קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב ביטוח לאומי להכרה בליקוי שמיעה כתוצאה מעבודה: 1. התובע עבד בחברת חשמל משנת 1977 ועד לשנת 1998 תוך חשיפה לרעש מזיק. 2. לטענתו, הוא סובל מרעשים, זמזומים וצפצופים באוזניו. 3. הנתבע סירב להכיר בתביעה כפגיעה בעבודה, וטען שאין קשר בין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, לתנאי עבודתו, וכי הנזק לשמיעתו התפתח על רקע תחלואתי טבעי. 4. בדיון ביום 7/1/2002 הסכים הנתבע למינוי מומחה רפואי. 5. העובדות שהוצגו בפני המומחה הן: - א. התובע יליד 1952. ב. התובע עובד החל משנת 1977 ועד היום בחברת החשמל במחלקת ביצוע רשת. ג. בתוקף תפקידו מבצע התובע עבודות המפיקות רעש כגון : הקמת עמודי זווית , ניסור עמודי עץ , קדיחת חורים לתפיסת ווים , סגירת ברגים עם פטישון , ניסור ברזל באמצעות דיסק , חיצוב בטון ע"י קונגו לשם קדיחת חורים ועוד. ד. התובע השתמש לצורך ביצוע עבודתו במכונות מפיקות רעש כגון מכונת סוגר ברגים , מכונות משיכה , מסור מכני , דיסקים גנרטורים ועוד. 6. השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב היו: - א. מהי המחלה או המחלות באוזניו מהן סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 5, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב ) התשנ"ה - 1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) , התשי"ד - 1954 , פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לעניינינו כדלקמן : שם המחלה העובדות ותהליכי הייצור נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע חשיפה לרעש , שהביא לירידה בכושר ומשוקלל של לא פחות מ - 85 דציבל. השמיעה בתדירויות הדיבור. אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע גרמם לו לפגיעה INJURY ? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר במסמכיו , גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה , ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההייתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך ,כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך , האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? 7. לאחר שהמומחה ביקש בדיקות משלימות, ואלה הומצאו לו, ניתנה ביום 7/10/2002 חוות דעתו המסכמת ולפיה: - "בדיקות השמיעה המלאות העומדות לרשותנו מדברות בעד ליקוי שמיעה שלא מחשיפה לרעש עם קומפוננט הולכתי ברור, בעיקר מימין שמקורו באוזן התיכונה. א. סובל מליקוי שמיעה מעורב ב-2 האוזניים, בולט יותר באוזן ימין, שם קומפוננט ההולכתי יותר ברור. ב. לא מדובר במחלת מקצוע. ג. לא פעל כאן עיקרון המיקרוטראומה. ד. מדובר בליקוי שמיעה על רקע תחלואתי שמשתף הן את האוזן התיכונה הן את האוזן הפנימית." 8. שתי בקשות שהוגשו ע"י ב"כ התובע למשלוח שאלות הבהרה, נדחו, והצדדים נתבקשו להגיש סיכומים בכתב. 9. בסיכומיו, שב ב"כ התובע ומחה על כך שלא ניתנה לו האפשרות להעלות את שאלות ההבהרה בפני המומחה, ולפיכך, כלשונו "משלא ניתנה לתובע הזדמנות לסתור מסקנות המומחה, לא נותר אלא לדחות תביעתו". 10. התובע מבהיר עם זאת - כי בדעתו להעמיד את פסק הדין למבחנה של ערכאת הערעור, כך שברור שאין לראות בדבריו הסתלקות מהתביעה. 11. לטענת הנתבע - חוות דעתו של המומחה היא ברורה וחד משמעית, ומכאן שדין התביעה להידחות. 12. ד"ר ברקו בחוות דעתו הראשונית מיום 27/2/2002 קבע כי: - "מדובר בגבר בן 50, שנחשף החל משנת 1997 למפלסי רעש מזיקים. עוד בינואר 1989 התלונן על ליקוי שמיעה. לא ברור אם בצע בדיקות שמיעה. כל העומד לרשותנו הן 2 בדיקות סקר, שלא רק ששונות אחת מהשניה, אלא גם שונות לחלוטין מבדיקת השמיעה המלאה היחידה מה-18.2.99. יתר על כן, בדיקת השמיעה המלאה מראה משמאל ליקוי שמיעה עיצבי עם עקומה שטוחה לחלוטין ואילו מימין ליקוי שמיעה הולכתי. ברור גם שבדיקת השמיעה המלא עדיפה על בדיקות הסקר ומסקנותיה ברורות - לא מדובר בליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. יחד עם זה, אין להסיק מסקנות על סמך בדיקת שמיעה אחת, מה עוד שהאתולוגיה של הליקוי השמיעתי לפי בדיקה זו אינה ברורה. 13. הגם שלכאורה יכול היה המומחה להגיע לחוות דעת מגובשת, כבר בשלב זה, הוא העדיף שלא לסכם את מסקנותיו על סמך בדיקה אחת, ולכן ביקש לערוך לתובע בדיקות נוספות היינו: א. בדיקת שמיעה עדכנית. ב. טימפנומטריה. ג. בדיקת BERA לסף כולל 10SN. 14. רק לאחר שעמדה בפניו תמונה ברורה וכוללת, גיבש המומחה את דעתו והגיע למסקנתו הנחרצת ולפיה המדובר בהליך תחלואתי ולא במחלת מקצוע או בפגיעה בעקרון המיקרוטראומה. 15. חוות דעתו של המומחה מקובלת עלינו, וכאמור היא מבוססת הן על החומר הרפואי שהיה בפניו והן על הבדיקות העדכניות שנמסרו לו. 16. סוף דבר - התביעה נדחית. 17. אין צו להוצאות.שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי