##עקרון השוויון בפני החוק:## על עקרון השוויון בפני החוק, במשמעותו הכללית, נאמר מפי הנשיא אגרנט (ד"נ 10/69 (בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים לישראל ואח', פ"ד כה (1) 7, בעמ' 35) : "עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות. להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת" (ההדגשות שלי - מ' א'). עקרון השויון בפני החוק הוא גם ביסוד עקרון אחידות הענישה, המקובל בפסיקתו של בית-משפט זה. וכך נתפרש עיקרון אחרון זה (ע"פ 419/81 (פייביש נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 701, בעמ' 707-706, מפי השופט שילה) : "כל בית-משפט מצווה לשמור על עקרון אחידות הענישה, כלומר, לדאוג לכך, שבגין עבירה פלונית לא יקבל עבריין אחד עונש שונה במידה משמעותית מהעונש, המוטל על עברין אחר בגין עבירה דומה, כשיתר הנסיבות, המשפיעות על שיקולי בית המשפט בבואו לגזור עונש, דומות הן. אמרנו ,דומות' ולא ,זהות' ולא ,שוות', כי לא ניתן למצוא שני מקרים, בהם תהיינה הנסיבות זהות, וייתי אומר אפילו שוות בכול. אך לצורך עקרון אחידות הענישה נסתפק בעונשים דומים בחומרתם או בקולתם, במקרים שבהם הנסיבות דומת ומעוררות רושם של שוויון". בית-משפט זה, עוד מימיו הראשונים, עמד על חשיבותו של עקרון השוויון בשיטתנו המשפטית. כך, הדגיש השופט לנדוי את "עקרון היסוד של שוויון הכל בפני החוק" (בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר פ"ד כג(1) 693, 697 (1969)), ועל כך חזר השופט שמגר בציינו כי "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב והשזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן" (בג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר, פ"ד לב(2) 800, 806 (1978); וראו בג"ץ 953/87 סיעת העבודה בעירית תל-אביב-יפו נ' מועצת עירית תל-אביב-יפו פ"ד מב(2) 309, 331 (1988)). עקרון השוויון עוגן גם בשיח הזכויות (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, בפסקה 26 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק וההפניות שם (טרם פורסם, 11.5.2006)). נכתב, כי "הוא מהווה עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן" (בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 273 (2000); ראו גם בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל הנ"ל, בפסקה 40 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק). לא אחת הדגיש בית-משפט זה את תוצאותיה ההרסניות של התנהגות בלתי שוויונית בין שווים, לפרט ולחברה כאחד: "אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם" (בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309, 332 (1987)). והטעים השופט מ' חשין: "...טענת הפליה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עקרון ההפליה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו – שמא נאמר ביצר ובצורך שבאדם: באדם, אך לא רק בו – כי לא יפלו אותנו לרעה, כי נזכה לשוויון, מאלוה ממעל ולמצער מן האדם... הפליה (אמיתית או מדומה) מוליכה אל תחושה-של-קיפוח ותסכול, תחושת-קיפוח ותסכול מֵישירים אל קנאה, ובבוא קנאה תאבד תבונה" (בג"ץ 1703/92 ק.א.ל קוי אויר למטען בע"מ הנ"ל, בעמ' 203). ##עקרון אחידות הענישה:## עקרון אחידות הענישה נגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, ומורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות והנסיבות האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (ע"פ 2287/09 והבה נ' מדינת ישראל ( 25.1.2010)). "עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אמון הציבור בהליך הפלילי" (ע"פ 9792/06  חמוד נ' מדינת ישראל, בפיסקה 15 , ניתן ביום 1.4.2007 וכן ראו ע"פ 6999/09 שריתח נ' מדינת ישראל ניתן ביום 4.5.10)). עקרון אחידות הענישה הוא עקרון חשוב, אך לא יחיד ואינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447). "אין כלל אחידות הענישה קובע - א-פריורי - כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם". (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)). עקרונות משפטייםמשפט פליליאחידות הענישה