קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פידיון ימי חופשה של מציל בים: הנשיא (גולדברג) 1. המשיב (להלן - העובד) הועסק על ידי המשיבה (להלן - העיריה) מאז חודש אפריל 1979; תחילה כמציל בחוף לאחר מכן כמנהל תחנת הצלה ומאז יום 10.4.89 כמנהל הבריכה המחוממת העירונית. 2. על תנאי עבודתם של המצילים בחופים חל הסכם עבודה קיבוצי כללי בין מרכז השלטון המקומי בישראל לבין הסתדרות הפקידים והסכם זה חל על העובד כל עוד עבד כמציל בחוף. ביום 6.1.90 קוימה ישיבה במשרדו של מנהל האגף למנהל ושירותים בעיריה ובה נקבע לעניננו כי ההסכם הארצי יחול גם על העובד, אף כי כאמור לא מילא באותה תקופה תפקיד בחוף הים. 3. ביום 24.4.91 שלח מנהל האגף למינהל ושירותים מכתב אל העובד ובו פרטים על שיעור משרתו, דרגתו, ועוד. לעניננו נקבע: "באשר לשעות החופשה שצברת עד 31.3.91 יהא עליך לנצלם במהלך השנה תוך תיאום ואישור קבלת היעדרות. מכאן ואילך תזוכה בימי חופשה כמו כל עובד אחר - לפי החוק וההסכמים הקיבוציים". במכתב ששלח לעיריה למחרת היום, הסכים העובד כי סוכם שעליו לנצל את ימי החופשה הצבורים, בהוסיפו: "שעות אלה נוצלו לפי הסכמה הדדית בין המנגנון וביני ולא לפי לוח זמנים". העובד ניצל רק חלק קטן מימי חופשתו הצבורה במהלך אותה שנה. 4. בכתב תביעתו (המתוקן) תבע העובד פדיון של 1906 שעות, אותן צבר לטענתו כימי חופשה. העיריה טענה כי העובד היה חייב לנצל בפועל את ימי החופשה שצבר עד סוף שנת 1991, ומשלא עשה כן אינו זכאי "לפדיון" של ימי החופשה הצבורה. 5. בית הדין האזורי (השופט מירון; תב"ע נג / 3-372) בפסק דינו, קבע כי לזכות העובד נותרו 1589 שעות צבורות וכי הוא זכאי לתשלום בגינן לפי תעריף שכר העבודה בחודש דצמבר 1991, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הוסיף וקבע בית הדין האזורי כי מדובר ב"חופשה חוזית", שאין הוראת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א1951- חלות לענין פדיונה. 6. בית הדין האזורי הגיע למסקנתו, על פיה זכאי העובד לתשלום בפועל בגין השעות שצבר, בהסתמך על הוראותיו של סעיף 12 להסכם הקיבוצי החל על המצילים, בו נקבע כי השעות שתצטברנה תשולמנה במהלך שנת העבודה "ולהשלמת השכר בחודשי החורף". בית הדין האזורי קבע כי הסכמתו של העובד לצאת בפועל ל"חופשה שלא מוצתה, אינה חוסמת הדרך לממש את זכותו בדרך אחרת קרי: קבלת תמורה כספית". 7. בערעורה, אין העיריה מתיחסת למספר השעות הצבורות שנקבע על ידי בית הדין האזורי, כשעות חופשה אותן צבר העובד ואשר לא נוצלו, וכל ערעורה נסוב על החיוב הכספי. לגירסתה, כפי שטענה בבית הדין האזורי, אין העובד זכאי לתשלום בגין אותם שעות צבורות מאחר ולא ניצלן תוך המועד שנקבע, ולחלופין טוענת העיריה כי יש לאפשר לעובד לצאת לחופשה בפועל תוך הזמן שייקבע על ידי בית הדין. 8. דעתנו שונה מדעת בית הדין האזורי במסקנתו. כמצויין לעיל, אין ההסכם הקיבוצי הכללי בעניינם של המצילים חל על העובד מהטעם שאין הוא מציל בחוף הים; אומנם ביוני 90 הוחלו עליו הוראותיו של הסכם זה בדרך של "אימוץ" אולם באפריל 91 סוכם עימו כיצד תנוצלנה שעות חופשתו הצבורה; העובד, במכתבו מיום 23.4.91, הסכים לעיקרון "הניצול" אלא כפר במועדים שנקבעו במכתב העיריה אליו לניצול אותה חופשה צבורה (פסקה 3 דלעיל). מאחר ועל העובד אינו חל הסכם קיבוצי מכוחו-הוא, אלא מכח אימוץ, רשאים הצדדים להסכים על שינוי תניה מתנאיו, וכך עשו בענין החופשה הצבורה. העולה מהאמור הוא כי בענין ניצול החופשה הצבורה הגיעו הצדדים להסכמה מפורשת כי זאת תנוצל בעין ולא בתמורה כספית. מכאן שאין מקום להזדקק להוראות הסכם עבודה הקיבוצי אשר חל רק על מצילי-ים. 9. עובדה, עליה אין חולקים היא, שהעובד לא ניצל את ימי החופשה הצבורה תוך המועד שניקבע על ידי העיריה. מכאן יש להסיק כי העיריה הסכימה מראש או בדיעבד לאמור בתשובתו של העובד, על פיה תנוצל החופשה במועדים מוסכמים. כאן המקום להעיר כי לא היה מקום לטעון, ובודאי שלא נתיחס לטענה שהועלתה בסיכומי המערערת (סעיף 1(ב)), בה נאמר: "בתוקף תפקידו כיו"ר ועד העובדים לתובע היתה עמדת כוח אדירה והוא שולט ללא עוררין בכל עניני הועד", ובהמשך (סעיף 12): יש "למנוע מצב אבסורדי שבו המשיב מקבל שכר כפול בעבור שעות אלו כשאין כל מנגנון המוודא שרישום השעות נעשה בצורה אמיתית וישרה". תפקידו של המעביד, במקרה זה העיריה, לדאוג לפיקוח נאות של רישומי עובדים, אף אם הם מכהנים בתפקיד יו"ר ועד העובדים. אם לא עשתה זאת העיריה, לא נותר לה אלא להלין על עצמה. מסקנתנו היא איפוא כי העובד זכאי בהתאם למוסכם, לנצל בפועל, ובפועל בלבד, את החופשה הצבורה וזאת במועדים שיסוכמו בין הצדדים. 10. העולה מהאמור הוא שהערעור מתקבל חלקית כך שאנו קובעים שהמערער זכאי לניצול בפועל של חופשתו הצבורה בגין 1589 שעות. באם ובמידה והצדדים לא יגיעו להסכמה על מועד ניצולם של שעות אלה, יובא הדבר לדיון בין העיריה לבין מועצת פועלי נהריה, ואם לא תושג הסכמה ביניהם, יועבר הנושא להכרעתו של הגוף המוסמך לישב חילוקי דעות על פי ההסכם הקיבוצי הכללי - חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בהודעת הערעור, ובטיעוניה בכתב, המערערת לא ביקשה הוצאות, ועל כן לא יפסקו לזכותה. חוף היםדמי חופשה שנתיתמצילים