מכירת רכב בהוצאה לפועל במחיר נמוך ממחיר מחירון

תובע טען שכתוצאה ממכירת הרכב בהליכי הוצל"פ הפסיד 56,431 ₪, אשר שווים ליום הגשת התביעה עומד על 64,565 ₪. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת רכב בהוצאה לפועל במחיר נמוך ממחיר מחירון: התובע חתם יחד עם אחרים ביום 31.8.93 על כתב ערבות, לפירעון חובותיו של הנתבע כלפי בנק אמריקאי ישראלי בע"מ (להלן: "בנק אמריקאי" או "הזוכה"). משלא עמד הנתבע בהתחייבויותיו כלפי בנק אמריקאי, הגיש הבנק נגדו ונגד הערבים, בכללם התובע, תביעה בבית משפט השלום בת"א. ביום 1.5.97 ניתן פסק דין המחייב את התובע (ביחד עם אחרים), לשלם לבנק אמריקאי 116,000 ₪. בהתאם פתח בנק אמריקאי תיק בלשכת ההוצל"פ בת"א והחל לנקוט בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין. במסגרת הליכי הוצל"פ אלה, הטיל בנק אמריקאי, הזוכה, עיקול על רכב התובע מסוג גי.אם.סי מ.ר. 00 - 402 - 82 (להלן: "הרכב") וביום 7.5.98 תפס הזוכה את הרכב. התובע עתר לעיכוב הליכי מכירת הרכב והפקיד בתיק ההוצל"פ 5,000 ₪. במהלך חודש ספטמבר 1998 נמכר הרכב, על ידי כונס הנכסים מטעם הזוכה, בסכום של 52,569 ₪. תמורת הרכב, בניכוי הוצאות כינוס הנכסים, הופקדה לחשבון התובע בבנק מרכנתיל דיסקונט. התובע טוען כי שווי הרכב על פי מחירון לוי יצחק, היה במועד מכירתו 78,000 ₪, כאשר על הרכב היה מורכב ארגז בשווי 25,000 ₪ ומערכת סטריאו בשווי של כ - 6,000 ₪ ובסה"כ היה שוויו הכולל של הרכב 109,000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה). מכאן טענת התובע, שכתוצאה ממכירת הרכב בהליכי הוצל"פ הפסיד 56,431 ₪, אשר שווים ליום הגשת התביעה עומד על 64,565 ₪. עוד טוען התובע, כי עקב מכירת הרכב ששימש אותו בעבודתו כמחלק לחם, נאלץ לשכור רכב חלופי למשך 4 חודשים (עד שהפסיק לעבוד עם מאפית לחם חי) בעלות של 28,000 ₪ (סעיף 16 לכתב התביעה), ואילו מאז חודש אוקטובר 98 ועד הגשת התביעה, שוב לא הצליח למצוא מקום עבודה. לפיכך, נגרם לו הפסד הכנסה של 72,000 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה). התובע טוען כי הנתבע חייב בתשלום נזקיו כאמור מכח אחריותו הישירה, למעשיו או למחדליו שגרמו למכירת הרכב. הנתבע מכחיש כי מכירת הרכב היא שגרמה לתובע לניתוק קשריו עם מאפית לחם חי וטוען כי הפסקת עבודתו של התובע עם המאפיה נובעת מחובות גדולים שהיו לתובע כלפי המאפיה, וכי בכל מקרה, התובע המשיך לעבוד, באמצעות בנו. כן טוען הנתבע כי התובע הסכים למכירת רכבו, לצורך פירעון חוב שהיה לו בבנק מרכנתיל דיסקונט, לטובתו אף היה משועבד הרכב, לפיכך מכירת הרכב לא שימשה את בנק אמריקאי ולא פרעה את חובו של הנתבע לבנק אמריקאי, אלא את חובו של התובע לבנק מרכנתיל דיסקונט; וכי בסמוך למכירת הרכב, הציע הנתבע לתובע כי ירכוש הרכב חזרה עבור התובע (מהקונה בהוצל"פ) ואולם התובע התנגד לכך בתוקף. עוד טוען הנתבע, כי ברשותו של התובע היו כספים נזילים, בהם יכול היה להשתמש לצורך תשלום בתיק ההוצל"פ, לטובת הבנק הזוכה ואז, היה מונע את מכירת הרכב ואת הנזקים שטוען שנגרמו עקב כך, אלא שהתובע, משיקוליו, בחר שלא לעשות כך, ולמעשה מנע הקטנת נזקו. בחנתי ושקלתי את טענות שני הצדדים ונימוקיהם. גם שמעתי את שני הצדדים ועדיהם בחקירתם בפני ובחנתי היטב שאר חומר הראיות, בכלל זה מסמכי תיק ההוצל"פ. הוכח בפני כי הרכב נמכר ע"י עו"ד שטיינוביץ, בתפקידו ככונס נכסים מטעם הזוכה, בנק אמריקאי, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 2 - 97 - 33135 - 01 (להלן: "תיק ההוצל"פ), בתמורה ל - 52,569 ₪. כל התמורה ממכירת הרכב בסך 49,851 ₪ (לאחר ניכוי הוצאות כינוס הנכסים) הועברה לחשבון התובע בבנק מרכנתיל דיסקונט. עוד הוכח בפני, כי הסכום של 5,000 ₪, שהופקד ע"י התובע בתיק ההוצל"פ, לצורך עיכוב הליכי המימוש של הרכב, אך לבסוף שימש תשלום, על חשבון חובו של הנתבע לזוכה - שולם בפועל על ידי הנתבע ואין מקורו בכספי התובע. בהתאם לחוק הערבות זכאי הערב (התובע) לחזור אל החייב (הנתבע) ולהפרע ממנו בגין "מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוצאו לרגל הערבות". לפיכך, בהתייחס לראש נזק זה אשר בכתב התביעה, זכאי התובע לקבל מהנתבע את סכום ההפרש שבין מחיר המכירה של הרכב (52,569 ₪) לבין הסכום שהופקד לחשבון התובע בבנק מרכנתיל דיסקונט כתוצאה ממכירת הרכב (49,851 ₪), דהיינו סכום של 2,718 ₪. התובע אינו זכאי ל - 5,000 ₪ שהופקדו על ידו לצורך עיכוב הליכי ההוצל"פ ואחר כך שימשו לפירעון חובו של הנתבע לזוכה, שכן הוכח בפני, גם על פי הודאת התובע עצמו, כי הסכום ניתן בידו של התובע על ידי הנתבע, לצורך הפקדתו בתיק ההוצל"פ כאמור. באשר לסכום של 64,565 ₪, המהווה לטענת התובע את ההפרש, בין שוויו הראלי של הרכב על פי מחירון לוי יצחק בתוספת רכיבים נוספים, לבין המחיר בו נמכר הרכב בהוצל"פ, הרי שהליך מכירת הרכב, ממועד תפיסתו, נעשה על ידי כונס הנכסים מטעמו של הזוכה במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר לנתבע לא היתה כל שליטה על הליכים אלה. לפיכך אין להטיל כל אחריות בנזיקין על הנתבע, בנוגע למעשים או מחדלים הקשורים עם הליך מכירת הרכב בהוצל"פ. למעלה מן הנחוץ יצויין כי דווקא התובע, כבעלים של הרכב, היה וודאי צד להליכי המכירה של הרכב בהוצל"פ וככל שיש לו טענות על הליך המימוש של הרכב, עליו להביא השגותיו וטענותיו בפני הערכאות ונגד הגורמים, המתאימים. באשר לתביעת התובע בגין עלויות שכירת רכב חלופי למשך 4 חודשים, מאז תפיסת הרכב על ידי הזוכה בתיק ההוצל"פ, אכן כפי שצוין לעיל, חוק הערבות מכיר בזכותו של התובע להחזר הוצאות סבירות שהוציא בגין הערבות, ועלויות השכירות של רכב חלופי נכללות בהגדרה זו ואולם התובע נכשל בהוכחת שיעור הסכום שהוציא בגין שכירת רכב חלופי בתקופה הרלוונטית, שכן נקב בסכום הכולל בחובו גם הוצאות דלק, והרי בהוצאות דלק נשא גם בתקופה עובר לתפיסת הרכב, ואילו באשר לשאר הסכום הנתבע, לא הוגשה ולו ראשית ראיה. כיוון ששוכנעתי כי אכן התובע שכר רכב חלופי, בתקופה הרלוונטית, מצאתי לקבוע סכום בבחינת אומדנא דדיינא, לכל התקופה, בסך 12,000 ₪. באשר לטענות התובע להפסד הכנסה למשך תשעה חודשים, החל מחודש אוקטובר 98, מצאתי לדחות טענה זו, באשר הוכח לי, בראיות מוצקות, כי בסמוך למכירת הרכב בהוצל"פ, בספטמבר 98, הוצע לתובע על ידי הנתבע ואחרים מטעמו, לרכוש עבורו, חזרה, את הרכב ואולם התובע התנגד לכך בתוקף. כלומר, היתה אפשרות בידי התובע, לקבל הרכב לידו חזרה, בחודש ספטמבר 98 ולמנוע את הפסד ההכנסה הנטען על ידו. משסרב לקבל חזרה את הרכב, אין לו להלין אלא על עצמו. במאמר מוסגר אציין כי בסיכומים הוסף ראש נזק חדש, תביעה לנזק בלתי ממוני, בסך של 50,000 ₪ (מבלי שקדם לכך הליך של תיקון כתב התביעה) ואין לי אלא להביע תמיהה על תביעה זו, העולה לראשונה בשלב הסיכומים. סיכומו של דבר: 1. הנתבע ישלם לתובע, סכום של 2,718 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.98. 2. הנתבע ישלם לתובע סכום של 12,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 1.7.98 (המהווה אמצע התקופה). 3. הנתבע ישלם לתובע הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 5,000 ₪ (הכולל מע"מ). מכירת רכבמחיר מחירון רכברכבהוצאה לפועל