קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית שטיחים מקיר לקיר - תביעת פיצויים: 1. המדובר בתביעה - לגבי עסקת מכר של שטיחים מקיר לקיר. התובע טען, כי מחיר העיסקה הכולל הסתכם ב- 9,808 ש"ח כולל מע"מ - ההזמנה נעשתה ביום 1.10.94, במעמד זה שילם הנתבע על החשבון סך של 1,000 ש"ח. כמו כן, בתאריך 10.12.95, שולם סכום של 4,000 ש"ח בהעברה בנקאית ובסה"כ שולמו כ- 5,000 ש"ח - דהיינו, לפי טענת התובע, הנתבע נותר חייב סכום של 4,808 ש"ח (כולל מע"מ) ובנוסף, הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד היום (סה"כ 6,050 ש"ח). 2. הנתבע טען כי התחייב לשלם סכום של 8,350 ש"ח ובנוסף התחייב לשלם עוד סכום כסף למדביק. 1,000 ש"ח שולמו, כאמור, על-ידו במעמד ההזמנה וסך של 4,000 ש"ח בהעברה בנקאית, וסך של 3,350 ש"ח במזומן. הנתבע, טען כי כאשר הגיע אליו התובע עם השטיחים לאחר פניות חוזרות ונשנות אליו, הוא נדרש לשלם במעמד זה סכום מסויים במזומן. לטענתו, שילם סך של 3,350 ש"ח במזומן. ואת שאר ה- 4,000 ש"ח שילם לאחר ההדבקה בתאריך 9.2.95, בהעברה בנקאית ובכך השלים את חובו. לדבריו, לא קיבל כל קבלה, למרות שדרש קבלות. 3. הנתבע טוען, כי סכום העסקה הוא 8,350 ש"ח הסכום שעליו הוסכם. נראה, כי זהו הסכום הנכון, והסכום הגבוה יותר נוצר עקב הוספת מע"מ ע"י התובע, אך לא הוכח, כי התובע נקב בזמנו בסכום הגבוה. צרכן השומע סכום רשאי להניח כי הסכום כולל מע"מ. חובת העוסק לציין סכום הכולל את המע"מ, ואין לבוא בדרישת מע"מ בשלב הסופי אלא אם הודע מראש שהסכום אינו כולל מע"מ. אין מחלוקת כי שולמו בגין העסקה 1,000 ש"ח דמי קדימה וכן 4,000 ש"ח נוספים בהעברה בנקאית. המחלוקת היא על סכום של 3,350 ש"ח. הנתבע טוען, כי שילם סכום זה במזומן במעמד הדבקת השטיח. 4. מחד, בעוד שיש מסמכים המעידים על תשלום הסכומים 1,000 ש"ח ו- 4,000 ש"ח, אין כל מסמך המעיד על תשלום הסכום של 3,350 ש"ח. לכן, לכאורה, לא שולם הסכום, כל עוד לא הוכח אחרת. מאידך, הנתבע טוען, כי התובע לא ניהל ספרים כנדרש, ולכן היתה לו נטיה לקבל סכומים במזומן, ולכן לדבריו, הדבר משליך על מהימנותו או לפחות על כך שאין קבלה מתאימה. 5. השאלה היא, האם סביר הדבר, שהתובע יתבע תשלום פעמיים ללא כל טעם ממשי או סכסוך. הנתבע טען בדיון שאין כל סכסוך בין הצדדים. לא נוצר סכסוך בגלל טיב הממכר. לא היו טענות אי התאמה. הסכסוך היחיד הוא על יתרת התמורה. נקודה זו פועלת לטובת התובע. אילו היה מתברר שיש סכסוך בין הצדדים, כפי שקורה לפעמים, לדוגמא, על טיב ההתקנה, טיב השטיח וכדומה, ניתן היה לטעון שיש משום נקמנות או נסיון לנצל את העובדה שלא ניתנה קבלה על תשלום הסכום האמור לעיל (3,350 ש"ח). אולם, כשהסכסוך היחיד הוא על עצם התשלום בלא שיש לסכסוך רקע קודם, ואין משקעים קודמים, נשאלת השאלה, האם סביר שהתובע, ידרוש, סתם כך, תשלום נוסף, לאחר שכבר קיבל את כספו. 6. כמו כן, טענת הנתבע, ששילם תשלום ביניים בסך של 3,350 ש"ח שהוא היתרה המדוייקת של התמורה (למעט 4,000 ש"ח) מעוררת קושי, כיוון שתשלומי ביניים בד"כ משולמים בסכום מקרי או בסכום עגול על החשבון. ענין זה כלשעצמו אין לו משקל רב אולם, כשיש להכריע בין גרסאות נוגדות, אין מנוס מבדיקת פרטים שוליים לכאורה, כדי לחפש סימני אמת מצד אחד, או אלמנטים אחרים, שיערערו מהימנות של גרסה זו או אחרת. 7. לגבי משקל השאלה, האם ניהל התובע רישומים מדוייקים של הפעולות והתקבולים, שאלה זו אינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת. אולם, גם אם הרישום לצרכי מס לא היה מדוייק, הדבר אינו משליך בהכרח על גישתו העסקית הבסיסית של התובע כלפי לקוחותיו. היחסים בין אדם לחברו אינם זהים ליחסים בין העוסק לרשויות המס. עצם הטענה, שהעוסק ניסה להקטין את המס בדרך זו או אחרת (ואין אני קובע ממצא או דעה לענין זה), אינה מלמדת בהכרח שינסה לגבות פעמיים את אותו החוב ממי שרכש אצלו שטיח. במקרים מסויימים אין בית-המשפט יכול לקבוע בבירור מי מדייק ומי אינו מדייק בעדותו ולכן, מעדיף להסתמך על מסמכים ומנסה להעזר בסימני אמת. הנתבע - אדם מנוסה, ובעל עסק, חזקה שידע שרצוי לקבל קבלות, אפילו אין הן פורמליות. גם אם נכונה טענתו שלא קיבל קבלה פורמלית, לא היתה מניעה לקבל מסמך "גמר חשבון" או הערה "גמר חשבון" ע"ג טופס ההזמנה. המדובר בהוצאה פרטית ולא נדרשה לנתבע קבלה פורמלית (אם כי קיימת חובה להוציאה). 8. במאזן ההסתברויות לצרכים אזרחיים, ידו של התובע על העליונה. כדי להתגונן בהצלחה, היה הנתבע חייב להראות יותר מאשר טענה לאי ניהול רישומים תקין מבחינת רשויות המס, כלומר, היה צריך להראות טעם ממשי לכך שהתובע יתבע פעמיים את אותו הסכום. למרות שהדבר אפשרי, הדבר אינו מקובל ומהווה מעשה מרמה בוטה, וכידוע, כדי להוכיח מרמה, יש להרים נטל כבד יותר. 9. במקרה הנדון, התוצאה אינה חדה וברורה, אך גם אם נותרים ספקות מסויימים באשר לתוצאה. למרבה הצער, לא הסכימו הצדדים להתפשר, ובית-המשפט מצווה לפסוק ע"פ חומר הראיות שבפניו, וע"פ התרשמותו לפי מאזן ההסתברויות בתיק אזרחי. אשר על כן, יש לקבל את התביעה. הנתבע ישלם לתובע סך של 3,350 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.2.95 (יום התשלום האחרון) ובנוסף ישלם הנתבע 500 ש"ח הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. פיצוייםקירות