קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי הוצאות שכר טרחת עורך דין: המערער דורש כי תותר לו כהוצאה לקביעת הכנסתו החייבת במס בשנת 1977הוצאה של 3000 שקל ששולם על-ידו כשכר טרחה לעו"ד. בתחילת הדיון בפנינו (עמ' 3) הסכים ב"כ המערער כי ההוצאות הנ"ל שולמו כשכ"ט עו"ד רק בקשר ליצוגו של המערער במשפט פלילי שהוגש נגדו ב-ת"פ 1257/76 (ולא כפי שנטען תחילה בהודעת נימוקי הערעור כי שכר הטרחה שולם גם תמורת יצוגו של הנאשם בפני מועצת רואי החשבון בתלונה שהתבררה שם נגדו בשנים שלאחר מכן). בהכרעת הדין בתיק הפלילי הנ"ל הורשע המערער (ראה ת/2), והרשעתו אושרה לאחר מכן ע"י ביהמ"ש העליון ב-ע"פ 367/80 (ת/3). המערער היה כבר רו"ח בתקופה בה בצע את העבירות בהן הורשע, אך כפי שנקבע בהכרעת הדין, ביצע עבירות אלה ללא קשר עם עובדת היותו בעל רשיון של רו"ח. גם בשנת המס 1977, בה עמד המערער בהוצאה הנ"ל של שכ"ט עו"ד, לא פעל המערער כרו"ח, אלא הועסק כשכיר ע"י כונס הנכסים של אותה חברה, שבשרותה בוצעו על-ידו קודם לכן אותן העבירות שהורשע בהן. טוען ב"כ המערער (עו"ד עמיר) שהמערער זכאי לתבוע כהוצאה ביצור הכנסתו את התשלום הנ"ל ששילם לעו"ד שייצג אותו במשפט פלילי על-פי העקרון שהוצאות הנועדות לשמירה על הקיים הן הוצאות ביצור הכנסה המותרות בניכוי לפי ס' 17של פקודת מס הכנסה [4]. ההגנה על הקיים מתבטאת במקרה שבפנינו, כטענת ב"כ המערער, בכך שלתוצאות המשפט הפלילי יש השלכות חשובות לגבי האפשרות שרשיון רואה החשבון של המערער ישלל ע"י מועצת רו"ח. בפועל הועמד המערער לדין משמעתי בפני מועצת רו"ח בעקבות הרשעתו במשפט הפלילי, והמועצה החליטה לנזוף בו (ראה ת/4). אשר לטענת המשיב כי בשנת המס הנדונה לא הפיק המערער עדיין כל הכנסות מעסוקו כרו"ח - טוען עו"ד עמיר כי עפ"י ההלכה הפסוקה (ראה ע"א 316/67סידס נ' פשמ"ג [1]) אין חשיבות לכך שהוצאה כלשהי שהיא מטיבה הוצאה ביצור הכנסה, נעשתה בתקופה בה טרם הפיק הנישום הכנסות מאותו מקור הכנסה. טענות המערער אינן נראות לי, ואני מחליט כי צדק המשיב בסירובו להכיר בהוצאה הנ"ל כהוצאה הראויה לניכוי לפי ס' .17 ראשית, ובכך אני רואה את הטעם העיקרי לדחית הערעור, אין לומר, לדעתי, כי ההוצאות הנ"ל של תשלום שכ"ט לעוה"ד שייצג את הנאשם במשפט הפלילי הינן הוצאות שהוצאו כדי לשמור על מקור הכנסתו של המערער. הוא, המערער, התגונן במשפט הפלילי, לא כדי להגן על מקור הכנסתו כרו"ח, אלא כדי להינצל מהעונש שהיה צפוי לו אם יורשע בבצוע העבירות שיוחסו לו עפ"י כתב האישום, ואשר בוצעו על-ידו (כפי שנקבע בהכרעת הדין) ללא קשר עם היותו בעל רשיון של רו"ח. העובדה שבעקבות הרשעתו במשפט הפלילי היה המערער צפוי לעמוד גם לדין משמעתי בפני לשכת רו"ח ולשלילה, זמנית או מוחלטת, של רשיון רו"ח שלו אינה קובעת את אופיו של התשלום הנ"ל. הקשר, במידה שהוא קיים, בין האפשרות שהמערער יאבד את רשיונו עקב העמדה לדין משמעתי לבין הגנתו במשפט הפלילי, הרי הוא לכשעצמו רופף למדי, אך ברור עם זאת שעיקר מטרתה של ההגנה במשפט הפלילי לא היתה סיכול האפשרות של העמדה לדין משמעתי. מכאן, שאין לומר שיש לראות בתשלום הנ"ל, הוצאות שנועדו להגן על מקור ההכנסה של המערער. ב"כ המערער טוען כי בשאלת ההכרה בהוצאות של נישום שהוצאו כדי להתגונן במשפט פלילי בקשר לעבירות שבוצעו על-ידו במהלך עיסוקו, מן הראוי לאמץ את גישתם של בתי-המשפט בארה"ב. לפי גישה זו (ראה: [3] commissioner v. Jellier) אין אמנם מקום להכיר בהוצאה של תשלום הקנס עצמו, כאשר הקנס מוטל בגין עבירה שבוצעה במהלך עיסוקו של הנישום, אולם יש בכל מקרה, להכיר בהוצאות ההגנה של הנישום, גם כאשר הדבר נוגע למשפט הפלילי בו מתגונן הנאשם בפני אישומים פלילים המייחסים לו עבירות בניהול עסקו או משלח ידו. ב"כ המשיב, עו"ד אופיר, טוענת כי עפ"י העקרון בפסיקה האנגלית שאומץ כבר גם אצלנו וכן ד"נ 22/61 [2] אין להכיר גם בהוצאות הגנה כאלה, ולא רק בקנס עצמו, משום שהדבר מנוגד לאינטרס הצבורי, (public interest). נראה לי, שאף אם קיימים הבדלי גישה בשאלה הנ"ל בין פסיקת בתיהמשפט באנגליה לזו של בתי-המשפט בארצות-הברית, הרי שאין, לדעתי, צורך להכריע במשפט זה לפי איזו שיטה עלינו לנהוג, ואם אמנם יש לומר כי ההלכה המחייבת אצלנו היא שבכל מקרה לא יוכרו גם הוצאות ההגנה במשפט הפלילי ולא רק הקנס עצמו. כאמור, במקרה שבפנינו, לא נטען כלל כי העבירות בוצעו ע"י הנאשם במהלך עבודתו כרו"ח. לא הוכח גם, לדעתי, עפ"י האמור לעיל, שהוצאות ההגנה נועדו להגנה על מקור הכנסת המערער. אני דוחה על-כן את הערעור. המערער ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד המשיב בסך 75.000שקל.עורך דיןמיסיםניכוי הוצאותשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהניכוי מס