קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה למימוש מכתב פיטורים: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת בהט ונציגי ציבור אברג'יל ומגן; עב 001225/99, בש"א 1502/99) מיום 23.6.1999 ומיום 27.6.1999. בהחלטה מיום 23.6.1999 דחה בית הדין קמא את בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לממש את מכתב הפיטורים שהוצא על-ידה, לפיו פיטורי המבקש יכנסו לתוקף ביום 22.6.1999. ביום 27.6.1999 ניתנו הנימוקים לדחיית הבקשה כאמור. 2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שהן עולות מכתבי הטענות שהוגשו מטעם המבקש, הן כדלקמן: המבקש, טכנאי חשמל מוסמך, החל לעבוד במשיבה, תאגיד סטטוטורי, בחודש יולי 1996, כעובד בנסיון, והיה אמור לעבור לסטטוס של עובד קבוע בחודש יוני 1998. זמן קצר קודם לכן, נקלע המבקש לסכסוך עם עובד אחר. בעקבות הסכסוך הנ"ל, קיבל המבקש מכתב המודיע לו על הפסקת עבודתו. אולם, לימים הוחלט לבטל את מכתב הפיטורים ולהאריך את תקופת הניסיון של המבקש ב - 24 חודשים. לטענת המבקש, ההחלטה המאריכה את תקופת הניסיון שלו היתה ללא הסכמתו וכי תוכנו של הסיכום עליו חתם שונה מהעתק הסיכום שניתן לו. ביום 23.5.1999 נמסר למבקש מכתב פיטורים, לפיו פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 22.6.1999. עקב כך הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני כאמור. 3. בית הדין קמא דחה את הבקשה, תוך ששקל את מאזן הנוחות ואת ההלכות בדבר אכיפת יחסי עובד-מעביד, בין היתר, מהטעמים כדלקמן: א. המשיבה הצהירה את הצהרת "גור-אריה" (ראה: דב"ע מה/ 3-71 ממשלת ישראל ואח' - בנימין גור אריה, פד"ע טז 264), המאזנת את האינטרסים של הצדדים בהליך, לתקופת הביניים, עד למתן פסק-הדין הסופי בהליך העיקרי; ב. לא הוכח בבית הדין קמא ולו לכאורה, כי ההסכם בו הוארכה תקופת הנסיון של המבקש זוייף או כי במועד הארכת תקופת הנסיון היה המבקש עובד קבוע. בנוסף, חלפה שנה מאז הגיע המבקש להסכם על הארכת תקופת הנסיון ואין כל עדות לכך כי הלה הודיע על ביטול ההסכם; ג. ההחלטה אם לבטל פיטורים ולהחזיר אדם לעבודתו היא מהתרופות שבשיקול דעת בית הדין. במקרה דנן, יש לקחת בחשבון שנציגות העובדים הסכימה הן להארכת תקופת הנסיון והן לפיטורים. בית הדין קמא חייב את המבקש בתשלום הוצאות לטובת המשיבה, בסך של 3,000 ש"ח. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 4. עיקר טענתו של ב"כ המבקש לפני הוא, כי על המבקש חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד, לפיהן היה המבקש במועד הארכת תקופת הנסיון ואף עובר לפיטורים, עובד קבוע. לאור האמור, ההליכים שננקטו כלפיו בטלים. עוד טען ב"כ המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה למתן צו מניעה זמני, שכן בנסיבות המקרה ייגרם למבקש נזק עצום וחסר תקנה. בנוסף מלין ב"כ המבקש על כך שבית הדין קמא הטיל על המבקש הוצאות, גם מהטעם ש"המבקש בסיכומיו כלל ביטויים קנטרניים, וסגנון שמקומו לא יכירנו בכתבי טענות לבתי המשפט". 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נשוא הבקשה, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור; זאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה. 6. הטעמים להחלטתי: א. הבקשה שלפני הינה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר מתן צו מניעה זמני. בכגון דא הכלל הוא, כי בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו מתערב, בדרך כלל, בשיקול דעתו של בית הדין קמא אלא אם כן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה או ששיקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות (ראה: דב"ע תשן/ 3-142 מדינת ישראל - יצחק מרכוס ואח', פד"ע כב 48,44; א' וינוגרד צווי מניעה (תשנ"ג, כרך א') 242-241 ). ב. נסיבותיו של המקרה דנן, כפי שהן עולות מהחומר שהונח בפני, אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה קמא. ג. כאמור בהחלטת בית הדין קמא, נציג מטעם המשיבה הצהיר את הצהרת "גור אריה", המאזנת כנדרש את זכויות בעלי הדין. המשיבה לא תאייש באופן קבוע את התפקיד אותו מילא המבקש, זאת עד לסיום ההליך העיקרי. בנוסף, במידה והמשיבה תאייש את התפקיד אותו מילא המבקש, תודיע המשיבה לממלא המקום בכתב על קיומו של ההליך ועל כך שבית הדין רשאי ליתן פסק דין סופי אשר יורה על החזרתו של המבקש לעבודה בתפקידו הקודם. ד. במכלול הנסיבות דנן ובשלב זה של הדיון בהליך הזמני, אין נפקא מינה אם מעמדו של המבקש הינו כשל עובד קבוע או כשל עובד בנסיון. ה. למותר לציין, כי אין באי מתן צו המניעה כדי למנוע כל סעד שבית הדין קמא ימצא לנכון ליתן וכי אין באמור הכרעה לגופו של עניין ובית הדין יכריע בהליך העיקרי לאחר שמיעת כל טיעוני הצדדים. ו. באשר לסכום ההוצאות שהוטל על המבקש - ככלל בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו מתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת שיעור פסיקת הוצאות המשפט אלא במקרים נדירים של טעות משפטית בפסיקת ההוצאות או כאשר התגלה פגם בשיקול דעתה של הערכאה קמא וההחלטה חורגת בצורה ניכרת מהסביר והמקובל (ראה: בר"ע 950028/98 שוניה רוזנטל - חברת שמירה וביטחון בע"מ (ניתנה ביום 2.8.1999) והאסמכתאות שם). כלל זה מקבל משנה תוקף עת עסקינן בפסיקת הוצאות בהליך ביניים (ראה: בר"ע 270/99 התעשיה האווירית לישראל בע"מ - יגאל בן יאיר ואח' ( ניתנה ביום 13.6.1999)). במכלול הנסיבות דנן, נחה דעתי, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בית הדין קמא, בנושא זה במסגרת בקשת רשות ערעור. 7. לאור נושא הדיון, בית הדין קמא יעשה מאמץ לקיים את הדיון בהליך העיקרי ברציפות ובמהירות. 8. סוף דבר - הבקשה נדחית. בית הדין האזורי יביא הליך זה בחשבון, בעת קביעת שיעור ההוצאות בפסק דינו בהליך העיקרי. מסמכיםצו מניעה פיטוריםפיטוריםצוויםצו מניעהמכתב פיטורים / סיום העסקה