סעיף 6ד. לצו ההרחבה בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים קובע כי "עובד המתפטר יהיה חייב... ליתן הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 6זה. לפי ס' 6א. לצו, תקופת ההודעה המוקדמת היא "של יום לכל חודש עבודה בששת חודשי עבודתו הראשונים ויומיים וחצי לכל חודש עבודה החל בחודש השביעי לעבודתו עד למקסימום של שלושה שבועות." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הרחבה בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים: .1בפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן סיום יחסי העבודה בין והתובע לבין חברת פיקו משחקים בע"מ (להלן: הנתבעת 1) והנתבעים 2ו- 3. התביעה, עניינה תביעת שכר עבודה ותביעת דמי חופשה שנתית והתביעה שכנגד, עניינה חיוב התובע בתשלום עבור נזקים שגרם לנתבעת .1 .2להלן טענות התובע (בתמצית): התובע טוען לזכאותו לשכר עבודה עבור חודש 10/98בסך של כ- 4500ש"ח וכן לזכאותו לדמי חופשה בסך של 1180ש"ח עבור 9ימי חופשה שלא ניצל במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת .1 .3להלן טענות הנתבעים (בתמצית): א. התובע הועסק כאיש מכירות אצל הנתבעת 1עפ"י הסכם עבודה, מיום 3.2.98ועד ליום 31.10.98, סה"כ 9חודשים. התובע השתכר 4000ש"ח לחודש (500, 2ש"ח בתוספת עמלות), כעולה מתלושי השכר. ב. הנתבעים 2ו- 3אינם מעסיקיו של התובע. התובע לא הועסק מעולם ע"י הנתבעים 2ו- 3, לא קיבל מהם מעולם משכורת ולא התקיימו בין התובע לנתבעים 2 ו- 3יחסי עובד - מעביד. מעסיקתו היחידה של התובע היא הנתבעת .1 ג. לטענת הנתבעת 1, התובע ניצל חלק מימי החופשה השנתית, כך שנותרו לו 3ימי חופשה בלבד בגינם הוא זכאי לפדיון חופשה בסך של 360ש"ח. ד. הנתבעת 1טוענת כי התובע גרם לה נזקים כבדים, אשר אותם היא מפרטת הן בכתב ההגנה והן בכתב התביעה שכנגד ואותם אפרט להלן: .1התובע התפטר בבוקר יום 1.11.98ללא מתן הודעה בכתב 30יום מראש על התפטרותו, כפי שמתחייב מהסכם העבודה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת .1אי לכך, לטענת הנתבעת 1, אין התובע זכאי למלוא שכר העבודה בגין חודש אוקטובר 98'. כמו כן, לנתבעת 1נגרם נזק כספי עקב הפסד ימי עבודה של סוכן מכירות עד שנמצא אדם שיאייש את משרתו של התובע. לטענת הנתבעת 1נזק זה מוערך בכ - 2000ש"ח. .2התובע לא השיב את הרכב שהועמד לרשותו לצורכי עבודה אלא באיחור של 3 ימים. על שימושו ברכב עד להחזרתו דורשת הנתבעת 1סך של 400ש"ח. בנוסף, טוענת הנתבעת 1כי התובע גרם לתקלות ברכב בעלות של 1150ש"ח. הנתבעת 1קיזזה ממשכורת התובע סך של 500ש"ח ואת היתרה בסך של 650ש"ח טרם קיזזה. כמו כן, הרכב הוחזר ללא רדיו, שעבורו דורשת הנתבעת 1החזר בסך של 400ש"ח. .3לטענת הנתבעת 1, התובע גבה משניים מלקוחותיה סכומים אשר לא הועברו לידיה. מלקוח אחד של הנתבעת 1(חנות "אופיס גיים") גבה התובע 555, 1ש"ח במזומן. מלקוח שני של הנתבעת 1("כל בו אל מאור" מטייבה) גבה התובע סכום של 2000ש"ח. .4לתובע נמסר פלאפון נייד לצרכי עבודתו בלבד. לטענת הנתבעת 1, ביצע התובע שיחות טלפון פרטיות ועל כך יש לחייבו בנוסף לסכום של 200ש"ח שנוכה כבר משכרו, סכום נוסף בסך של 250ש"ח. .5לפי הסכם העבודה שבין התובע לבין הנתבעת 1, קנסות תעבורה בגין השימוש ברכב יחולו על התובע. על כן, על התובע לשאת בתשלום הדוחו"ת אשר הנתבעת 1שילמה בעבורם. .6התובע נטל הלוואה מהנתבעת 1בסך של 000, 1ש"ח אותה הוא מחזיר ב- 5תשלומים על סך 200ש"ח כל אחד. את התשלום החמישי בסך של 200ש"ח שחל בחודש ה- 10/98טרם פרע. לאחר שמיעת העדויות וקריאת הפרוטוקול, המוצגים וטיעוני הצדדים, אני קובעת כדלקמן: .1לעניין זהות הנתבעים: הנתבעים 2ו- 3הינם נושאי משרה ומנהלים בנתבעת 1, וכל פעולה שביצעו היתה מכוח היותם מנהלים בנתבעת .1לא הוכח כי הם ביצעו פעולות חריגות ביחס לתובע ולכן אינם נושאים באחריות אישית כלפיו. אשר על כן, הנתבעת 1היתה מעסיקתו היחידה של התובע וכל סכום שייקבע לזכות התובע יהיה מעם הנתבעת .1 .2לעניין אי מתן הודעה מוקדמת: התובע התפטר ביום ה- 1.11.98מבלי שנתן כל הודעה מוקדמת בכתב. התובע טוען כי לאחר שניכו לו 500ש"ח ממשכורת חודש ספטמבר 98' בגין תיקונים ברכב, הודיע ב- 10.10למנהל המכירות, כי הוא עוזב. התובע מודה כי לא שלח הודעה מסודרת שהוא עוזב, משום שעזיבתו לא היתה מתוכננת, אף שבמהלך כל חודש אוקטובר דיבר עם מנהל המכירות. לטענת הנתבעת 1, מנהל המכירות אינו בהנהלה ואינו קשור לכוח אדם, וכן ההודעה לא ניתנה בכתב, כנדרש לפי סעיף 2.2להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים על פיו "העובד יהיה זכאי להביא הסכם זה לסיומו בהודעה מוקדמת בכתב שימסור לחברה לפחות 30יום מראש". ד .3ס' 6ד. לצו ההרחבה בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים קובע כי "עובד המתפטר יהיה חייב... ליתן הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 6זה." לפי ס' 6א. לצו, תקופת ההודעה המוקדמת היא "של יום לכל חודש עבודה בששת חודשי עבודתו הראשונים ויומיים וחצי לכל חודש עבודה החל בחודש השביעי לעבודתו עד למקסימום של שלושה שבועות." בענייננו, התובע עבד 9חודשים אצל הנתבעת 1ועל כן, לפי הצו היה עליו להודיע לנתבעת 1על כוונתו להתפטר, 13ימים טרם המעשה. אין לראות בהודעתו למנהל המכירות כי הוא עומד להתפטר הודעת התפטרות מסודרת, שכן על פי ס' 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, על ההודעה להינתן בכתב ולציין את יום הכניסה לתוקף של ההתפטרות. לאור האמור לעיל, התובע לא עמד בחובתו למתן הודעה מוקדמת לא לפי צו ההרחבה ולא לפי הסכם העבודה. .4ס' 6ה. (2) לצו ההרחבה קובע כי "במקרה של התפטרות בו העובד לא קיים את חובת ההודעה המוקדמת, רשאי המעביד לנכות מכל סכום שיגיע לעובד, סכום השווה לשכר הרגיל שהיה מקבל עבור תקופת ההודעה המוקדמת שלא עבד בה". שכרו של התובע עמד על סך של 500, 2ש"ח בתוספת עמלות. עם זאת, הנתבעת 1בכתב הגנתה ובכתב התביעה שכנגד, דרשה החזר של 000, 2ש"ח על אי מתן ההודעה המוקדמת, בטענה שזהו הנזק הכספי שנגרם לה עקב מחדלו של התובע. אשר על כן, על התובע לשלם לנתבעת 000 1, 2ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת. .5לעניין דמי החופשה: התובע עבד 9חודשים אצל הנתבעת 1מיום ה- 3.2.98ועד ליום .31.10.98 כיוון שהקשר המשפטי בין התובע לנתבעת 1היה קיים רק בחלק משנת העבודה, הרי שלאור ס' 3(ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, זכאי התובע לחלק היחסי ממספר ימי החופשה השנתית, דהיינו ל- 10ימי חופשה. הנתבעת 1טוענת כי העובד ניצל את רוב ימי חופשתו וכי הוא זכאי ליתרה של 3ימי חופש בלבד. אולם הנתבעת 1לא הציגה כל אישור לכך שהתובע ניצל את ימי חופשתו והרי כבר נקבע כי "חובת ההוכחה שהעובד אכן קיבל חופשה שנתית חלה על המעביד" (דב"ע מב/17-3 גולן ואח' נ' ממן, פד"ע יג 321). עם זאת, התובע הודה כי ניתנו לו 2ימי חופשה בימים בהם הרכב שהה במוסך ואין חשיבות, לענייננו, לאופן ניצולם על ידו. אשר על כן, זכאי התובע לפדיון עבור יתרת ימי החופש, דהיינו 8ימי חופש, שערכם בכסף הוא 8x120, סך הכל 960ש"ח. .6לעניין אי החזרת הרכב במועד: לטענת הנתבעת 1, הרכב הוחזר לה באיחור של 3ימים, רק לאחר שהוגשה תלונה על גניבתו למשטרת ישראל. ד לדברי התובע, הוא רצה להחזיר את הרכב כבר ביום ה- 29/10אך קיבל הוראה ממנהל המכירות, שלא לעשות כן עד שיסכם את ענייניו עם גיא פרץ, מנהל הנתבעת 1, ואף נתבקש לבוא לעבוד ביום ראשון. עם זאת, התובע העמיד את הרכב ליד ביתו של אחיו והשאיר את המפתחות בידי אחיו, בעוד בסופו של יום א' הגיע למשרדי החברה ויכול היה לסיים את ענייניו ולהשיב את הרכב, במיוחד לאור העובדה שהחל לעבוד במקום עבודה חדש אור ליום ראשון. מעשיו של התובע מעידים על עיכוב מכוון של הרכב בידיו במשך 3ימים. עיכוב זה נראה לי בלתי סביר ועל כן ישלם התובע לנתבעת 1סכום של 400ש"ח כפיצוי על שלושת הימים בהם היה הרכב ברשותו. .7לעניין תיקוני הרכב: הנתבעת 1טוענת כי התובע גרם לתקלות וקילקולים ברכב, בעוד הרכב שסופק לתובע היה במצב טוב, זאת, על אף שהתחייב לשמור עליו במצב תקין וראוי. התובע, לעומתה, טוען כי קיבל את הרכב במצב גרוע והרכב שהה במוסך פעמים רבות עקב תקלות. התיקון אשר בעבורו ניכו 500ש"ח משכרו של התובע היה תיקון רצועה שנקרעה. נראה כי מדובר בבלאי שאינו יוצא דופן לרכב חברה המשמש סוכן מכירות לנסיעותיו ברחבי הארץ. לא זאת אף זאת, הנתבעת 1התחייבה לשאת בכל הוצאות השימוש והאחזקה של הרכב בסעיף 3.7לנספח הסכם העבודה אשר לשונו מובאת להלן: "החברה תישא בכל הוצאות השימוש והאחזקה של הרכב הנ"ל לרבות הוצאות דלק, תשלומי חובה, הוצאות רישוי וביטוח...". אשר על כן, הנתבעת 1היא זו הצריכה לשאת בתשלום תיקון רצועת הרכב ועל כן עליה להשיב לתובע את הסכום אותו ניכתה ממשכורתו בסך של 500ש"ח. .8לעניין השימוש הפרטי בפלאפון: הנתבעת 1העמידה לרשות התובע פלאפון. לטענת התובע, לא נאסר עליו שימוש בפלאפון לביצוע שיחות פרטיות ע"י שום גורם מוסמך. כמו כן, הציע התובע כי יפחיתו ממשכורתו כל הפרש ביחס לחשבונות הטלפון של סוכני המכירות האחרים של הנתבעת 1, ולטענתו, התברר כי לא היתה כל חריגה מהמקובל בחשבונות הטלפון שלו. הנתבעת 1הציגה פירוט שיחות של התובע בפלאפון שהעמידה לרשותו, ואכן ניכר כי התובע עשה שימוש בפלאפון אף בימי המנוחה שלו. עם זאת, הנתבעת 1לא הוכיחה כי יידעה את התובע שנאסר עליו לבצע שיחות פרטיות בפלאפון וכיוון שבהסכם העבודה לא מוזכר כלל עניין הפלאפון, הרי שהנתבעת 1לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לכך שהתובע חייב לה כספים עבור השימוש בפלאפון. .9לעניין היעדר הרדיו ברכב: לטענת התובע, מכשיר הרדיו נגנב בעת שהרכב היה במוסך בחדרה. עניין הגניבה דווח לנתבע 3ולמנהל המכירות של הנתבעת 1מייד לאחר המקרה. מנהלה ובעליה של הנתבעת 1מודה בחקירתו כי "... התובע החזיר את הרכב ללא רדיוטייפ. אני זוכר שחודשיים או שלושה לפני עזיבת התובע האוטו נתקע ונגרר לפיאט חדרה ובאותו מעמד פרצו לאוטו... אני זוכר שהתובע הודיע לי זמן רב לפני עזיבתו שהרדיוטייפ נגנב" (פרוטוקול מיום 4.3.01, עמ' 8, שורות 20-24). אשר על כן, אין מחלוקת על כך שהרדיו נגנב ואין לחייב את התובע על כך בכל סכום שהוא. .10לעניין גביית הכספים מהלקוחות 1ו- 2ללא שסכומי הגבייה הגיעו לידי הנתבעת 1: אין מחלוקת על כך כי התובע גבה מהלקוח "אופיס גיים" סך של 555, 1ש"ח. התובע טוען כי ביום הגבייה אבד לו הארנק וכי הוא הודיע על כך למנהל המכירות תוך הצהרה על כוונתו להתקזז עם החברה אם הארנק לא יימצא. כיוון שהארנק לא נמצא וכיוון שסכום זה טרם הושב לנתבעת 1, על התובע לשלם לנתבעת 1סך של 555, 1ש"ח. כמו כן, הנתבעת 1טוענת כי התובע גבה סך של 000, 2ש"ח מלקוח נוסף של הנתבעת 1"כל בו אל מאור" מטייבה. באשר לסכום זה, הנתבעת 1לא הציגה כל מסמך בכתב או קבלה המעידים על העברת הסכום הנ"ל לידי התובע והתובע מכחיש מכל וכל גביית סכום כאמור. אשר על כן, הנתבעת 1לא עמדה בנטל ההוכחה לגבי חיובו של התובע להשיב לה סכום זה. .11לעניין תשלום דוחו"ת החנייה: ס' 3.7להסכם העבודה קובע כי קנסות תעבורה יחולו על העובד וישולמו על ידו. לחובת התובע נצברו 5דוחו"ת כל אחד על סך 70ש"ח אשר שולמו ע"י הנתבעת .1התובע הצהיר על נכונותו לשלם בעבור הדוחות שנצברו לחובתו ועל כן ישלם לנתבעת 1סך של 350ש"ח ( 70x5). .12לעניין החזר ההלוואה: התובע נטל הלוואה מהנתבעת 1בסך של 1000ש"ח, שאמורה להיפרע ב- 5תשלומים של 200ש"ח כל אחד, ע"י ניכוי הסכום ממשכורת התובע. התשלום החמישי שחל בחודש 10/98בסך 200ש"ח טרם נפרע. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין חובתו של התובע להשיב את שלווה מהנתבעת 1ועל כן ישלם לה את התשלום האחרון בסך של 200ש"ח. .13סוף דבר: התובע דורש תשלום עבור עבודתו בחודש ה- .10/98לפי תלושי המשכורת שצורפו גובה המשכורת לה זכאי התובע הוא 000, 4ש"ח (500, 2ש"ח בתוספת עמלות). בנוסף, זכאי התובע לפדיון ימי החופשה שנצברו לזכותו בסך של 960ש"ח. כמו כן, זכאי התובע להחזר הסכום שנוכה ממשכורתו לצורך תיקון רכב החברה בסך של 500ש"ח. סה"כ זכאי התובע לסך של 460, 5ש"ח. מסכום זה ינוכו: בגין אי מתן הודעה מוקדמת ינוכו 000, 2ש"ח. בגין החזרת הרכב באיחור של 3ימים ינוכו 400ש"ח. כאמור לעיל, לא יגבה כל סכום על שימושו של התובע בפלאפון לצרכיו הפרטיים, וכן לא יגבה כל סכום על היעדר הרדיו ברכב. התובע ישיב לנתבעת 1את הסכום שגבה מלקוחתה (חנות "אופיס גיים") ואשר אבד לו, בסך של 555, 1ש"ח. התובע לא ישיב לנתבעת 1כל סכום שלטענתה נגבה מלקוחתה, חנות "כל בו אל מאור" מטייבה. התובע ישיב לנתבעת 1סך 350ש"ח על דוחו"ת החנייה שנצברו לחובתו. התובע ישיב לנתבעת 1סך 200ש"ח על חשבון התשלום האחרון של ההלואה שניתנה לו ע"י הנתבעת . 1 סה"כ ינוכו מעם התובע 505, 4ש"ח. .14לסיכום כל החישובים - על הנתבעת 1לשלם לתובע סכום של 955ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום יחסי העבודה (31.10.98) ועד ליום התשלום בפועל. .15כיוון שהתביעות נתקזזו כמעט לגמרי זו כנגד זו, איני פוסקת הוצאות משפט. הודעה מוקדמתצו הרחבהצווים