בע"א 29/58 ניסים לוי נ' עמרם עקריש [1], קבע בית-המשפט העליון, מפיו של כב' השופט זוסמן (כתארו אז), כי בתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי לתשלום דמי נזק ולשימוש וחזקה במקרקעין, אין לבית-משפט סמכות לדון אלא בעתירה של תשלום דמי נזק בלבד ו"אין לתובע ברירה אלא לפצל את תביעתו ולהגיש מקצתה בבית-משפט אחד ומקצתה בבית-משפט אחר, יתכן שזוהי תוצאה שאינה רצויה, אך אם כך הדבר, יש להצטער על כך שהמחוקק לא מצא שעת כושר לתקן את הדבר כאשר חקק את חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957" (שם נסים לוי נ' עקריש [1] בעמ' 1458ליד האותיות ה' ו'). על הלכה זו חזר בית-המשפט העליון וקבעה בע"א 107/70 המועצה המקומית באר-יעקב נ' פרמן [2]. בפסק-הדין שנכתב על-ידי כבוד השופט מני, מציין הוא (שם, בעמ' 595ליד האות ד'): "אני מסכים עם בית-המשפט המחוזי כי התביעה כפי שהוגשה היא בגדר סמכותו הייחודית של בית-המשפט המחוזי וזאת נוכח הסעד אשר נתבקש בה, דהיינו, תביעת דמי נזק בסכום העולה על 000, 3ל"י בשל מטרד היחיד. אך עובדה זו אין בה כדי להקנות לבית-המשפט המחוזי סמכות גם בעניין הסעד שנתבקש בצו-המניעה הזמני כדבר העומד בפני עצמו ושמטרתו הסרת המטרד". לפסק-דין זה של כב' השופט מני הסכים כב' ממלא מקום הנשיא זוסמן (כתארו אז) וכן כב' השופט ברנזון, אשר הוסיף וציין (שם, בעמ' 596ליד האות א'): "המצב הזה שיש בו משום פיצול תביעה הנובעת מאותו מעשה של הנתבע לשתי תביעות נפרדות בפני בתי-משפט שונים, הוא רע ומכביד ללא צורך. זה איננו טוב, לא לצדדים ולא לבתי המשפט ויש לקוות שהמחוקק יתן דעתו על כך וימצא בהקדם שעת כושר מתאימה לתקנו". הלכה זו חזרה ונשנתה לאחרונה בבית-המשפט העליון, בע"א 674/79 מרסל נ' פסג' העצמאות בע"מ [3]. שם נדונה תביעת המערער בבית-המשפט המחוזי לפיצויים בגין הפרת הסכם מכירת זכויות בעלות בדירה, בכך שהמשיבים בנו בניגוד להסכם, כטענת המערער, דירה על גג הבית. פרט לעילה של הפרת הסכם, העלה המערער אף טענה כי בניית הדירה על הגג יוצרת מטרד. על כך משיב כב' הנשיא לנדוי (שם, מרסל נ' פסג' העצמאות בע"מ [3] בעמ' 793ליד האות ג'): "ועוד טען פרקליט המערער שבבניית הדיה הנוספת יש משום מטרד למערער, הפוגע בנוחותו בדירה של הגג אשר רכש. על טענה זו העירה השופטת המלומדת שטענת מטרד היא בסמכותו של בית-משפט השלום, כתביעה הנוגעת לשימוש במקרקעין - וגם בזה הצדק עימה".מקרקעין