נושה מובטח - ארנונה

השאלה שבית המשפט עסק בה היא אם ארנונה כללית, אשר מוטלת לפי החלטה של מועצת רשות מקומית, באה בגדרו של "מס המגיע על מקרקעי הסרבן" לעניין סעיף 11א(1) לפקודה; ואם התשובה לשאלה זו חיובית היא, כי אז עומדים תשלומי הארנונה בזכות בכורה. לפיכך חל עליהם דין שעבוד ראשון על מקרקעין, והמשיבה רשאית לגבות אותם כשזכותה עדיפה מזכותם של נושים אחרים, גם אם היא מובטחת במשכנתא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נושה מובטח - ארנונה: השופט ד' בר-אופיר: .1בית-משפט השלום (השופטת הדסה אחיטוב) דחה את תביעתם של המערערים להשבת תשלומי ארנונה כללית אשר שילמו לעירייה המשיבה. המערערים הגישו ערעור על פסק הדין, ועוררו שאלה של פרשנות משפטית למונח "מס", כמשמעותו בסעיפים 2ו-11א(1) לפקודת המסים (גבייה). זו הוראת הסעיפים: "....... .2 'מס', לרבות מס הרכוש העירוני, כל הסכומים המגיעים בעד הלוואות זרעים שהלוותה ממשלת ארץ ישראל או ממשלת ישראל, כל מס, ארנונה, הלוואה ותשלום אחרים שעל גבייתם הוכרז או יוכרז על ידי הנציב העליון של ממשלת ארץ ישראל או על ידי שר האוצר כגבייה הכפופה לחוק הדן בגביית מסים"; 11א(1): "מס המגיע על מקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין". השאלה שעלינו לברר ולענות עליה היא אם ארנונה כללית, אשר מוטלת לפי החלטה של מועצת רשות מקומית, באה בגדרו של "מס המגיע על מקרקעי הסרבן" לעניין סעיף 11א(1) לפקודה; ואם התשובה לשאלה זו חיובית היא, כי אז עומדים תשלומי הארנונה בזכות בכורה. לפיכך חל עליהם דין שעבוד ראשון על מקרקעין, והמשיבה רשאית לגבות אותם כשזכותה עדיפה מזכותם של נושים אחרים, גם אם היא מובטחת במשכנתא. .2אני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור ולאשר את פסק הדין כפי שהוא. הטעם העיקרי לכך הוא, שתשלומי ארנונה כללית באים בגדרו של "מס על מקרקעין" כמשמעותו בפקודת המסים (גבייה), ועל כן הם מובטחים בשעבוד ראשון על מקרקעין לפי סעיף 11א(1) הנ"ל. .3המערערים פעלו ככונסי נכסים של חברת "קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ" שנכנסה להליכי פירוק. חברה זו שעבדה נכס מקרקעין לאחד מנושיה, והמערערים פעלו בהוצאה לפועל למכירתו של נכס זה. אותו נושה היה נושה מובטח מכוח השעבוד שהוטל לטובתו, ומשום כך יחול עליו הדין המתייחס לנושים מובטחים בהליכים של פירוק חברות. סעיף 353לפקודת החברות [נוסח חדש] מפנה לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] בכל הנוגע לסדרי העדיפויות שבין נושה של חברה לסוגיהם השונים. סעיף 1לפקודת פשיטת הרגל מגדיר את המונח "נושה מובטח" בתור: "מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב". הווה אומר: הנושים המובטחים הם אמנם נושים שהחברה נתנה להם שעבוד על נכסיה או על חלק מהם כערובה להבטחת החובות המגיעים להם, אולם מעליהם ניצבים אותם נושים (קרי: רשויות מס לסוגיהן השונים), שלהם ניתנה זכות הניצבת בשלב גבוה יותר בסולם העדיפויות המשפטי, והכוונה לנושים המובטחים באמצעות שעבוד ראשון על מקרקעין. שעבוד זה עדיף גם על משכנתא וגובר עליה, ואין הוא טעון רישום בפנקסי המקרקעין (בג"צ 42/64 [1]; ע"א 437/66 [2]). .4ההלכה הפסוקה דנה בסוגיית עדיפותו של מס המובטח בשעבוד ראשון (לעומת חובות מובטחים בשעבודים שברמה נמוכה יותר או שאינם מובטחים כלל), בעיקר במצבים שבהם החייב הוא חדל פירעון ונתון בהליכים של פשיטת רגל או פירוק. בית המשפט העליון אמר את הדברים הבאים מפי השופט דב לוין: "הנה כי כן המחוקק העניק לחוב המס מעמד של שעבוד ראשון על המקרקעין שבגינם צמח. סבור אני כי אין מקום לספק באשר לטיבו של שעבוד זה: (א) 'השעבוד' מקיים זיקה חפצית בין בעל השעבוד לנכס המשעובד, שמכוחה מיוחד הנכס לאבטחת חובו של הנושה. בכך הוא הופך את בעליו לנושה מובטח (ראה גם הגדרת 'נושה מובטח' בסעיף 1לפקודת פשיטת הרגל); (ב) 'ראשון' משמעו כי זכותו של בעל השעבוד קודמת ועדיפה על כל זכות קניין או תביעת חוב אחרת העומדות כלפי החייב ביחס למקרקעין המשועבדים". בהמשך הדברים אמר בית המשפט העליון: "לעומת זאת, נודעת לשעבוד חשיבות ראשונה במעלה דווקא במצבים שבהם אין החייב מסוגל לפרוע את כלל חובותיו. במקרים כאלה לא ישמש הנכס המשועבד לפירעון החובות האחרים בטרם כובדה זכותו של בעל השעבוד, ובכך הוא מובטח וקונה לו עדיפות על פני שאר הנושים. אשר על כן, לא רק שאין פשיטת רגלו של החייב בבחינת 'מקרה מיוחד' שבו נדחה שעבוד המס 'הכללי' בפני דיני פשיטת הרגל 'המיוחדים', אלא שזהו המקרה העיקרי שבעבורו ובגינו נקבע השעבוד מלכתחילה בפקודת המסים (גבייה)". - - - - - - - - - - - - - - - - - - " .9זאת ועוד. אם נאמר כי אין לשעבוד תוקף ופועל בפשיטת רגל או בפירוק כי אז אין כל טעם וצורך בהוראת סעיף 11א(1) - מדוע נדרש המחוקק ליתן לשלטונות המס דווקא שעבוד ראשון, שעה שעומדות לרשותם הוראות רבות בפקודת המסים (גבייה), שמכוחן קמים להם יתרונות דומים בגביית חובם מקום שהחייב בר פירעון?" (ע"א 633/91 [3]). .5נראה לי, שיש מקום לצעוד צעד נוסף בתהליך פרשנותו של סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גבייה), ולקבוע, כי גם ארנונה כללית באה בגדרו של המונח "מס" שבסעיף 2לפקודה; אין צורך לתת הכרזה על גבייתה לפי פקודת המסים (גבייה) כתנאי מוקדם לתחולת סעיף 11א(1) עליה. תוצאת הדברים היא, שגביית ארנונה כללית מובטחת בשעבוד ראשון, דווקא מכיוון שהחברה המחזיקה במקרקעין, שעליהם הוטלה הארנונה הכללית, נתונה (או היתה נתונה במועדים הרלוואנטיים) בהליכים של פירוק. .6המונח "מס" אינו מוגדר במפורש ובמפורט בסעיף 2לפקודה, אלא על דרך ההרחבה ובאמצעות השימוש בביטוי "לרבות", המופיע בצמוד למונח הנ"ל ("מס לרבות. ............"). הלכה פסוקה היא, כי הביטוי "לרבות" בא להבהיר, כי מבקשים להוסיף על המשמעות הרגילה ולצרף לה גם משמעויות כאלה שלא היו נובעות בהכרח מן הפירוש כפשוטו (ע"א 337/81 [4], בעמ' 350מול ז). פירוש הדבר הוא, כי כל המונחים המופיעים בענייננו אחרי הביטוי "לרבות" באים להרחיב את המונח האמור מעבר למשמעותו הטבעית והרגילה בחיי היום-יום. בתחומיה של ההגדרה מופיע, למשל, הביטוי "הלוואה על זרעים" (ראה הציטוט סעיף 1לפסק-דין זה). האם הלוואה כזו באה בגדרו של "מס" לפי מובנו הטבעי של המונח? ודאי שלא; אולם המחוקק הרחיב את הגדרת "מס" והחיל אותה גם על מגוונים אחרים של חובות למדינה או לרשויות אחרות, שאינם מאובחנים ומוגדרים בתור מס. כך הורחב המונח "מס" גם על סוגים שונים של הלוואות או על תשלומים שאינם נושאים בהכרח אופי של מס. לנוכח הרחבה זו ניתן לגבות סוגים אלה של תשלום לפי פקודת המסים (גבייה), אם יתמלא התנאי בדבר מתן הכרזה מטעמו של שר האוצר. .7הבסיס הסטטוטורי היסטורי לתשלום ארנונת רכוש וארנונה כללית נקבע בסעיפים 272, 273ו- 274לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ברבות הימים בוטלה חובת התשלום של ארנונת רכוש עירונית (לפי חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 8) (ביטול ארנונת רכוש), תשכ"ח-1968). בשנת 1993בוטל גם סעיף 273לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ראוי להדגיש, כי חובת התשלום של ארנונה כללית מעוגנת היום בסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, עליו ידובר בהמשך הדברים. .8דעתי היא, כי ארנונה כללית מובלעת ונכללת במונח "מס" שבסעיף 2לפקודה, שכן משמעותו הטבעית והרגילה של המונח "מס" כוללת בחובה גם תשלום המשולם כמס לרשות מקומית על פי דין מפורש, יהא כינויו של המס אשר יהא. אין צורך בהכרזה על ארנונה כללית כעל מס שייגבה לפי פקודת המסים (גבייה), מכיוון שארנונה זו אינה נכללת במונח "מס" מכוח המונחים שאחרי הביטוי "לרבות" (בסעיף 2לפקודה). הארנונה הכללית נכללת באורח טבעי ואורגני במונח "מס", בהיותה, לפי אופיה ומהותה, מס המשולם על מקרקעין לרשות מקומית. אמנם, ההגדרה של המונח "מס" שבסעיף 2לפקודת המסים (גבייה) מתייחסת, בין השאר, גם לארנונה. אולם אותה ארנונה המוזכרת בגוף הסעיף אינה הארנונה העירונית שאנו מדברים בה בענייננו. מדובר שם (בהגדרה שבסעיף 2) בתשלום שאינו בא בגדרו של "מס" כמשמעותו הטבעית והרגילה של ביטוי זה, אלא שהוא תשלום חובה כלשהו שהגדרתו כמס, או ליתר דיוק: גבייתו כאילו היה מס יכולה להיעשות רק אם תבוא על כך הכרזה מטעמו של שר האוצר. .9פרופ' אוריאל פרוקצ'יה סבור גם הוא, כי ארנונה כללית באה בגדרו של מס המגיע על מקרקעי הסרבן, כמשמעות הביטוי בסעיף 11א(1) לפקודת המסים (גבייה). וכך אמר המחבר הנכבד בספרו, דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (עמ' 184): "לפי סעיף 11א(1) לפקודה, 'מס המגיע על מקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין'. השאלה הנשאלת היא איזה מס 'מגיע על מקרקעי הסרבן'. מאחר שהמס לעולם אינו מוטל על המקרקעין עצמם כי אם על האישיות המשפטית הנישומה, פשיטא שיש לפרש את הסעיף כאילו נאמר בו 'מס המגיע מן הסרבן בקשר למקרקעין השייכים לו יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין'. לפי סעיף 2(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, 'מס רכוש ישולם על ידי בעלי נכסים, לכל שנת מס על נכסים שהיו להם באותה שנה'. לפי סעיף 274ב(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], תשכ"ד-1964: 'המועצה רשאית להטיל בתחום העיריה, לכל שנת כספים, ארנונה כללית על נכסים, שאינם אדמת בנין, שתשולם על ידי המחזיקים...' ברי ששני סעיפים אלה מטילים (או מתירים הטלת) מיסים 'על מקרקעי הסרבן' כמשמעות הביטוי בסעיף 11א(1) לפקודה. החבות במס נוצרת עקב הבעלות (או החזקה) בנכס המקרקעין; למס אופי 'קרקעי'; שני הסעיפים כאחד משתמשים בלשון מס המוטל 'על נכסים', שהוא הביטוי המופיע גם בסעיף 11א(1) לפקודה". סעיף 274ב(א) לפקודת העיריות בוטל, והסמכות להטיל ארנונה כללית הוקנתה למועצה של רשות מקומית על פי סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס". ההשוואה בין שני הסעיפים הללו מצביעה על כך שאם על פי סעיף 274ב(א) היתה המועצה רשאית להטיל ארנונה כללית על נכסים שאינם אדמת בניין, הרי בסעיף 8(א) נקבעה הוראה כופה שאינה משאירה בידי המועצה שיקול-דעת, ועליה להטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים המנויים בסעיף האמור. 'הנכסים' האמורים בסעיף 8(א) הם אותם נכסים שמדובר בהם בסעיף 269לפקודת העיריות, כפי שעולה מהוראת סעיף 7לחוק ההסדרים הנ"ל. בסעיף 269לפקודת העיריות נקבע, כי "נכסים" הם: "בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוב". .10המערערים התייחסו בהשלמה לסיכומיהם לסעיפים 78לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] ולסעיף 354לפקודת החברות [נוסח חדש]. סעיפים אלה קובעים מהם חובות בני-קדימה ומהו סדר פירעונם. בין החובות הללו מצאנו גם מסים עירוניים ללא פירוט מסוים, ופירוש הדבר הוא כי כל החובות בעבור מסים עירוניים, לכל מגווניהם השונים, הם בני-קדימה. אולם מעל לסעיפים הללו, וברמה אחת מהם, עומדת ההוראה המיוחדת שבסעיף 11(א)(1) לפקודת המסים (גבייה), המבטיחה בשעבוד ראשון חובות מס המוטלים על מקרקעי החייב. כלומר: כל החובות עבור מסים עירוניים הם אמנם בני-קדימה, אלא שחובות מס המוטלים על מקרקעין נהנים מהגנתו של שעבוד ראשון לשם הבטחת פירעונם. בחובות מס אלה נכללים גם חובות בעבור ארנונה כללית, כפי שהסברתי. .11עיקרו של דבר: לדעתי, גבתה המשיבה כדין את הארנונה הכללית שהיתה מוטלת על המקרקעין נושא דיוננו. משום כך אין היא חבה בהשבת הסכום אשר נתקבל על ידיה. הארנונה האמורה היא מס המוטל על מקרקעין, ומשום כך היא מוטלת כשעבוד ראשון על מקרקעי החברה החייבת בתשלום המס. שעבוד זה בא לכלל ביטוי מעשי דווקא, מכיוון שהחברה החייבת בתשלום המס נתונה, או היתה נתונה, בהליכים של פירוק, ומשום כך היתה העירייה רשאית לממש את השעבוד הראשון, הרובץ לזכותה ולגבות את החוב המגיע לה בעת מכירת המקרקעין והעברתם לאחרים. .12אני מציע, אפוא, לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק הדין על כנו. הייתי מוסיף ואומר, כי אין לבוא בטרוניה על המערערים, או על מישהו מהם, בגלל התשלום שביצעו למשיבה. תשלום זה מוגן, כפי שהסברתי, בשעבוד ראשון, ובנסיבות העניין היו המערערים חייבים לשלמו, שכן הוא נדרש ונגבה כדין על ידי המשיבה. אין כאן נסיבות של אילוץ, ועל כן אחת היא אם התשלום בוצע, או לא בוצע מתוך מחאה. השופט א' אבן ארי (אב"ד): אני מסכים. השופטת ר' שטרנברג-אליעז: הדיון בבית-משפט קמא נסב על עילת ההשבה של ארנונה עירונית על נכס מקרקעין בתחום עיריית רמת-גן, ששולמה מתוך מחאה. התשלום בוצע על-ידי כונסים שמינה ראש ההוצאה לפועל למימוש משכנתא, אשר נרשמה על הנכס לזכות הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ. בית-משפט קמא בחן את הראיות והגיע למסקנה, כי התשלום לא שולם מתוך מחאה, וכי המערערים לא הוכיחו נסיבות המהוות אילוץ על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. לא מצאתי טעות בקביעת העובדות ובהסקת המסקנות המשפטיות המתבקשות מנסיבות המקרה. השאלה המתעוררת היא, מהו אילוץ המצדיק השבה. כשמדובר בעשיית עושר ולא במשפט, אין זה רצוי לקבוע מבחנים נוקשים, שכן תחום זה תכליתו עשיית צדק במקום שקצרה ידו של הדין (ע"א 412/54 [5], בעמ' 1837). "תחומי האילוץ לא נקבעו לעולם, אך בדרך כלל אפשר לומר כי אילוץ פירושו שימוש בלתי חוקי - או איום בלתי חוקי להשתמש - בכח הניתן לו לאדם, כלפי גופו, או כלפי נכסיו או זכויותיו החוקיות של חברו, שעה שזה אין לו מוצא בלתי אם למלא את הדרישה אשר הוא נדרש למלאה..." (ע"א 412/54 [5], בעמ' 1837). במהך השנים התפתח בסוגיה זו מבחן האלטרנטיבה, דהיינו, אם היתה אלטרנטיבה ממשית שבאמצעותה ניתן היה להגיע למטרה בדרך אחרת. קושי כלכלי זמני לא הוכר כאילוץ המזכה בהשבה (ע"א 700/83 [6], בעמ' 475, וכן ע"א 11/84 [7], בעמ' 543, וכן פרופ' ס' דויטש, "הוראות העושק בדיני חוזים" מחקרי משפט ב (תשמ"ב) 1, 36; וכן פרופ' ג' שלו, "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (תשמ"א) 115). ומכאן לענייננו. עיקר מעיינם של הכונסים היה סיום מהיר של עיסקת מקרקעין, שנועדה לסלק חובות חברת "קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ" (בפירוק) לבנק. מכיוון שאצה להם הדרך לכונסים, לא היו מוכנים להמתין יומיים-שלושה לקבלת התעודה על תשלום חובות לעירייה, שהצגתה חיונית לרישום העברת נכס בפנקסי המקרקעין (סעיף 3(2)(4) לפקודת העיריות [נוסח חדש]). השיקול הכלכלי של סיום העיסקה בלחץ של זמן הכתיב לכונסים את ההחלטה לפרוע החוב לעירייה מכספי הבנק, וזאת לאחר משא ומתן ענייני על גובה הסכום והקטנתו בפועל. נסיבות אלה אינן מהוות אילוץ. לפיכך הוחלט לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את פסק הדין של בית-משפט קמא. כל צד יישא בהוצאותיו. נושה מובטחנושהארנונה