קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בגלל חבל שהיה על הרצפה: .1התובעת ילידת 1926, הגישה תביעה זו עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) כנגד הנתבעת לפיצויים בגין תאונה שארעה בתאריך 13.5.94 בשעות הצהריים, כאשר בעת מהלך של סגירת מחסן הנתבעת מעדה התובעת ונחבלה בברכה השמאלי (להלן: "התאונה"). .2הנתבעת הודתה בכתב ההגנה בעובדות הנטענות בכתב התביעה בדבר אירוע התאונה, אולם הכחישה את הטענות המייחסות לה רשלנות. התובעת הינה רעייתו של מנהל הנתבעת ועובר לתאונה עבדה כפקידה במחסן השייך לנתבעת הנמצא ברח' סירקין - שוק תלפיות חיפה (סעיף 5לכתב ההגנה). בסעיף 6לכתב ההגנה הבהירה הנתבעת כי החבל בו נתקלה התובעת היה שרוך קשירה מניילון אשר שימש לקשירת קרטונים של מוצרי מזון. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד המבטחת בביטוח חבות מעבידים שממנה רכשה פוליסת "אלומה" לבית העסק המפורט בהודעה לצד שלישי וזאת לאחר שהצד השלישי סירב להכיר בחבותה לשאת בתוצאות התובענה או לשפות את הנתבעת בגין כל חבות שתיקבע אם תיקבע על ידי ביהמ"ש. .3הצד השלישי כפר בחבותו עפ"י הפוליסה, כאשר הנימוק המרכזי לכפירה זו הוא כי התובעת איננה בגדר "עובדת" כהגדרתו בדין ובפוליסת הביטוח. לטענת הצד השלישי, התובעת היתה בעלת מניות ומנהלת בחברה. כמו כן כפר הצד השלישי באחריות הנתבעת לארוע התאונה ובהיקף הנזק הנטען. לחילופין, טוען הצד השלישי להעדר אחריות הנתבעת לתאונה וכי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של % 100לאירועה. דיון ומסקנות .4התובעת תיארה את אופן אירוע התאונה וטענה שהיא נתקלה בחבל המשמש לקשירת חבילות וזאת לאחר שעובדת הניקיון, בשם לידיה, שעבדה בעסק לא ניקתה את השטח והותירה את החבל כמכשול בדרכה. לגירסתה, שלא נסתרה, התאונה ארעה בתאריך 13.5.94עם סיום עבודתה בשעה 14.00באותו יום, כאשר היא ניגשה להפעיל את מערכת האזעקה וכאשר פנתה אל היציאה היא נתקלה בחוט קשירה שהיה זרוק על הרצפה והיה מיועד לקשירת חבילות וכתוצאה מכך נפלה ארצה ונגרמו לה נזקי גוף (ראה סעיף 8לתצהירה ת/ 1וכן סעיף 6לתצהירו של מר גודלמן - נ/2, כמו כן ראה עמ' 13ו 20לפרטיכל). בהתאם לגירסת התובעת, תפקידה בעסק הצטמצם לעבודה בקופה ומכירות במידת הצורך. לעומת זאת, את סידור המדפים ניקיון ועזרה במכירה במידת הצורך, ביצעה עובדת בשם לידיה. לפי טענת התובעת ניהול החברה היה רובו ככולו נתון בידי בעלה. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם התובעת שהיתה מנהלת בחברה יחד עם בעלה ועם בניה והועסקה על ידי החברה בסטטוס של שכירה יכולה בכלל להיחשב כ"עובדת". הצד השלישי טוען כי אין מדובר בעובדת ועל כן יש לדחות את ההודעה לצד שלישי. הנתבעת טענה כי הפוליסה מכח פרק 8הדן בחבות מעביד, חלה במקרה זה כאשר הכיסוי הוא בגין "היזק גופני... כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה, שהיה בשירותו הישיר של המבוטח, מקבל שכר ממנו, שארעו תוך כדי ועקב עבודתו בעסק המבוטח...". .5שקלתי את טענות הצדדים ותחילה יש להשיב לשאלה האם היתה התובעת עובדת של הנתבעת וביתר דיוק, האם מנהל בחברה יכול להיות גם עובד שלה. לתשובה זו, בנסיבות התיק שבפני יש להשיב בחיוב. להלן אבהיר מסקנתי זו. ב"כ הצד השלישי מבקש לגזור מהלכות שנקבעו בדיני העבודה לפיהן עובד זה סטטוס ואין חשובה הכותרת אלא הקביעה אם מדובר בעובד אם לאו תיקבע מבחינה משפטית ועל פי נסיבות המקרה כהווייתן. לטענתו, אדם שהוא אחד משני בעלי המניות בחברה והוא אחד ממנהליה אינו יכול להיות עובד החברה. התובעת לא היתה עובדת לא על פי מבחן ההשתלבות, לא על פי מבחן הפקוח והמרות גם לא לפי מבחן הקשר האישי. הצד השלישי מסיק כלל מההלכות והאסמכתאות שצוטטו בסיכומיו כי בעל מניות שמנהל את החברה אינו נחשב לעובד. מכאן הוא מסיק כי הטוען להיפך צריך להראות סממנים מיוחדים ההופכים אותו לעובד. .6ב-ע"א 536/95 כץ נ' קציף פ"ד כ(3) עמ' 535המערער היה אחד מארבעת בעלי המניות של החברה ומנהליה ונפגע בתאונה עת נפל מן המשאית. בית המשפט לאחר שקבע כי לא נעשה כל חוזה עבודה בין המערער למשיבה ולא היו בתקנות החברה כל הוראות בדבר העסקתם של מנהלי החברה כעובדים שכירים, לא היה מקום לראות במערער עובד החברה ועל כן התביעה שם נדחתה. לעומת זאת, בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכייה קואופרטיבית פ"ד נח'(1) עמ' 415, פסק בית המשפט העליון בנסיבות דומות כי יש להכיר במנהל חברה כעובד שלה וכך נאמר: "(א) המערער חבר במשיבה הראשונה, כריכיה קואופרטיבית בע"מ, שהיא אגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות, ועוסקת בכריכת ספרים (להלן "המשיבה"). (ב) המשיבה השניה, שמיר חברה לביטוח בע"מ (להלן "המבטחת"), ביטחה את המשיבה הראשונה, בין השאר, בביטוח אחריות מעבידים. (ג) המערער ושלושת החברים האחרים במשיבה עבדו בכריכיה שהיא עסק של המשיבה. בנוסף עבדו בכריכיה, בזמנים הרלוואנטיים לעניין שלפנינו, שבעה עובדים שכירים. לכל אחד מארבעת החברים היה תפקיד מוגדר במשיבה. תפקידו של המערער היה מנהל הכריכיה. בנוסף לתפקידו זה הפעיל המערער במשך שנים רבות מכונה הנקראת "קולביס", המיועדת להדבקת נייר לקרטון המשמש לכריכה. (ד) ביום 18.4.85נפגע המערער, כאשר אגודל יד שמאלו נתפס במכונה. כתוצאה מהפגיעה נאלצו לכרות את האגודל. כתוצאה מכך נפגע כושר עבודתו של המערער, ובהחלטה של אספת המשיבה הופחת שכרו". ביהמ"ש העליון ממשיך ומתאר את ההלכה המיוחדת, המתיחסת למעמדו של מנהל בחברה, וחבר באגודה שיתופית, ומסכם (בעמ' 425, בסעיף 7) של פסק הדין: " .7לאור זאת יש לבחון את המקרה שלפנינו. דומה שבמקרה זה אין כל עובדות המצדיקות חריגה מהכלל - שאין לראות את חבר האגודה השיתופית בגדר עובד שלה. העבודה באגודה היא תנאי לחברות בה. כך עולה מסעיף (ב)(5) לתקנות האגודה, הקובע כי: "(ב) כל חבר יהיה: ... (5) עוסק בשירות האגודה כפועל או כנהג או בהנהלה או בהשגתה או בפקידות או בכל תפקיד אחר". .7הצד השלישי טוען כי החברה במקרה שבפנינו היתה שייכת בחלקים שווים לתובעת ולבעלה וכי התובעת תפקדה בסניף החברה ברח' סירקין כמנהלת לכל דבר כאשר עוזרת לה בחורה בשם לידיה. לטענת הנתבעת ניתן להבין מעדותה של התובעת כי הוראות ללידיה נתן גם בעלה, כלומר המסקנה היא כי גם התובעת נתנה הוראות ללידיה. כמו כן תפקדה התובעת כמנהלת וכאחראית על המחסן בחברה. הצד השלישי מאשר כי לצורכי מס הכנסה נרשמה התובעת כשכירה וקיבלה תלושי שכר, אולם לטענתו, גם הבעל, מר גודלמן עבד כשכיר (עמ' 19שורה 17ואילך). לטענת הצד השלישי מדובר בחלוקת רווחים בין השניים בצורת משכורת. בנוסף, טוען הצד השלישי כי לא היה הסכם עבודה מיוחד בין החברה לבין התובעת. הצד השלישי טוען שאין להאמין לתובעת אשר רימתה את המל"ל בכך שטענה כי פרשה מעבודה בשנת 86' על מנת לקבל קצבת זקנה ולמעשה לא פרשה כלל. .8אין בידי לקבל טענות אלה של הצד השלישי. ראשית, אינני רואה מניעה מאדם המגיע לגיל פנסיה ומקבל קצבת זקנה שהוא יוכל להמשיך ולעבוד בעבודה נוספת כפי שהוא מבקש. שנית, מבין שני פסקי הדין שהובאו לעיל, סבורני כי יש לקבל את פסק הדין בעניין בן שושן כהלכה ששינתה את ההלכה הקודמת של בית המשפט העליון, שכן כידוע בית המשפט העליון הוא המוסמך לשנות את הלכותיו. .9מהעדויות שנשמעו, נחה דעתי כי התובעת עמדה בנטל הראיות כדרוש במשפט אזרחי להוכיח כי עבדה כשכירה במשך שנים בעסק וכי מי שניהל את העסק היה דווקא בעלה וככל הנראה בניה אולם לא התובעת. מתן הוראות לעובדת ניקיון או לסייעת בעסק אין בו כשלעצמו ניהול עסק ויש בו רק השלכה לאשם תורם שיש ליחס לתובעת לאירוע התאונה ואל כך אתיחס בהמשך. סיכומו של פרק זה, אני קובע כי התובעת היתה שכירה בחברה וכי פוליסת חבות המעבידים שרכשה החברה מכסה את התאונה נשוא הדיון. מכאן אעבור לשאלת האחריות. .10כידוע מעביד חייב לספק לעובד משטח עבודה נקי ובטוח וכן לפקח על ביצוע העבודה. בע"א 4318/97 האונ' העברית נ' אוזן דינה (לא פורסם) הוטלה האחריות על המעביד כאשר העובדת נתקלה במכסה ביוב שהיה בסמוך למעלית שהוצבה במקום. האשם התורם שנקבע במקרה זה היה בשיעור של % 25וזאת מכיון שמדובר היה בעבודת ותיקה שפני השטח היו מוכרים לה. בת.א. (תל-אביב) 2746/79 יוסף בן אריה נ' שמואל אכטנברג פ"מ מה(3) 353, קבע בית המשפט אחריות של בעל בית קולנוע כאשר מבקר החליק על פרי שנמצא על רצפת אולם הקולנוע. בית המשפט ציין כי מדובר בסכנה בלתי רגילה שבגינה יש לחייב את בעל בית הקולנוע. .11ומן הכלל אל הפרט. בנסיבות המקרה שבפני כאשר היתה במקום עובדת נקיון, הגב' לידיה אשר לא דאגה לאיסוף החבל מהריצפה ובכך יצרה מיכשול בדרכה של התובעת, יש לקבוע כי הנתבעת אחראית באחריות ישירה, בשל העדר פיקוח, כמעביד, ובכך שלא סיפקה משטח עבודה נקי וכן לא דאגה לפיקוח מספיק על שיטת העבודה, דהיינו על נקיון המחסן באופן שניתן היה למנוע את התאונה, ובאחריות שילוחית בגין התרשלותה של העובדת לארוע התאונה ולנזקי התובעת. עם זאת, סבורני שיש מקום ליחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור גבוה אשר אני קובע אותו בשיעור של %40, מכיוון שבית העסק היה מוכר לתובעת ובשל הקירבה שיש לה למנהל העסק, והיה מקום לצפות ממנה לבצע פעולות של פיקוח על הנקיון יותר מאשר מעובד רגיל. במקרה שבפניי גם לא ברור כיצד לא הבחינה התובעת בחבל שהיה מונח בדרכה, שכן קרוב לוודאי שהיא עברה על פני החבל על מנת להגיע למערכת האזעקה והחשמל ובמקום לעצור ולהרים את החבל, היא ביצעה את הפעולה של הפעלת מערכת האזעקה והורדת מתג החשמל וחזרה על עקבותיה ועקב כך נתקלה שוב בחבל ונפלה. סיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבעת אחראית לאירוע התאונה אולם לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של % 40לאירועה. מכאן לחישוב היקף הנזק: הנכות הרפואית: .12בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר בפיקת רגל שמאל אשר על פי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אדמוני, נכותה הצמיתה הינה בשיעור של % 28המורכבת מהגבלה ניכרת בתנועות של ברך שמאל בשיעור של % 20וצלקת מכאיבה בשיעור של % .10לב"כ הצד השלישי טענות רבות כנגד קביעותיו של ד"ר אדמוני, וכן ד"ר אדמוני נחקר על חוות דעתו ובעיקר על השאלה האם היה מודע לכך כי בעת שנתן את חוות הדעת הוא ידע כי הוא מונה מטעם בית המשפט ולא מומחה מטעם אחד הצדדים. המומחה השיב על שאלותיו של ב"כ הצד השלישי וטען כי הוא עומד מאחורי חוות הדעת וכי הוא היה מודע כי הוא מומחה מטעם בית המשפט. המומחה נחקר ארוכות בנוגע לתשובותיו אלו אולם בסופו של דבר חזר והשיב כי היה מודע לכך שהוא מומחה מטעם בית המשפט ושלל את כל ההנחות שעמדו ביסוד השאלות הרבות מצד בא כח הצד השלישי. בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי יש לקבל את האמור בחוות דעתו של ד"ר אדמוני ולדחות את טענות הצד השלישי כלפי המומחה, כאשר הנימוקים למעשה כבר ניתנו בהחלטה בבקשה לפסילת המומחה והם טובים גם כאן. .13התובעת טוענת לנזקים הכוללים הפסד השתכרות בגין העבר - סך של 170,1 ש"ח, נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) ועזרת צד ג' בגין העבר ולעתיד באומדן גלובלי. הצד השלישי טוען כי במידה והתביעה תתקבל יש לפצות את התובעת בגין הפסד השתכרות לעבר בסך 250, 3ש"ח ונזק בלתי ממוני בסך של - 000, 15ש"ח. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני פוסק לתובעת את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות בגין העבר .14התאונה הוכרה כתאונת עבודה לתובעת אושרו חודשיים וחצי ימי אי כושר ממועד התאונה ועד ליום 1.8.94(מוצג צג/3) וראה עדותה של התובעת בתצהירה סעיף 11ל-ת/.1 השכר הרבע שנתי של התובעת בהתאם למל"ל היה 499, 2ש"ח, 833ש"ח לחודש משוערך להיום מגיע לסך של 350, 1ש"ח (במעוגל). לפיכך, מגיע לתובעת בגין הפסד השתכרות בעבר 375, 3ש"ח כאשר לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמצע התקופה. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) .15בעקבות התאונה אושפזה התובעת למשך 14יום (בין התאריכים 14.5.94ל 27.5.94) במהלך האישפוז עברה שיחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר בפיקת הברך. ולאחר מכן היתה בתקופת החלמה עם גבס למשך שלושה שבועות וטיפולים פיזיוטרפיים. הקיבוע שנעשה במקום השבר (מסמרים וחוטי מתכת) נותר עד היום וכן כפי שציין המומחה, יש לתובעת צלקת במקום הניתוח. בנסיבות אלה, אני פוסק לתובעת את הסך של 000, 45ש"ח בגין ראש נזק זה להיום. עזרת צד ג' בגין העבר ולעתיד .16התובעת מסרה בעדותה כי עד לארוע התאונה לא העסיקה עוזרת ולנוכח פגיעתה ונכותה כתוצאה מהתאונה, היא נזקקת לעזרה. לעומת זאת, בא כח הצד השלישי טוען כי בעלה של התובעת מסר בתצהיר (נ/2) כי מאז סגירת העסק, בשנת 97הוא עוזר לה בעבודות הבית ולכן התובעת אינה צריכה להעסיק עזרה והיא גם לא תצטרך עוזרת בעתיד ואם תצטרך יהיה זה לא בשל התאונה אלא בשל גילה המתקדם. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי בנסיבות ולנוכח סוג הפגיעה, ימי האישפוז ותקופת ההחלמה, הנכות המשמעותית בברך, בגין העבר ולעתיד נדרשת עזרת צד ג' בעבודות הקשות כמו נקיון הבית, קניות וכד' וכידוע גם אם ניתנת עזרה שכזאת בחלקה על ידי בן משפחה ובחלקה על ידי עוזרת, כמו במקרה שבפני, יש מקום לפסוק פיצוי באומדן גלובלי בגין ראש נזק זה, תוך לקיחה בחשבון את הטענות בדבר גילה של התובעת והעובדה שייתכן כי היא היתה נזקקת לעזרה ממילא בגין הגיל המתקדם. הסכום שנראה לי הוא סך של 000, 30ש"ח להיום. ניכויים .17מהסכומים הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של % 40וכן להפחית את תגמולי המל"ל כאמור בסעיף 58לסיכומי ב"כ הצד השלישי (ראה מוצג צג/3). .18אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיפים 14, 15ו- 16ובניכוי הסכומים על פי סעיף 17, ובצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של % 20בתוספת מע"מ על התוצאה. אני מחייב את הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבעת במלוא סכום הפיצויים שנפסקו בצירוף הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין, בשיעור של % 20בתוספת מע"מ.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורירצפהנפילה