ירידה בשמיעה בגלל רעש מנוע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה בגלל רעש מנוע: 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") הינה האם פגימה בשמיעתו של התובע הינה מחמת תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות דלהלן הוסכמו בין הצדדים: "א. התובע יליד 1935 ומ-01.06.71 עד 01.12.00, עבד כנהג אוטובוס ב"אגד". ב. יום עבודתו של התובע הוא כ-10 שעות עבודה ביום. ג. על פי תוצאות מפלסי רעש מנוע שנמדדו מספטמבר עד דצמבר 1997, המראים ערכים שבין 70 עד 73 דציבל לערך, הן בנסיעה עירונית והן בנסיעה בינעירונית. ד. ארבע שנים אחרונות החל התובע להרגיש בירידה בשמיעתו.". 3. על יסוד העובדות המוסכמות דלעיל, ביקשו הצדדים שימונה על ידי בית הדין מומחה יועץ רפואי, על מנת שיתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה בשמיעה אצל התובע לבין עבודתו. 4. בהחלטת בית הדין, מיום 14.02.01, מונה ד"ר א. ברקו ("המומחה"), על ידי בית הדין, כמומחה מטעמו, והמומחה נתבקש להשיב לשאלות הבאות: "א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו כדלקמן: שם המחלה העבודות ותהליכי הייצור נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר ממוצע ומשוקלל של לא פחות השמיעה בתדירויות הדיבור מ-85 דציבל. אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? 5. בחוות דעתו, מיום 25.02.01, סיכם המומחה דעתו בפרק סיכום ומסקנות ולאחר מכן השיב המומחה לשאלות בית הדין, כדלקמן: "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 65 שעבד באגד כנהג במשך 29 שנים כשהוא חשוף למפלסי רעש בלתי מזיקים. ב-4 השנים האחרונות חש בליקוי שמיעה המוסבר ב-2 בדיקות השמיעה העומדות לפנינו והמראות ליקוי שמיעה עצבי דו-צדדי עם עקומות שמיעה יורדות בחדות החל מתדירות 1000. עקומות שמיעה אלה אינן תואמות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש ומופיעות על רקע תהליך תחלואי רגיל, אידיופטי. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט כהן רם הן: סובל מליקוי שמיעה עצבי ב-2 האוזניים. אופי ליקוי השמיעה ומפלסי הרעש אליהם נחשף אינם תואמים קריטריונים של מחלת מקצוע. לא הייתה פגיעה, לא נגרם נזק עפ"י עקרון המיקרו-טראומה. מדובר בתהליך תחלואי אידיופטי רגיל." 6. לאחר שניתנה חוות דעת המומחה, החליף התובע את בא כוחו. בא כוחו הנוכחי, עוה"ד ס. אבו-ורדה, עתר בבקשה לביטול הליך מינוי המומחה והוספת ראיות (בשא 2083/01). לאחר שנתקבלה תגובת ב"כ הנתבע (המשיב) לבקשה - ניתנה החלטה מפורטת הדוחה אותה (ראו החלטה מיום 16.08.01). בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה, נדחתה על ידי כב' השופט ס. אדלר, נשיא בית הדין הארצי לעבודה (ראו החלטתו מיום 15.05.02 בבר"ע 1392/01). 7. הצדדים נתבקשו לסכם טענותיהם בכתב וזאת עשו. 8. ב"כ התובע בסיכומיו חוזר, למעשה, על בקשתו שתינתן החלטה על תיקון העובדות ומינוי מומחה אחר - תוך הקבלה לענינם של תובעים אחרים "עשרות ומאות התובעים המקבילים, עובדי אגד לקוחות הח"מ...". מטיעון זה - שהינו עובדתי - ניתן לכאורה להסיק שכל אדם שעבד באוטובוס ישן (ואיננו יודעים מה הגדרת "אוטובוסים ישנים" הנזכרת בסיכומי ב"כ התובע) - לקה, כתוצאה מכך, בשמיעתו, כמו עשרות ומאות לקוחות בא כוח התובע. דומה שאין להכביר מילים על הדרך הלא נאותה - אם לנקוט לשון המעטה - להביא, בסיכומים, עובדות שלא הוכחו בתיק זה, ואשר אין להבינן (מהו אוטובוס ישן? כמה שנים ועל איזה אוטובוסים עבדו לקוחותיו של ב"כ התובע דנן? כמה שעות בכל יום. מה היה מצבם מבחינת השמיעה, טרם החלו בעבודתם על האוטובוס? מה עשו הם ומה עשה התובע מעבר לשעות העבודה - היתכן שנחשף לרעש מחוץ לעבודה וכו' וכו'). 9. לעומתו נסמכת ב"כ הנתבע בסיכומיה על ח וות דעת המומחה ומבקשת למחוק את התבעיה. הכרעה 10. יש לזכור שבענייננו נטען שהליקוי בשמיעתו של התובע נובע ממחלת מקצוע או מיקרו-טראומה. זו גם זו, דורשת ראיה מפי מומחה רפואי שאכן מנגנון המיקרו-טראומה או פגיעה INJURY גרם לתובע פגיעות זעירות שהסתיימו בנזק הרבתי פגיעה בשמיעה. בענייננו מומחה בית הדין קובע בחוות דעתו במפורש - ובהסתמך על בדיקות שמיעה שנעשו לתובע - כי "עקומות שמיעה אלה אינן תואמות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש ומופיעות על רקע תחלואי רגיל, אידיופטי". המומחה מסכם דעתו באופן חד משמעותי, בהסתמך גם על אופי ליקוי השמיעה - שאין הם תואמים קריטריונים של מחלת מקצוע, וכי לא הייתה פגיעה (INJURY) לא נגרם נזק על פי עיקרון המיקרו-טראומה אלא מדובר בתהליך תחלואי אידיופטי רגיל. 11. משכך, אין לנו אלא לדחות את התביעה. 12. למעשה, עשה ב"כ התובע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, עת במקום להתמודד בערכאות משפט, ועל פי הדין, עם הכרעת כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה, שדחה את בקשת רשות הערעור שהגיש - חזר על טענותיו שנדחו פעמיים, בסיכומיו, תוך שהתעלם מהערת כב' הנשיא שהיה ראוי לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה. 13. מעשה זה גרם לטורח לב"כ הנתבע בהגשת סיכומיו, ובצורך ליתן פסק דין מפורט, כאשר סיכומי התובע נשענים על טיעון שהוכרע והפך חלוט - לפיכך, על התובע לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד, לפחות בסכום סמלי, בסך 1,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, להיום. שמיעהמנועמטרד רעש