ערעור על מכירת נכס מקרקעין בהוצאה לפועל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מכירת נכס מקרקעין בהוצאה לפועל: בפני בקשת רשות ערעור, על החלטתו של ראש ההוצל"פ בחיפה (מר ג. אנגל), (להלן: "ראש ההוצל"פ"), מיום 24.4.01, שניתנה בתיק הוצל"פ 02-35843-99-7, המורה על מכירתו של נכס מקרקעין, הידוע בתור חלקה 117בגוש 3022(להלן: "הנכס"), שלגביו מונה המשיב ככונס נכסים, למשיבה, בסכום של 000,290$ (להלן: "ההחלטה"). החלטה אשר הפכה את החלטתו של ראש ההוצל"פ מר עיסא סעיד, מיום 27.11.00, אשר הורה על עריכת התמחרות בין המבקשת למשיבה או לחלופין להורות על מכירת הנכס למבקשת בסכום של 000,300$. העובדות הצריכות לעניין: בעקבות חוב כספי שחבה המשיבה הפורמלית 3למשיב הפורמלי 4, נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 02-35843-99-7, אשר במסגרתו מונה המשיב ככונס נכסים לנכס. בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.12.99, הורה ראש ההוצל"פ מר ס.עיסא כי תתבצע מכירת התמחרות בין המציעים השונים וכי רק מנימוקים מיוחדים לא יעשה כן. ביום 16.6.00פרסם המשיב בעתונות הזמנה להציע הצעות לרכישת זכויות המשיבה הפורמלית 3בנכס, אשר בה הוא ציין במפורש כי אין הוא מתחייב לקבל הצעה כלשהי וכי הוא שומר לעצמו את הזכות לערוך מכירה פומבית, התמחרות בין המציעים ואף לבטל את ההזמנה לחלוטין הכל לפי ראות עיניו, כשהוא מדגיש כי על ההזמנה לא יחולו דיני המכרזים. המשיבה הציעה למשיב לרכוש את הנכס בסכום של 000,290$, והמשיב הודיע לה כי עליה לפדות את הנכס תוך 7ימים. המבקשת הגישה את הצעתה לרכישת הנכס, כשהיא מציעה סכום של 000,300$, שכפי שנאמר לה ע"י המשיב, היה סכום המינימום להשתתפותה. המשיב הודיע למבקשת כי על פי החלטת ראש ההוצל"פ, יהיה עליו לערוך התמחרות בין המציעים, וכי תנאי לכניסת המבקשת להתמחרות היה הצעה במינימום של 000,300$, הכל בכפיפות לתנאי המכרז ובכפיפות לדף ההנחיות למציע אשר הועבר ונחתם על ידי המבקשת. הערכת השמאי של הנכס, שנערכה על ידי המשיב, הצביעה על שווי נכס בסכום כולל של 000,490$, ובמימוש מהיר בסך 000,420$. ביום 23.11.00, הודיע המשיב למבקשת כי היא מוזמנת להשתתף במכירת התמחרות שתיערך במשרדו של המשיב ביום 27.11.00בשעה 00: 10בבוקר. המשיבה סירבה להשתתף במכירת ההתמחרות בנימוק כי הצעת המבקשת אינה לגיטימית ודרשה מהמשיב למכור לה את הנכס במחיר שהציעה לו. המשיב פנה לראש ההוצל"פ בבקשה שיורה לו כיצד עליו לנהוג במקרה דנן, וביום 27.11.00, ניתנה החלטה של ראש ההוצל"פ, אשר על פיה, על המשיב לערוך מכירת התמחרות בין המציעים, וזאת כמתחייב מהוראות ההזמנה להציע הצעות אשר הוגשה על ידי המשיב. המשיבה לא הסתפקה בהחלטתו זו של ראש ההוצל"פ וביום 4.12.00הגישה בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ראש ההוצל"פ לא נענה לבקשה זו וביום 5.12.00נתן החלטה נוספת הדוחה את הבקשה לגופה מחוסר נימוק המצדיק את ביטול החלטתו הקודמת. על שתי החלטות אלה, של ראש ההוצל"פ ביקשה המשיבה רשות לערער ולעכב את ביצוען עד לקבלת ההחלטה, בבית המשפט המחוזי. התיק הוחזר מבית המשפט המחוזי לראש ההוצל"פ, בהסכמת הצדדים על מנת לדון בטענות המשיבה כנגד החלטותיו של ראש ההוצל"פ, מר ס.עיסא. בדיון שנערך בפני ראש ההוצל"פ, הוסכם כי הואיל והמחלוקת בין הצדדים איננה עובדתית אלא משפטית בעיקרה, תינתן ההחלטה על סמך החומר שבתיק. ההחלטה ניתנה ביום 24.4.01, אשר בה הורה ראש ההוצל"פ כי יש להתעלם מהצעת המבקשת וקבע כי המשיבה זכאית לרכוש את הנכס במחיר של 000,290$ ומע"מ, בקובעו: "...אין לומר על ההצעה של המבקשת שהיתה במחיר לא ריאלי, ומכיוון שההצעה המאוחרת של המשיב מס' 2(המבקשת בענייננו), היתה במחיר גבוה רק במעט מההצעה של המבקשת (המשיבה), יש להתעלם מהצעת המשיב מס' 2(המשיב), ולקבוע כי המבקשת זכאית לרכוש את הנכס ב 000,290$, ומע"מ כפי שהציעה קודם. סיכומו של דבר, אני מורה על מכירת הנכס למבקשת במחיר של 000,290$ ומע"מ" על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני. טענות הצדדים: ב"כ המבקשת טען, כי הסוגיה אשר הינה במחלוקת היא האם יש לנהל התמחרות בין שני המציעים, ולא השאלה, האם לאשר למבקשת או למשיבה לרכוש את הנכס בסכום שהוצע, כפי שקבע ראש ההוצל"פ, אשר לא נתן את דעתו לסוגיה של ההתמחרות. עוד טען ב"כ המבקשת, כי היה על ראש ההוצל"פ בבואו לקבל את החלטתו, להתבסס על העובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל הטענות המשפטיות שהועלו על ידי הצדדים, והיה עליו להתעלם מעובדות אשר להן טענה המשיבה בבר"ע שהגישה ואשר הוכחשו מפורשות הן על ידי המבקשת בתגובתה והן על ידי המשיב בתגובתו. אך ראש ההוצל"פ בחר להסתמך על העובדות כפי שהוצגו על ידי המשיבה. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי על פי תנאי מכירת הנכס, לא יחולו דיני המכרזים ובמקומם יחולו תנאי המכירה כפי שנקבעו במסמכים של ההנחיות למציע, ההזמנה שפורסמה בעיתונות ובהסכם הרכישה. על פי כללים אלו, רשאי היה המשיב גם שלא לקבל כלל את הצעת המשיבה, גם אם הייתה היא ההצעה הגבוהה ביותר. המשיב אף היה רשאי לקבל הצעה של כל מציע אף אם לא עמד בדרישות הנקובות בהנחיות למציע, והוא היה רשאי לערוך ביוזמתו הליך של התמחרות והכל לפי ראות עיניו ושיקול דעתו של המשיב, ולכן רשאי היה המשיב לנהוג כפי שנהג. ב"כ המבקשת טען, כי ראש ההוצל"פ בהחלטתו, התעלם מתנאי ההליך כפי שנקבעו והחיל הלכות שנקבעו לעניין הליכים שדיני המכרזים חלים עליהם, בקובעו שהליכים אלה חלים גם במקרה דנן, וזאת בניגוד לקבוע במפורש בתנאי ההליך. עוד טען ב"כ המבקשת, כי היה על ראש ההוצל"פ לבחון את תקינות ההליך על פי הנורמות אותן יש להחיל על כל הליך יהיה שמו אשר יהיה לאור תנאיו של ההליך, והיה עליו לבחון את פעולותיו של המשיב ואת החלטותיו של ראש ההוצל"פ עיסא לקיום התמחרות בין המציעים הן לאור ההחלטה מיום 6.12.99והן על פי ההזמנה להציע הצעות. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי היה על ראש ההוצל"פ מר ג. אנגל, להשאיר על כנה את החלטתו של ראש ההוצל"פ מר ס.עיסא, כי אין בה כל חריגה מתנאי ההליך כפי שנקבעו, בנוסף לכך, שגם פעולויותיו של המשיב אין בהן חריגה מתנאי ההליך ומנורמות ההתנהגות והסבירות. ב"כ המבקשת טען, כי טעה ראש ההוצל"פ בכך, שלא ערך איזון בין כלל האינטרסים הפועלים במקרה דנן, אלא נתן משקל מכריע לשיקול אחד, והוא השיקול של שמירה על אימון הציבור בהליכי המכרזים, אשר פעל אך ורק לטובתה של המשיבה, מבלי להתחשב באינטרסים אחרים חשובים יותר, ובתנאי ההליך. עוד טען ב"כ המבקשת, כי המשיבה מנסה לרכוש את הנכס ב"נזיד עדשים", אשר לא משקף את ערכו הריאלי של הנכס, ואל לו לראש ההוצל"פ לגרום לעוול, הן למשיב והן לחייבת ועליו לדאוג כי מחיר הנכס יהיה המחיר הריאלי והמקסימום אשר ניתן לקבל עבורו בנסיבות העניין, תוך איזון מכלול האינטרסים הנוגעים בדבר. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי ברור, כי הן טובת הנושה והן טובת החייבת בתיק הוצל"פ היא מיקסום מחיר הנכס, ולפיכך, יש להורורת על קבלת הצעתה של המבקשת ולחילופין על עריכת התמחרות בין המציעים. מנגד, טען ב"כ המשיבה, כי טענת ב"כ המבקשת, כי ראש ההוצל"פ ביסס את החלטתו על עובדות מוטעות, אינה כשירה להתברר בערעור ואין בה כדי לזכות את המבקשת בבקשת רשות ערעור. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי המבקשת לא מסרה כל גירסה עובדתית בפני ראש ההוצל"פ, ולכן ראש ההוצל"פ לא יכל להסתמך בהחלטתו על עובדות שלא נטענו בפניו, ולו היו, המבקשת והמשיב, סבורים שהעובדות המפורטות בתצהיר מטעם המשיבה אינן מדוייקות, יכלו לתת תצהיר מטעמם, דבר אשר לא נעשה. עוד טען ב"כ המשיבה, כי ראש ההוצל"פ לא קבע כי המדובר בהליך שדיני המכרזים הציבוריים חלים עליו, אלא אך אימץ את טענות המשיבה, אשר על פיהן בהליך כגון דא, חלות על כונס הנכסים הפועל כידו הארוכה של ראש ההוצל"פ, נורמות התנהגות וכללים אשר הופרו במקרה זה. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי כתב המינוי של כונס הנכסים מחייב את כונס הנכסים ואת המציעים אשר השתתפו במכרז, אשר ממנו עולה כי הנכס ימכר בדרך של מכרז לציבור, בנוסף לכך, ההליך שנקט בו כונס הנכסים היה הליך "מכרזי", ולכן חלות על מכרז זה נורמות מהמשפט הציבורי ולכל היותר מדובר במכרז עליו חלה "דואליות נורמטיבית", אשר חלות על המזמין נורמות של המשפט הציבורי: חובת תום הלב וההגינות. עוד טען ב"כ המשיבה, כי הכונס הפר את חובת ההגינות, וחובת תום הלב, בכך שניהל מו"מ במקביל והעביר מידע למבקשת לאחר שתם המו"מ בינו לבין המשיבה באשר לתנאי רכישת הנכס, למרות שבסיס הכניסה למו"מ בין המשיבה לכונס היו כי הצעת המבקשת היא ההצעה היחידה, ועליה ימליץ הכונס, כאשר הכונס לא יידע המבקשת בכך שהוא מנהל מו"מ כאמור. ב"כ המשיבה טען, כי יש לפסול את הצעת המבקשת מכוח הפרת עקרון השיוויון, כיוון שלא ניתנה הזדמנות שווה לכלל הציבור, אלא ניתנה הזדמנות מיוחדת למבקשת בלבד. ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי לא היתה התנגדות לחוות דעת השמאי שהעריכה את מחיר הנכס, אשר על פיה המליץ המשיב על מכירת הנכס, ולכן צדק ראש ההוצל"פ כאשר אישר את מכירת הנכס למשיבה במחיר המוצע. ב"כ המשיבה טען, כי בהלכת חפציבה קבע בית המשפט העליון, בתמצית, כי שיקול המחיר אינו השיקול היחידי וכי יש חשיבות מרכזית גם להליך שהתקיים וגם לנורמות החלות עליו, ולכן יש להחיל על ענייננו את אשר נקבע שם. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב את המבקשת בהוצאות. המשיבה 3הצטרפה לבקשת המבקשת על נימוקיה, כמפורט בסיכומי המבקשת, לאור ההצהרה של המבקשת על הוספה משמעותית ביותר למחיר המוצע. המשיב בתגובה, סבור כי יש לקבל את הבר"ע ולראות בו כערעור ולקבוע כי על הכונס לערוך התמחרות בין המבקשת לבין המשיבה. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש, ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובטענות ב"כ הצדדים ובסיכומיהם, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. המכירה הפומבית היא ההליך הבסיסי למכירת מקרקעין בהוצאה לפועל, כאשר ההלכה הפסוקה קבעה, כי כונס הנכסים אינו כפוף להוראות החוק והתקנות בבואו לבצע מכר מקרקעין, אלא להוראות ראש ההוצל"פ בלבד (ע"א 213/98 מקור הנפקות וזכויות נ' משה"ב, פ"ד מה(3) 93). אולם השאלה הבסיסית היא מה נאמר בכתב המינוי שניתן לכונס הנכסים על יד ראש ההוצל"פ. בענייננו, ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 6.12.99, מינה את המשיב ככונס נכסים, בקובעו: "...הכונס יפעל לתפיסת החזקה בנכס שבכינוס, יפעל למימושו, תוך כדי המצאת חוות דעת לגבי ערכו של הנכס שבכינוס... פירסום מכרז לציבור... ומכירת הנכס שבכינוס למרבה במחיר... הכונס יערוך מכירת תחרות בין המציעים השונים ואם לדעתו אין כדאי לעשות כן, עליו לתת נימוקים..." לאחר מכן, פרסם המשיב מודעה בעיתונים, להזמנה להציע הצעות אשר בה הדגיש כי: "הח"מ אינו מתחייב לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר או כל הצעה שהיא, והוא שומר לעצמו את הזכויות לעצמו לערוך מכירה פומבית/התמחרות בין המצייעם או לנהל עם כל אחד מהמציעים מו"מ בנפרד או/ו למכור את הזכויות דלעיל, כולן או חלקן, לכל גורם שימצא לנכון, או/ו להחליט שלא להיענות להצעה כלשהי ו/או לבטל את הליך ההזמנה, כולו או חלקו, והכל לפי שיקול דעתו" (נספח ב לבקשה). כמו כן, בהנחיות למציע, אשר חולקו למציעים, מצוי אותו נוסח, בסעיף 9 להנחיות. הרי, המטרה העיקרית שבפירסום הזמנה להציע הצעות היא לגרום לכך, שמציעים רבים ככל האפשר יתחרו על רכישת הנכס, וכן כדי שתינתן לציבור הרחב הזדמנות שווה להשתתף בתחרות זו. על בסיס ההזמנה הוגשו ההצעות, של המבקשת ושל המשיבה, והן הוזמנו להשתתף במכירת התמחרות, וזאת על פי תנאי ההזמנה וההנחיות, ועל כן נהג כונס הנכסים כפי שנתבקש על ידי ראש ההוצל"פ, ולא מצאתי כל פסול, או חוסר תום לב בהתנהגותו זו של המשיב, להיפך, הוא פעל לפי ההוראות שהוא קיבל מראש ההוצל"פ מר ע. סעיד, וביצע את מלאכתו נאמנה. בענייננו, אין מדובר במכרז שדיני המכרזים חלים עליו, אלא מדובר בהזמנה להציע הצעות, ועל כן, אין דיני המכרזים חלים כאן. בעניין זה נאמר, בע"א 509/00 אילן לוי ואח' נ' מ. ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל ואח' (טרם פורסם): "...הנאמן רשאי לפנות לציבור בהזמנה להגיש הצעות ולבחור מתוכן את ההצעה הטובה ביותר. אם לא הוגשה הצעה טובה דיה, הוא רשאי לקיים התמחרות בין המציעים כדי לשפר את ההצעות. שיטת "המכירה הפומבית" או ההתמחרות שונה משיטת המיכרז בכך שיסוד הסודיות נפקד ממנה ופומביות ההליך מוציאה אפשרות של כשל שוק העלול להתרחש כתוצאה מפערי מידע בין מציעים שונים... מכירה פומבית נבדלת ממיכרז רגיל גם בגמישות ובדינמיות לה בהתבסס על שינוי מתמיד של הצעות מחיר עד לשלב נעילת המכירה. בשיטה זו עיקרון הסופיות מקבל ביטוי שונה מהמכרז הרגיל, אף כי הוא קיים גם כאן, גם אם לא במשמעותו הדווקנית והמוכרת במשפט המכרזים" (ההדגשה שלי - ס. ג'.). כל ההליך אשר בו עסקינן, מטרתו היא להביא למכירת הנכס במחיר גבוה ככל שניתן, על מנת לשפר את מצבם, הן של הנושה והן של החייב בתיק ההוצל"פ, ולכן כל עוד לא אישר המשיב וראש ההוצל"פ את קבלתם להצעת המשיבה, עדיין היא בגדר הצעה, ואין לחייב את המשיב לקבלה. ככלל בסיסי, מכירת מקרקעין, בהוצאה לפועל צריכה להתבצע בזהירות רבה כדי שלא לפגוע, באורח בלתי הפיך, ברכושו של החייב. על מנת שהנכס יימכר לאחת המציעות, על כונס הנכסים להגיש בקשה לאישור המכירה, מיד לאחר סיום ההתמחרות וזאת לפי תקנה 68(ב) לתקנות ההוצצל"פ, אישור אשר יוצר חיץ משפטי המגונן על זכויותיו הנרכשות של הקונה, ומונע בעד החייב מלשלם את חובו ולסכל את הליכי המכירה. ראש ההוצל"פ חייב לבחון את כל ההצעות שהגיש לו כונס הנכסים לפי מבחן הסבירות של המחיר המקובל. לשם כך, רשאי ראש ההוצל"פ להורות לכונס הנכסים לקבל חוות דעת מעודכנת של שמאי מקרקעין, לפרסם מודעות מכירה, ולזמן את המציעים למכירה תחרותית ולהודיע לצדדים על כל מהלכיו. ברור כי לא תאושר הצעת מכירה במחיר נמוך, כאשר קיימת הצעה גבוהה ממנה בעשרות אחוזים. אישור כזה עלול להביא לפגיעה קשה בחייב ואולי גם בזוכה, לפי שיעור החוב המגיע לו (ראה ספרו של בר אופיר, עמ' 409). המשיב לא אישר את הצעת המשיבה והוא לא פנה לראש ההוצל"פ לקבל את אישורו למכירה, אלא ראש ההוצל"פ הורה לו לבצע התמחרות על מנת להשיג את המחיר הגבוה ביותר האפשרי, לכן רשאית המבקשת להעלות את סכום הצעתה לרכישת הנכס. בענייננו, אפילו ראש ההוצל"פ, בהחלטתו מיום 14.5.01, אמר: " כל עוד לא ניתנה החלטה סופית של ראש ההוצל"פ המאשרת את המכירה למציע את ההצעה הגבוהה ביותר, עדיין אין למציע זה זכות קנויה שהצעתו תאושר, אך אין פירוש הדבר שאין לו עדיפות על כל קונה אחר לצורך אישור הצעתו" ולכן, תמוהה בעיני החלטתו של ראש ההוצל"פ, למכור את הנכס למשיבה במחיר שהוא אינו הגבוה ביותר ללא עריכת התמחרות בין הצדדים. ראש ההוצל"פ סמך את החלטתו על הלכת "חפציבה" (בר"ע 338/83 חפציבה חברה לבניין בע"מ ואח' נ' ישראל גפני עו"ד ואח’, פ"ד מא(3) 449), אשר בה דובר מלכתחילה במכרז, ולכן דיני המכרזים חלו בעניינה, ולא כמו במקרה שלנו, אשר בו אין מדובר במכרז לציבור, ולכן, לא היה מקום להסתמך על הלכה זו. ראש ההוצל"פ מר ע.סעיד בהחלטתו מיום 5.12.00קבע: " לנגד עיני עומדת מטרה אחת והיא השגת מחיר גבוה ביותר ככל שניתן עבור הנכס שבכינוס ..." זוהי המטרה העומדת גם נגד עינינו, ועל כן, מן הראוי הוא להתערב בהחלטתו של ראש ההוצל"פ ולבטלה. לאור הצעתה של המבקשת, לפיה מוכנה היא לקנות את הנכס ב 000,333$, ולאור הסכמתו של המשיב והמשיבה 3, ולאור המטרה של מכירת הנכס במחיר הגבוה ביותר, אני מורה על החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל, אשר מתבקש לערוך התמחרות בין הצדדים להשגת המחיר הגבוה ביותר. אני מחייב את המשיבה 2 לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך 000,3 ש"ח בתוספת מע"מ.ערעורמקרקעיןרכישת נכסהוצאה לפועל