קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסילת פנקסים: 1. פנקסיו של המערער ככל שהם מתייחסים לשנות המס 1987-1990 נפסלו על ידי המשיב, פקיד השומה באר שבע. משנפסלו, קבע המשיב את שומת המס של המערער על פי מיטב השפיטה. הערעור מופנה נגד החלטותיו אלה של המשיב. המערער הוא הבעלים של טרקטור ובאמצעותו הוא ביצע עבודות עפר באזור העיר ערד. המשיב סבור היה כי התוצאה העיסקית הנוגעת לעבודות שביצע המערער, כפי שהיא עולה מפנקסיו, אינה סבירה, הן ביחס לעיסוק מן הסוג הזה בכללו והן ביחס להיקף העבודה המערער עצמו. המשיב סבור גם כי המערער נמנע מלנהל את פנקסיו בהתאם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), תשל"ג - 1973 (להלן - ההוראות). 2. התוספת הרביעית להוראות מטילה על קבלן, שמחזור עסקיו כמחזור עסקי המערער, את החובה לנהל ספר תקבולים ותשלומים, ספר הזמנות, שוברי קבלה וחשבוניות, רשימות מלאי ויתרות של יתרות וספקים, תיעוד חוץ ורישום עבודה לגבי ציוד מכני הנדסי. המערער אינו חולק על כך כי הוא לא ניהל ספר הזמנות ואף לא ספר רישום ציוד מכני הנדסי, אך טוען כי סיבת המחדל הזה נעוצה בעובדה, שאין הוא יודע קרוא וכתוב, וכי הדבר נעשה בתום לב. מכל מקום, כך סבור המערער, ניתן לעמוד על המחזור האמיתי של עסקיו מתוך פנקסיו, כפי שהם, לפיכך לא היה מקום, להשקפתו, לפסילת הספרים. 3. הטענה כי מחדלו של המערער הוא מחדל שבתום לב, אין בה בנסיבות המקרה הזה כדי להועיל לו בהשגתו כנגד פסילת הפנקסים. סעיף 130 (ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן - הפקודה) מתיר לפקיד השומה לסרב לקבל חשבונות שלא על סמך פנקסי חשבונות שנוהלו לפי ההוראות, זאת אם הסטיות מההוראות, או הליקויים שנמצאו בפנקסי החשבונות, היו מהותיים לענין קביעת ההכנסה אצל הנישום. מקום בו הספרים אינם יכולים לשמש, בשל הליקויים בהם, ככלי מספיק בידי פקיד השומה להשגת המטרה של קביעת מס אמת הם עשויים להיפסל. כאשר הסטייה מן ההוראות אינה סטייה טכנית או מקרית ויש לה השפעה ממשית על מהימנות החשבונות קמה הרשות לפקיד השומה לקבוע את שומת המס על פי מיטב שפיטתו (ע"א 734/89, פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פקיד השומה, פ"ד מו (5) 309). אין, במקרה זה, מקום להתערב בהחלטתו זו של המשיב. 4. ומכאן לשיעור השומה כפי שנקבעה למערער: תחילה קבע המשיב את שומת המס של המערער בלא שהחליט לפסול את פנקסיו. בשלב מאוחר יותר, לאחר שהגיש המערער השגה על השומה שנקבעה לו, הוצע לו מטעם המשיב להגיע לכלל פשרה. המערער סירב. בשלב זה החליט המשיב לפסול את פנקסיו ולהגדיל את שיעור השומה. כנגד הבחירה הזו מלין המערער. לדעתו, לא היתה עילה להגדיל את שיעור ההכנסה החייבת במס, לאחר שקודם לכן, ובטרם שנפסלו הפנקסים, שימשו אלה, האחרונים, לפקיד השומה כבסיס לקביעת ההכנסה החייבת במס. אין ספק כי פקיד השומה פעל במסגרת הסמכות הנתונה לו בהוראת סעיף 152ב לפקודה, המורה כי אם "לא הושג הסכם יקבע פקיד השומה את המס בצו שכתב, רשאי הוא לקיים בו את השומה להגדילה או להפחיתה". אכן, גם מקום בו נפסלו הספרים, אין מניעה לכך כי פקיד השומה יסתייע בהם לצורך קביעת השומה (עמ"ה 7/88, שריפט יהודה נ' פקיד שומה אשקלון, מיסים ד4/ ה55-). אלא שאין זו חובתו של פקיד השומה והדבר תלוי בנסיבות. במקרה זה חילץ פקיד השומה, מתוך פנקסיו של המערער, נתונים מרכזיים אשר שימשו לו לקביעת השומה עד שאין גם בסיס עובדתי לטענה שמפנה אליו המערער בשאלה זו. 5. פסילת פנקסי הנישום מגבירה את הנטל הרובץ על שכמו בכל הנוגע להוכחת טענותיו כנגד השומה. אלא, שאין לו למערער, במקרה זה, אלא להלין על עצמו על אשר הביא במחדליו לפסילת הספרים. המערער לא השכיל להצביע על טענה ממשית כנגד דרך קביעת השומה. נהפוך הוא: מן הנתונים שבאו במשפט עולה כי המשיב קבע את הכנסותיו של המערער על סמך מידת צריכת הדלק שלו, על פי נתונים בדבר מספר ימי העבודה המסתברים ולאור התמורה, המופקת בכל יום עבודה, כפי שהמשיב העריך אותה. המשיב נעזר בתדריכים ענפיים ובהתאם לנתונים הכלולים בהם בא, כאמור, לכלל מסקנה כי התוצאה העיסקית שהמערער טוען לה לא מסתברת בנסיבות הענין. כך למשל, העריך כי המערער עסק בעבודתו במשך 250 ימים, במהלך כל שנה, ולא קיבל את טענת המערער כי פוטנציאל ימי העבודה שלו הגיע ל177- ימים בכל שנה. אין עילה לקבוע כי הערכת המשיב היתה מופרכת כאשר בחר להניח, לטובת המערער, כי במשך כשליש מימות השנה לא עבד, ומקום בו מנע המערער, בהעדר רישומים, כל מידע שעשוי היה לשמש את המשיב בקביעת השומה. אשר למחיר התמורה, בגין כל יום עבודה, גם הוא נקבע על פי תחשיבים סטטיסטיים מקובלים ולא באה ראיה מטעם המערער המצדיקה להתערב בכך. סוף דבר: אין עילה להתערב אף בגובה השומה שנקבעה למערער לאחר שנפסלו ספריו. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000.- ש"ח. ערעור