פרשנות פסק דין ע''י ראש ההוצאה לפועל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות פסק דין ע''י ראש ההוצאה לפועל: זו היא בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של יו"ר ההוצל"פ בחדרה (כב' הרשם ג' אנגל) מיום 24.11.82בה החליט כי הפרשי הצמדה על מזונות שנפסקו לטובת המערערת, בהחלטת בית-הדין הרבני האזורי מיום י"ז באב התשמ"ב (3.8.82) ישולמו החל מיום 16.11.82ולא עבור החודשים הקודמים לתאריך זה. בכך חזר יו"ר ההוצל"פ המלומד על החלטה קודמת באותה רוח שתאריכה הוא .9.11.82 החלטת בית-הדין הרבני, הנזכרת לעיל, נתנה תוקף להסכם פשרה בין הצדדים מתאריך 1.8.82(להלן "ההסכם"). הסעיף הנוגע לענייננו בהסכם זה, הוא סעיף 9להסכם אחר נצטט ממנו את חלקיו הרלוואנטיים: " .9א. הבעל מתחייב בזאת לשלם לאשה עבור מזונות הילדים, סך של 000, 20שקל (עשרים אלף שקל) לחודש, מידי ראשון לחודש וזאת החל מיום החתימה על הסכם זה ועד מלאת להם 19שנה בה. ב. סכום המזונות יהא צמוד למדד יוקר המחיה כפי שהנו מתפרסם ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשהמדד הקובע הנו המדד המתפרסם ביום .15.7.82 ג. הצמדת סכום המזונות תיעשה 4פעמים בשנה רטרואקטיבית בכל 16לחודש, החל מהחודש הרביעי לחתימה על הסכם זה דהיינו החל מיום .16.11.82דהיינו בכל 3חדשים יווסף הפרש המדד לפי המדד האחרון כפול 3החודשים". (יצויין כי המילים החל מ"דהיינו: ועד לסוף המשפט הוספו בכתב יד בהמשך הטקסט המודפס). בא-כוח המערערת טוען, כי כוונת הצדדים להסכם היתה להצמיד סכום המזונות למדד לפי הבסיס של 15.7.82(המדד שהיה בתוקף ביום החתימה על ההסכם) וכן כי המדד יותאם 4פעמים בשנה רטרואקטיבית. ומכאן שמרשתו היתה זכאית להפרש המדד לפי המדד האחרון שפורסם עובר ל- 16.11.82כשהוא מוכפל בשלושת החודשים שקדמו ליום .16.11.82לעומתו תומך בא-כוח הבעל בהחלטת כב' הרשם המלומד, לפיה יש לשלם הפרשי הצמדה מיום 16.11.82ולא עבור החודשים שקדמו לתאריך זה. בא-כוח המשיב מעלה טענה בעלת אופי מקדמי. לדעתו יש לדחות את הבקשה בלי לדון בה לגופה, מכיוון שהדרך בה נקטה המערערת אינה הדרך הדיונית הנכונה לבירור הענין. לפי גישתו היה על בא-כוח האשה להניע את יו"ר ההוצל"פ, לפנות אל בית-הדין שנתן את ההחלטה, בבקשה להבהיר את החלטתו וזאת לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ [4]. טענה זו אינה נראית לי. אמנם הדרך המותווית בסעיף 12לחוק ההוצל"פ היא "דרך המלך", אך אין למצוא גם פסול בכך שבית-המשפט הדן בערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ התיימר לפרש את אותו הפסק במסגרת דיון בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19פסק-הדין, אשר את ביצועו מבקשים בהוצל"פ, ופסק-הדין בע"א 464/78 בניסטי נ' בניסטי ואח' [1] - יוכיח. גם מפסה"ד בע"א 267/78 בלפור נ' בלפור [2], ניתן ללמוד כי לערכאת הערעור עומדת הסמכות "המקבילה" לסמכות "ההבהרה" הנתונה לאותה ערכאה שנתנה את פסק-הדין כאשר באה פניה אליה מעם יו"ר ההוצל"פ לפי סעיף 12הנ"ל. הנה כי כן, באותו ענין ניתן בבית-משפט בניו-יורק תוקף של פסק-דין להסכם פשרה, שנערך בין הצדדים באותה מדינה. ואותו פסק-דין ניו-יורקי קיבל תוקף במדינת ישראל, על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי חוק אכיפת פסק-דין חוץ. יו"ר ההוצל"פ התיימר לפרש את אותו הפסק במסגרת דיון בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19לחוק ההוצל"פ [4]. בית-המשפט העליון קבע, שלא היתה ליו"ר ההוצל"פ סמכות לפרש את פסק-הדין בהליך מעין זה, ואם נותר דבר בלתי ברור היה עליו לפעול לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ. אך בית-המשפט העליון לא החזיר את התיק ליו"ר ההוצל"פ, על-מנת שיפעל לפי סעיף 12הנ"ל, אלא בחר בדרך מקוצרת ונפנה מיד לפרש בעצמו את הסכם הפשרה שהיווה את הבסיס לפסק-הדין. גישה זו של בית-המשפט העליון נראית לי עם כל הכבוד - הגיונית, שכן בענין דוגמת זה שלפנינו, בו סבר יו"ר ההוצל"פ כי פסק-הדין ברור ואינו טעון הבהרה, ובהנחה שאין בית-המשפט שלערעור מקבל את הפירוש "הפשוט" של יו"ר ההוצל"פ, הרי לפי גישתו של בא-כוח המשיב יהיה על בית-משפט זה להחזיר בכל מקרה את הדיון ליו"ר ההוצל"פ תוך קביעה שפסק-הדין אינו ברור, ולהורות לו להעביר את הדיון לבית-המשפט שנתן ההחלטה. יתכן ויהיו מקרים בהם דרך עקיפין זו תהיה רצויה, על אף עינוי הדין וההתרוצצות המיותרת הכרוכים בה, אך בנסיבות ענין דוגמת זה שלפנינו, כאשר מדובר בפירוש הסכם וכאשר פסק-הדין מתמצה אך ורק באישור פורמלי של הסכם זה, הרי אין כל יתרון לפרשנותו של בית-הדין שאישר את ההסכם, על פרשנותו של בית-משפט זה. לשון אחרת, כאשר מדובר בפרשנות פסק-דין שכולו פרי יצירתו של הטריבונל שחתם עליו, יש לאותו טריבונל יתרון על פני כל טריבונל אחר, שהרי הוא "הנחתום" אשר אין טוב הימנו ל"העיד על עיסתו". ולכן יש מקום בסיטואציה מעין זו ללכת ב"דרך המלך" של סעיף 12לחוק ההוצל"פ [4]. אך כאשר מדובר בפירוש הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין, אין לסגור הדלת בפני סמכותה "המקבילה" של ערכאת הערעור, הדנה בענין לפי סעיף 80לחוק ההוצל"פ [4]. לאור האמור, אינני רואה מניעה לכך שאבדוק במסגרת הבקשה הנוכחית, אם פרשנותו של יו"ר ההוצל"פ יכולה לעמוד בפני הביקורת. ומכאן לגופו של ענין. לאחר עיון מדוקדק בסעיף 9להסכם, נראה לי כי הדין עם בא-כוח המבקשת, וכי אכן צודק הוא בטענתו כי יש לחייב את המשיב בתשלום הפרשי ההצמדה עבור התקופה המתחילה מיום חתימת ההסכם, ולא רק מילום .16.11.82ואילו נימוקי לקיבעתי זו: א. נקבע בסעיף 9(ג) להסכם הנ"ל כי ההצמדה תיערך 4פעמים בשנה ולא נאמר שבשנה הראשונה מעת חתימת ההסכם, תיערך ההצמדה רק שלוש פעמים. ב. בסעיף 9(ג) הנ"ל נאמר שההצמדה תיערך 4פעמים בשנה "רטרואקטיבית" בכל 16לחודש החל מהחודש הרביעי לחתימה על הסכם זה, דהיינו החל מיום .16.11.82ההנחה צריכה להיות שמנסחי ההסכם לא השחיתו מילים לריק. ומאחר והמילה "רטרואקטיבית" מתייחסת לתאריך 16.11.82- הרי המסקנה היא שביום 16.11.82ייערך חישוב של הפרשי הצמדה למפרע לגבי שלושת החודשים שקדמו ל .16.11.82טענת בא-כוח המשיב כי המילה "רטרואקטיבית" מתייחסת למדדים החודשיים המתפרסמים תמיד באיחור, אינה נראית לי, שכן אין היא עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 9ג' סיפא, כי יש להכפיל את הפרשי המדד לפי המדד האחרון בשלושת החודשים שקדמו למדד אחרון זה. ג. הצדדים קבעו בסעיף 9(ב), כי "המדד הקובע" הוא זה שהתפרסם ביום 15.7.82, שהוא המדד האחרון עובר ליום חתימת ההסכם. אילו חפצו הצדדים "לדלג" על שלושת החודשים הראשונים שלאחר חתימת ההסכם בכל הנוגע להוספת הפרשי מדד, לא היה כל טעם לקבוע את התאריך הנ"ל כתאריך הקובע. ד. אין כל הגיון בהנחה, שהצדדים התכוונו לכך, כי בתקופה של אינפלציה דוהרת, לא יווספו למזונות הילדות הפרשי הצמדה לתקופה של שלושה חודשים, כאשר ניסוחי של ההסכם מראה שכוונת הצדדים היא להצמדה מלאה. אם כי מטעמי נוחיות, נקבע שהחישוב ייערך רק אחת לשלושה חודשים. מה הטעם הכלכלי או האחור שהאשה תוותר על הצמדה לתקופה כל שהיא, רק משום שתקופה זו, היא התקופה הראשונה שלאחר חתימת ההסכם? אין כל חשיבות לענייננו, לפסקי-הדין דוגמת ע"א 175/74 בנין נ' בנין ואח' [3], בעמ' 49(שצוטט על-ידי בא-כוח המשיב) אשר בו נקבע שהתאמת סכום המזונות למדד תערך פעמיים בשנה. ולא מדי חודש בחודשו. באותו פס"ד מדובר היה בפסיקת מזונות על-ידי בית-המשפט. להבדיל מנשוא דיוננו שהוא הסכם בין הצדדים; ברור הוא, שאין כל מניעה לכך שהצדדים בהסכם יקבעו הסדרי הצמדה שונים מאלה הקיימים בפסיקת בתי-המשפט. אם אחרי כל הנאמר עד כה, קיים ספק כל שהוא בדבר כוונת הצדדים, שההצמדה תתייחס לכל התקופה החל מיום חתימת ההסכם ואילך, הרי שספק זה, נמוג כעשן למקרא הדברים שהוסיפו הצדדים בכתב יד "דהיינו בכל 3חודשים יווסף הפרש המדד לפי המדד האחרון כפול 3חודשים". מאחר ובקטע זה מדובר על "כל שלושה חודשים" ובלי לסייג תיבה זו, הרי פשוטו של מקרא הוא, ש"ההכפלה" האמורה לא תפסח על שלושת החודשים הראשונים החל מחתימת ההסכם. ה. אין לקבל את הטענה שמעלה בא-כוח המשיב, כי בין חודש יולי לחודש נובמבר יש ארבעה חודשים ולא שלושה, ולכן אין הסדר ההצמדה יכול לחול לגבי תקופה זו. המדד המתפרסם ב- 16.11.82הוא המדד של חודש אוקטובר שהרי כידוע מתפרסמים המדדים תמיד באיחור. ולכן אין כל קושי בעריכת החישוב לחודשים אוגוסט ספטמבר אוקטובר, כאשר מכפילים את הפרשי המדד בין "המדד הקובע" (15.7.82) למדד המתפרסם ביום 16.11.82, מוכפל בשלוש. לאור האמור, אני מחליט להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור ולדון בה כערעור גופא. לבטל את החלטתו של כב' יו"ר ההוצל"פ מיום 24.11.82ולהורות כי המשיב ישלם למבקשת את הפרשי המדד גם לתקופת שלושת החודשים הראשונים שלאחר מועד חתימת ההסכם, שקיבל תוקף של החלטת בית-הדין הרבני. אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות ערעור זה בסך 500, 1שקל + מע"מ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית של % 3מיום 6.1.83ועד לתשלום בפועל. הוצאה לפועל