קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על ועדה רפואית שלא קבעה נכות: 1. ביום 7.6.99 הגיש המערער, באמצעות בא כוחו, הודעת ערר בלתי מנומקת כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מ-12.5.99, שקבעה לו 0% נכות מ-1.3.95 בגין פגיעה בעבודה מ-30.8.94 (להלן:"הועדה"). נימוקי ערר הוגשו רק ב-23.4.00 בהם נטען כדלקמן:   א. עניינו של המערער הוחזר לועדה בהתאם לפס"ד שניתן ב-12.7.98 ע"י כבוד השופט מ. נחתומי ולפיו, לפנים משורת הדין, יש לאפשר למערער בירור נוסף של מצבו הרפואי ע"י שתנתן לועדה הזדמנות לעיין בתוצאות הבדיקה שנעשתה ב-18.3.98 ואז תחליט על דרגת נכותו (להלן:"פסה"ד").   ב. בפני הועדה הונחה חוו"ד ד"ר בנט, שהתייחסה למשמעות הבדיקה הנ"ל ובדיקות נוספות שנעשו למערער, וד"ר בנט החליט כי קיים קשר סיבתי בין החבלה בגב התחתון לבעיית אין האונות ממנה סובל המערער.   ג. המערער מצרף תצהיר ולפיו הדברים שנרשמו בועדה לא נרשמו כראוי, ואף שב"כ המערער עמד על נוכחותו בטרם תסכם הועדה - סיכמה זו החלטתה בלא נוכחותו.   ד. היה על הועדה לשלוח המערער מלכתחילה לבדיקה עורקית וורידית גם יחד, ולא לכפות על המערער לבצע בדיקה פולשנית המנוגדת לדתו וכשתוצאותיה לטובתו, לטעון כי הבדיקה אינה שלמה. הנמקת הועדה והלך מחשבתה אינו עומד בביקורת שיפוטית.   ה. הנמקת הועדה לאי קבלתה את חווה"ד - איננה נכונה, שכן חווה"ד אינה מבוססת רק על תוצאות הבדיקות, והועדה לא התייחסה להנמקות האחרות שבחווה"ד.   ו. אין עוד טעם בהחזרת הענין לאותה ועדה, שנימקה עמדתה בנימוקים שגויים, ובהתבסס על עמדתה באשר למהימנות המערער ותלונותיו. לאור כל אלה - עתר המערער להחזיר עניינו לועדה בהרכב אחר.   2. ביום 4.5.00 זומנו הצדדים לדיון בפני כבוד השופט מ. נחתומי. ב"כ המשיב הגישה טיעוניה בכתב ועתרה לדחיית הערעור בהנמקות אלה:   א. המערער וב"כ טענו בפני הועדה בישיבתה הראשונה והמערער חתם ליד תלונותיו. בישיבה השניה קיבלה הועדה החומר המבוקש, ומשהבדיקה העורקית היתה תקינה, ציינה כי יתכן ומדובר בדלף ורידי, כפי שציין הבודק, ומשכך מסקנתה היא כי חוסר הזיקפה אינו תוצאה של הפגיעה, מסקנה רפואית שאין ביה"ד מתערב בה.   ב. הועדה התייחסה במפורט לחווה"ד, עיינה בבדיקות שבפניו ומצאה שהן תקינות ומשכך, לא קיבלה מסקנותיו המבוססות על "ממצאים" שונים.   ג. מדובר בקביעות רפואיות ובהנמקה מספקת ובהתאם חזרה הועדה על מסקנתה.   ד. ב"כ המערער נכח בועדה, ואם נאמרו דברים לא נכונים, יכול היה לתקנם, מה גם שעוד ב-13.7.95 מסר המערער, בחתימתו, כאמור. גירסת המערער בתצהירו מגמתית - ואין סיבה להעדפתה.   ה. הועדה קבעה שאין נכות אורטופדית או נוירולוגית ואין מקום למסקנת המערער הנסמכת על פגיעה בגב.   3. נסיון ביה"ד לסיים הענין ע"י הסכמה לא צלח וביום 27.5.02 נתקיים דיון נוסף בפני כבוד השופט מ. נחתומי. ב"כ המערער טען כי המשיב הסכים כי קביעת הועדה אינה ממצה, מדובר בהודאת בעל דין המפורשת לטובת המערער והסכים לבדיקת פוליגרף באותו ענין שאינו ניתן לבדיקה רפואית. ב"כ המשיב טען כי לא בוצעה הבדיקה כדי לשמור על כבודו ובריאותו של המערער, ואין בכך כדי להפעיל ספק אלא על הועדה להפעיל שיקול דעת רפואי-מקצועי, ואין מקום לבדיקת פוליגרף.   4. הצדדים הגישו הודעות שונות לביה"ד, והמערער אף הגיש בדיקת פוליגרף שערך ב-28.5.02 והמשיב שב על התנגדותו לבדיקה זו.   5. עקב פרישתו העתידית של כבוד השופט מ. נחתומי, זומנו הצדדים לדיון בפניי; ונתנו הסכמתם כי פסה"ד ינתן על ידי מותב זה. ב"כ המערער הגיש לבקשתו השלמה לנימוקי ערעור. בהשלמת טיעוניו מ-20.2.02, התייחס המערער לתכתובת בין הצדדים במהלך הדיונים בפני כבוד השופט מ. נחתומי ולבדיקה הפולשנית שהוצעה, וטען כי הסכמת המשיב לביצוע בדיקה זו היא הודאת בעל הדין כי הועדה לא מיצתה בדיקתה. בהעדר אפשרות לשלול דלף ורידי יש ליתן למערער להנות מהספק. שלילת קשר סיבתי על ידי ועדה צריכה להעשות על סמך נתונים מוכחים (דב"ע נז/25-0 שאול נ' המל"ל; דב"ע מג/1356-01 לביא נ' המל"ל). עוד נטען כי המערער הסכים לביצוע בדיקה פולשנית וכן בדיקת פוליגרף שהוכיחה כי גרסתו לא נרשמה במדויק בפרוטוקול הועדה. המערער עתר לצרף הפוליגרף לועדה. ב"כ המשיב בהודעתו מ-30.3.03 חזר על טעוניו שהועלו בדיונים ובהודעותיו הכתובות.   6. לאחר עיון בכל החומר שבפניי - להלן החלטתי:   א. כמדומה "הפליג" הענין לעיתים ולנושאים רחוקים. מדובר בועדה שהתכנסה בהתאם לפסה"ד, ושומה עליי לבחון דבר אחד, והוא אם ועד כמה קיימה הועדה את מצוותו של פסה"ד. אזכיר עוד כי פסה"ד לא ניתן בדין אלא "לפנים משורת הדין". בנסיבות אלה ודאי וודאי לא היה מקום לענינים נוספים.   ב. אין זה ראוי, לטעמי, כי ביה"ד יתייחס עתה ויקבע כי רישום תלונות המערער (ס' 26 לועדה) נכון או לא נכון עובדתית, ולא רק משום שחתימת המערער נעשתה ליד רישומן ובנוכחות ב"כ (ואעיר ואוסיף - בכתב יד ברור) או כי הדברים צוטטו ע"י הועדה (ראה סעיף 29) בהתייחסותה לכך כי עסקינן בהצהרה שאיננה כהצהרה שבחווה"ד - אלא משום שעוד ב-17.7.95 מסר המערער לועדה נתון עובדתי ולפיו כחצי שנה סובל הוא מבעיה מינית. בהתאם, בכל הכבוד, אין מקום לבדיקת הפוליגרף ולממצאיה, ודאי כשלא הוסכם על הגשתם.   ג. הועדה מתייחסת לבדיקה אליה הפנה פסה"ד וקובעת כי מדובר בבדיקה תקינה וכי על-פיה יתכן שמדובר בדלף ורידי הגורם להעדר זיקפה וכי חוסר הזיקפה אינו יכול להיות תוצאה של הפגיעה. כן התייחסה הועדה לחווה"ד שהונחה בפניה (ופעלה כך כראוי, אף כי לא נדרשה לכך בפסה"ד) והסבירה כי הבדיקות תקינות ומשכך, אינה מקבלת ממצאיו. אזכיר כי ככל העולה מטיעוני המשיב, נקבע כי למערער אין זכות הנובעת מהפגיעה בתחום כלשהו. קרי: אין פגימה כלשהי היכולה לבסס הפגיעה הנדונה בתחום האורולוגי.   ד. הנמקת הועדה ברורה, מקיימת היא את מצוות פסה"ד ומשלא נמצא קשר בין פגימה כלשהי בפגיעה לבין התלונה הנדונה (אין אונות) - נכון נהגה הועדה בקובעה מסקנתה.   ה. לאור כל האמור - משפעלה הועדה כמתחייב מפסה"ד ומשאין טעות בפעולתה - נדחה הערעור ללא צו להוצאות.רפואהנכותועדה רפואיתערר