סעיף 25 לחוק הירושה קובע כדלקמן: "25. (א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים. (ב) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19". הלכה פסוקה היא כי תנאי בלעדיו אין איפוא לקיום מסמך כצוואה, על אף פגם מהפגמים המנויים בסעיף 25 שנתגלה בה, הוא ודאות מוחלטת, ללא שום ספק, באמיתותה של הצוואה. פירוש הדבר, שהמבקש לתת לה תוקף, על אף הפגם שנתגלה בה, חייב קודם כל להוכיח באופן חיובי את אמיתותה עד שיהיה בטחון מלא כי המסמך על כל חלקיו המוגש כצוואה הוא אמיתי, וכל ספק בענין זה פועל לרעתו ומונע את קיום המסמך כצוואה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון פגם טכני בצוואה: 1. לפני בקשה לתיקון פגם בצוואתה של המנוחה ז"ל (להלן - "המנוחה") ולחילופין לאשר הצוואה כצוואה בכתב וליתן צו קיום צוואה כמבוקש בתיק עזבונות 93/551. 2. פירוט ההליכים א. המנוחה נפטרה ביום 26.12.92 והמבקש הגיש לבית משפט זה בקשה לקיום צוואתה מיום 23.12.92 (תיק עזבונות 93/551). הבקשה נתמכה בתצהיריהם של מר סעד מוחמד ושל מוחמד טבראנה. שני המצהירים הצהירו (אמנם בשני תצהירים נפרדים אך בנוסח זהה) כי - "3. המורישה ערכה וחתמה על צוואתה בפני ביום 23.12.93 מרצונה הטוב והחופשי וללא כל השפעה או כפיה. 4. הנני להצהיר בזה כי בהתאם לצוואתה של המורישה שנפטרה ביום 26.12.92 הנהנה היחיד הינו מר עלי חסן X ת.ז. (...)". ב. המסמך שבכותרתו הודפסה המילה "צוואה" כתוב (בדפוס) בשפה העברית. המסמך נחתם בטביעת אצבע. ליד טביעת האצבע מופיעות שתי חתימות קשות לזיהוי, שני מספרי תעודות זיהוי ותאריך הרשום בכתב יד. ג. בהודעתה מיום 13.4.93 הודיעה באת כח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד גב' רחל גילת, כי - "אין זו צוואה בעדים, יש להגיש בקשה לתיקון פגם בצוואה". ד. בעקבות כך הגיש המבקש, ביום 11.5.93, את הבקשה שבהמרצה 93/543. בקשה זו נדונה בפני כבוד השופט נאמן אשר הורה ביום 4.7.94 לאמור: "על המבקש לצרף כמשיב לבקשתו את האפ' לנכסי נפקדים וכן את כל המנויים בסעיף 3 של תצהירו או לקבל מהם הסכמה בכתב מאושרת ע"י עו"ד שהם מסכימים לקיום הצוואה. לאחר שתוגש הבקשה המתוקנת כאמור היא תיקבע לדיון ואם המשיבים יביעו התנגדות לקיום הצוואה כמו שהיא, תועבר ההתנגדות לשמיעה". ה. בעקבות כך הוגשה הבקשה שלפני (המר' 94/1433). ו. בהחלטתי מיום 6.5.96 הוריתי על דחיית הבקשה בשל אי הופעת בא כח המבקש לישיבה שנקבעה לדיון בבקשה, למרות שהוזמן כדין. ז. המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.5.96 (המר' 96/30355), ולאור עמדת באת כח האפוטרופוס הכללי הוחלט, ביום 10.11.97, לבטל את ההחלטה מיום 6.5.96. 3. הבקשה א. בבקשה שלפני נטען כי נפל פגם בצוואה: שני העדים שהיו נוכחים בעת חתימת הצוואה חתמו בגוף הצוואה מבלי לאשר שהמנוחה הצהירה בפניהם שזו צוואתה. השניים מסרו תצהירים שצורפו לבקשה ובהם ציינו כי המנוחה ערכה את צוואתה וחתמה עליה בפניהם. ב. עוד נטען בבקשה כי - "3. העדים אינם מתמצאים בהליכים משפטיים ועל כן לא ידעו שהיה עליהם לאשר בגוף הצוואה שהמנוחה הצהירה וחתמה בפניהם והסתפקו בחתימתם על גוף הצוואה". ג. בא כוחו המלומד של המבקש, עו"ד א. חלבי, טען כי למרות הפגם שנפל בצוואה הרי שצוואת המנוחה הינה צוואה בכתב שנחתמה על ידי המנוחה מרצונה הטוב והחופשי, וכי לפי מיטב ידיעתו, הצוואה הינה "צוואתה האחרונה". ד. עוד נטען בבקשה כי למנוחה היו שתי בנות בלבד: האחת, אמו של המבקש, אשר מלבד המבקש עצמו ילדה עוד 6 ילדים כמפורט בבקשה; והשניה, התגוררה במשך שנים רבות בירדן ונפטרה שם. לאחות זו שחיה ונפטרה בירדן יש ילדים המתגוררים בירדן והמבקש טען בבקשתו כי אין לו או למי מבני משפחתו קשר עמם. ה. המבקש הוסיף וטען בבקשתו כי אחיו ואחיותיו הסכימו לקיום הצוואה שצורפה לבקשה. 4. דיון א. עיון במסמך הנטען להיות צוואה מלמד כי המסמך מכיל הצהרה של המנוחה כי - "היות ואין אדם יודע את יום פקודתו. והיות וברצוני לסדר צוואה ולהביע את רצוני האחרון ואת הוראותי על מה שיעשה ברכושי לאחר פטירתי. (...)". כאמור, בשולי המסמך, לצד טביעת האצבע, מצויות שתי חתימות. המסמך אינו מכיל אישור של העדים כי המצווה הצהירה כי וחתמה כאמור. ב. המצהיר מר סעד מוחמד העיד בפני כי היה נוכח בעת שהמנוחה חתמה על המסמך, בבית החולים. הוא אינו זוכר מתי היתה בבית החולים (עמ' 7 לפרוטוקול). המבקש, עלי חסן X, היה נוכח יחד עם המצהיר בעת שהמנוחה חתמה על המסמך. לדבריו, גם הוא וגם המצהיר השני מוחמד X, חתמו על המסמך לאחר שהמנוחה חתמה עליו (עמ' 8 לפרוטוקול). המצהיר מר סעד מוחמד העיד כי המבקש, עלי חסן X, בקשו להיות עד. המצהיר העיד כי אינו יודע מי ערך את המסמך ומי כתב אותו (עמ' 9). הוא גם לא יודע לומר מי רשם את התאריך על המסמך "כשאני חתמתי זה היה רשום, התאריך" (עמ' 9 לפרוטוקול). לדברי המצהיר, המסמך היה ברשותה של המנוחה כשהלך לבקרה בבית החולים. היא הוציאה אותו מתיקה. המצהיר לא ידע לומר אם המנוחה הבינה עברית אם לאו (עמ' 8). "אני לא יודע אם היא עצמה הדפיסה את זה, זה היה מודפס כשהיא הוציאה את זה מהתיק שלה, איך היא תדע להדפיס. מה יש לה מדפסה?" (עמ' 8 למטה, 9 למעלה). להלן אביא קטע קצר מתוך עדותו של מצהיר זה, והדברים מדברים בעד עצמם: "שאלה: מי הקריא למנוחה את הצוואה? תשובה: היא לא הקריאה לפנינו את הצוואה. היא אמרה תשים אותה בכיס ותקרא אותה אחר כך. שאלה: אתה לא יכול להגיד לי אם המנוחה הבינה בכלל מה כתוב בצוואה? תשובה: מי שכתב לה בטח הוא הסביר לה מה שהיא כתבה". (עמ' 10 לפרוטוקול). ג. המבקש העיד כי היה נוכח בעת שהמנוחה והעדים חתמו על המסמך. גם הוא העיד כי אינו יודע מי רשם את התאריך על גבי המסמך (עמ' 11). המבקש העיד כי אינו יודע מי כתב והדפיס את המסמך (עמ' 11). ד. אחיו של המבקש, מר מוחמד טבראנה, העיד כי החתימה הנוספת על גבי המסמך הינה חתימתו. משנשאל העד אם המנוחה חתמה על הצוואה בנוכחותו התמהמה בתשובתו וטען כי אינו מבין את השאלה. לאחר שבית המשפט הסביר לו את השאלה, השיב בחיוב (ראו עמ' 12 לפרוטוקול והערת בית המשפט שם). משנשאל מתי חתם בעצמו על הצוואה, השיב: "תשובה: זה היה מזמן. אני לא יודע, לא זוכר בדיוק אבל אני יודע שאני חתמתי אז. שאלה: מתי אז? כמה זמן אחרי החתימה שלה או באותו יום שהיא חתמה? תשובה: היא חתמה ואני אחר כך. באותו יום. באמת אני לא זוכר האם אחרי שעה או אחרי שעתיים או אחרי דקה או דקותיים". (עמ' 12). גם עד זה אמר כי לא כתב את התאריך על הצוואה (עמ' 13). הוא לא זכר אם התאריך כבר היה רשום על המסמך כשהוא חתם עליו, והוא גם לא ידע לומר בידי מי נרשם התאריך (עמ' 14). העד העיד כי המנוחה כלל לא ידעה עברית, לא לדבר, לא לקרוא ולא לכתוב. הוא לא ידע לומר מי הכין את הצוואה ומדוע המסמך נעשה בשפה העברית כשהמנוחה אינה יודעת שפה זו (עמ' 14). משנשאל העד אם מישהו הקריא למנוחה את המסמך והסביר לה את האמור בו, השיב בשלילה (עמ' 14). (וראו גם עמ' 15). ה. סעיף 20 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק") קובע לאמור: "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור". הואיל והעדים הנ"ל לא אישרו בחתימת ידם על פני המסמך כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה, ברור כי לא נתקיימו במסמך התנאים לקיומה של "צוואה בעדים" כאמור בסעיף 20 לחוק. ו. אכן, גם מקום שנפל פגם בהליכים המפורטים בסעיף 20 לחוק, רשאי בית המשפט לקיים צוואה, אך זאת במקרה ש"לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה" (סעיף 25 לחוק). וזו לשון סעיף 25 לחוק במלואה: "25. (א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים. (ב) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה בכתב יד ובדבר גמירת דעתו של המצווה, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, לקיימה אף בהעדר חתימה או תאריך כנדרש בסעיף 19". ז. הלכה פסוקה היא כי - "תנאי בלעדיו אין איפוא לקיום מסמך כצוואה, על אף פגם מהפגמים המנויים בסעיף 25 שנתגלה בה, הוא ודאות מוחלטת, ללא שום ספק, באמיתותה של הצוואה. פירוש הדבר, שהמבקש לתת לה תוקף, על אף הפגם שנתגלה בה, חייב קודם כל להוכיח באופן חיובי את אמיתותה עד שיהיה בטחון מלא כי המסמך על כל חלקיו המוגש כצוואה הוא אמיתי, וכל ספק בענין זה פועל לרעתו ומונע את קיום המסמך כצוואה". (דברי כבוד השופט ברנזון בע.א. 71/564 הרטה (נשר) אדלר נגד מאיר נשר, פד"י כו' (2) עמ' 745, בעמ' 747). 5. א. לאחר שעיינתי במכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה לתיקון הפגם ולדחות את הבקשה לקיום הצוואה. סבורני כי מקום שבו נערך מסמך בשפה שהמצווה אינו דובר אותה, ואיש אינו קורא את המסמך למצווה, אינו מתרגם לו אותו ואינו מוודא כי המצווה מבין את תוכנו ואת משמעותו של המסמך, הרי שספק גדול אם ניתן לומר על מסמך כזה כי הוא משקף את כוונתו ואת רצונו האמיתיים של המצווה כי המסמך האמור ישמש כצוואתו: ראו את דברי כבוד השופט ברנזון בע.א. 75/423 מרדכי בן נון בענין צוואת המנוחה אסתר אלבכרי נגד מטילדה ריכטר ואח', פד"י לא' (1) עמ' 372, בעמ' 375. זאת ועוד: איש מן העדים לא יכול היה לומר לנו מי רשם, בכתב יד, את התאריך על גבי המסמך. שלושת העדים שהעידו בפני אמרו כי הם לא רשמו את התאריך בעצמם. לא ברור על כן, עד היום, מתי נרשם התאריך על גבי המסמך. בנסיבות אלה, אין לומר על המבקש כי הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע את בית המשפט, מעל לכל ספק, באמיתותה של הצוואה: ראו ע.א. 91/4902 שדמה גודמן ואח' נגד ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פד"י מט' (2) עמ' 441, בעמ' 453. כאשר כאלה הם פני הדברים, איני רואה מקום לקיום המסמך כצוואה למרות הפגם שנפל בו בכך שהעדים שחתמו עליו לא אישרו כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הן את הבקשה שבהמר' 94/1433 והן את הבקשה לקיום צוואה שבתיק עזבונות 93/551. המבקש ישלם למשיב מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. צוואהירושה