קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית - זיקת הנאה במקרקעין: .1היום, בשעה מוקדמת יותר, הודעתי לב"כ הצדדים כי הגעתי למסקנה שהתובענה שבתיק זה חורגת מסמכותו העניינית של בית-משפט זה וכי אני עומד להורות על העברת ההליך לבית-המשפט המחוזי בנצרת, שהוא בית-המשפט בעל הסמכות לדון בו. להלן הנימוקים להחלטתי. .2התובעים הגישו תביעה זו למתן סעדים אחדים ובראשם סעד הצהרתי על דבר קיומה של זיקת הנאה לטובת הציבור בכלל ולטובת התובעים בפרט, לשימוש במקרקעין שפורטו בתובענה, שהם חלק מחלקה 6בגוש 15515, כמגרש חניה. ב"כ התובעים נתבקש על-ידי בית-המשפט, מיוזמתו, ליתן טעם מדוע לא תדחה התובענה בשל חוסר סמכות עניינית או לחילופין מדוע לא יורה ביתהמשפט על העברת ההליך לבית-המשפט המחוזי. עוה"ד קורין טען טענותיו בענין זה. אך לא היה בהן כדי לשכנעני כי יש לבית-משפט זה סמכות לדון בתובענה. ולפיכך הודעתי, כאמור, על דבר החלטתי. .3סעיף 51(א)(3) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984[3] (להלן "החוק") קובע לאמור: " 51(א בית-משפט שלום ידון באלה: (1) .......... (2) .......... (3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במטלטלין יהיה שוויו של נושא התובענה אשר יהיה; אך בית-משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". הלכה פסוקה היא, כי סמכות בית-המשפט נקבעת על-פי הסעד שמבקש התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך: ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי ואח' [1]. עיון בנוסח סעיף 51(א)(3) לחוק מלמד, שהמחוקק הסמיך את בית-המשפט לדון בעניינים מסוימים בלבד מבין קשת העניינים הנוגעים למקרקעין. משמע, שמה שאינו מפורט בסעיף כנתון לסמכותו של בית-משפט השלום נתון לסמכותו השיורית של בית-המשפט המחוזי. התביעה בענייננו אינה לשימוש בזיקת הנאה. הסעד המבוקש הינו מתן פסק-דין המצהיר על קיומה של זיקת הנאה. והבדל זה שבין הסעדים המבוקשים הוא שעושה את ההבדל בסמכותו העניינית של בית-המשפט; לו היתה התביעה שבפני לסעד שיאכוף את השימוש בזיקת ההנאה הנטענת, כי אז הסמכות היא לבית-משפט השלום; אך מאחר והסעד המבוקש עניינו מתן פסק-דין הצהרתי על דבר קיומה של זיקת ההנאה הנטענת. הרי שאין הוא נכנס לגדר "תביעה בדבר חזקה". וגם לא בגדר "תביעה בדבר שימוש במקרקעין", ועל כורחך אתה מגיע למסקנה שהענין נכנס בגדר "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", כאמור בסעיף 51(א)(3) סיפא, וממילא אין הענין בסמכותו של בית-משפט השלום; השווה לע"א 27/77 [1] הנ"ל, שם, בעמ' 570מול האותיות א'-ד'; וכן לת"א (ב"ש) 838/81 המר' (ב"ש) 68/82 משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות נ' מושב תלמי יפה - מושב שיתופי להתיישבות ואח' [2]. .4על שום כך אני קובע שהתובענה שבתיק זה אינה בסמכותו העניינית של בית-משפט זה ולכן הסמכות לדון בה נתונה לבית-המשפט המחוזי בנצרת. אני מורה למזכירות בית-המשפט להעביר את התיק לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ולשלוח העתק מהחלטה זו לב"כ התובעים עו"ד קורין, ולב"כ הנתבעת עו"ד בועז רווה. זיקת הנאהסמכות ענייניתמקרקעין