קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית סחורה במקום דמי שכירות: 1. התובעים שכרו מהנתבע חנות. 2. לטענת התובעים הוסכם בינם לבין הנתבע בעל פה כי התובעים רשאים להפסיק את השכירות ובמקרה כזה יקנה מהם הנתבע את הסחורה, שנותרה בחנות. 3. לטענת התובעים לאחר ששה חודשי שכירות החליטו שלא להמשיך בשכירות והוסכם בינם לבין הנתבע כי שכר הדירה בעד שלושת החודשים האחרונים שהם חייבים לנתבע יקוזז מערכה של הסחורה שבחנות שהושארה על ידם בידי הנתבע. 4. התביעה היא לתשלום ההפרש שבין גובה שכר הדירה לערך הסחורה שנותרה בחנות וכן פיצוי על עוגמת נפש עקב אי עמידתו של הנתבע בהסכם ובסה"כ 3,000 ₪. 5. לטענת הנתבע לא היה כל הסכם בעל פה בינו לבין התובעים. קיים הסכם שכירות בכתב מיום 3.6.99 בינו לבין התובעים לפיו שוכרים ממנו התובעים חנות בשכר חודשי של 380$. הסכם השכירות נעשה לשנה החל מיום 15.7.99 ועד ליום 15.7.00 עם אופציה ל - 36 חודשים (להלן:"ההסכם"). 6. לטענת הנתבע הפרו התובעים את ההסכם, לא שילמו דמי שכירות למשך שלושת החודשים האחרונים. כמו כן לא שולמו תשלומי ארנונה, חשמל, מים וטלפון לאותה תקופה. לטענתו, החליטו התובעים על דעת עצמם שהנתבע יקנה את הסחורה ואת הריהוט שהביאו עימם ואף קבע על דעת עצמו את מחירם. לטענת הנתבע משלא שולמו דמי השכירות והתשלומים השוטפים דרש מהתובעים לפנות את החנות ולהחזיר לו את המפתחות אך נענה בשלילה. 7. הנתבע הגיש נגד התובעים כתב תביעה שכנגד על סך 14,000 ₪ וזאת בגין חוב שכר דירה עבור 3 חודשי שכירות וכן חובות לעיריה, לחברת החשמל ולבזק. כמו כן נאמר בתביעה שכנגד כי הנתבעים שכנגד לא פינו את החנות מחפצים שהיו בה והשייכים להם ועל כן הם נתבעים לשלם סך של 100$ ליום עבור כל יום של אי פינוי החנות. 8. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענו הנתבעים שכנגד כי הסכם השכירות אינו משקף את כל שהוסכם בין הצדדים. כן חזרו הנתבעים שכנגד על טענתם שדמי השכירות בעבור 3 חודשי השכירות האחרונים שולמו באמצעות המלאי שנשאר בחנות. כמו כן לטענת הנתבעים שכנגד הם שילמו את החובות לעיריה, לחברת החשמל ולבזק, לצורך כך צורפו קבלות על ביצוע התשלומים. הדיון בתביעה העיקרית: 9. לענין טענת התובעים על הסכם בעל פה שהיה בינם לבין הנתבע ולפיו כנגד 3 חודשי השכירות האחרונים ישלמו התובעים לנתבע בסחורה שהושארה בחנות - חזר התובע מס' 1 על גירסה זו במעמד הדיון והנתבע חזר והכחיש אותה מכל וכל. לטענת הנתבע הבטיח לו התובע מס' 1 כי יפנה את החנות מהסחורה וישלם לו את דמי השכירות עבור 3 חודשי השכירות האחרונים. 10. לטענת הנתבע התובע מס' 1 עם בנו הכינו רשימה של מלאי הסחורה שנותר בחנות ואשר התובעים ביקשו להשאירה שם על מנת לנסות ולמוכרה. לדבריו, חתם בשולי הדף של רשימת המלאי אך ורק על מנת לציין בבירור איזה ציוד נשאר בחנות. 11. התובעים זימנו לעדות שני עדים מטעמם לחיזוק גירסתם בעניין ההסכם בע"פ שהיה בינם לבין הנתבע. דא עקא, ששני העדים לא סייעו בידי התובעים. העד הראשון מר פבלוב ליאוניד העיד ואמר בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 11.01.01: "לא ידעת גם מי מקבל את הסחורה בחזרה בחנות. לא ידעתי שלא שילמת ל - 3 חודשים אחרונים בגלל שהשארת לנתבע סחורה בחנות". העד מר הרצל אמונה אמר גם הוא בעדותו בעמוד 3: "לא ידעתי שאתה עומד לעזוב את החנות לאחר ששה חודשים. לא ידעתי מי מקבל את הסחורה בחנות. לא ידעתי שאתה לא שילמת שכר דירה ל - 3 חודשים תמורת החזרת סחורה". 12. יוצא איפוא כי טענתם העיקרית של התובעים לגבי הסכם בעל פה שהיה בינם לבין הנתבע ושעליו מבוססת תביעתם קרסה מניה וביה בבית המשפט, הן ע"י גירסתו המכחישה של הנתבע לפיה מעולם לא היה ביניהם כל הסכם בעל פה והן בהעדר תמיכה לגירסתם של התובעים מהעדים שהם עצמם זימנו להעיד. 13. הכלל הוא המוציא מחברו עליו הראיה. נטל ההוכחה הוא על התובע לבסס ולהוכיח את תביעתו והנטל לא הורם. 14. אשר על כן מסקנתי היא שהתובעים לא הוכיחו כי אין עליהם חובה לשלם את דמי השכירות בעבור 3 החודשים האחרונים וכי הנתבע הבטיח לרכוש מהם את הסחורה שבחנות וכי עקב כך חייב להם הנתבע כסף עבור יתרת הסחורה שנותרה בחנות בקיזוז דמי השכירות. 15. התוצאה היא שהתביעה העיקרית נדחית בזאת ומשנדחתה התביעה הנני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבע בסך של 400 ₪ נושא הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אשר לתביעה שכנגד: 16. כאמור לעיל, מדובר בתביעה לתשלום 3 חודשי שכירות לפי 380$ לחודש עבור החודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2000, וכן לתשלום עבור מסי ארנונה, מים, חשמל וטלפון שלטענת התובע שכנגד לא שולמו ע"י הנתבעים שכנגד לרשויות המתאימות. 17. לעניין דמי השכירות בסך כולל של 1,040$ - מצאתי שיש לקבל את התביעה. בתביעה העיקרית הגעתי למסקנה כי לא הוסכם בין הצדדים שדמי השכירות עבור 3 חודשי השכירות האחרונים יקוזזו מהסחורה של הנתבעים שכנגד שהושארה בחנות. הנתבעים שכנגד מודים כי לא שילמו את דמי השכירות. משלא נתקבלה טענת הקיזוז שהעלו בגין דמי השכירות הרי שנשארת הודאתם המפורשת בחוב. 18. אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 1,040$ עבור דמי השכירות ל - 3 חודשי השכירות יולי, אוגוסט וספטמבר 2000 וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה ולפי השער היציג של הדולר שיהיה ידוע ביום התשלום בפועל. 19. לעניין החוב לעיריה, בזק וחברת החשמל - צירפו הנתבעים שכנגד לכתב התביעה קבלות המעידות על כך כי חובות אלה שולמו עד לסוף חודש יולי 2000. 20. אשר על כן הנני דוחה את התביעה שכנגד ככל שהיא מתייחסת לתשלום החובות לעיריה, לחברת החשמל ולבזק. 21. הנני מורה לנתבעים שכנגד לפנות את כל הסחורה שנותרה בחנות והשייכת להם וזאת בתוך 7 ימים מיום קבלת פסק דין זה. יובהר לנתבעים שכנגד שהתובע שכנגד יהיה רשאי לפעול באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לפינוי הסחורה והריהוט שבחנות. 22. הנני דוחה את תביעת התובע שכנגד לחייב הנתבעים שכנגד בפיצוי של 100$ ליום על כל יום של אי פינוי החנות. 23. עקב קבלת תביעת התובע שכנגד הנני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד הוצאות משפט בסך של 300 ₪. סחורהשכירותדמי שכירות