פציעה של אוהד כדורגל באצטדיון טדי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה של אוהב כדורגל באצטדיון טדי: זוהי תביעה בנזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כאשר יצא מאצטדיון טדי בתום משחק ולטענתו, בשל הדוחק, נפל ונחבל בידו. 1. העובדות הצריכות לעניין 1.1 ביום 13.2.99 נכח התובע, כבן 34 (יליד 1970), כצופה במשחק כדורגל בין בית"ר ירושלים ומכבי חיפה שהתקיים באצטדיון טדי בירושלים (להלן: "האצטדיון"). 1.2 בתום המשחק, בדרכו לצאת את האצטדיון נדחף לטענתו, על ידי מי מהקהל, נפל ונחבל בידו. 1.3 התובע עזב את האצטדיון בכוחות עצמו, ומאוחר יותר פנה לטיפול רפואי. 1.4 מומחה מטעם בית המשפט, דר' אורי פרנקל, קבע לתובע נכות צמיתה בגובה 5% כשהוא כותב בחוות הדעת: "אובחן כסובל משבר בצוואר עצם הזרוע השמאלית וטופל על ידי קיבוע הגפה בחבישה... השבר התחבר בחיבור גרמי, אך נותרו כאב והגבלה קלה מאד בתנועה". הדיון פוצל באופן שתחילה נדונה שאלת החבות. 2. התביעה התובע טוען לרשלנות עירית ירושלים, הבעלים של האצטדיון. עמותת בית"ר ירושלים, המארחת של משחק הכדורגל שהייתה אחראית על ארגון האבטחה במקום ומשטרת ישראל, בהיותה מופקדת על בטיחות הצופים. הנתבעות מכחישות את עצם האירוע. הן טוענות שלא דווח להן על כל אירוע חריג, לא על תאונה ולא על בהלה ביציאה וממילא מכחישות שהייתה התרשלות כלשהי מצדן. 3. התאונה התובע העיד: "תוך כדי יציאה, פניתי לכיוון היציאות... התחלתי לצאת עם עוד אנשים והצטבר לחץ ודחק מהיציאה מהשערים עצמם ותוך כדי נדחפתי מאחור, ואז נפלתי ונפגעתי בכתף, בתוך המסדרון כמה מטרים ליד שער הברזל" (עמ' 8 לפרוטוקול). התובע העיד שקם לצאת לפני תום המשחק כיון שרצה לצאת בין הראשונים. הוא עמד בסמוך ליציאה למסדרון עד שריקת הסיום ואז יצא עם כל האנשים הראשונים שיצאו. בפועל, כשהייתה שריקת הסיום, לדבריו, כולם יצאו ביחד: "שהייתי במסדרון נדחפתי מאחור ונפלתי על הכתף" (עמ' 10 לפרוטוקול). בחקירה נגדית הוא אישר שלא היה צפוף, אך אנשים מיהרו לצאת ובלשונו: "ש. לפניך היה מקום - כמה רחוק האדם הראשון שהיה לפניך. ת. להערכתי, עד מטר מקסימום. זה היה לפני, אך לגבי אנשים שהיו אחרי אני לא יודע מה המרחק שלהם. זה לא שכל היציאה אנשים הלכו אחד בגב של השני, זה אנשים שממהרים לצאת החוצה" (עמ' 12 לפרוטוקול). עדות התובע שנפל בעת היציאה מהאצטדיון מהימנה עלי. עדותו נתמכה בעדות חברו אמיר שמש, שסיפר שהתובע הגיע אליו לדוכן שלו בקניון ירושלים מיד לאחר משחק והוא הבין שמשהו רע קרה. התובע סיפר לו על הנפילה ועל המכה ביד. עדותו נתמכה גם בעדות אביו שהגיע לפנותו לאחר שקיבל טלפון מאמיר. גם בגיליון המיון של "הדסה" נרשם מפי התובע: "היום בזמן יציאה ממשחק כדורגל נדחף ונפל ונגרמה חבלה בכתף". 4. האם היה דוחק בעת שהתובע יצא מהאצטדיון? כאמור לעיל, התובע עזב את האצטדיון לבד, לאחר שנפרד מחברו אמיר, ואין בנמצא עד ראיה על אשר קרה. אין חולק שהתובע לא דווח לאף אחד על הנפילה ולפיכך אין מי מטעם הנתבעות שיכול להעיד מה קרה בדיוק בשניות שהתובע נפל. הנתבעות העידו עדים מטעמן על התנהלות המשחק והתנהלות השמירה וכל הכרוך בה באותו ערב וכן העידו שלא היה כל דווח על דוחק, או כל אירוע יוצא דופן. מבין העדויות דווקא עדותו של חברו של התובע, אמיר, יש בה לשפוך מעט אור על השאלה האם היה דוחק יוצא דופן ביציאה מהמשחק. אמיר כתב בתצהיר שלאחר המשחק יצא מהאצטדיון וניגש לעסק שלו בקניון. הוא לא תיאר כל דוחק ולחץ, או אירועים יוצאי דופן אחרים ובחקירה נגדית העריך שהגיע לחנות שלו ב-5 דקות (עמ' 2 לפרוטוקול), מה שמלמד, שהיציאה התנהלה ללא אירועים יוצאי דופן. למעשה, גם התובע עצמו לא מעיד על לחץ ודוחק, כפי שכבר צוטט לעיל, התובע העיד: "זה לא שכל אחד הלך בגב של השני, זה אנשים שממהרים לצאת החוצה" (עמ' 12 לפרוטוקול). 5. נהלי השמירה והאבטחה מטעם הנתבעות, העידו שני עדים: מר ציון שי, ראש ענף סיור ומבצעים במחוז ירושלים של המשטרה ומר בועז גרנות, מנהל האצטדיון. מר ציון הצהיר בתצהיר עדותו: "לנוכח העובדה כי באותה עת התמודדו הקבוצות בצמרת הליגה ובהתחשב בצפי הגעה של כ- 20,000 איש, אוהדי הקבוצות, הוגדר המשחק כרגיש... לקראת המשחק הונפקה פקודת מבצע, אשר ריכזה את שיטת ביצוע משימת האבטחה ואכיפת הסדר במגרש לפני המשחק, במהלכו ובסופו... בפועל הוקצו לטובת המשחק 250 שוטרים בשכר ועליהם התווספו 50 שוטרים נוספים ללא שכר... יצויין, כי כח השיטור הנדרש, נדרש בנוסף על 150 סדרנים שאינם נמנים על כוחות המשטרה..." (סעיפים 7-3 לתצהיר). בעדותו הפנה גם לנספח ג' לתצהירו, אשר בו רשימה שמית של התפרשות השוטרים ביציע המערבי, בו נכח התובע והוא העיד: "באחריות מלאה, אין שער שבתחילת המשחק אין שוטרים וסדרנים. אין שער שביציאה אין שוטרים וסדרנים. אין שער שנפתח באצטדיון ואין עליו שליטה מלאה שלנו... יש שוטר ל-60 איש, למשחק כזה זה סביר בהחלט..." (עמ' 17 לפרוטוקול). הוא אישר שיתכן עומס ודוחק ביציאה ואישר שתיאורטית, אם קהל לא מתנהג בסדר יכול להיות אסון, אך העיד שהם עמדו ועומדים בכל התנאים הנדרשים (עמ' 15לפרוטוקול). מר בועז גרנות העיד על ישיבת תאום והערכות שנתקיימה עם המשטרה לפני המשחק. הוא גם העיד שהיה נוכח כל המשחק והעיד שעל כל אירוע חריג מדווחים לו. באותו היום לא דווח לו על כל אירוע חריג (עמ' 21 לפרוטוקול). כשנשאל: "ש. 6,000 איש יוצאים מיציע תוך 20 דקות, זה לא בהלת יציאה. ת. ממש לא, אם בא יו"ר האצטדיונים של ופא ואומר שזה אחד האצטדיונים הטובים שראה, אז מה אוסיף על כך. ש. אתה שולל שהיו דחיפות ביציאה מהיציע ת. אני לא שולל כלום, יש הבדל בין דחיפה כשאני ממהר הביתה לכך שאני דורס מישהו... ש.ת. המשחק המדובר היה רגיל ביותר כמו תמיד. אם היה משהו היו מדווחים לי. היה פעם אירוע, אחרי המשחק וכבר הלכתי הביתה והזעיקו אותי ובאתי. אני לא מאמין שקרה משהו בכלל. איך זה שהוא לא פנה למד"א שהיו שם במקום?" (עמ' 22 לפרוטוקול). 6. מהמקובץ לעיל עולה שהתובע, בעת שיצא מהמשחק, נדחף ע"י מאן דהוא, נפל ונחבל בידו. המדובר היה ב"משחק רגיש" ועל-פי העדויות שבפני, הנתבעות נערכו אליו בכוחות מתוגברים. במגרש היו 450 שוטרים וסדרנים, שוטר על כל 60 איש. אין בפני כל ראיה שמספר השוטרים והסדרנים לא היה סביר ביחס לכמות הנוכחים ועל-פניו, המספר נראה סביר. מר שי צירף לתצהירו פקודת מבצע ודו"ח פרישה של השוטרים. משני מסמכים אלו עולה שהייתה הערכות ופרישה של כל הכוחות. לא היה כל דווח למי מהנתבעות על אירועים חריגים במגרש והמסקנה המתבקשת שאין לייחס לנתבעות רשלנות בשל כך שהתובע נדחף על ידי מאן דהוא. לא נס לייחם של דברי כבוד הנשיא ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113, 119: "חי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין... סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שהסיכונים הללו טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות..." והוא הדבר בענייננו. לא באה כל ראיה על דוחק, דחיפות, או התנהגות פרועה ביציאה מהמשחק. מאן דהוא דחף את התובע והוא נפל. היערכות הנתבעות, שהייתה טובה וראויה, לא יכולה הייתה לקדם פני "סכנה" זו והמסקנה אפוא, שאין להטיל חבות ברשלנות על מי מהנתבעות ויש לדחות את התביעה. 7. מאחר וקיבלתי כמהימנה את גרסתו של התובע שנפל ונחבל בעת היציאה מהאצטדיון כמתואר לעיל, מצאתי לנכון שלא להטיל עליו הוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט בא כוחו. כדורגלדיני ספורט