קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכה בראש ממשקוף נמוך: הנשיא (גולדברג) 1. בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פוגל; תב"ע נד / 0-701) דחה את תביעת המערער לקבוע כי ביום 27.3.95 ארעה לו תאונה בעבודה, (כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה1995-), וכי תוצאה מכך נפגע עצב הראיה בעיניו. 2. בעת הדיון בבית הדין האזורי הכירה ב"כ המוסד "בארוע" קרי: בעובדה שהמערער קיבל מכה בראשו ממשקוף נמוך במקום העבודה, אולם כפרה בטענה כי המכה האמורה גרמה לפגיעה בעיניו. 3. בית הדין האזורי מינה מומחה יועץ רפואי, ד"ר גבריאל כרמון לצורך מתן חווות דעת. בהחלטתו פרט בית הדין את העובדות וצרף מסמכים רפואיים. 4. המומחה הרפואי, בחוות דעתו, שהתקבלה ביום 14.5.95, לאחר שנתח את מהות מחלתו של המערער, AION, אומר: "ה- AION הקלאסי עשוי להתרחש באנשים עם פגיעה דלקתית בדופן כלי הדם ((ARTERITIC כשבולטת שקיעת דם גבוהה במיוחד, או ללא עדות לפגיעה דלקתית בדופן ((MONARTERITIC עם שקיעת דם תקינה. מקרים אחרונים אלה מהווים את הרוב המכריע של מקרי הAION-. יש לציין, כי עיניים עם פטמות (ראשי עצב ראייה) קטנות מהממוצע נוטות, בשכיחות גבוהה יותר, לפתח AION על רקע הצפיפות הגדולה יותר של האקסונים (סיבי העצב העוברים דרכה)." ובהמשך קובע המומחה כי התשובה לשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המערער לפגיעה, התשובה אינה "חד משמעית" והוא מסיים את חוות דעתו במילים: "לאור כל האמור, איני יכול למצוא קשר חד משמעי בין החבלה שצויינה ומחלתו על אף גילו הצעיר יחסית" (ההדגשה במקור). 5. לבקשת המערער היפנה בית הדין האזורי שאלות הבהרה למומחה ולעינינו הוא משיב כי "AION בגיל 49 הוא פחות שכיח מאשר בגיל מתקדם יותר" יחד עם זאת הוא אינו נדיר וכל רופא עינים נתקל "לעיתים לא כל כך רחוקות באנשים צעירים, לעתים צעירים יותר מאשר במקרה שלנו, הסובלים מ- AION". בהמשך מתייחס המומחה לצמיגות יתר של הדם המעלה את הסבירות להופעת הפגיעה בשתי העינים, תוך שהוא מציין שהתופעה בשתי העינים, אפילו בגיל מתקדם יותר באנשים חולים מאוד היא נדירה ביותר. 6. בית הדין האזורי בדחותו את התביעה ציין כי המשיב הוכיח במידה רבה של הסתברות שמחלתו של המערער הופיעה על רקע גורמי הסיכון שהיו לו והסבירות לקשר סיבתי בין המחלה והמכה שקיבל היא נמוכה. בית הדין האזורי, בפסק דינו, הסתמך בעיקר על חוות דעת המומחה מטעמו, אולם ציין אף את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, בו נאמר כי אף אם קיבל המערער מכה אזי יתכן כי זאת הביאה לקריעת כלי דם קטנים, והדבר גרם למחלתו. הוסיף וציין בית הדין כקביעה עובדתית, כי המכה אותה קיבל המערער היתה חלשה בעוצמתה עד כדי כך שלא יחס לה כל חשיבות ולא דווח על כך במשך שבועיים. עד כאן מסכת העובדות, השתלשלות הענינים בבית הדין האזורי ופסיקתו של זה. 7. לפנינו טענה באת כוח המערער, כי נטל המוטל על המוסד לסתור את החזקה בסעיף 73 הוא כבד, ונטל זה לא הורם. המוסד תמך בפסק הדין ובנימוקיו, תוך שהוא מוסיף כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין המכה למחלה. 8. עיינו בטענות הצדדים ובתיק בית הדין האזורי על נספחיו ומצאנו כי דין הערעור להדחות, הן מטעמי בית הדין האזורי והן מהטעם שלא הוכח הקשר הסיבתי בין המכה אותה קיבל המערער לבין המחלה בה לקה. אשר למידת ההוכחה בענין זה אין לנו אלא להביא דברים אשר נאמרו בהליך אחר: "אשר יש להוכיח הוא בתחום הרפואה ובתחום תגובתו של גופו של אדם על אירועים שונים; בתחום זה הקשור באטיולוגיה של מחלות אין לדרוש מהמומחה הרפואי שבכל מקרה יתבטא בלשון ודאות, כי היושר האינטלקטואלי יחייבו לעתים לנקוט לשון זהירה - במיוחד עת חוות דעתו ניתנת לבית הדין עצמו ולא לצד להליך." (דב"ע לה / 0-6 זהבי - המוסד, פד"ע ז 44, 52, 53). בענינינו עולה מחוות הדעת, כי דעת המומחה היא שהשפעת העבודה היתה אכן פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים על המחלה שאובחנה אצל המערער. ומכאן לשאלה אם הוכח הקשר הסיבתי. בענין זה נפסק: "יש להדגיש את העובדה שבשני הקטעים [של חוות הדעת] נאמר כי ע ל ו ל להיות קשר סיבתי מסויים. אף אם מודעים לעובדה שמומחה לרפואה יתקשה לעתים לקבוע בוודאות קשר סיבתי בין מצב בריאותו של אדם ובין הגורמים שלהם מבקשים לייחס אותו מצב, ברור, לאור כל האמור בחוות דעתו של פרופסור פיינמסר (...), שיש לייחס למלה "עלול" שבדבריו את אותה המשמעות המבטלת את מידת הוודאות המינימלית, הדרושה לקיום חובת הוכחת הקשר הסיבתי שבין האירוע ובין העבודה, כנדרש בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי" (דב"ע לב / 0-104 משולם - המוסד, פד"ע ג 443, 448). 7. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.תאונת עבודה