קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת כסף שהצטבר בקרן פנסיה: 1. בדצמבר 1999 הגיש התובע כתב תביעה לבית הדין במסגרתו טען כי: א. בין השנים 1957 ועד 1963 (כולל) עבד כמכונאי שכיר במועצה אזורית בית שאן. ב. במסגרת עבודתו כמצויין לעיל, הופרשו לזכותו כספים לנתבעת, בסכום כולל השווה בסך 0.16 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. ג. בהגיע התובע לגיל 65 פנה לנתבעת וביקש את הסכום אשר הצטבר לזכותו ונדחה בטענה כי הכספים נמשכו על ידו בחודש ספטמבר 1964. ד. התובע הוסיף כי אין ממש בטענה כי משך את הכספים אשר הצטברו לזכותו אצל הנתבעת ואשר על כן, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום השווה ל-54,920 ₪, שהם סכום סכום הקרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. למען הסדר הטוב, נציין כי במסגרת התצהיר תוקן סכום התביעה והועמד על סכום בסך של 81,970 ₪. 2. לדעת הנתבעת דין התביעה להידחות. לעניין זה טענה הנתבעת כי התובע בוטח בקרן בתקופה שממרץ 1960 ועד לפברואר 1964. הנתבעת הוסיפה עוד כי בחודש ספטמבר 64' לבקשת התובע העבירה לו הנתבעת שיק על סך 1,088 לירות אשר כלל את כל הכספים שנצברו לזכותו בקרן נכון לאותו מועד. 3. בשים לב לטענות הצדדים, נדרש בית הדין לפלוגתאות הבאות: א. מהי התקופה לה הופרשו לזכות התובע כספים לנתבעת. לעניין זה, האם הופרשו לזכות התובע כספים לתקופה מינואר 1958 ועד לחודש מרץ 1960. ב. האם נכונה טענת הנתבעת לפיה העבירה לבקשת התובע את הכספים אשר הצטברו לזכותו עוד בחודש ספטמבר 1964. לעניין זה, האם כרטיס הנהלת החשבונות אשר הציגה הנתבעת מהווה רשומה מוסדית כאמור בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. ג. בשים לב לקביעות בית הדין לפלוגתאות א' ו-ב' לעיל, האם חייבת הנתבעת לתובע סכום כלשהו. אם כן, מהו שיעורו. 4. אין בידינו לקבל את טענות התובע לפיהן הופרשו לזכותו כספים עבור כל תקופת עבודתו במועצה האזורית בין שאן, דהיינו לתקופה מתחילת העסקתו משנת 1958 ועד לחודש מרץ 1960 . זאת מהנימוקים הבאים: א. לא הוכח כי התובע עבד במועצה אזורית בית שאן. מהמסמך היחיד שהוגש לבית הדין עולה כי בין השנים 1958 ל-1964 הועסק התובע ע"י "מפעל יבוש אספסת למשקי בית שאן אגודה חקלאית שיתופית בע"מ". ראוי להדגיש, כי מועצה אזורית ואגודה חקלאית שיתופית אינן אישיות משפטיות זהות. מכאן שאין ללמוד מקיומה של חובה לביצוע הפרשת לקרן פנסיה במועצה איזורית (ככל שקיימת) על קיום חובה מקבילה ב"אגודה חקלאית שיתופית בע"מ", הפועלת לצד המועצה האזורית ב. לא הוצג בפנינו לא תלוש שכר ולא ראיה אחרת אשר ממנה ניתן ללמוד כי אכן נוכו משכרו של התובע כספים לצורך ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה "מבטחים" נכון לתקופה זו. ג. לא הוצג בפנינו הסכם קיבוצי ו/או הסדר קיבוצי ו/או הסכם אחר אשר ממנו ניתן ללמוד כי בשנת 1958 נהגה האגודה השיתופית החקלאית בה הועסק התובע להבטיח את זכויותיהם הפנסיוניות של עובדיה, כולם, אצל הנתבעת. ד. לעניין אחרון זה נבקש להוסיף כי מתוך אישור המעביד (אשר צורף כנספח לתצהיר התובע) התקבל התובע כחניך בשנת 1958 ועם גמר תקופת הלימודים (אשר לא מפורטת באישור) - המשיך בעבודתו כמכונאי רכב . בנסיבות אלו, יש בסיס לסברה כי כל עוד היה התובע במעמד של חניך, לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה מבטחים. 5. לכל זאת יש להוסיף. מקובלות עלינו טענות הנתבעת לפיהן התיקון לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 המוצא ביטוי בסעיף 19 לחוק - הקובע את מערך הזכויות במשולש שבין המעסיק, קופת הגמל והעובד - לא חל בענייננו; מקום שהתיקון הוא משנת 1973 וההפרשות לנתבעת לזכות התובע נפסקו עוד בחודש פברואר 1964. אשר על כן, על מנת שתקום חובה על הנתבעת להבטיח את זכויותיו של התובע בין השנים 58'-60' היה על התובע להוכיח כי בפועל הופרשו לזכותו כספים לנתבעת בתקופה זו. כאמור לעיל, אין בפנינו עדות כלשהיא על הפרשות בפועל לזכות התובע במהלך השנים 1958, 1960. 6. כמצוין לעיל, טוענת הנתבעת כי העבירה לזכות התובע כספים שהצטברו לזכותו לבקשתו, בספטמבר 1964. טענה זו נסמכת על רישום "בכרטיס הקבע" של התובע המנוהל אצל הנתבעת. הנתבעת הוסיפה עוד, כי "כרטיס הקבע" הוא בגדר רשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח משולב] תשל"א-1971 ואשר על כן, יש לראות בכרטיס כראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנו. 7. טענה זו של הנתבעת, לפיה הרישום ב"כרטיס הקבע" עונה להגדרה של רשומה מוסדית, נתמכת בפסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה אשר קיבל טענה זו בפסק דין בתיק ע"ב 1459/00 הראל כוכבה נ' מבטחים. כן סמכה הנתבעת את טענותיה לפיהן הרישום ב"כרטיס הקבע" הוא בגדר רשימה מוסדית - על עדותו של העד מר דרור הורביץ, המשמש כמנהל מח' התשלומים בנתבעת. 8. כך הצהיר מר הורביץ כי עד לשנת 1973 נרשמו כל זכויות החברים בנתבעת על גבי כרטיסים שנתיים כאשר לכל חבר היה "כרטיס קבע" בו נרשמו כל הפעולות שנעשו בחשבונו של אותו חבר, במקביל או בסמוך למועד ביצוע הפעולה. העד הוסיף עוד, כי במסגרת זו נרשם ב"כרטיס הקבע" של החבר פעולות של משיכת כספים בסמוך למועד הביצוע. במועד מאוחר יותר "כרטיס הקבע" זוער, בהתאם לנוהלי מבטחים והכרטיס המקורי בוער. 9. עדות זו לגבי נוהל העבודה והרישום במבטחים, לא נסתרה במהלך חקירתו של העד. נוסיף כי אין לבטל עדות זו בשל היותה "עדות שמיעה" - מקום שנציג מוסמך של הנתבעת מעיד על נוהלי הנתבעת הידועים לו במסגרת עבודתו - אין עדותו בגדר עדות שמיעה, אלא זו מהווה עדות ישירה על קיומם של נוהלים אלו. 10. בנסיבות אלו ומקום שמקובלת עלינו עדותו של מר הורביץ, עונה "כרטיס הקבע" להגדרה של רשומה מוסדית, ויש לקבל את ההעתק צילומי המוזער של המסמך, "כרטיס הקבע" - בהתאם לתקנה 3 לתקנות העדות (העתקים צילומיים) התש"ל-1969 . 11. מקום שמקובלות עלינו טענות הנתבעת כי הרישום ב"כרטיס הקבע" מהווה רשימה מוסדית ועל פי רישום זה הועברו לתובע הכספים אשר הצטברו לזכותו עוד בחודש ספטמבר 1964 - אין התובע זכאי לסעד הכספי המבוקש על ידו בתביעה נשוא פסק דין זה. 12. בשולי הדברים יש להוסיף כי גם אילו היה בית הדין מוצא כי הכספים אשר הצטברו אצל הנתבעת לזכות התובע, לא הועברו לאחרון - לא היה מקום לקבלת התביעה משלא הוכח התובע את הסכום לו הוא זכאי, בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות. נציין בקצרה לעניין זה, כי בהנחה ועמדו לרשות התובע כספים אצל הנתבעת, היה התובע זכאי עם הגיעו לגיל 65 לקבלת הכספים על פי נוסחה הקבועה בתקנות מס הכנסה (כללים לישוב קופות גמל) תשנ"א-1990 - להבדיל מקבלת סכום הקרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 13. סוף דבר, התביעה נדחית. בשים לב למהות התביעה, אנו מחייבים את התובע בהוצאות בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פנסיהקרן פנסיה