הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של כושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער, ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש שהפגיעה בגופו של הנפגע אינה חמורה כלל, אך בגינה אינו מסוגל לעסוק במקצועו הקודם, ולהיפך, יתכן כי הפגיעה חמורה, ובכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו, בלא כל הגבלה" ע.א 646/77 לוי נ. עמיאל פד' לב(3) 529, 583. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר בין נכות רפואית לאבדן כושר עבודה: 1. תביעה שעילתה, תאונת דרכים, שעליה חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, (להלן: הפלת"ד). ביום 03.02.95 נפגע התובע, יליד 1946, בתאונת דרכים, בדרכו לעבודה. נכותו של התובע בגין התאונה נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי ל- 27.8% נכות רפואית ו- 42% נכות תפקודית. עובר לתאונה, עבד התובע כשכיר במקצועו, רתך צנרת, בח' "צנרת הגליל בע"מ", (להלן: החברה). הוא היה מנהל עבודה ועסק בפועל בהנחת קווי ביוב וקווי מים. הכנסתו החודשית של התובע כמפורט בטפסי 106, הסתכמה (לאחר שיערוך): בשנת 1992, סך של 6,304 ש"ח לחודש. בשנת 1993, סך של 6,592 ש"ח לחודש. בשנת 1994, סך של 7,335 ש"ח לחודש. התובע קיבל גימלת ביטוח לאומי, באשר לתקופה שלאחר התאונה, ועד היום הזה ואילך, בהתאם לנכותו כפי שעוד יפורט להלן. כלול היה בשכרו של התובע כאמור, גם הפרשות לקרן ביטוח פנסיה של פועלי בנין (ת6/), דמי הבראה בסך 276 ש"ח ליום במכפלת ל- 8 ימים, חופשה שנתית, מענקי חגים, בגדי עבודה 269.90 ש"ח פעמיים בשנה. כל הסכומים הנ"ל נכללו במשכורת בפורטה בטופס 106, ואין להביאם בחשבון בנפרד, מלבד תשלום הפנסיה שאותו יש לצרף להכנסות שהתובע הפסיד בגין התאונה כראש נזק נפרד. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. עוד הפסיד התובע בגין התאונה, זכות שימוש ברכבו של המעביד בשעותיו הפנויות, כשהוא מעריך אותם בסך של 2,000 ש"ח לחודש, וזאת על סמך חוות דעתו של השמאי, מוגילבקין. אינני רואה סכום זה כמופרז, ואני מקבל אותו כבסיס לפיצוי התובע בראש נזק זה. כמובן, שהכוונה היא רק לתקופה בו המפעל המשיך לעבוד, בעוד שהתובע היה מרותק בגין התאונה. אני מקבל את הערכת התובע, וקובע לו פיצוי גלובלי בסך של 40,000 ש"ח, הערכה להיום. 2. בעקבות התאונה, אושפז התובע למשך 80 יום (אומנם התובע היה מאושפז 86 ימים, אך 6 ימים מהאישפוז, לא היו קשורים לתאונה). בנוסף, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה שבין 06.08.95 ועד 31.12.95, ונכות זמנית מ- 01.01.96 ועד 31.12.96 בשיעור של 50%, ומ- 01.07.96 ועד היום הזה וגם לעתיד, כאמור, 42% כולל נכות תיפקודית. סביר בעיניי שהתובע לא מסוגל לעסוק במקצועו כרתך לאחר התאונה והנכות שבגינה. לדעתי, יש להעניק לתובע פיצוי בגין נכותו התיפקודית, ולא רק הרפואית , בעיקר בהתחשב במקצועו ערב התאונה. "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של כושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער, ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש שהפגיעה בגופו של הנפגע אינה חמורה כלל, אך בגינה אינו מסוגל לעסוק במקצועו הקודם, ולהיפך, יתכן כי הפגיעה חמורה, ובכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו, בלא כל הגבלה" ע.א 646/77 לוי נ. עמיאל פד' לב(3) 529, 583. כאן נציין, בשנת 96, ממילא נפסקה פעילות החברה אשר העסיקה את התובע. ולכן, גם לוליא ארעה התאונה, היה נאלץ התובע להפסיק את עבודתו אצל מעבידו, במפעל, לקראת שלהי 1996. (כאמור, מאחר ותאריך סגירת המפעל אינו ידוע במדוייק, אני קובע את סוף השנה האמורה לצורך החישוב). אכן, לאור מקצועו של התובע, רתך, והישגיו המקצועיים, סביר בעיניי כי לא היה מתקשה למצוא עבודה מתאימה במקצועו, כרתך, גם אצל מעביד אחר, לולי התאונה. זאת אולי גם בשכר גבוה מזה שהשתלם עבור עבודתו, ובהתאם לשכר המקובל בענף זה. 3. לפיכך, ולאור האמור בפיסקאות הקודמות, אני מעריך את הפסד השתכרותו של התובע בעבר, ובהנחה ששכרו של התובע היה עולה לכדי 10% עד סגירת המפעל, משוערכת להיום, כדלקמן: (שכן מתוך בחינת תלושי המשכורת, ניתן ללמוד כי ישנה מגמה המצביעה על עליה בשכרו החודשי של התובע.) א. מיום התאונה ועד למועד הפסקת פעילות החברה, לפי 100% נכות, 8,068 ש"ח X 82.5% (לאחר ניכוי מס הכנסה 17.5% כמקובל על שני הצדדים) X 20 חודש, בסה"כ, 133,122 ש"ח, ועוד 4% ריבית לשנה ממחצית התקופה, כלומר, החל מ- 01.02.96 ועד לפרעון בפועל. ב. מיום הפסקת פעילות החברה ועד ליום הזה, (יום החישוב), לפי 44 חודשים על בסיס השכר האמור, תוך, הפחתת הוותק, ברוטו של 8,068 ש"ח (הסכום המשוערך שהיה אמור להשתלם לתובע, אילו התחיל במקום עבודה חדש. כאשר אני פוסק לו רק 42% מהשכר הנ"ל בגין נכותו התפקודית, בניכוי מס הכנסה בשיעור של 17.5%. בסך הכל, 121,00 ש"ח (8068 X 44 X 42% X 82.5%) ועוד 4% ריבית לשנה מחצית התקופה מיום 01.11.98 ועד לפרעון בפועל. 4. בנוסף לאמור, אני פוסק לתובע בגין הפסד השתכרות בעתיד, בהנחה כי לולי התאונה היה התובע מסוגל לעבוד במקצועו עד גיל 65 שנה, על בסיס 7368 ש"ח ברוטו לחודש, במכפלת אחוזי הנכות 42% בניכוי מס הכנסה ולאחר היוון. בסך הכל, 307,928.13 ש"ח (82.5% X 42% X 8068 X 129 והיוון של 3% לשנה). ועוד 4% ריבית לשנה מיום פסק דין זה ועד לפרעון בפועל. 5. באשר להפסד זכויות הפנסיה, לא ברור מעדותו של התובע, ממתי יש לחשב את זכויות אלה, ואם היתה משיכת פנסיה בשנת 1984. בנסיבות כאלה, אני פוסק סכום גלובלי בסך של 50,000 ש"ח. ועוד ריבית בשיעור של 4% לשנה מיום פסק הדין ועד לפרעון בפועל. ( ראה הסכם קיבוצי, תלושי המשכורת של התובע, תצהיר התובע סעיף 10 סומן ת/ 4 וכן אישורים מקרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין) 6. לא ברור כיצד ניתן להעריך את הוצאות הניידות של התובע. מצד אחד, מדובר בנכות רפואית של 20% בלבד (אורטופדית). הנכות האחרת, וכן הנכות התיפקודית, אינם מצדיקים את הפיצוי בגין ניידות, ולכן גם כאן יש לפסוק פיצוי גלובלי בגין פריט זה, שאני מעריך אותו בסך של 150,000 ש"ח, וזה כולל גם עזרת צד ג'. ועוד ריבית בשיעור של 4% לשנה מהיום ועד לפרעון בפועל. ביחד עם זאת, יש לנכות מהסכום שנפסק כאמור את הסכום המשוערך והמהוון, לפי חוות דעת ספיר (נ14/) שהתובע קיבל ועתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, בגין התאונה בסך של 869,958 ש"ח. 7. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לפסוק לתובע בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) לפי 80 או 86 ימי מחלה, וכן לפי 42% נכות רפואית. מתוך עיון במסמכים הרפואיים של התובע עולה, כי רק 80 יום של אישפוז,רלוונטיים לתאונה. לכן יש לפסוק לתובע בגין נזק לא ממוני סכום של 80,369.45 ש"ח. (משוערך להיום) ועוד ריבית בשיעור של 4% לשנה מיום פסק הדין ועד לפרעון בפועל. עתה נבוא חשבון א. פיצוי בגין אי כושר מלא מיום התאונה ועד סגירת החברה 133,122 ש"ח ב. פיצוי בגין הפסד השתכרות מיום סגירת החברה ועד תאריך החישוב 123,004 ש"ח ג. הפסד השתכרות בעתיד 307,928.13 ש"ח ד. הפסד זכויות פנסיה 50,000 ש"ח ה. הפסד זכויות השימוש ברכב החברה 40,000 ש"ח ו. הפסד ניידות ועזרת צד ג' 150,000 ש"ח ז. נזק לא ממוני 80,369.45 ש"ח סך הכל 884,423.13 ש"ח לסה"כ יש להוסיף את תשלומי הריבית כמפורט לעיל, ויש לנכות את יתרת הסכום המשוערך והמהוון ששולם לתובע מטעם המל"ל בסך של 869,958 ש"ח לפי חוות הדעת של האקטואר ספיר. לפיכך, מחייב אני לשלם לתובע תוך 30 יום מיום פסק הדין בתוספת דמי הצמדה מיום פסק הדין עד ליום הפרעון. כמו כן ישאו הנתבעות באגרת המשפט ובשכר טירחת עו"ד בשיעור של 13% על הסכום שנפסק לעיל. נכות רפואיתנכותרפואהאובדן כושר עבודה