קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פס''ד הצהרתי על בעלות במיטלטלין בעסק: 1. בפניי תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו המבקשת הינה הבעלים הבלעדי של כל המיטלטלין המצויים במקום עסקה ברחוב סחרוב 19 ראשל"צ כמפורט בנספח א'. לטענת המבקשת היא השוכרת הבלעדית של הנכס, והיא מסתמכת על קבלה לתשלום שכ"ד, קבלות וחשבוניות שהוצאו. לטענת המבקשת היא עוסקת בייבוא שיווק וייצור דגלים, דגלונים, חפצי קישוט וכיו"ב, ואין לה קשר לחברת ארועית שיווק ייבוא וייצוא 1993 בע"מ - המשיבה מס' 8 (להלן:"החייבת") שעסקה בייבוא, שיווק וייצור דגלים, דגלונים, חפצי קישוט וכיו"ב, וניהלה את עסקיה באותו מקום אך עזבה את הנכס לאחר שהפסיקה את פעילותה והמבקשת נכנסה למקום לאחר שהחייבת עזבה, כשמדובר באישיות משפטית שונה ללא זהות בין בעלי המניות והמנהלים במבקשת ובחייבת. יש לציין שהמבקשת ניסתה לצרף לסיכומיה חשבוניות, בלא שאלו צורפו לתובענה מלכתחילה, וניסיון זה נפסל על ידי ביום 20/02/2000 במהלך הדיון בבקשה להבאת ראיה נוספת שהגישה המשיבה מס' 9 (שנדחתה גם היא). לטענת המשיבים מס' 9,4,3,2,1 המבקשת לא הוכיחה את בעלותה במיטלטלין ומדובר בניסיון של המבקשת להסתתר מאחורי האישיות המשפטית של החברה ולהתחמק מתשלום החובות של הנושים, כשבפועל העסק מנוהל ע"י בני משפחה. לטענת המשיבים המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה, כשישנם סממנים זהים בין המבקשת לחייבת ובקשה זו הוגשה בחוסר תום לב ע"י המבקשת. לטענת המשיבים קיים קשר הדוק בין המבקשת לחייבת שפעלו ביחד תוך אי הפרדה וערבוב בין הנכסים, באותו מקום, באמצעות אותם עובדים ומייצרים את אותם המוצרים בדיוק. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שתובענה זו הוגשה בחוסר תום לב ע"י המבקשת תוך ניסיון להימלט מהנושים ולמנוע פעולות של הנושים כלפי הציוד של החייבת. מדובר בשתי חברות, המבקשת והחייבת, הקשורות קשר הדוק ביניהם. המבקשת הוקמה בחודש 02/1998 כשהיא עוסקת באותם עניינים בדיוק שעסקה החייבת, דהיינו ייבוא, שיווק וייצור דגלים, דגלונים ופרטי קישוט נוספים, כששתי החברות עסקו באותה כתובת בדיוק (רחוב סחרוב 19 ראשל"צ), באותה פעילות ואותן מטרות. החייבת, שהוקמה בשנת 1993, נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה להפסיק את פעילותה עקב חובות, כשהמבקשת הוקמה בזמן שהחייבת לא יכלה לעמוד בהתחייבויות לספקים. כאמור, שתי החברות פעלו באותו מקום, ובמשך תקופה אף פעלו במקביל. מר שמעוני דוד (המצהיר מטעם המבקשת ובעל מניות במבקשת) הוא אחיו של בעל מניות ומנהל החייבת (מר שמעוני יצחק) שמשום מה לא נתן תצהיר מטעמו ולא הוזמן לעדות (דבר הפועל גם הוא לחובת המבקשת). מתברר שמר שמעוני דוד עבד בחייבת באותה כתובת ובייצור אותם מוצרים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 01/12/1999, שורות 25-17). גם החשבוניות שצרפה המבקשת תמוהות כשלעצמן, שכן חברה שעוסקת בשיפוצים מכרה ציוד משרדי חדש. בנוסף, לא הומצא טופס י"א מאושר ע"י רואה חשבון, וכן לא הומצא הסכם שכירות לגבי הנכס, וכן לא הומצאו גם כל החשבוניות והקבלות. מר שמעוני דוד העיד שהוא לקח את המקום מחודש 12/1998 ולפני כן החייבת ישבה שם עם הסכם שכירות (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 8-6). דהיינו, למרות שהמבקשת הוקמה בחודש 02/1998 הייתה במקום וקנתה ציוד במהלך שנת 1998, גם לפי גרסתה היא החלה להיות שוכרת של הנכס רק בחודש 12/1998 (כשחוזה השכירות לא הוצג) בעוד החייבת ממשיכה למרבה הפלא לשכור את הנכס. גם בטופס העיקול (נספח ג'1 לתובענה) נאמר לשליח ההוצל"פ ע"י ענת הפקידה בחברה ש"הוגשה בקשה לביטול פס"ד ע"י העו"ד שלנו", ולא נאמר שלא מדובר באותה חברה. תמוה גם שהמבקשת קנתה כביכול מוצרים בחודש 03/1998, שלא נלקחו עד לחודש 12/1998, למרות שעד אז עבדה למעשה המבקשת ביחד עם החייבת, ואני קובע שמדובר בגרסה תמוהה ולא הגיונית שהומצאה בחוסר תום לב כדי להימנע מחשיפת האמת של ערבוב מלא בין שתי החברות והקמת המבקשת ברצף בנעלי החייבת. מתברר שמר שמעוני דוד, גם לפי גרסתו, עבד בחברה החייבת אצל אחיו עד חודש 12/1998 (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 12-11), כשחלק גדול מהעובדים היום הם אותם עובדים של המבקשת שהיו גם עובדים של החייבת, והתרשמתי שמר שמעוני דוד מעורה ומעורב היטב בעסקי החייבת גם כן, ולמעשה הרושם הנו שהוא עומד מאחורי שתי החברות. מר שמעוני מודה שעד לחודש 12/1998 החייבת הייתה בפרפורי גסיסה, לא יכלה לעמוד בתשלומים שלה ולא יכלה לשלם לספקים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 28-27). אני קובע שזו הסיבה להקמת המבקשת ולניסיון להצביע על כך שהרכוש שייך למבקשת, כשמדובר בשתי חברות מעורבבות שמעורבים בהן בני משפחה, ניהול אותו עסק באותו מקום, תוך כדי זה שמר שמעוני עובד בשתי החברות וחובש "שני כובעים", כשהמבקשת פועלת לכאורה בתקופה שאין לה מלאי עסקי, תוך שת"פ ואי הפרדה עם החייבת באופן של זהות כמעט מוחלטת בין המבקשת לחייבת. ב. אני קובע שבמקרה זה ניכרים אותות "אי אמת" מצד מר שמעוני דוד והמבקשת, שיש להם השלכה על נטל הראיה. במקרה של בעל שליטה של חברות העוסקות ברצף באותו תחום, תוך שיתוף פעולה וקשרים משפחתיים, יש להתייחס בחשדנות לעסקה זו לתחושה ולחשד שהדבר נועד לאפשר לבעלי השליטה בשתי החברות להמשיך ולהחזיק במיטלטלין ללא חשש של עיקול או טענות אחרות של צד שלישי. חשד של בעיות כלכליות (חשד מבוסס במקרה זה), שהחייבת מבקשת להיחלץ מהן, מעורר חשד בכשרות העסקאות או בכנותם ובתום ליבן [ראה ה.פ (ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג ואח', פ"מ תשנ"ו (3) 433-432,421 וה.פ (ת"א) 1137/89 טוגאן בע"מ נ' גלעד ומאיר דורון, תקדין מחוזי 92(1) 154]. במקרה של חברות משפחתיות מהסוג הנ"ל ניתן גם לבצע הרמת מסך [ראה ע"א (ת"א) א. חיון הובלות ושירותים בע"מ נ' דבח, בימ"ש מחוזי ת"א - פס"ד מיום 15/12/1998 (לא פורסם) וע"א 4606/90 תלמר בע"מ נ' מוברמן ואח', פ"ד מו(3) 363,353]. מעבר לכך שעקב אותות "אי האמת" לא הרימה המבקשת את נטל הראיה אני קובע שהמבקשת לא הרימה את נטל השכנוע, כשחלק גדול מהפריטים לא צורפו לגביהם חשבוניות וגם אלו שצורפו לא מעידות במצב דברים זה על בעלות של המבקשת בציוד [בחלק מהן נראות גם מחיקות (כמו המחשב) וכן ציוד משרדי שנקנה מחב' לשיפוצים וכריתת עצים, דבר תמוה כשלעצמו, כשלא הובאה גם עדות של אותו מוכר ציוד - מר יוחנן]. ביהמ"ש מצווה למנוע הברחות נכסים מפני נושים במיוחד בין קרובים [ראה ה.פ (ת"א) 16/92 וידר נ' אלשייך, פ"מ תשנ"ה(1) 211,202]. ג. במקרה דנן קיימת לכאורה גם חזקה משותפת בחצרים, ולפיכך גם החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצל"פ חלה גם על המבקשת ועל החייבת כאחד, כשלכאורה כתובת החייבת הינה אותה כתובת, וגם חזקה זו לא נסתרה. ד. סעד הצהרתי מקורו בדיני היושר, ולביהמ"ש שקו"ד האם להיעתר לו [ראה ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן ואח', פ"ד לו(2) 316,309]. במקרה זה המבקשת פעלה בחוסר תום לב, לא ציינה שמנהל החייבת הוא אחיו של מנהל המבקשת ואת הקשר ההדוק ביניהם, וניסתה להמעיט מהערבוב בין שתי החברות. אני קובע שבקשה זו הוגשה כאמור בחוסר תום לב ודינה להידחות. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשת לשלם לכ"א מהמשיבים מס' 9,3,2,1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. מטלטליןבעלות