע חשבון חודשיים אחרי שעזבתי ואת זה לא שילמתי. יש לי קבלות, אבל לא הבאתי אותם לדיון..." (עמוד 20-21 לפרוטוקול). כאמור, הנטל להוכיח כי לא התגבשו הנסיבות המזכות את אוחז השטר להפרע ממנו, מוטל על הטוען זאת. הנתבעים לא הביאו כל ראייה להוכיח, כי פרעו את כל חובותיהם מתקופת השכירות, עפ"י תנאי ההסכם. התובעת, לעומת זאת, הציגה תשתית ראייתית מוצקה, הן בעדים והן במסמכים שצורפו לנספחי תצהירה, להוכחת כל ראש נזק לו היא טוענת. בין היתר, הציגה התובעת צילומי קבלות, על פיהם שילמה חובות שהיה על הנתבעים לשלמם לגופים הבאים : לעירייה, לוועד הבית, לחברת החשמל ובזק - קבלות שהתובע טען, כי מצויות בחזקתו אולם לא הביאן לדיון. עולה מן האמור לעיל, כי הנתבעים לא הוכיחו, כי פרעו את כל חובותיהם בגין השכירות, ומאידך הוכיחה התובעת, כי נותרו חובות רבים מתקופת השכירות שהיה עליה לשלמם. לפיכך, הוכחה זכותה של התובעת למימוש השטר. 5. היקף המימוש : א. כאמור בחוזה, ניתן שטר החוב להבטחת הפינוי ולהבטחת מילוי חיובי הנתבעים על פי החוזה. הנתבעים טוענים, כי הנזקים להם טוענת התובעת אינם נובעים מהחוזה ולכן אינה זכאית להפרע מהשטר. כאמור לעיל, ניתן לחלק את הנזקים שנגרמו לשתי קבוצות : (1). נזקים ישירים בגין חובות שהותירו הנתבעים. (2). נזקים תוצאתיים של אי הפינוי במועד. באשר לקבוצה השנייה, ניתן לאמץ את דיני החוזים הרגילים, העוסקים בשאלת ריחוק הנזק. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971 קובע : "הנפגע זכאי לפיצויים בעד נזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". הצדדים היו מודעים לאפשרות של מכירת הדירה הן במהלך תקופת השכירות ואפילו בעת כריתת ההסכם כפי שהדבר מצא ביטויו בסעיף 2 (ג') (2) להסכם. על כן גיבשו בהסכם מנגנונים להבטחת זכויותיהם למקרה ואפשרות זו תתממש. אין ספק, שהנזק שנגרם מאי פינויה של דירה שאמורה להמכר, הוא נזק צפוי, שעל המפר, הנתבעים - היה לצפותו. לפיכך, זכאית התובעת להפרע אף בגין הנזקים שנגרמו לה מאי פינויה של הדירה. ב. גובה הנזק : כפי שציינתי לעיל, דין טענת הנתבעים לכשלון תמורה מלא, להידחות. אך האם זכאית התובעת למלוא הסכום הקבוע בשטר ? כב' השופט זוסמן אומר בעמוד 278 לספרו דיני שטרות, כך : "... כשלון תמורה חלקי אינו פוטר חייב מחבותו לפרוע את השטר. עליו לפרוע, והוא יכול בתביעה נפרדת לתבוע מן המוכר דמי נזק בשל הפרת החוזה או החזרת ההפרש המגיע לו. ... אך יש יוצא מן הכלל : כאשר קביעת אותו חלק של התמורה אשר לא ניתנה, היא פעולה חשבונית פשוטה, וברור החוב אינו מחייב חקירה ודרישה... או בלשון טכנית "כאשר כשלון תמורה חלקי הוא ענין של סכום קצוב"... במקרה זה שומעים את הטענה גם כשהיא נטענת על דרך של הגנה מפני תביעת אוחז שטר". (ההדגשה שלי - נ.א.). כפי שציינתי, הנתבעים לא הוכיחו, ולו סכום אחד באשר לטענתם לנזק. הסכום של 9,000 דולר נזק שלטענתם נגרם להם בוודאי אינו סכום קצוב. מעבר לכך, לא הובאה כל הוכחה ולו בקבלה אחת, או בעדות שתתמוך את עדותו היחידה של נתבע מס' 1 להוכחה. עדות הנתבע נאמרה באופן סתמי בסעיף 9 לתצהירו ללא כל פירוט, על מה היא נסמכת וכיצד הגיע לסכום הנ"ל. התובעת, לעומת זאת, פרטה בתצהירה את הנזקים שנגרמו לה, שבגינם היא מבקשת לפרוע את סכום השטר. אמנם בסיכומיה, דורשת התובעת את פרעון מלוא סכום השטר. אולם משטרחה התובעת, למרות החזקה העומדת לה שהשטר ניתן "בעד ערך", ובכל זאת פרטה את הנזקים שלהבטחתם ניתן השטר, לא ניתן להתעלם מסכומים אלה. התכלית של הכלל, לפיו כשלון תמורה חלקי קצוב, יכול להוות הגנה בתביעה שטרית, היא מניעת ריבוי משפטים. (ראה : זוסמן, שם, בעמוד 278). לפיכך, כאשר התובעת עצמה העמידה את הסכום לו היא זכאית על סך הנמוך מזה הרשום על גבי השטר, רואה אני לנכון, להתייחס לסכומים שפירטה. לפיכך, הוכיחה התובעת, כי נגרמו לה הנזקים הבאים : א. שני חודשי שכר דירה בעבור חודשים 1993/12 ו - 1994/01 בסך של 1,800 $ (דולר אמריקאי). ב. חובות שהותירו הנתבעים בגין השכירות, בסך של 3,256 ש"ח. ג. הוצאות הלוואת גישור שלקחה התובעת בגין האיחור בפינוי, בסך 16,876 ש"ח. ד. הוצאות לחוות - דעת מומחה בסך 2,057 ש"ח. בסה"כ: 22,189 ש"ח + 1,800 דולר אמריקאי כשווים ביום 93/12/01. 6. ל ס י כ ו ם : א. התובעת הוכיחה, כי זכאית לממש את השטר. ב. הנתבעים לא הוכיחו טענתם לכשלון תמורה בכלל, וכשלון תמורה חלקי קצוב בפרט. ג. הנתבעים 5 - 2 לא הגישו תצהיר מטעמם, למרות שהיו מיוצגים עד לשלב הסיכומים. די בכך כדי לדחות את התנגדותם. ד. לפיכך, הליכי הוצאה לפועל ימשכו כסידרם עד לגובה הסכומים הבאים: הנתבעים 1-5, ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סך של 22,189 ש"ח וכך סך של 1,800 דולר אמריקאי, כערכו בשקלים לפי השער היציג ביום 1993/12/01. לשני הסכומים תצטרף ריבית והצמדה חוקית מיום 1994/01/01 ועד התשלום בפועל. ה. כמו כן ישלמו הנתבעים 5 - 1, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח + מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. נטל ההוכחהכשלון תמורה