רכישת סם מסוכן מסוג קנבוס

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכישת סם מסוכן מסוג קנבוס: א. בבסיסו של ערר זה, עומדת פרשה של קשר לרכישת סם מסוכן מסוג קנבוס, שקשרו שלושת המשיבים בתיקים שבפני, בתאריך 25.6.99, ואשר ענייניהם אוחדו בדיון בבקשה זו, על פי בקשתם. לא ברכישה שיגרתית עסקינן בענין זה, אלא ברכישה שהתכוונה להתיחס לכמות מסחרית של 10 ק"ג סם, ואשר הכילה בסופו של דבר 5.3 ק"ג סם בלבד. גם לא בסוחרי סם מן השורה, או, בנרקומנים היוצאים ובאים בשערי בית הכלא, עניננו כאן, אלא בשלושה אנשים בוגרים, שניים מתוכם מבוגרים ממש העומדים בשנות החמישים והששים לחייהם, שחשקה נפשם בסם, או בעשייה בו, בדרך כזו או אחרת כפי שאבהיר בהמשך. ב. כל שלושת הסניגורים המלומדים, שייצגו את העוררים בערר זה, הגדירו פרשה זו כסיפור של שלומיאליות, שהתבטאה אליבא דידם, כבר בתחילת צעדיהם בביצוע המשימה שנטלו על עצמם. שהרי, כך הוסכם, אין חולק שבאו לרכוש מן המקור עשרה ק"ג סם, וכי שילמו עבור כמות זו בכסף מלא, ואילו בפועל קיבלו מן המוכרים ששיטו בהם, רק כמחצית הכמות. אליבא דסניגורים, יש להסיק מדרך ניהולה של פרשה זו מתחילתה על ידי העוררים, כי פעלו מתוך נאיביות וחוסר זדון, ויותר מכך יש להסיק שאין חזקת המסוכנות חלה עליהם. משום כך, ומשום נסיבות אישיות הכרוכות בכל אחד מן העוררים, שתידונה להלן, עותרים באי כח העוררים בעררם זה, לשיחרורם מן המעצר עד תום ההליכים שהוטל עליהם בשתי החלטותיו של בית המשפט קמא (השופטים הנכבדים הארווי גרובס שדן בעניניהם של העוררים 1 ו3-, והשופטת אביבה טלמור דנה בעניינו של העורר 2) . לטענת באי כח העוררים, כולם, טעו שני השופטים המלומדים דלמטה, כאשר התיחסו אל פרשת סמים זו כאל פרשה שיגרתית; ואל המעורבים בה, כאל עברייני סמים רגילים שיש לנתקם מן העשיה הפלילית הכרוכה בסם, על ידי השמתם מאחורי סורג ובריח, מיד ולמשך תקופה ממושכת. בפועל, כך הסניגורים, ענין לנו בשלוש דמויות חריגות בנוף עברייני הסמים, שמעדו בפרשה זו, מתוך קלות דעת והעדר מחשבה. לאישוש דבריהם, הציגו באי כח העוררים בפני, כל אחד בתורו, אסופות עבות כרס של החלטות בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, בהן שוחררו נאשמים ממעצר, בנסיבות חמורות פי כמה. לטענה של ב"כ המדינה כי מסוכנותם של עוררים אלה נצמחת מתוך עצם מעורבותם ברכישת הסם ובהחזקתו, השיבו הסניגורים כי אין מסוכנות כזו כרוכה במשיבים כלל, גם לא חשש להמשך עיסוקו האפשרי של מי משלושתם, בתחום עברייני זה, בעתיד. ג. יוער כבר כאן ומיד, כי התמונה שציירה ההגנה בפני, בסופו של דבר, היתה של עיסקת סמים שאיש לא היה מעורב בה באופן ממשי, ושכולם נגררו בה אחרי כולם ונפלו קורבן לה. היתכן? דומני כי העובדות לגופן אינן מאששות תיזה זו של ההגנה. בתמצית הדברים, ייאמר, כי עסקינן בקשר שקשרו כל שלושת הנאשמים יחדיו, גם אליבא דידם, לצורך רכישת אותה כמות גדולה של סם, כאשר במסגרת התכנית הוחלט על ידם שהעורר 1 ירכוש את הסם, מכספו, ולאחר מכן יחלקו בו בין כל השלושה. התמורה שאמורים היו השניים האחרים להעניק לזה בגין השקעתו בעיסקה, היתה הסכמתם ליטול על עצמם האחריות לביצוע העיסקה, באם זו תיכשל, ובאם ייתפשו בה. השלושה התארגנו איפוא, ונסעו יחדיו לבאר שבע ,ברכבו של העורר 1, על מנת לרכוש הסם מן המקור שהיה ידוע לאחד מהם. לאחר רכישתו של הסם, שבו לבתיהם בנתניה והסם בכליהם. ד. עובדות אלה, והרקע להתרחשותן, הובא ביסודיות רבה בשתי החלטותיהם של השופטים הנכבדים דלמטה, שעמדו על חלקו של כל אחד מן המעורבים בפרשה בפירוט ובדיקנות. איני רואה להוסיף או לשנות דבר מכל שפורט בגוף החלטות אלה. ועוד. הנחתו של השופט גרובס בהתיחסו אל נסיבות העבירה ויעדיה, היתה אחת, לאמור, שייעודו של הסם היה מסחר בו. כך, כפי שהבהיר, לא רק בשל החזקה העולה מן הפסיקה לגבי החזקתה של כמות מסחרית שכזו, אלא גם בעקבות דבריו של העורר, מר צוברי, אשר הסביר לחוקר, לשאלתו בדבר יעוד הסם שזה נועד "כנראה למכירה..."; ואין להוסיף. אכן, בעניננו אין העבירה המיוחסת לעוררים מתיחסת לסחר בסם, אלא בהחזקתו בלבד שלא לצריכה עצמית, ואין עניינה של העבירה בקשים שבסמים המסוכנים, אלא שגם אני סבורה, כמו השופטים דלמטה, כי יהיה אשר יהיה, אין לקבל שהחזקת כמות עתק כמו זו שהתכוונו העוררים לרכוש מלכתחילה, או זו שרכשו בפועל, כיוונה לשימוש עצמי. במיוחד לא כך, כאשר ענין לנו בשלושה אנשים דלי אמצעים. הסברו של העורר 1, על רקע זה, כאילו התכוון לחלק את כמות הסם בינו לבין חבריו, לא זו בלבד שהיא מגוחכת בעיני, אלא שהיא ממילא הופכת אדם זה, גם אילו נכונים דבריו, לפילנטרופ סמים, שמסוכנותו לסביבה אינה פחותה בעיני אלא במעט ממסוכנותו של סוחר הסם. ה. לנוכח כל האמור, לא מצאתי סיבה להתערב בהחלטותיהם של השופטים קמא שהורו על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נגדם, להוציא בעניינו של העורר מס. 2, שאותו ראיתי להחריג מחבריו, מנימוקים מספר עליהם אעמוד להלן. בטרם אעשה כן, אביא תחילה בתמצית הקיצור התרשמותי מחלקו של כל אחד מן העוררים בפרשת רכישת הסם כמשתקף מן הראיות לכאורה שמצאתי בתיק. העורר מס. 1, שלגביו טענה באת כחו המלומדת, כי הנאיביות שלו ותום ליבו הם שהביאוהו אל הפרשה האומללה הזו, היה כפי שהוברר לי, היוזם ומהמממן של העיסקה, שבעקבותיו הלכו שני האחרים, אנשים מבוגרים ממנו בשנים רבות. הטענה לפיה, אך היה אדם צעיר זה - בעל משפחה שמצא פרנסות בקיוסק שבבעלותו - איש חסר יוזמה, מפוחד וחסר אונים, לא התקבלה על דעתי לנוכח הובלתו את הפרויקט העברייני הזה של רכישת הסם ותיכנון העשייה בו. חיזוק להתרשמותי מן האיש, עולה לדעתי מגיליון הרשעותיו הקודמות, שיש בו גם עבירות רכוש וגם עבירות סם של החזקה ושימוש, שלא הגיעו עד לארוע זה, לכדי חומרה קיצונית. נפילתו הפעם לתוך פרשת עסקה חמורה זו של עיסקת הסם, לא יכלה לבוא איפא כתוצאה מנאיביות או הרכנת ראש מצידו בפני חבריו המתוחכמים ממנו. שהרי, כיצד יכול היה להיות קרבן, כאשר הוא היוזם והמתכנן הגורר את האחרים לתוך הרשת? כן הדבר לגבי הנאשם 3. לא אוכל לקבל, באותה מידה ואולי יותר, גם לגביו, שנקלע לסיפור העברייני הזה, שלא בטובתו, כפי שביקשה גם סניגוריתו שלו, לשכנעני. גם אם לא הוא זה שרכש את הסם, ולא הוא שמימנו, די לי בעצם כניסתו לסיפור, ותרומת ניסיונו הבלתי מבוטל בתחום הסמים, כדי להעיד על חלקו המהותי בו. טענת הסניגורית המלומדת כי כל מעורבותו בפרשה מצטמצמת בהצטרפותו לנסיעה לבאר שבע לצורך רכישת הסם, וסיפור הרדמותו בדרך, מאבדים כל תוקפם לנוכח גיליון הרשעותיו הקודמות של זה, המצביעות על עבר פלילי עשיר למדי בעבירות מסוגים שונים, בהן גם עבירות סמים משמעותיות. האם ניתן לומר על אדם בעל גיליון הרשעות שכזה, כי תם לב הוא? או, כי לא ידע ולא הבין מה משמעות המעשה שהוא נותן לו יד? האמנם כך, גם כאשר מעורבותו בפרשה נשוא דיון זה, באה כפי שהתברר, שעה שעונש מאסר על תנאי בו חצי שנה, בגין עבירת סם קודמת, תלוי ועומד כנגדו? שונה עם זאת בעיני, מצבו של העורר מס. 2, שהוא כמסתבר, אדם ללא עבר פלילי כלל; אדם החי מזה שנים קיצבת נכות של המל"ל, שבריאותו קשה ושתנאי המעצר עלולים לסכן את חייו. החומרה הכרוכה במעורבותו במעשה הפשע נשוא דיוננו, נובעת מן העובדה שחלקו בקשר התבטא בנכונותו לקחת על עצמו האחריות לנעשה, תוך פיטוריהם של חבריו בעלי העבר הפלילי מאחריות זו, כפי שאכן עשה עובר לכניסתה של המשטרה לתמונה. אין ספק שסיוע רב משמעות זה ליוזם ולמתכנן המעשה, קרי, העורר 1, חמור הוא לעצמו, ומעורר בהחלט מחשבות קשות על מידת מסוכנותו של אדם כזה, המוכן לחפות על עבירת סם חמורה כמתואר, כשהוא נסמך על עברו הנקי. עדיין נראה לי, כי מצבו של זה, קל משל חבריו, מן ההיבט הפלילי של מעורבותו בפרשה, ומן ההיבט של שאלת מסוכנותו. לנוכח כל האמור עד כאן, החלטתי להורות על דחיית הערר לגבי שני העוררים הראשונים, ועל קבלתו לגבי העורר מס. 2. העורר מס. 2 ישוחרר כנגד ערבות עצמית וצד ג' על סך 10,000 ש"ח, וכנגד ערבות במזומנים על סך 7,500 ש"ח. עם שיחרורו יהיה על העורר 2 לעבור להתגורר בבית אימו שם ישהה במעצר בית מוחלט עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הפרת תנאי זה מתנאי השיחרור, תגרור מעצרו והבאתו בפני שופט. יובהר: ננ אין לדעתי, בהחלטתי זו לאבחן בין העורר הזה לחבריו, כדי לפגוע בעקרון של שיויון ההתיחסות אל נאשמים באותו כתב אישום, המואשמים באותן עבירות, שכן האבחנה לדעתי נסמכת על אי השויון בין נסיבותיו של זה לנסיבותיהם של האחרים. ממילא, כבר נקבע כי לעולם תהא מוטלת על השופט היושב בדין, המשימה לבחון את הנאשם הקונקרטי שלפניו, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות שלו ושל המקרה כולו (ר', בבש"פ 4140/97, אבוקסיס נ' מ. ישראל, פ"ד נ"א (3) 651). סמיםסחר בסמים