מזונות לילד מעל גיל 18 - חייל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזונות לילד מעל גיל 18 - חייל: החלטה זו מתייחסת לשתי המרצות שהדיון בהן אוחד. בהמרצה בז"ש 650/80, מבקשות אישתו ובתו של המשיב (להלן "המבקשות") להחליט, כי המזונות שנפסקו לטובתן, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן וכי התאמה תעשה אחת לחודשיים והחיוב במזונות יעמוד עד לפסק הדין הסופי בתיק העיקרי. בהמרצה שבתיק בז"ש 709/80, מבקש פלוני (שהוא המשיב בהמרה הקודמת ויקרא להלן "המשיב") להפחית את סכום המזונות שחוייב בו עבור בתו פלונית. שכן בינתיים מלאו לה 18שנה והיא חיילת בשירות חובה בצה"ל ואין הוא חייב יותר במזונותיה. כאמור לעיל, היות ושתי ההמרצות מתיחסות לשאלת המזונות הזמניים שהמשיב צריך לשלם, איחדתי את הדיון בשתי ההמרצות. על מנת להבין את הרקע למחלוקת, מן הראוי לסקור בקצרה את הישתלשלות העובדות: בתיק מ"א 200/80, שהוא התיק העיקרי, הגישו המבקשות, אשתו של פלוני והבת פלונית תביעה למזונות נגד המשיב. התביעה הוגשה באפריל 1980, ואז היתה בתו של המשיב למטה מגיל .18 כאשר התייצבו הצדדים ביום 11.6.80בפני כב' השופט מלול, טען המשיב כי בתו עברה בינתיים את גיל 18ועל-כן הוא פטור ממזונותיה. אולם, היות והבת טרם סימה את לימודיה, הסכים המשיב לשלם את מזונותיה, עד גיוסה לצה"ל וכב' השופט מלול קבע בהסכמת הצדדים, כי סכום המזונות לשתי התובעות יעמוד ע"ס -.000, 8ל"י, והוא יהיה צמוד לתוספת יוקר המשתלמת לשכירים במשק, אולם מזונות אלה יהיו בתוקף רק עד דצמבר 1980, שכן באותו חודש, אמורה היתה הבת להתגייס לצה"ל. כב' השופט מלול קבע, כי לאחר גיוסה של הבת לצה"ל, רשאי כל צד לפנות מחדש לבית-המשפט ולבקש שינוי ההחלטה בהתאם לנסיבות שהשתנו. למען שלמות התמונה, יש לציין, כי בעת מתן ההחלטה הראשונה עבדה המבקשת 1(אשת המשיב) בעבודה חלקית והישתכרה כ-000, 4ל"י לחודש. כאמור לעיל, המזונות שקבע כב' השופט מלול היו צריכים להיות בתוקף עד דצמבר .1980אולם ביולי 1980, פוטרה אשת המשיב מעבודתה והיא פנתה מיד בבקשה לבית-המשפט (תיק בז"ש 457/80) וביקשה להגדיל את המזונות שכן היא אינה עובדת. כב' השופט לוין, שהמרצה זו באה אליו בפגרה, החליט, כי המזונות יועמדו ע"ס -. 12.000ל"י לשתי המבקשות מ- 1.8.80ואם הבת תגוייס לצה"ל או האשה תתחיל לעבוד, יוכל כל צד לפנות מחדש לבית-המשפט. בינתיים גוייסה המבקשת 2(הבת) לצה"ל ביום 20.9.80והיא משרתת בבסיס מזון בבאר-שבע, וערב ערב היא נמצאת בביתה. מאחר והמבקשת 2עברה את גיל 18והיא גם חיילת, הגיש המשיב בקשה להקטין את סכום המזונות הכולל שבו חוייב, ולפטור אותו כליל ממזונות בתו. המבקשות טוענות, שלמרות גיוסה של הבת לצה"ל, עדיין יש לה הוצאות שאינן מכוסות על-ידי צה"ל כגון בגדים אזרחיים, ארוחות בבית וכו'. תיק זה, מעורר שאלה עקרונית, אשר למיטב ידיעתי, טרם הוכרעה על ידי בית-המשפט העליון ומן הראוי לתת עליה את הדעת. מסקנתי הסופית היא, כי אב חייב במזונות בתו, גם אם מלאו לה 18שנה, אם היא משרתת שירות סדיר בצה"ל. אומנם סכום המזונות צריך להיות קטן, שכן באופן רגיל צה"ל מספק מדור, מזון, שירות רפואי ואף מדים לחייליו, וכן משלם צה"ל משכורת סימלית לחיילים בשירות חובה. אולם אין ספק שלגבי חיילת המשרתת קרוב לביתה, ישנה ערב ערב בבית ונמצאת בבית החל משעות אחר-הצהרים, לאחר סיום תפקידה ועד למחרת בבקר כאשר היא חוזרת לבסיס, אין זה מספיק כדי לענות על כל צרכיה הבסיסיים. חיילות רבות משרתות בבסיסים קרובים לביתן ועל כן נמצאות בבית כמעט ערב ערב מבחינה מעשית, נוצר מצב שהשירות הצבאי, לגבי חיילת כזו, הוא כמו עבודה אזרחית רגילה, למעט המסגרת הצבאית ולמעט חובת לבישת המדים בזמן העבודה, וכן למעט תורנויות שמחייבות את החיילת להשאר לפעמים בבסיס. אולם, מבחינת ההוצאות שבחורה כזו מוציאה על עצמה, אין הבדל גדול בין חיילת כזו לבין אזרחית בגילה העובדת במשרד רגיל. חיילת כזו אוכלת בדרך כלל את ארוחת הבוקר וארוחת הערב בבית הוריה, והיא מוציאה כספים על בגדים אזרחיים, על מוצרי קוסמטיקה, על מצרכים הקשורים בהיגיינה אישית, וכן הוצאות לבילוי. אינני חושב שאביה של חיילת כזו, ראי לדרוש ממנה שלא תצא לבילויים, כאשר היא נמצאת ערב ערב בבית, או שלא תלבש בגדים אזרחיים כאשר היא יוצאת לבילוי או שלא תשתמש במוצרי קוסמטיקה. הרי מדובר בבחורה בת 18, שמטבע הדברים היא רוצה להופיע בחברה וככל בת גילה היא רוצה להופיע בצורה נאה ומסודרת. אין סיבה לקפח בחורה כזו עומת בחורה אחרת בת גילה שאיננה חיילת. המבקשת 1העידה בפני (בעמ' 6) כי בתה מקבלת משכורת כחיילת שמסתכמת ב- 2.050ל"י לחודש. כמו כן העידה כי בתה אוכלת את 3 ארוחותיה בבית. היינו, את ארוחת הבוקר היא אוכלת לפני שהיא יוצאת בבוקר לבסיס ואת ארוחת הצהרים היא אוכלת כאשר היא חוזרת בשעה 17.00הביתה לאחר סיום תפקידה, שכן אין חדר אוכל בבסיס וכדי לאכול ארוחת צהרים, היא צריכה לנסוע ביחד עם חיילים רבים לבסיס אחר ושם האוכל אינו נקי, לטענתה, ומכל מקום היא מעדיפה, כמו יתר חברותיה החיילות לא לנסוע במשאית בחברת חיילים רבים לארוחת הצהרים בבסיס אחר. אינני חושב שהתנהגות זו מצביעה על פינוק יתר מצד הבת, ונראה לי שחיילת שחוזרת הביתה בשעה 05.00אחר הצהרים ומעדיפה לאכול ארוחת צהרים בחברת אמה הבודדה, אין להעניש אותה בשל כך. לעצם הענין, נראה לי, כי מן הראוי שתיקבע הלכה, כי אב חייב במזונות בתו החיילת בשרות חובה, בסכום שיהיה בו כדי להשלים את צרכיה, נוסף למה שמספק לה הצבא. בע"א 113/77 בומגולד נ' בומגולד [1] נתבעו מזונות עבור ילד מעל גיל 18שטרם סיים את לימודיו בבית-ספר תיכוני. האב טען, כי הבן יכול להתגייס לצה"ל וללמוד שם מקצוע. בית-המשפט העליון דחה את טענת האב וכך אמר, כב' השופט שמגר (שם, [1] בעמוד 167, מול אות השולים א' ואילך): "השאלה הניצבת בפנינו היא אם חייב המערער במזונות בנו הבגיר לאור הכללים שהונחו בסעיפים 4, 5, ו- 6לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונוח) תשי"ט-.1959 סעיף 4לחוק האמור קובע כזכור, כי אדם חייב גם במזונות בנו הבגיר, אולם זאת רק אם התקיימו התנאים שנקבעו בסעיף 5: שלושת התנאים המצטברים אשר בסעיף 5הם: יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו. אותו בן משפחה על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר. אתו בן משפחה איננו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2או לפי סעיף 3או מעזבון ואינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף .4 במקרה שבפנינו אין חולק, כי נתקיים התנאי הראשון שבסעיף 5שצוטט לעיל: האב המערער לא נישא בשנית ואין לו ילדים נוספים אשר צרכיהם עליו. לאור הישתכרותו כעובד משרד התקשורת, יש בידו האפשרות לספק את הצרכים של המשיב גם לאחר שיספק את צרכי עצמו. המחלוקת שבפנינו נסבה בעיקר על האמור בפיסקה השניה לסעיף 5: הווה אומר, אם יש לראות במשי, שהוא עתה תלמיד אשר כל שעות היום עוסק בתורתו, כמי שמסוגל לספק צרכיו מעבודה, מנכסים או ממקור אחר. לא נטען, כי יש למשיב נכסים או מקור הכנסה אחר. אמו משתכרת, לפי הראיות שבפנינו, כ-600, 1ל"י מעבודתה בבית-החרושת "רוזן", ואין לראות בהכנסתה מקור שממנו ניתן לספק צרכי המשיב, לפחות לא בהיקפם המלא. נותרת אפוא השאלה, אם יש לראות את המשיב כי שיכול לספק צרכיו מעבודה. לענין זה, נובע מנסיבות הענין, כי במצב הנתון אין המשך הלימודים יכול להשתלב עם השתכרות מעבודה. במילים אחרות, אם ימשיך המשיב בלימודיו לא יוכל להשתכר למחייתו. המערער איננו מתעלם מעובדה זו ועל כן דגל בכך שבנו יפסיק את הלימודים בין לשם גיוס לצה"ל, למרות הדחיה שקיבל לצורך סיום לימודיו, ובין כדי לעבור ללימודי ערב. אך מובן הוא, כי החלופה השניה שהוצגה על-ידי האב איננה מציאותית, כי הדחיה של השירות הצבאי ניתנה לצרכי לימודי היום בתיכון 'אורט', ועל כן עומדת בפני המשיב רק חלופה אחת, והיא הפסקת הלימודים בשלב זה. הצדדים שבפנינו דשו רבות, בדברי בית-משפט זה ב-ע"א 548/72 לופו נ' לופו [2]. נראה לי, כי בית-משפט זה לא נתכוון לקבוע בע"א 548/72 הנ"ל אמת-מידה כוללת, אשר על-פיה ניתן לבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נכון יהיה יותר לראות בהחלטה האמורה קו מנחה, שבו יש להיעזר לצרכי פתרונה של הבעיה הקונקרטית הנמסרת להכרעתו של בית-המשפט. במילים אחרות, אין בפנינו קנה-מידה חד וחלק אשר בלעדיו אין. הרי מדובר בסוגיה אנושית מיוחדת, ואפשרויות היישום של אמת מידה משתנית בהכרח ממקרה למקרה. לדעתי אין ללמוד מן התנאים אשר בסעיף 5, כי המחוקק נתכוון לכך כי היכולת של בןמשפחה לספק צרכיו תמומש בהכרח על אתר, וכי בן-המשפחה יהיה חייב לזנוח באופן מידי כל עיסוק אשר הוא עוסק בו, גם אם אין לו כל אומנות אחרת לפרנסתו, וגם אם תהיה תוצאה לגביו גורלית ככל שתהיה. ובלבד שלא תוטל על האב המשך התמיכה הכספית בבנו, אף כהוא זה, מעבר למועד שבו הפך לבגיר. מן הכלל אל הפרט: במקרה כגון זה שבפנינו, אין לומר כי הבן הבגיר יכול להישען לאורך זמן על התמיכה של אביו, אך מאידך, גם אין ללמוד מנוסחו של החוק כי הבן חייב להפסיק על-אתר את לימודיו, כדי שלא לחייב את אביו בסיפוק צרכיו. אשר על כן, דעתי היא, כי המשיב, במקרה שבפנינו, איננו יכול לבקש מאביו את סיפוק צרכיו לצרכי לימודים בכיתות יג-יד כפי שסבר בית-המשפט קמא, אך אם בשל נסיבות שונות טרם סיים לימודיו התיכוניים וממשיך בהם בהצלחה ויוכל לסיימם רק אם יסופקו צרכיו, הרי יש ללמוד מכך כי בנסיבות כגון אלה חייב האב לספק צרכיו עד לסיום לימודי כיתה יב". נראה לי, שאם בית-המשפט העליון הגיע למסקנות הנ"ל, לגבי תלמיד בגיר, הדברים חלים, קל וחומר, על חיילת בשירות חובה. התלמיד הבגר בחר מרצונו החופשי לעסוק בלימודים במקום בעבודה, בעוד שהחיילת שבפני, איננה נמצאת בצבא מתוך בחירה חופשית, אלא מכורח החוק שחייב אותה להימצא בצבא. בע"א 548/72 לופו נ' לופו [2] אמר בית-המשפט העליון (שם, מפי כב' השופט ברנזון [2], בעמוד 750, מול אות השולים ג'): "לדעתנו, שגה השופט המלומד במסקנה זו שהגיע אליה. אכן, לפי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959, אין אדם חייב לספק מזונות לילד בגיר, אלא במידה נתקיימו שלושת התנאים המצויים בסעיף .5אחד מאלה הוא שהבגיר, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה מנכסיו או ממקור אחר". אין ספק, שהמבקשת 2, בגלל היותה חיילת בשירות חובה, איננה יכולה היום להשתכר למחייתה, שכן היא מסיימת את תפקידה בשעה 17.00ואינני חושב שניתן לדרוש מחייל או חיילת העובד מהבוקר עד 17.00שיעסוק בעבודה נוספת, כשהוא בגיל 18שנה. במקרה הנוכחי, נתקיימו כל שלושת התנאים הנזכרים בסעיף 5של חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט- 1959[4]. היינו, המשיב יכול לספק את מזונות בתו החיילת לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו, ושל ילדיו הקטינים. המשיב משתכר עכשיו -. 45.000ל"י נטו לחודש (ראה סיכומיה של באתכוחו בעמוד 11של הפרוטוקול). הוא חי עם חברתו שעובדת ומשתכרת כ000,16- 000, 17ל"י נטו לחודש. (ראה עדותו של המשיב בעמוד 4של הפרוטוקול). חי איתם גם בנה של חברתו מנישואיה הקודמים, ובקשר אליו מקבלת חברתו של המשיב מזונות מאבי הילד בסך -. 7.000ל"י לחודש. (ראה עדותו של המשיב בעמוד 4), למשיב ולחברתו נולד ילד מחייהם המשותפים והילד הזה הוא היום בן שנתיים ו- 9חודשים. המסקנה מהאמור לעיל היא, שלמשפחה החדשה של המשיב, המונה 4נפשות (המשיב, חברתו, ילדה של חברתו מנישואים קודמים וילדם המשותף של המשיב וחברתו), נכנס סכום חודשי של -. 69.000ל"י נטו לחודש (= 7.000+ 000, 17+ 000, .45סכום כזה בוודאי שמאפשר למשיב להפריש סכום של כ- 000, 2ל"י לחודש שאני עומד לחייב אותו, להשלמת צרכיה הבסיסיים של ביתו הבוגרת וגם לאחר תשלום מזונות למבקשת .1 גם התנאי השני של סעיף 5לחוק הנ"ל נתמלא, שכן המבקשת 2, בהיותה חיילת, אינה יכולה להתפרנס למחייתה מעבודה נוספת ואין לה נכסים או מקור הכנסה אחרים, וכן ניתמלא גם התנאי השלישי. כאמור בסעיף 5הנ"ל, היינו, שהמבקשת 2איננה זכאית לקבל מזונות מכל אדם אחר. על כן, מסקנתי הא, שיש לחייב את המשיב במזונות בתו למרות שמלאו לה 18שנה, בגלל העובדה שהצרכים והכספים שצה"ל מספק לה, אינם מכסים את כל צרכיה. לאחר ששקלתי את צרכיה של הבת, את העובדה שהיא אוכלת את שלוש ארוחותיה בבית אמה, את צרכיה בבגדים אזרחיים, בצרכי קוסמטיקה והוצאות קטנות לכסף כיס, נראה לי, שנוסף על המשכורת שהיא מקבלת מצה"ל, חסר לה עוד סכום של -. 200שקלים לחודש וסכום זה יכול המשיב לשלם ללא כל קושי, לאור העובדה שמשכורתו נטו היום היא -.500, 4שקלים לחודש. לגבי מזונות אשתו של המשיב, המבקשת 1, הרי הוכח שהיום היא איננה עובדת לאחר שפוטרה מעבודתה ואין מחלוקת שהיא סובלת ממחלות שונות, היינו קצרת והפרעות נפשיות [ראה עדותה בעמוד 6]. אין לה כל הכנסות מרכוש או ממקורות אחרים. לאור עדותה בתיק העיקרי, ולאור צרכיה ויוקר המחיה השורר היום במדינה, נראה לי שהיא זקוקה למחייתה השוטפת לסך -.200, 1שקלים לחודש וגם סכום זה יכול המשיב לעמוד בו לאור הכנסתו. בא-כוח המבקשות טען, כי יש להצמיד את סכומי המזונות למדד המחירים לצרכן ולא לתוספת היוקר של השכירים במשק כפי שנקבע בהחלטה הראשונה, וניראה לי שהוא צודק בכך. סכום המזונות שנקבע, נקבע בהתאם לכוח הקניה של הכסף ביום הקביעה. אם רוצים שאותו כוח קניה של הכסף יישמר גם בעתיד, יש להצמיד את הסכום למדד המחירים לצרכן, שכן באמצעותו ניתן לשמור על כוח הקניה הריאלי של הכסף. הצמדה לתוספת היקר שמקבלים השכירים במשק, שהיא פחותה מעליות המדד, יש בה קיפוח לגבי מקבלי המזונות. בין כך ובין כך, קבע כבר בית-המשפט העליון בע"א 175/74 בגין נ' בנין בעמ' 48[3], כי ההצמדה למדד המחירים לצרכן היא: 'שיטה טובה ויעילה מכל בחינה שהיא. מצד אחד, מבטיחה היא קיום הולם הולך ונמשך למקבלי המזונות ומצד שני מונעת היא את הצורך בהתדינות נוספת להתאמת גובה המזונות כל אימת שחל שינוי מהותי ביוקר המחיה. ושינוי כזה מתחולל כידוע לעיתים די תכופות'. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את המשיב פלוני לשלם לאשתו מזונות חודשיים בסכום של -.200, 1שקלים לחודש. כמו כן אני מחייב את האב לשלם לבתו פלונית מזונות בסכום של . 200שקלים לחודש. סכומי המזונות הנ"ל יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שהוא מתפרסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בסיס ההצמדה הוא המדד שפורסם ביום 15.1.81וההתאמה תיעשה כל חודשיים, כאשר ההפרשים משולמים רטרואקטיבית. מזונות אלה הם זמניים עד למתן פסק-דין סופי בתיק מ"א 200/80. הוצאות בקשות אלה יקבעו בפסק-דין הסופי בתיק העיקרי. תחולת תוקף המזונות לפי החלטה זו, היא ביום 1.1.81אולם, אם ישולמו מזונות על-פי ההחלטה מיום 1.1.81(עמוד 9בתיק העיקרי) יחושבו המזונות ששולמו על חשבון המזונות שצריכים היו להשתלם. קטיניםצבאמזונות ילדיםחייליםמזונות