קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר בין תעודות אי כושר לתאונת דרכים: 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא האם יש קשר סיבתי בין אי הכושר המתואר בתעודות אי כושר שהמציא לנתבע, לתקופה שמיום 16.03.99 ועד 30.06.99 ("התקופה השנויה במחלוקת"), לבין הפגיעה שנפגע בתאונת דרכים מיום 24.02.99, שהוכרה כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות הבאות מוסכמות בין הצדדים: א. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 24.02.99. ב. סמוך לאחר הפגיעה הובא לבית החולים "רמב"ם" (תעודת חדר המיון - נספח א' לעיל). ג. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה. 3. בית הדין מינה את ד"ר יורם פינקלשטיין כמומחה יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה") ולאחר שהעביר אליו את החומר הרפואי שהיה בפניו, ואת העובדות המוסכמות ביקשו להשיב לשאלות הבאות: האם יש קשר סיבתי בין אי הכושר שנגרם לתובע כמפורט בתעודות אי הכושר (נספח ו' למסמכים הרפואיים) לפגיעות בתאונת הדרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. 4. המומחה בחוות דעתו, מיום 19.04.01, השיב לשאלות בית הדין, כך: "מר סיגין מור, יליד 1939, לוקה ביתר לחץ דם.מטופל תרופתית בעשרים השנים האחרונות. עפ"י הרישומים הרפואיים - לקה בעבר בסחרחורת תנוחתית (אורתוסטטית) על רקע תרופתי. בוצע בירור רפואי בענין זה ב-1992 (ראה מסמך מיום 30.12.92). מטופל כעת ב-Convertin וב-Deralin. התאונה הנדונה ארעה ב-24.2.99. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי, וימי אי-הכושר שהוכרו תואמים בהחלט לנתונים הרפואיים (שהוצגו במסמכים הרפואיים) ולתקופות החלמה סבירה מהפגיעה התאונתית. ביום 11.3.01 אושפז מר סיגין מור לשחרור בקע טבורי כלוא. הבקע ידוע היה מזה שנים רבות וכליאתו ארעה באותה העת. אין כל קשר בין הבקע הטבורי לבין הפגיעה התאונתית ביום 24.2.99. טיב המיחושים, המפורטים בתעודות אי-הכושר שלא הוכרו (מהתאריכים 16.3.99 - 30.6.99) תואם למחלת הרקע של מר סיגין מור, על סיבוכיה התרופתיים המתוארים-משכבר. תקופת האשפוז הניתוחי ומהלך ההחלמה מהניתוח (שאינו קשור בתאונה, כאמור) מחייבים אף הם מתן ימי-מחלה. אין קשר סיבתי בין אי הכושר, שנגרם לתובע בתקופה שמיום 16.3.99 עד יום 30.6.99, לבין הפגיעה בתאונת הדרכים שארעה לו ביום 24.2.99". 5. אעיר כאן: א. לאחר שניתנה החלטת בית הדין, מיום 27.03.01, על מינוי המומחה, הגיע לבית הדין חומר רפואי נוסף. ב. חומר זה נשלח למומחה יחד עם החלטת בית הדין, מיום 02.04.01. ג. כב' המומחה, בחוות דעת נוספת, מיום 04.11.01 (בה נפלה טעות קולמוס באזכור מועד החלטתו הנוספת של בית הדין (זו המוזכרת לעיל בסעיף 5 ב') שב וקובע: "החומר הנוסף הוא תיקו הרפואי של מר סיגין מור בקופ"ח הכללית (קרית ים ג'). הרישומים בתיק זה עולים בקנה אחד עם הנאמר בחוות דעתי (מיום 19.4.01) בענין הרקע הרפואי, מחלותיו של מר סיגין מור והטיפולים התרופתיים במחלותיו. לאחר עיון בתיק רפואי זה ולאחר עיון חוזר בחוות דעתי, אני מוצא שתשובותי לשאלותיו של כבוד בית הדין (סעיף 1 בהחלטה) הן תקפות ומדוייקות. דהיינו: מסקנותי נותרות ללא שינוי, גם בהתייחס לחומר הרפואי הנוסף". 6. הצדדים נתבקשו לסכם טיעוניהם בכתב (ראו החלטת בית הדין, מיום 15.11.01) וכך עשו. 7. בסיכומיו מבקש התובע לאשר את תעודות האי כושר שהיו שנויות במחלוקת, חרף קביעת המומחה, זאת כיון שהרופאים שנתנו לתובע תעודות אי כושר אלה הפעילו שיקול דעת, ולא יתכן שיבוא מומחה אחרי שנתיים ויתערב בשיקול דעת הרופאים. עוד מוסיף הוא שכל תוצאה אחרת מלבד קבלת תביעת התובע תגרום לו נזק שלא באשמתו. 8. הנתבע בסיכומיו מבקש שנאמץ קביעת המומחה בחוות דעתו. 9. טיעונו של ב"כ התובע אינו ברור: א. אם סבר הוא מלכתחילה שתעודות אי הכושר, לתקופה השנויה במחלוקת, הן הקובעות וכל תוצאה אחרת מלבד אימוצן, אינה נכונה - ראוי היה שיתנגד מלכתחילה למינוי מומחה-יועץ רופאי מטעמו של בית הדין וינמק טיעונו. קשה לקבל טיעונו של ב"כ התובע רק כאשר רואה הוא שחוות דעת המומחה מטעם בית הדין אינה עולה בקנה אחד עם טיעונו של התובע. ב. ב"כ התובע לא עשה כל נסיון אמיתי על מנת להתמודד עם האמור בחוות דעת המומחה - למשל בדרך של הגשת בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, אשר מהן ובהן ינסה ללמוד מדוע וכיצד חוות דעתו מנוגדת, לכאורה, לתעודות אי הכושר שבידי התובע. לטעון על דרך הסתם שדי בתעודות אי הכושר - אף מבלי חוות דעת רפואית מוסמכת, הקובעת אחרת ממה שקבע מומחה בית הדין, היא נסיון לפסול חוות דעת מומחה, ללא כל התמודדות לגופם של דברים. 10. לגופם של דברים: הכרה בתקופת אי כושר מותנית בהוכחת קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה לבין תעודות אי כושר שבידי מבוטח-תובע. המומחה תוך התייחסות למלוא החומר הרפואי שבפניו נימק את מסקנתו מדוע אין להכיר בתקופת אי הכושר שבמחלוקת כקשורה סיבתית לתאונת הדרכים שאירעה לתובע שהוכרה כתאונה בעבודה. באין כל סיבה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה - לאור האמור בה - נדחית בזה תביעתו של התובע. 11. רק בדוחק - לאור האמור בסעיף 9 לעיל - לא נעשה צו להוצאות. תאונת דרכיםאי כושר עבודה