מזונות לידועה בציבור לפי הסכם

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות לידועה בציבור לפי הסכם: .1תביעת מזונות של הידועה בציבור. בתביעה זו לא שמעתי עדויות. את העובדות אקבע על פי תצהירי בעלי הדין המצורפים לכתבי הטענות, על פי ההסכם שערכו בשעתו ועל פי מספר עובדות בהן הודו ב"כ הצדדים. הם סיכמו טענותיהם בכתב. .2התובעת הנה נוצריה (ראה דברי בא-כוח הנתבע בסיכום טענותיו שלא נסתרו) והנתבע הנו יהודי. במבוא להסכם הנ"ל נאמר, כי הצדדים "הנם גרושים וכל אחד מהם נפרד מבן זוגו ובת זוגו בגט גירושין". הנתבע הנו כהן. הצדדים חיו יחד כבעל ואשה לכל דבר במשך כ- 10שנים בדירת התובעת עד אשר הנתבע עזב את התובעת ויצא הדירה ב- .1.1.79מכאן התביעה. לפי סעיף 7להסכם התחייב הנתבע (המכונה בהסכם "הבעל") לדאוג לפרנסת התובעת (המכונה בהסכם "אשה") לשאת בכל הוצאות המחיה "של המשפחה" ולספק לאשה ביגוד, מזון, ולדאוג לכל צרכיה. לפי סעיף 8התחייבה האשה לנהל משק בית תקין, לבשל, לדאוג לנקיון הבית ולבצע כל פעולה הקשורה בנהול "חיי משפחה" סדירים ושקטים בין הצדדים. .3הואיל והצדדים אינם נשואין אין לתובעת עילת תביעה על פי דיני האישות, אלא בא-כוח התובעת השתית תביעתו על עילה חוזית, דהיינו על ההסכם בין בעלי הדין. השאלה הראשונה היא אם בית המשפט יתן תוקף להסכם זה או יפסול אותו כאשר התובעת והנתבע חיו יחד ללא קשר נישואין? בהסכם נאמר, כי הוא נערך בשנת 1973ללא ציון יום וחודש; לכן אי אפשר לדעת אם נערך לפני פרסום חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973[4] או אחרי פרסומו. אם נערך ההסכם לפני פרסום החוק הנ"ל, כי אז יש לבדוק תוקפו על פי הוראות סימן 64לחוק הפרוצדורה העותומאנית [5] שאיננו מכיר, בין היתר, בהסכמים הנוגדים המוסר. אם נערך ההסכם אחרי פרסום החוק הנ"ל יש לפנות לסעיף 30שבו, הקובע, בין היתר, כי חוזה שתכנו או מטרתו הם בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור הנו בטל. לדעתי חלים אותם המבחנים הן על סימן 64והן על סעיף 30לכן אין זה חשוב שאין אנו יודעים התאריך המדויק בו נערך ההסכם. .4ובכן, האם ההסכם בין הצדדים הוא תקף אם בטל? בשאלה זו דנים, שלושה פסקי דין אלה, בהם ניתן תוקף, ולוא רק ברוב דעות, להסכם חיי האישות מחוץ לנשואין: ע"א 337/62 רוזנפלד נ' יעקובסון [1], ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ אח' [2], ע"א 4/66 פרץ נ' הלמוט [3] לא הוכחו נסיבות בהן החלו בעלי הדין לחיות יחדיו בשנת 1970אולם כאשר נערך ההסכם בשנת 1973חי כל אחד מהשנים בנפרד מבן זוגו הקודם. בהסכם הצהירו, כי ברצונם להינשא אולם נבצר מהם להגשים רצונם. עוד הצהירו, כי אם יעלה בידם להסיר את המיכשול המונע מהם להינשא, יינשאו. לפי השקפתי הסכם בין גבר ואשה המחליטים בנסיבות אלה לחיות יחד חיי אישות ומנהלים משק בית משותף איננו בלתי מוסרי ואיננו נוגד את תקנת הציבור. על זה אני מוסיף, כי המחוקק הכיר במעמד של הידועה בציבור במספר חוקים. די לי להזכיר את סעיף 55(ג) לחוק הירושה תשכ"ד- 1965[6]. אם הידועה בציבור זכאית למזונות מעזבון הגבר שנפטר אתו חיה קודם לכן ללא קשר נשואין, כיצד יסרב בית המשפט, מטעמי מוסר, לפסוק לה מזונות מגבר חי? כפי שנפסק אין לנו שני קני-מידה שונים של מוסר או של מה שנוגד את תקנת הציבור, אלא קנה-מידה אחד הוא, בין אם הידועה בציבור תובעת מזונות מהעזבון הגבר המת ובין אם היא תובעת מזונות מהגבר החי. .5וזה מביא אותי לשאלה האחרונה והיא: האם מגיעים לתובעת מזונות מהנתבע על פי ההסכם? סעיף 11להסכם זה מורה: "במידה ויתגלעו בין הצדדים סכסוכים העלולים להביא לפירוד בין בני הזוג יהיה על הבעל לעזוב את הדירה בלי שהאשה תהיה רשאית לדרוש מהבעל כל פיצוי ו/או תשלום, כל זאת בהסכמה הדדית". ב"כ התובעת הודה בכך, כי בין הצדדים אכן התגלעו סכסוכים העלולים להביא לפירוד בין בני הזוג. אני קובע, כי המלים "כל פיצוי ו/או תשלום" או, בקיצור, "כל... תשלום" די רחבות כדי לכלול גם תשלום מזונות לאחר יציאת הנתבע. .6כיצד עלי לפרש את היקף המלים "כל זאת בהסכמה הדדית"? לדעתי ניסוח הסעיף איננו מוצלח אך דבר זה איננו פוטר את בית המשפט מלנסות לרדת לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהנוסח. ב"כ התובעת טען, כי לאור המלים "כל זאת בהסכמה הדדית" פטור הנתבע ממזונות התובעת רק אם היא מסכימה לכך. אני דוחה פירוש זה של סעיף .11לדעתי פירוש סעיף זה הוא: כאשר יש הסכמה הדדית כי התגלעו סכסוכים העלולים להביא לפירוד, כלומר כאשר יש הסכמה הדדית, כי לא נראית עוד אפשרות של חיים משותפים, אז בני הזוג נפרדים וניתק הקשר על הנתבע לצאת את דירת התובעת והתובעת לא תהיה עוד זכאית למזונות. חובת יציאת הנתבע מדירת התובעת והפטור שלו מתשלום מזונותיה - קשורים זה בזה ואין להפריד בין יציאה לבין פטור. כל זה, כמובן, לאחר שהצדדים הסכימו, כי לאור הסיכסוכים ביניהם צפוי הפירוד. במקרה דנן יש הסכמה, כי נתגלעו סכסוכים העלולים להביא לפירוד, זאת אומרת בגלל סכסוכים אלה לא נראה לצדדים כי ניתן יהיה להמשיך בחיים המשותפים, לכן לפי סעיף 11יצא הנתבע את הדירה ולפי אותו הסעיף אין התובעת רשאית לדרוש מזונות מהנתבע. .7לכן אני דוחה התביעה. בשים לב לנסיבות, אין צו להוצאות. חוזהמזונותידועים בציבור