מחפשים עורך דין הוצאה לפועל בעכו ? קיבלת מכתב מלשכת ההוצאה לפועל בעכו ?

זקוקים לעורך דין בענייני הוצאה לפועל בעכו ? מומלץ לקבל ייעוץ משפטי באמצעות עורכי דין מומחים בהוצאה לפועל בהקדם האפשרי. באמצעות ייצוג ע"י עורך דין הוצאה לפועל, ניתן להגיע לתוצאות מהירות הפוטרות את הבעיה עמה מתמודדים תושבי עכו, כחייבים או כנושים על ידי ניהול נכון של התיק ולאפשר להם לחזור לשגרת חיים כלכלית נורמלית. באילו מקרים פונים ללשכת הוצאה לפועל הוצאה לפועל בעכו ?

##(1) סיוע לחייבים בתיק הוצאה לפועל בעכו ##נעשה ע"י עורך דין הוצאה לפועל בעכו תוך שימוש בהגנות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, המאפשרות במקרים מסוימים, ביטול עיקולים, ביטול עיכוב יציאה מהארץ, איחוד תיקים, ביטול הגבלת רישיון נהיגה וכן הפטר ומחיקת חובות. ##(2) סיוע לנושים בתיק הוצאה לפועל בעכו##, לצורך ביצוע יעיל של חקירה כלכליות במטרה לבצע עיקול על חשבונות בנק ואיתור נכסים בעכו, נעשה באמצעות עורכי דין לענייני הוצאה לפועל הנעזרים בחוקרים פרטיים ובקבלני הוצאה לפועל מוסמכים על מנת להחזיר ללקוח את כספו האבוד.

 

איך לבחור עורך דין הוצאה לפועל מומלץ ?

אנו מאמינים כי לקוח שיש לו הכרות מעמיקה עם רזי עולם ההוצאה לפועל, יגיע מוכן יותר לפגישה עם עורך דין, תוך התנהלות נכונה ויצירתית בהליך ויגדיל, לא רק את הסיכוי לבחור בעורך דין הנכון עבורו, אלא אף את סיכויי ההצלחה בתיק. לשם כך, העמדנו לרשותכם ##פלטפורמה משפטית ייחודית## בנושא הוצאה לפועל בעכו, שבאמצעותה תוכלו לאתר (בקלות) מידע רב, באמצעות מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם, שתיתן לכם ראיה רחבה יותר שתאפשר לכם לסיים את תיק ההוצאה לפועל במקצועיות, ביעילות ותוך חסכון ניכר בהוצאות. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין הוצאה לפועל עכו הליך הוצאה לפועל הוא הליך מורכב הדורש ידע רב, עיון בשלל בסוגיות בתחום הוצאה לפועל בעכו הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, תאפשר לכם לקטלג ולסווג את הסוגיה עמה אתם מתמודדים ובכך להתאים לכם את הטיפול המשפטי הנדרש ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה, שתאפשר לכם לפתוח דף חדש בחייכם.

 

הוצאה לפועל בעכו - סקירה משפטית:

##(1) הוצאה לפועל בעכו - התנגדות להעברת מקום דיון## בת.ט 21442-09-18‏ ‏הוגשה בקשה שהגישה המבקשת להעברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט השלום בת"א או לחילופין לבית משפט השלום במחוז מרכז, בטענה להעדר סמכות מקומית לבית המשפט לדון בה. ראשיתו של ההליך דנן בבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה כנגד המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. בבקשת הביצוע ציינה המשיבה כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לבית משפט זה, לפי "מקום הפקדת השיק. ההתנגדות הוגשה באמצעות עורך דין, ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל לפיה הורתה להעביר את הדיון בהתנגדות אשר הוגשה במועד לבית משפט השלום בעכו. משהדיון בהתנגדות הועבר לבית המשפט ע"י רשמת ההוצאה לפועל, הגישה המבקשת בקשה נפרדת לבית המשפט בה עתרה להעברת הדיון לבית משפט השלום בת"א או לחילופין- להעברתו לבית המשפט השלום במחוז מרכז וזאת בהתאם לחלופות אשר בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט קבע כי המבקשת פעלה כדין עת הגישה התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו וטענה לחוסר סמכות מקומית לבית המשפט, העובדה כי רשמת ההוצאה לפועל העבירה הדיון לבית המשפט השלום בעכו, אין בה כדי להקנות לבית המשפט סמכות, אשר אינה נתונה לו כלל ועיקר. ##(2) הוצאה לפועל בעכו - סמכות מקומית## בת.ת 17229-02-17 הוגשה בקשת המבקשת להעביר הדיון בתיק מבית המשפט השלום בעכו לבית המשפט השלום באזור השפלה בטענה שלבית המשפט אין סמכות מקומית לדון בעניין. המבקשת הגישה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בת"א. המבקשת ציינה בטופס הבקשה לביצוע התביעה ובכתב התביעה, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הוא בית משפט השלום באשדוד. חרף האמור בהתנגדות, וכעולה מרישומי תיק ההוצאה לפועל, ההתנגדות לביצוע תביעה הוגשה פיזית ללשכת ההוצאה לפועל בעכו ובעקבות כך הורתה רשמת ההוצאה לפועל על העברת העניין לבית משפט השלום בעכו. בתגובה נטען, כי בהתאם להוראות חוק ותקנות ההוצאה לפועל, רשאי המתנגד להגיש את ההתנגדות לביצוע תביעה ללשכת ההוצאה לפועל אליה הוגשה בקשת הביצוע או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע תביעה כתובענה לפני תקנות סדר הדין האזרחי. נטען, כי למשיבה הייתה זכות להגיש את התנגדותה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו הנמצא באיזור השיפוט של מקום מושבה במושב בצת. בית המשפט ציין כי גם התנהלותה של המשיבה שבחרה להגיש את ההתנגדות לביצוע תביעה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו מלמדת על כך שגם היא וויתרה למעשה על אכיפת תניית השיפוט. ##(3) ביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל בעכו## ברע"א 467/99‏ הבנק הגיש בבית-משפט השלום בנהריה תביעה נגד החייבת, לחייבה לשלם לו סכום כספי. לפי בקשתו של עורך דין הבנק, הוטל עיקול זמני על כספים של החייבת שהוחזקו בידי המערערת. במקביל להליכים אלה הגישה המשיבה בבית-משפט השלום בעכו תביעה נגד החייבת לחייבה לשלם לה סכום כספי, לפי בקשתה של המשיבה, הוטל עיקול זמני על כספים של החייבת שהוחזקו בידי המערערת, שהם אותם כספים שעליהם הוטל, כאמור, עיקול זמני לפי בקשתו של הבנק. ראש ההוצאה לפועל הורה לחלק את הכספים באופן יחסי בין הבנק לבין המשיבה. בעקבות החלטתו העבירה המערערת את כספי החייבת שהיו בידיה אל לשכת ההוצאה לפועל בצירוף הודעה שבה פורטו ההחלטות שניתנו לזכות הבנק ולזכות המשיבה, והעתקיה הומצאו גם לעורכי הדין. נטען כי, די היה בכך כדי לקבל את טענת הפירעון שהעלתה לפני ראש ההוצאה לפועל בעכו וכדי לפטור אותה מלפרוע שנית את החוב המעוקל. משבטלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו, ומשבטל בעקבותיה גם פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, נשארת על מכונה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לחלק את הכספים באופן יחסי בין הבנק לבין המשיבה. לפיכך בית המשפט הציע לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ואת החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו. ##(4) בקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל בעכו## בת.ט 43647-11-19‏ הוגשה בקשה דחופה מטעם המבקשת לעיכוב ההליכים נגדה בתיק ההוצאה לפועל וכן לביטול העיקולים שהוטלו של חשבונות הבנק שלה בבנק. תיק זה החל את דרכו בלשכת ההוצאה לפועל בעכו כבקשה לביצוע שטר חוב החתום על ידי המבקשת. המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו התנגדות לביצוע שטר יחד עם בקשה להארכת מועד וזאת מטעמי זהירות בלבד מאחר וכפרה באזהרת ההוצאה לפועל וטענה כי מעולם לא קיבלה אזהרה בתיק ההוצאה לפועל רשמת ההוצאה לפועל בעכו הורתה על העברת העניין לבית המשפט. נטען כי מסירת אזהרת ההוצאה לפועל בוצעה דרך לשכת ההוצאה לפועל, וכי יש לדחות ניסיון המבקשת להתחמק מתשלום החוב נשוא שטר החוב בית המשפט הבהיר כי, הדרך של ביצוע שטרות על סכום קצוב בהוצאה לפועל היא מבחינה מסוימת יוצאת דופן בהליכי ההוצאה לפועל, שהרי ללשכת ההוצאה לפועל לא מוגש לביצוע פסק דין או החלטה מחייבת של בית משפט אלא מסמך שלא ידוע בשלב ראשוני מה טיבו. לאחר בחינה, עיון בבקשה ובנספחיה והמסמכים שהוגשו ע"י עורכי הדין לתיק ואיזון בין טענות המבקשת והכחשתה לחוב הנטען אל מול טענות המשיב למרמה מצד המבשת וחברתה וכן בשים לב למאזן הנוחות, בית המשפט החליט לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשת ולבטל את העיקול שהוטל על חשבונה בבנק כפוף להפקדת ערובה כספית בקופת בית המשפט. ##(5) התנגדות לביצוע תובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו## ת.ת 30093-01-12 נפתח בהגשת תובענה בלשכת ההוצאה לפועל. הוא הובא בפני בית המשפט כהתנגדות לביצוע תובענה, כפי שנרשם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל בעכו, שם הוגשה הבקשה. צוין כי, הבקשה עצמה אינה נושאת כותרת "התנגדות", אלא "בקשה לסילוק התביעה על הסף". עורכי דין המבקשים הפנו את בקשתם ללשכת ההוצאה לפועל בעכו, כאילו מדובר בהתנגדות לביצוע תובענה, שעה שזכות זו, של הגשת בקשה בלשכה שאינה הלשכה בה נפתח תיק ההוצאה לפועל שמורה להליך ההתנגדות לביצוע תובענה בלבד. על כן, בית המשפט קבע כי המבקש לא היה רשאי להגיש את בקשתו הנוכחית, בבחינת "התנגדות" לביצוע תובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, שכן זכות זו עומדת למי שמגיש התנגדות או בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, על פי תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל. בית המשפט ציין כי הבקשה המודפסת אמנם נשאה כותרת "בקשה לסילוק על הסף", אולם היא צורפה לטופס המיוחד להגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, וככזו הובאה בפני רשם ההוצאה לפועל בעכו, וממנו – לבית המשפט.

 

צירוף ערב לתיק הוצאה לפועל בעכו

##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על צירוף ערב לתיק הוצאה לפועל:## בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו (מר א.אוחיון), מיום 11.3.98, שניתנה בתיק הוצל"פ 08-07290-90-7, ואשר על פיה הוחלט כי המבקש בבקשה זו ערב בחוב החייב העיקרי, ועל כן יש לצרפו כחייב בתיק. העובדות הצריכות לענין: 1. ביום 8.4.90 הגיש המשיב מס' 1 בקשה לביצוע שטר כנגד המשיב מס' 2 בלבד. 2. בעקבות פתיחת תיק ההוצל"פ, בוצע עיקול בדירת החייב, על אף טענת המבקש כי הוא - המבקש ובני ביתו מתגוררים בדירה. המבקש נאלץ לחתום כנאמן על המעוקלים. 3. ב- 4.9.90 הוגשה בקשה ע"י המשיב מס' 1 לצירוף המבקש כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ וראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה זו. 4. נשלחה אזהרה למבקש הנ"ל, ובעקבות כך הוא פנה אל ראש ההוצל"פ ביום 27.11.90 בבקשה לביטול ההחלטה הנ"ל והשהיית ההליכים נגדו. 5. בית משפט השלום בעכו - נתן פסק ביום 2.1.96 שבו נדחתה ההתנגדות לביצוע השטר של החייב העיקרי, והוא חוייב בתשלום החוב תוך מתן הוראה להמשיך בהליכים בתיק ההוצל"פ. 6. ביום 14.5.96 הגיש המבקש בקשה אל ראש ההוצל"פ להשהיית ההליכים כנגדו וכן לביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 4.9.90. בקשה זו נדחתה ביום 15.5.96 ע"י ראש ההוצאה לפועל מר א. אוחיון. 7. ביום 22.5.96 הוגשה בפני בימ"ש זה בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו הנ"ל של ראש ההוצל"פ בעכו, מר א. אוחיון. 8. ביום 9.9.96 נשמעה בפניי הבקשה למתן רשות ערעור, במהלכה הגיעו הצדדים להסכמה, על פיה הערעור יתקבל ולמשיב מס' 1 תישמר הזכות להגיש בקשה חדשה לצירופו של החייב, ובמידה ויעשה כן, תידון הבקשה במעמד הצדדים בפני ראש ההוצל"פ בעכו. 9. ביום 25.9.96 הגיש המשיב מס' 1 בקשה חדשה בפני ראש ההוצל"פ לצירופו של המבקש כחייב בתיק ההוצל"פ הנ"ל. 10. ביום 3.3.98 נידונה הבקשה במעמד הצדדים וביום 11.3.98 ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצל"פ בעכו, מר אוחיון, לצרף את המבקש כחייב בתיק ההוצל"פ הנ"ל, ומכאן הבקשה למתן רשות הערעור שבפני. טענות הצדדים: ב"כ המבקש טען כי המשיב מס' 1 לא הוכיח כי נסיבות חתימת המבקש על גבי דו"ח העיקול יש בהן כדי לחייב את המבקש בחוב של המשיב מס' 2. ב"כ המבקש טען כי טעה ראש ההוצל"פ כשהעביר את נטל ההוכחה לפתחו של המבקש, שכן טענתו של המבקש היתה כי הופעל עליו לחץ ולא הבין על מה הוא חתם, ואילו המשיב מס' 1 לא הביא כל עדות בכדי לסתור טענה זו של המבקש. ב"כ המבקש טען, כי טעה ראש ההוצל"פ כשקבע כי המבקש לא עשה דבר בכדי להסיר את הלחץ שנכפה עליו במעמד חתימתו על דו"ח העיקול, שכן נודע למבקש כי הוא צורף כחייב בתיק רק לאחר העיקול אשר בוצע בביתו ביום 21.11.96, ולא ידע על מה הוא חתם. ב"כ המבקש טען כי שגה ראש ההוצל"פ כשהחליט על צירופו של המבקש כחייב בתיק עפ"י ס' 83 לחוק ההוצל"פ משום שסעיף זה מתייחס לכתב ערבות בר תוקף אשר נחתם כדת וכדין, ומכיוון שפסק הדין בתיק זה ניתן רק בשנת 1996, מכאן בעת שחתם המבקש על דו"ח העיקול לא היה החיוב בר תוקף. ב"כ המבקש טען כי אין בתשלום סכום 1,500 ש"ח ע"י המבקש בכדי להעיד על השלמתו עם צירופו כחייב בתיק, שהרי מייד לאחר מכן פנה בבקשה אל ראש ההוצל"פ כאמור. ב"כ המבקש טען, כי המוציא לפועל כלל אינו מוסמך להגיע להסכם ערבות עם המבקש,שכן המבקש לא הסכים לכך, ואף חמור מכך, המוציא לפועל אינו שלוח של הזוכה. ועל כן, מבקש ב"כ המבקש להעתר לבקשה וליתן רשות ערעור וכן לדון בבקשה כבערעור לגופו ולבטל החלטת ראש ההוצל"פ מיום 11.3.96, וכן לחייב את המשיב מס' 1 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד, ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות ושכ"ט עו"ד מהטיעונים הבאים: ב"כ המשיב טען, כי דין דו"ח העיקול הינו כדין תעודת עובד ציבור לענין דיני הראיות וחזקה היא שכל תוכנו של הדו"ח הוא אמת, והמבקש לסתור חזקה זו עליו נטל הראיה. ב"כ המשיב טען, כי, תשלום הסך של 1,500 ש"ח ע"י המבקש כעבור כ- 4 חודשים לאחר חתימתו כערב והפעם בתור חייב ובעקבות מסירת האזהרה לידיו, אומרת דרשני. ב"כ המשיב טען כי, המבקש חתם כערב בדו"ח העיקול עוד ביום 18.7.90 כאשר החיוב של החייב העיקרי היה חיוב בר תוקף, שכן עד אז החייב העיקרי לא הגיש כל התנגדות. ב"כ המשיב טען כי, בחתימתו של המבקש כערב בדו"ח העיקול, הוא גרם לכך לדחיית הטלת העיקול ותפיסת הרכוש, ובכך הוא סיכל את גביית החוב בתיק. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר עיון בבקשה, בנימוקיה, ובהחלטת ראש ההוצל"פ, ובסיכומי טענות שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דיון ערעור זה להידחות. טענתו המרכזית של ב"כ המבקש כי המבקש לא ידע על מה הוא חתם, וכי הוא חתם על דו"ח העיקול מתוך אילוץ, וכי נטל ההוכחה כי נסיבות חתימת המבקש על גבי דו"ח העיקול יש בהן בכדי לחייב את המבקש בחוב המשיב מס' 2, מוטל על המשיב מס' 1. אין בידי לקבל טענה זו. הלכה פסוקה היא שדו"ח עיקול הינו תעודה ציבורית העומדת בחזקתה כל עוד היא לא נסתרת. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"פ 75 / 416, מ"י נ' שמשון נוריאני פ"ד ל (1) בעמ' 681: "...לפי סעיף 34(4) עומדת כל "תעודה ציבורית" בחזקתה שנערכה בידי האדם ובנסיבות הנחזות על פניה. לפי סעיף 32 ניתן להוכיח כל תעודה ציבורית ע"י הגשת מקורה...ולפי סעיף 29 הרי 'תעודה ציבורית' - כל רשומה של מעשה ביצוע של כל גוף רשמי במשמע. נמצא שדו"ח על הטלת עיקול, הנחזה כנושא חתימתו של המוציא לפועל, והמצוי בין הרשומות הרשמיות שבתיק ההוצאה לפועל, אמנם 'מוכיח את עצמו' והוא עומד בחזקתו כל עוד לא הוכח שמעשה זיוף הוא". בנוסף לכך, השופט יעקב קדמי בספרו "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"א1991- אומר בהסתמך על פסקי דין כי: "מסך כל החזקות הקבועות בס' 34 לפקודה לפיהן תעודה ציבורית מוכיחה את עצמה ועומדת בחזקתה, כל עוד לא הובאה ראיה לסתור". אין ספק כי דו"ח העיקול הינו תעודה ציבורית, ועל כן המבקש אינו מכחיש שחתם על דו"ח העיקול, ואפילו אם הוא חתם תחת לחץ ואילוץ כפי שבא כחו טען, ומכאן, כל עוד לא הובאה ראיה מצידו של המבקש לסתור,אזי, דו"ח העיקול עומד בחזקתו. נכון כי על המבקש מתחילת הדיון ועד לסופו מוטל נטל השכנוע, על המבקש בפני מוטל נטל השכנוע להוכחת הצדק סביר להתנהגותו. בע"א 72 / 357 שנסי נגד בצל ציוני, פ"ד כ"ז (1) 741, 744 נקבע כי: "חובת שכנוע זו נובעת מן העקרון היסודי בדיני הראיות לפיו בעל דיון במשפט האזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו". השופט דוד בר-אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית בעמ' 362 אומר: "על המבקש להביא ראיות המהוות בסיס לכאורה לחיובו של הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק. לאחר שהובאו הראיות הללו, עובר על שכמו של הצד השלישי הנטל להביא ראיות לעניין קיומו של הצדק הסביר שמנע את העברת הנכס המעוקל אל המוציא לפועל". לכן נחה דעתי, כי אמנם נטל השכנוע מוטל על הזוכה להוכיח את קיום החתימה ואת הערבות, אך מכיוון שהמבקש לא מכחיש ואף מודה כי חתם על דו"ח העיקול ככתבו וכלשונו, אזי נטל השכנוע בשלב הזה עובר אליו, ועליו לשכנע את ביהמ"ש כי אין בדו"ח העיקול כדי לחייבו בחוב הפסוק. המבקש לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, יתרה מזאת, אם הוא חשב כי הוא נפגע מפעולות העיקול, אזי רשאי היה עפ"י החוק לפנות לראש ההוצל"פ ולבקש תיקון הטעות, אם היתה טעות כזאת. אך גם המבקש וגם החברה שנהלה את עסקה בביתו כפי שהוא טען, לא פנו לאחר ביצוע העיקול לראש ההוצל"פ, כדי לבקש ביטול העיקול שבוצע, דבר זה מוביל למסקנה כי המבקש השלים עם העובדה כי חתימתו על דו"ח העיקול היתה חתימת ערב לחוב בתיק. צדק ראש ההוצל"פ כשקבע כי למבקש היה אינטרס שהעיקול לא יבוצע, שכן מדובר ברכוש שערכו לא פחות מ- 250,000 ש"ח, ובכך הוא מנע תפיסת רכוש בעל ערך גבוה, מה שהביא לסיכול גביית החוב בתיק. לגבי תשלום סך של 1,500 ש"ח ע"י המבקש כעבור כ- 4 חודשים לאחר חתימתו כערב על פי עיקול שבוצע בביתו, פעולה זו מובילה אף היא למסקנה כי המבקש אכן הבין והשלים עם העובדה שהוא חייב בתיק. ב"כ המבקש טען עוד, כי הופעל על המבקש לחץ ולכן הוא חתם על דו"ח העיקול. דעתי נחה כי ראש ההוצל"פ צדק בקביעתו כי מדובר בלחץ חוקי אשר אינו מהווה עילה או תירוץ לכך שחתימתו אינה מרצונו, ובנוסף, הוא לא נקט בשום פעולה בכדי להביא לביטול אותו לחץ, כמו פניה לבית משפט בבקשה לפסק דין הצהרתי שיקבע שאין בחתימתו על דו"ח העיקול כדי לחייבו בתיק. אין לקבל טענת ב"כ המבקש כי החיוב לא היה בר תוקף בעת שחתם המבקש על דו"ח העיקול, שכן חתימתו של המבקש כערב נחתמה על דו"ח העיקול עוד ביום 18.7.90 בזמן שהחיוב היה בר תוקף, ועד אז החייב העיקרי לא הגיש כל התנגדות אלא הוא הגיש אותה כעבור שלושה חודשים לאחר חתימת המבקש כערב. אי לזאת ולאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור. אני מחייב את המערער לשלם למשיב מס' 1 שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוצאה לפועל