שיהוי בשמיעת משפט פלילי

השהיה בשמיעת המשפט ובניהולו אינה עילה לפטור כליל מעונש, אלא היא יכולה לשמש הצדקה להקלה בעונש בנסיבות מסוימות (ר' ע"פ 416/76 גבריאל נ' מדינת ישראל פ"ד לא(2) 29; ע"פ 876/90 וינקרנץ ואח' נ' מדינת ישראל (תק' על' 91 בעמ' 2083). בגזירת דינו של הנאשם התחשבתי בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, למרות שהעיכוב נבע במידה לא מבוטלת גם מבקשות דחייה מטעם הנאשמים עצמם. קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיהוי בשמיעת משפט פלילי: 1. הנאשם מס' 2 הורשע ביום 16.11.97 בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בניגוד לס' 333 ו- ס' 335 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ובפציעה בנסיבות מחמירות בניגוד לס' 334 ו- ס' 335 לחוק. הנאשם הועמד לדין ביחד עם נאשם נוסף, ביום 30.11.98 ניתן גזר דינם של שני הנאשמים וערעור על הכרעת הדין נדחה (ע"פ 290/98). יחד עם זאת, בבית המשפט העליון הסכימה המאשימה לביטול גזר הדין כנגד שני הנאשמים בשל העובדה כי בעת ביצוע העבירות לא מלאו 21 שנים לנאשם האחר, ולפיכך היה צורך בקבלת תסקיר קצין מבחן בעניינו בטרם גזירת הדין. ביום הקבוע לשמיעת הטיעונים לעונש ביקש ב"כ הנאשם לדחות את הדיון בשל העדר תסקיר של שירות המבחן ובקשתו נענתה. כתוצאה מכך הטיעונים לעונש נשמעו בנפרד. בגזר דינו של הנאשם 1 ביקש בא כוחו לצרף הרשעה של אותו נאשם בתיק אחר. הנאשם 1, נדון לשנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי בגין העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי ולתקופת מאסר נוספת בשל העבירות האחרות. 2. בבואי לגזור את הדין עומדות לנגד עיני חומרת מעשיו של הנאשם, מחד, ונסיבותיו האישיות הקשות מאידך. השתלשלות המאורעות וחלקו של הנאשם בהם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין: כעשרה אנשים, בהם שני הנאשמים הגיעו בערב מערבי חודש יולי 1992 לבית משפחת המתלוננים בעיר העתיקה בירושלים. התוקפים, שהיו מצוידים בכלי משחית למכביר: סכינים, אלות, שרשרות ומקלות התנפלו על יושבי הבית, בני המשפחה וידיד ששהה עימם ותקפו אותם באכזריות. אבי המשפחה הוכה במקל בראשו והופל על הרצפה וכתוצאה מכך סבל חבלות ושבר דחוס במצחו ונזקק לאשפוז למשך מספר ימים. הנתקפים האחרים הוכו נחבלו ונדקרו. הנאשם 1, אשר דינו כבר נגזר, זוהה כמי שתקף ופצע את אחד העדים באמצעות שרשרת ברזל, כשבידו השנייה אחז סכין באורך 20 ס"מ. סאמי זוהה על ידי אחד הנתקפים, עבדאללה דובראג', כמי שחבט בראשו במקל. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, שני הנאשמים שימשו חלק מקבוצה שפעלה במשותף ולכן הורשעו באישומים ביחס לכל מעשי האלימות כמבצעים בצוותא. 3. כאמור לעיל, הכרעת הדין התבססה גם על עדות ישירה של אחד מקורבנות התוקפים, אשר זיהה אישית את הנאשם כמי שחבט בראשו במקל. הנה כי כן, הנאשם לא פעל רק כאחד מקבוצה אלא גם באופן עצמאי ובכך נתן ביטוי אישי לאכזריות ולאלימות שאפיינו את מעשי הקבוצה כולה. דברים שאמרתי בגזר דינו של הנאשם 1 נכונים גם בעניינו של הנאשם הנוכחי: הזלזול ובוז לערכי קדושת החיים וקדושת גופו של אדם מסכנים לא רק את הקורבן הישיר של העבירה אלא את אושיות החברה ממש. מעשים אלה פוגעים פגיעה קשה בתחושת הבטחון של כל אדם ובחיי היומיום של החברה כולה. האימה שהנאשמים במעשיהם ניסו להטיל על קורבנותיהם נועדה לפגוע ביכולתם ליהנות מהחירויות המוקנות להם בהיותם בני אדם: חופש התנועה, הכולל את זכותו של אדם ללכת ברחוב בלי פחד, זכות הקניין, המעניקה לו בטחון בחצר ביתו, זכותו לכבוד בהיותו אדם, המחייבת הגנה על גופו ועל רוחו מפני אלימות ואיומים. אכן, הנאשם 2, לא החזיק סכין בידו ממש, ואולם גם הוא היה מזוין בכלי משחית וגם הוא לא היסס להשתמש בו באכזריות. הנאשם 2 ידע על קיומם של שאר כלי הנשק בידי חבריו וכמוהם, בא גם הוא מתוך מטרה לחבול ולפצוע ומבחינה זו לא רק שדין אחד להם מבחינת הכרעת הדין, אלא שבנסיבות הקיימות אינני רואה הצדקה גם להקל בעונשו ביחס לעונשו של חברו. קבוצת התוקפים הגדולה (נסיבה מחמירה כשלעצמה) לא ניסתה כלל לבוא בדברים עם יושבי הבית, מטרתה היתה אחת - אלימות. יש לציין, כי בניגוד לנאשם האחר, אשר ניתן היה לומר לטובתו כי ביצע את המעשים בגיל צעיר יחסית, הרי הנאשם 2, סמי, ביצע את המעשים בגיל 26. עוד יש להזכיר כי סמי, כמו גם חברו, הכחישו כל קשר לביצוע המעשים שיוחסו להם והסתבכו בשקרים שהעידו שאין חרטה בלבם. בשלב הראיות סמי טען כי אינו מכיר כלל את משפחת המותקפים, למרות שזוהה על ידיהם. כל אלה פועלים לחובת הנאשם. 4. באשר לטענה לפיה חלף זמן רב מאז בוצעו המעשים, אין לי אלא לחזור על דברים שהבאתי בגזר דינו של האני: ההשהיה בשמיעת המשפט ובניהולו אינה עילה לפטור כליל מעונש, אלא היא יכולה לשמש הצדקה להקלה בעונש בנסיבות מסוימות (ר' ע"פ 416/76 גבריאל נ' מדינת ישראל פ"ד לא(2) 29; ע"פ 876/90 וינקרנץ ואח' נ' מדינת ישראל (תק' על' 91 בעמ' 2083). בגזירת דינו של הנאשם התחשבתי בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, למרות שהעיכוב נבע במידה לא מבוטלת גם מבקשות דחייה מטעם הנאשמים עצמם. בא כוחו של הנאשם, עו"ד אבו עטא, הדגיש את תנאי חייו הקשים של הנאשם, ואכן נתתי לדבריו משקל של ממש. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הוא אב לארבע ילדים ואינו עובד בשל התמכרותו לסמים. בילדותו סבל מאלימות במשפחה ונראה שהחיים לא הקלו עימו גם בבחרותו. מן התסקיר עולה כי בנו של הנאשם, בן ארבע שנים, נפגע בתאונת דרכים והוא זקוק להשגחה רפואי המחייבת טיפול מסור. שירות המבחן נמנע מלהמליץ דבר בעניינו של הנאשם והסתפק בציון הנסיבות המשפחתיות הקשות. 5. כפי שאמרתי בעניינו של הנאשם 1, האני, חומרת המעשים ואכזריותם מחייבת מאסר בפועל, זאת למרות הנסיבות הקשות שתוארו לעיל. לצערי, הנאשם מעולם לא הביע חרטה ואף בתסקיר שירות המבחן מסר גרסה לפיה כלל לא נכח במקום בעת הקטטה. גזר דינו של הנאשם מחייב איזון בין נסיבותיו האישיות הקשות לבין חומרת מעשיו והעדר חרטה מצדו. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון לגזור עליו שנת מאסר בפועל ועוד שנת מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות כאמור בפרק י' לחוק העונשין תשל"ז - 1977 למשך שלוש שנים מיום שחרורו. עונש זה זהה לעונשו של הנאשם מס' 1, האני, אשר אף הוא הציג נסיבות אישיות קשות.שיהוימשפט פלילי