אין ספק שהמהלך התקין של עסקי מסחר והעקרון שלכל סכסוך או מחלוקת צריך להיות סיום מחייב מצדיקים תמיכה בעמדה כי לאחר חתימת מסמך "היעדר תביעות" לא תהיה לחותם זכות לבוא בתביעות נוספות. אך עקרון זה אינו יכול להיות מוחלט ומחייב מבלי לתת את הדעת לנסיבות בהן נערך המסמך. כך למשל, אם נחתם המסמך כתוצאה מתרמית או מהטעיה, ברור שלא יינתן לו תוקף. במילים אחרות, למסמך לא יינתן תוקף אם היה פגם יסודי ברצונו, בהבנתו או בגמירת דעתו של החותם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על מסמך היעדר תביעות: המשיבה, ד. רוטשטיין דרום, חב' להנדסה ובניה בע"מ, ביצעה עבור המבקשת, עירית באר-שבע, עבודת בניה של תוספת כיתות לבית-ספר בעיר עלפי הסכם בכתב מיום 12.5.80שנערך בין הצדדים. משנסתיימה העבודה, הגישה המשיבה חשבון סופי והמבקשת שילמה את הסכום הנקוב בו. באותו מעמד חתמה המשיבה על מסמך המכונה "הצהרה על חיסול תביעות לחוזה" ובו אישרה כי הסכום של 287,520, 3שקל מהווה את התמורה המלאה והסופית המגיעה לה על-פי החוזה וכן הצהירה, כי עם קבלת סכום זה לא תהיינה לה "כל תביעות, טענות ומענות כנגד עירית באר-שבע בקשר לחוזה הנ"ל ולכל הנובע ממנו". אין מחלוקת, כי הסכום האמור אכן שולם למשיבה, אך לטענתה, היה החשבון הסופי שהגישה ושעל-פיו נקבע הסכום האמור "שגוי, מכיוון שלא נערך בהתאם לנוסחה האריתמטית לפיה היה על הנתבעת לשלם החוב". כיוון שכך, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת לתשלום יתרת המחיר המגיע לה, לטענתה, על-פי החשבון הנכון בכנותה את החשבון הסופי כפי שהוגש כטעות או כנובע מטעות. המבקשת, עירית באר-שבע, שהיא הנתבעת בתביעה האמורה, הגישה בקשה זו לדחות את התביעה על הסף לאור "הצהרה לחיסול תביעות לחוזה" שהמשיבה חתמה עליה כאמור וטענה כי יש לראות בו הסדר סופי שחיסל את כל החשבונות בין הצדדים ולא הותיר למשיבה כל עילת תביעה כנגד המבקשת וכי לאור חתימת מסמך זה היא אף מנועה מלהגיש את התביעה הנוכחית. כאמור, אין המשיבה חולקת על כך שחתמה על ההצהרה לחיסול תביעות לחוזה ושהסכום הסופי של התמורה על-פי החוזה נקבע על-פי החשבונות שהיא עצמה הגישה ושולם לה, אלא שלטענתה, נעשה הדבר מתוך טעות בחישובים. במסגרת דיון זה של בקשה לדחות את התביעה על הסף יש לצאת מן ההנחה שהמשיבה, התובעת, אכן תצליח להוכיח את כל הנטען על ידה בכתב התביעה לאמור, שבחשבון הסופי, כפי שהוגש, נפלה טעות. השאלה היא, איפוא, בשלב זה שאלה משפטית טהורה לאמור, אם החתימה על מסמך דוגמת ההצהרה על חיסול התביעות על-פי החוזה קושרת ומחייבת את המשיבה באופן שאינה מאפשרת לה לחזור ולתבוע על-פי החוזה, על-אף שהחשבון על-פיו נחתם המסמך היה מוטעה, או באם טעות כזו ניתנת לתיקון, לאמור לתביעת הפרש המגיע על-פי החשבון הנכון. ב"כ המבקשת הסתמכה על פסק-הדין ב-ע"א 116/64חב' המסייר בע"מ נ' קונסטרקשן אגרגייטס קורפוריישן ואח' [1], שעובדותיו דומות מאוד לאלה של המקרה הנוכחי. באותו מקרה חתמה חברה העוסקת בהובלת נוסעים ומשאות על מסמך בנוסח דומה וגבתה את השיק שניתן לה לסילוק מלא וסופי של כל חשבונותיה ותביעותיה בקשר לעבודה שביצעה, ולאחר 3חודשים הגישה תביעה לתשלום סכום נוסף בטענה כי הסכום הכולל שהגיע לה הוא גדול יותר מזה שקיבלה בפועל על-פי החשבון הסופי שנערך. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור על דחיית התביעה בקובעו, כי נסיבות המקרה מהוות ויוצרות הסדר סופי שחיסל את חשבונות המערערת כלפי המשיבה ולא הותיר מקום לתביעת יתרה נוספת. ביהמ"ש העליון הסתמך במסקנתו ובפסיקתו הן על הוראות המג'לה, הן על הוראות סעיף 64לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני והן על הוראות המשפט המקובל האנגלי בסוגיה המכונה - " accord and satisfaction" - ועל-פיהם קבע, כאמור, כי יש לראות את ההסדר שהושג כהסדר סופי. אין ספק שהמהלך התקין של עסקי מסחר והעקרון שלכל סכסוך אומחלוקת צריך להיות סיום מחייב מצדיקים תמיכה בעמדת המבקשת, כי לאחר חתימת מסמך בכתב, דוגמת המסמך הנוכחי, לא תהיה לחותם זכות לבוא בתביעות נוספות. אך עקרון זה אינו יכול להיות מוחלט ומחייב מבלי לתת את הדעת לנסיבות בהן נערך המסמך. כך למשל, אם נחתם המסמך כתוצאה מתרמית או מהטעיה, ברור שלא יינתן לו תוקף. במילים אחרות, למסמך לא יינתן תוקף אם היה פגם יסודי ברצונו, בהבנתו או בגמירת דעתו של החותם. ומן העקרונות הכלליים אל החוק הפוזיטיבי החל בארץ. הן הוראות המג'לה והן הוראות סעיף 64לחוק הפרוצדורה העותומנית, עליהן התבסס פסה"ד הנ"ל [1], בוטלו בינתיים באופן מפורש ואין להן עוד תוקף. הוא הדין לגבי הוראות המשפט המקובל האנגלי לאחר ולאור חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) בשנת תשל"ג, הכולל הוראה בדבר ביטול הזיקה למשפט האנגלי ועצמאות החוק (ראה סעיף 66לחוק [2]). החוק אמנם אינו מסדיר בנפרד את הסוגיות של מחילה או שחרור (release) או הסכם ותמורה accord and" " and satsifationעליהן היו מבוססות הוראות החוקים הקודמים אך ברור שאין כאן הסדר שלילי שכן הוא מכיר באפשרות של סיום החיוב על-פי החוזה בדרכים אלה, כפי שהדבר נזכר למשל בסעיף 55(ג) לחוק [2] כדלהלן: "הפטיר הנושה ואחד החייבים מן החיוב כולו או מקצתו - בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה...". הוראה זו דנה אמנם בסוגים של ריבוי חייבים אך מזכירה את הדרכים האמורות להפטרת החייב מן החיוב. כיצד בדיוק נעשים דברים אלה אין, כאמור, החוק מפרט אך דומני שניתן למצוא פתרון לשאלות אלה בתוך ובמסגרת החוק עצמו, שכן אותן ההוראות בחוק המתייחסות לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו חלות, מטבע הדברים וכמחוייב המציאות, גם לגבי דרכים אלה לסיום החיוב על-פי החוזה. כפי שהטעיה, כפיה עושק וכיוצ"ב יכולים להביא לביטול חוזה, כן לא יעלה על הדעת שוויתור או שחרור או פשרה, או כל סיום אחר של החיוב על-פי חוזה, שבמהותם אף הם בגדר הסכם, יהיו בני תוקף גם כשקיימות נסיבות כאלה. לגבי טעות, עמדת החוק ברורה והיא מפורטת בסעיף 14לחוק. החוק מבחין בין טעות שהצד השני ידע או היה עליו לדעת עליה (טעות הדדית או משותפת) לבין טעות שהצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת עליה (טעות חד צדדית). בכל מקרה, צריכה הטעות להיות כזו אשר ניתן להניח שלולא הטעות לא היה הטועה מתקשר בחוזה, לאמור טעות חשובה או יסודית אלא שבמקרה הראשון, של טעות משותפת, רשאי הטועה לבטל את החוזה, בעוד אשר במקרה השני של טעות חד צדדית, אין זכות מוחלטת לבטל את החוזה, אלא לביתהמשפט יש שיקול דעת לבטל את החוזה על-פי בקשת הצד "כשראה שמן הצדק לעשות זאת". ניתן עוד להוסיף, כי החוק מבטל את ההבחנות שהיו מקובלות בין טעות בעובדה לבין טעות בחוק או אף טעות במניע, אך קובע במפורש שטעות שאינה אלא בכדאיות העיסקה אינה בגדר טעות. אם באים ליישם עקרונות אלה למקרה הנוכחי נראה לי, כי ברור שאין לדחות התביעה על הסף. כאמור, יש לצאת מן ההנחה שהיתה טעות ואפילו היתה זו טעות חד צדדית, רשאי הטועה לבקש ביטול ההסכם, לאמור ביטול הצהרתו שהחשבון סופי ושאין לו כל תביעות נוספות. לפי הנטען בתביעה, הטעות היא בדרך החישוב לאמור טעות בעובדה שאינה אלא בכדאיות העיסקה. יש לברר אם הטעות היא יסודית דייה עד כדי להצדיק ביטול המסמך ויש לבדוק אם מן הצדק לעשות זאת, בהתאם להוראות החוק, אך כל זאת ניתן לעשות רק לאחר בירור העובדות והנסיבות אך לא על הסף וללא עריכת כל בירור אשר כזה. גם אם היה מקום לפנות או להיעזר בעקרונות המשפט המקובל האנגלי, וכאמור דעתי היא שאין לנהוג כך, הרי גם לפי עקרונות אלה אין השחרור (release) או ההסכם והתמורה ( satisfaction accord and) מוחלטים והם ניתנים לביטול אם הוכח למשל שהושגו על-פי תרמית (ראה, [3] 645, . 643P. 1th ed. Vol 24chitty on contracts) ואילו באשר לאישור קבלת הכסף, אין המסמך או הקבלה מהווה ראיה מוחלטת וערכו הראייתי ניתן לסתירה ע"י הוכחה שהושג לא רק במירמה אלא גם כתוצאה מטעות בעובדה כאמור ב- chittyהנ"ל בעמ' 623כלהלן [3]: Again the effect of a receipt may be destroyed by" proof that it was obtained by fraud or under a mistake ."of fact יוצא, איפוא, שהן לפי גישת המחוקק הישראלי והן לפי המשפט המקובל האנגלי אין לשלול מראש אפשרות תביעה לאחר חתימת מסמך שחרור מתוך טעות. גם בפסה"ד בענין חב' המסייר בע"מ [1] הנ"ל, עליו הסתמכה ב"כ המבקשת, לא נמחקה התביעה על הסף אלא - כפי שעולה מפסק-הדין - נדחתה לאחר בירור מלא ולאחר שנמצא כי לא הושם דגש בטענות התובעת על טעות ספציפית שגרמה לחתימת המסמך, בעוד אשר במקרה הנוכחי טוענת המשיבה לטעות מסויימת ומוגדרת שנפלה בחישוביה שהיוו את הבסיס לעריכת המסמך. בין אם המסמך במקרה הנוכחי מהווה עילה נפרדת ועצמאית לסיום החיוב עלפי החוזה ובין אם הוא מהווה ראיה על קיום החוזה, לפי פרק ה' לחוק החוזים (לק כללי) [2], דהיינו לתשלום התמורה במקרה הנוכחי, כך או אחרת, ניתן לתקוף את תוקפו המחייב על סמך טענת טעות. יש, כאמור, לברר מהותה, מידתה והשפעתה של הטעות ואת הנסיבות שבהן הדבר נעשה ואם צודק בשל טעות זו לבטל את תוקפו של המסמך או לא, אך כל זאת לאחר בירור הענין. אין לדחות את התביעה על הסף ללא בירור כל אלה. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לדחות את התביעה על הסף ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 4שקל (כולל מע"מ). מסמכיםהעדר תביעותכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות