קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד המדינה לשכר טרחה ראוי: פסק דין זה הוא המשך לפסק הדין החלקי שניתן על ידי ביום .7.12.2000במסגרת תביעה זו מבקשת התובעת (להלן - סהר) לחייב את המדינה בתשלום שכר טרחה ראוי בגין השירותים המקצועיים שניתנו על ידה לאגודת נאות סיני (להלן - האגודה) בהליכים המשפטיים שנוהלו לאחר מתן פסק הבורר, בסכסוך שבין האגודה ובין המדינה. הרקע לתביעה פורט בהרחבה בהחלטתי הנ"ל, ואין בדעתי לחזור עליו. די אם אומר כי סהר ייצגה את אגודת נאות סיני במסגרת תביעת האגודה לפיצויים מן המדינה בעקבות פינוי שטח "גן הירק" שהוחזק על ידה בסיני. בגין ייצוג משפטי זה תבעה סהר שכ"ט. תביעת סהר לשכ"ט נסמכה על שלושה מקורות. מקור אחד הוא פסק הבוררות מיום 14.7.85לפיו על המדינה לשלם לאגודה שכ"ט עו"ד של % 14מתוך הסכום ברוטו שנפסק לאגודה. בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי יש לחשב את שכ"ט מתוך סכום ברוטו של 40מליון ל"י. כיוון שאין מחלוקת כי סכום כאמור שולם זה מכבר, נדחתה תביעתה של סהר בגין מקור זה. מקור שני לו טענה סהר הוא הסכם שכ"ט בין האגודה ובין סהר לפיו ישולם לה שכ"ט נוסף של % 6מהסכום ברוטו. בכל הנוגע למקור זה, טענה סהר כי המדינה גרמה להפרת הסכם שכ"ט זה. בהחלטתי הנ"ל דחיתי גם טענה זו של סהר, וקבעתי כי גם הסכם שכ"ט זה צריך להתפרש לאור פסק הבורר וכי היה על האגודה לשלם לסהר סכום של % 6מתוך הסכום ברוטו שהינו 40מליון ל"י. כיוון שגם כאן אין מחלוקת כי הסכום האמור שולם לסהר, נדחתה התביעה גם בגין מקור זה. מקור שלישי ואחרון, אשר הוא נשוא דיוננו כעת, הוא שכ"ט המגיע לסהר, לטענתה, בגין שירותיה המקצועיים בהליכים המשפטיים שהתנהלו לאחר פסק הבוררות. תביעת סהר היא, כאמור, לשכר ראוי בגין אותם שירותים משפטיים. תביעתה של סהר כנגד המדינה מבוססת על הטענה כי המדינה מחויבת לשאת בהוצאות הסבירות שהוציאו המפרקים במהלך פירוק האגודה, וזאת לפי סעיף 17(ז) לחוק מפוני סיני, התשמ"ב- .1982לטענת סהר, שכ"ט עו"ד הוא בגדר הוצאות סבירות של הפירוק. אמנם הוצאות אלו אמורות להשתלם למפרקי האגודה, אולם במקרה זה, טוענת סהר, הומחו זכויות האגודה לסהר, וזאת מכוח כתב המחאת זכויות שנחתם ביום .17.2.93 שלוש שאלות דרושות הכרעה בעניין זה: .1האם קיים חוב של האגודה לסהר בגין שכ"ט. .2האם מוטלת על המדינה חובה לשלם לאגודה את שכ"ט כחלק מההוצאות הסבירות מכוח סעיף 17(ז) לחוק. .3האם האגודה המחתה לסהר את זכותה לקבל את הסכומים הנ"ל. כל אחת מהשאלות מהווה משוכה שעל סהר לעבור בדרכה לזכייה בתביעתה. אקדים ואומר כי סהר לא הצליחה לעבור את המשוכה הראשונה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. בעקבות פסק הבורר הועברו ע"י המדינה לאגודה כספים, בניכוי מס הכנסה במקור בשיעור של % 30עבור הקרן ו- % 55עבור הפרשי ההצמדה. שיעורים אלו היו גבוהים מאלו שנקבעו בפסק הבורר. בעקבות פסק הבורר והניכוי האמור, פנו הן המדינה והן האגודה לבית המשפט המחוזי בת"א. סהר ייצגה את האגודה בהליכים אלו ובהליכים בפני בית המשפט העליון. (רע"א 476, 678/86). בסופם של אותם הליכים קבע בית המשפט העליון כי יש להבטיח כי הסכום נטו שתקבל האגודה יחושב לפי פסק הבורר. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, התבטלה פעולת הניכוי במקור מסכום הפיצוי, שבוצעה בשעתו ע"י המדינה, והמדינה העבירה לאגודה סכומים נוספים ביום .21.11.88 אין ספק כי עבודתה של סהר במסגרת ההליכים שלאחר פסק הבורר היתה מוצלחת, והשאלה העולה היא האם בגין הליכים אלו מגיע לסהר שכ"ט נוסף. המכשול המרכזי העומד בפני תביעתה של סהר הוא פרוטוקול דיון שהתקיים בפני רשם האגודות השיתופיות, יאיר יקיר, ביום 27.8.85(ת/13ו), ובהשתתפות המפרק קריצ'מן, עו"ד סהר, רו"ח של האגודה וחברי אגודה נוספים. דיון זה התקיים בעקבות העברת הכספים הראשונה, מן המדינה לאגודה, לאחר פסק הבורר. כאמור, במסגרת העברת כספים זו ניכתה המדינה שיעורי מס הגבוהים מאלו שנקבעו בפסק הבורר. כמו כן העבירה המדינה את שכ"ט המגיע לסהר, לאחר ניכוי במקור של מס הכנסה בשיעור של % .55כל הסכומים הועברו דרך משרד סהר. למרות שהמדינה ביצעה כבר את פעולת הניכוי בכל הנוגע לשכ"ט, גזרה לעצמה סהר, מן הסכומים שהועברו אליה, את מלוא שכר הטרחה, מבלי לנכות לעצמה מס הכנסה. הדבר נעשה, לטענתה, כיוון שחששה, שהאישור (ת/8) שהועבר לה במקביל להעברת הכספים, לא יהווה אישור לניכוי במקור, והיא תאלץ לשלם מס הכנסה פעמיים. בדיון דנן נקבע כי סהר זכאית רק לסכום שהועבר ע"י המדינה בגין שכ"ט, כלומר ל- % 45משכ"ט בלבד. לפיכך, נתבעה סהר להחזיר לקופת המפרקים סכום של 55% מתוך שכ"ט, שגזרה לעצמה. האוירה בדיון היתה, כנראה, קשה, ואין להתפלא על כך, שכן חברי האגודה קיבלו בפועל פיצוי בשיעור הנמוך בהרבה מזה שנפסק להם בפסק הבורר. זהו הרקע לדיון, אך השאלה המשמעותית לענייננו נוגעת לסיכום שכ"ט בין האגודה ובין סהר (שנקבע באותו דיון) בכל הקשור להליכים הנוספים שידרשו. וכך נרשם בפרוטוקול הדיון מפי עו"ד סהר: "...מקובל עלי להמשיך בהליכים משפטיים בגלל התחושה של חברי האגודה בתנאי מה שיפסק בעתיד יקבל שכ"ט כפי שיפסק אבל לא ישולם לו שכ"ט בנוסף למה שיפסק + הוצאות תמורת קבלות" (ת/13(ו) בעמ' 4) הסכמה זו של עו"ד סהר קיבלה תוקף של החלטה של רשם האגודות השיתופיות, וכך נקבע בהחלטתו: " .3עו"ד סהר ימשיך בהליכים המתחייבים נגד האוצר והמדינה בהתאם להנחיות המפרקים ובשמם ע"מ לבצע בפועל את פסק דין הבורר כרוחו וכלשונו. .... .5עפ"י הצעת עו"ד סהר בפרוטוקול מתחייב לפעול ללא שכר נוסף בכל הליכים המשפטים האלה (גן ירק ומכבסה) בכפוף להסכם שהוסכם עליו בין חברי האגודה המפרקים והרשם .6למען הסר ספק 6% שכ"ט לעו"ד סהר שהוסכם עליו עם חברי נאות סיני המפרקים והרשם ...ישולם מהסכום הברוטו שנתקבלו" מדברים אלו עולה כי בין האגודה ובין סהר הוסכם שעו"ד סהר ימשיך לפעול לטובת האגודה. כמו כן הוסכם כי שכר טרחתו יוגבל לשכר הטרחה שיפסק בהליכים הנוספים, ללא שכר טרחה נוסף מעבר לכך. הסכמה זו קיבלה את אישורו של רשם האגודות. אין מחלוקת כי בהליכים הנוספים לא פסקו הערכאות השונות שכ"ט עו"ד לטובת מי מן הצדדים. בעדותו בבית המשפט טען עו"ד סהר כי לא נתן את הסכמתו לאמור, וכך הוא טוען: "...האמירה הזו היתה אמירה שנכתבה לפרוטוקול לא על ידי אלא על ידי כב' הרשם. לשאלת בית המשפט הכיצד לא ביקשתי לאורך 15שנה תיקון הפרוטוקול, אני משיב כי הבהרתי את הדברים גם שם וגם ארבעה ימים מאוחר יותר בפגישה עם הרשם ועם מר קריצ'מן, אחד משני המפרקים, כאשר אני חזרתי על העמדה שלי שאני מוכן ללכת לקראת האגודה, בסך הכל הייתי ער למצוקה אבל בתנאים טיפה שונים. הדרישה שלי היתה באותו שלב לקבל את מה שסוכם, כלומר את אותו % 6פלוס שכר טרחה פסוק, וציינתי שאת התוצאה של הדיון, כלומר אני מוכן בשלב ראשון לקבל את מה שייפסק בלבד, ויותר מאוחר את העבודה הנוספת שתידרש ממשרדנו, אני רוצה לתבוע אותה בנפרד. להערת בית המשפט שהדברים שאמרתי אינם תשובה לשאלתו הכיצד לא ביקשתי את תיקון הפרוטוקול, אני משיב כי מרבית האירועים זכורים לי בצורה חדה וחלקה. היו שתיים שלוש ישיבות שהן הקשות בחיי. לא היו הליכים משפטים עד היום, והישיבה היתה כמו ישיבה עם סכינים, כאשר אנשי האגודה עשו מהומה רבתי, צעקו. מיד לאחר שהרשם החליט הוא נעלם מהחדר. בתשובה לשאלה אני מפנה לת/13(ז) שבו הבעתי את עמדתי, החתמתי את המפרק..." (עמ' 3לפרוטוקול) לגרסתו של עו"ד סהר, ההסכמה לפעול ללא שכ"ט נוסף, מלבד זה שיפסק, לא ניתנה מפיו, אלא היא נכפתה עליו בעקבות האווירה הקשה ששררה בישיבה. לטענתו, הוא היה מוכן לוותר על שכר הטרחה נוסף בהליכים הנוספים, ולהסתפק בשכר הטרחה שיפסק בהליכים אלו ובהוצאות, אך הסכמה זו היתה מותנית. ההתניה היתה "שאם אכן אנחנו כאגודה נזכה בתביעה כנגד המדינה, קרי בנושא הגילום ובנושא המדד, כי אז שכר טרחתי, שהיה אמור להיות נכבד, יספיק. לא הייתי עומד על שכר טרחה נפרד בגין ההליכים הנוספים". לתניה זו, לה טוען עו"ד סהר, אין כל סימוכין בפרוטוקול הישיבה. אין גם כל ראיה כי פרוטוקול הישיבה תוקן מאוחר יותר, באופן העולה בקנה אחד עם טענת סהר. כאמור, עו"ד סהר לא ביקש, באופן רשמי, כי פרוטוקול אותה ישיבה יתוקן באופן שיתן ביטוי לתניה, לה הוא טוען. עם זאת, עו"ד סהר מבקש כי נראה במסמך ת/13(ז) מיום 30.8.95מסמך המהווה למעשה תיקון של אותו פרוטוקול ת/13(ו). המדובר במכתב החתום ע"י אחד ממפרקי האגודה, מר קריצ'מן, והמופנה לעו"ד סהר. רובו של המכתב מתייחס לאופן ניכוי מס הכנסה של שכ"ט ששולם לסהר. ואכן, באותה תקופה חששה העיקרי של סהר היה מניכוי כפול של מס הכנסה. לפיכך, סירבה סהר להחזיר את אותם % 55מתוך שכ"ט שגזרה לעצמה מתוך הכספים שהועברו ע"י המדינה, עד שיוסדר הענין עם רשויות המס. נושא נוסף שאוזכר באותו מכתב היה נושא שכר הטרחה הנוסף, וכך נאמר בסעיף 5לאותו מכתב: "...רשמנו לפנינו את הודעתך כי יגיע לך שכר טרחה נוסף, בגין ההליכים הנוספים בנושא גן הירק. בשלב זה, הננו מסכימים כי בכל מקרה ייגבה על ידך כל סכום שייפסק כשכר טרחה והוצאות, בכל הליך נוסף כאמור, ואילו לגבי שכר טרחה נוסף נתייחס בנפרד" סהר מבקשת להסיק כי מכתב זה היווה למעשה תיקון של אותו פרוטוקול ישיבה מיום .27.8.85טענה זו ראויה להידחות, הן מן הבחינה הפורמלית והן מבחינה מהותית. מבחינה פורמלית, הרשם, שניהל את הישיבה והיה חתום על הפרוטוקול, כלל לא חתם על המסמך המהווה לכאורה תיקונו. לאגודה היו, כזכור, שני מפרקים ואולם על המסמך האמור חתום רק אחד מהם. טוענת המדינה שבנסיבות אלו החתימה אינה מועילה, ואולם חוששני שהעניין אינו נקי מספק נוכח העובדה שמר באדר, המפרק השני, היה תקופה מסוימת במצב של "התפטרות" ויתכן שמועד החתימה על המסמך נמצא בתחום "ההתפטרות". חרף זאת עדיין אין במסמך זה כדי להועיל לסהר משום שרשם האגודות, מר יקיר, לא חתם על מסמך זה. בעניין זה, טען עו"ד סהר בעדותו כי הרשם הסכים בע"פ לתיקון, אף שלא חתם על המסמך. וכך הוא מעיד: "...לשאלה מדוע תיקון הפרוטוקול של ת/13ו לא נעשה על ידי כל האנשים המעונינים שהיו שותפים לאותו פרוטוקול, אני משיב כי הישיבה היתה על סכינים, וכך גם הפגישות השונות של הצדדים, והמסמך המתקן ת/13(ז) נחתם על ידי קריצ'מן על דעת יאיר יקיר. לשאלה איך אני יודע שיאיר יקיר הסכים לכך אני משיב כי למיטב זכרוני יאיר יקיר ראה את המסמך לפני שקריצ'מן חתם. לשאלה מדוע הוא לא חתם אני משיב שאינני חושב שהיה באותה ישיבה, אבל אינני יכול להגיד. לשאלה מדוע לא חתם עליו אחר כך אני משיב שאני יכול רק להצר על כך" (עמ' 5לפרוטוקול) כאמור, רשם האגודות השיתופיות, יאיר יקיר, לא חתום על אותו מסמך. לא זו אף זו, אלא שיש מקום לסברה כי הרשם כלל לא התכוון לחתום על נוסח כלשהו של מכתב בעניין שכ"ט לסהר, בין בנוסח ת/31ז' בין בנוסח אחר. הדבר נלמד מטיוטא כמעט זהה (ללא פסקת שכה"ט הנוסף שבסעיף 5לת/31ז'), היא נ/9, עליה נרשם על-ידי יקיר במפורש: "לא נחתם ולא ייחתם". דהינו, לא רק שדברי עו"ד סהר לפיהם הרשם הסכים בע"פ לדברים אינם מדויקים, אלא שיאיר יקיר נתן בכתב ביטוי להיפוכם של דברים. המסקנה היא כי מסמך ת/13(ז) אינו מהווה כלל ועיקר תיקון פרוטוקול הדיון מיום .27.8.85 גם מבחינה מהותית לא ניתן ללמוד מנוסחו של סעיף 5כי הוא מהווה תיקון לפרוטוקול הדיון. בוודאי שלא ניתן ללמוד ממנו על התניית ההסכמה שהושגה בדיון מיום 27.8.85בתנאי כלשהו. כאמור, טוענת סהר כי הסכמתה לא לגבות שכ"ט נוסף, למעט זה שיפסק, היתה מותנית בתנאי לפיו אם תתקבל טענת הגילום לרבות ביחס למרכיב שכ"ט הפסוק בפסק הבורר, אז תוספת שכ"ט שהמדינה תחויב לשלם לאגודה "תכסה" גם את שכר הטרחה בגין ההליכים שלאחר פסק הבורר, ואולם אם לא תתקבל תוספת שכ"ט כאמור, לא מתקיים התנאי ואין כל ויתור על שכ"ט עו"ד בגין ההליכים הנוספים. לעומת זאת, סעיף 5קובע כי סהר מודיעה כי יגיע לה שכ"ט נוסף בגין ההליכים הנוספים. עמדה זו מהווה במקרה הנוח ביותר לסהר ניסיון חד צדדי מצדה לחזור בה מהסכם שהושג, אך אין בה כל רמז לכך שההסכמה היא הסכמה מותנית. משלא נמצא זכר לתניה, לה טוענת סהר, לא בפרוטוקול הדיון שקבע את ההסכמה, לא ב"מכתב המתקן" ולא בכל מסמך אחר מזמן אמת, למעט עדותו של עו"ד סהר בעניין, לא הרימה סהר את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן הסכמתה מיום 27.8.85היתה מותנית בתנאי. מכל האמור יוצא כי לא ניתן לקבל את טענת סהר לפיה המכתב ת/13(ז) היווה תיקון להסכמה שנקבע בת/13(ו), ומשלא נמצא עיגון כלשהו לטענת סהר לפיה ההסכמה בעניין שכ"ט הנוסף היתה מותנית, יש לדחות גם טענה זו. טענה נוספת הנטענת ע"י סהר היא כי סהר למעשה ויתרה על שכ"ט המגיע לה בהליכים הנוספים, וכי ויתור זה מהווה למעשה התחיבות לתת מתנה. התחיבות כזו טעונה מסמך בכתב, דרישה מהותית שלא התקיימה בענייננו. כמו כן, טוענת סהר, כי רשאית היתה נותנת המתנה - במקרה זה סהר - לחזור בה מהתחיבות עתידית ובלבד שמקבלת המתנה - במקרה זה האגודה - לא הסתמכה עליה. סהר מבקשת לראות באותו סעיף 5לת/13(ז) חזרה מהתחיבות לתת מתנה. גם טענה זו ראויה להידחות. פרוטוקול הישיבה ת/13(ו) מהווה למעשה עיגון להסכם שכ"ט שנעשה בין סהר ובין האגודה באישור הרשם. הסכם זה, הוא חלק מהסכם שכ"ט שנקבע בעבר, דהינו הסכם לפיו שכ"ט של סהר שישולם ע"י האגודה יעמוד על % 6מהסכום ברוטו שיפסק בבוררות, וזאת בנוסף לכל סכום שכ"ט שיפסק בהליך. כזכור, בפסק הבורר נקבע לסהר שכ"ט בשיעור של 14% מהסכום ברוטו שיפסק לאגודה. כלומר, בסה"כ קיבלה סהר שכ"ט נכבד ביותר בשיעור של 20% מן הסכום ברוטו שנפסק לאגודה, דהינו מתוך 40מליון ל"י. סכום זה נגבה ע"י סהר באופן מלא. בישיבה מיום 27.8.85שהתקיימה בעקבות ההתפתחויות בנושא, ובעיקר לאור העובדה כי המדינה ניכתה מהכספים המגיעים לאגודה שיעורים גבוהים של מס הכנסה, הסתבר כי המלאכה טרם תמה וכי יש צורך בהמשך ההליכים כנגד המדינה. בין האגודה ובין סהר הוסכם (אם בכלל צריכה היתה הבהרה כזו) כי סהר תמשיך ותסיים את המלאכה עבורה נשכרו שירותיה, ובמסגרת זו תטפל בהליכים הנדרשים כנגד המדינה וכי במסגרת עבודתה בהליכים אלו תהא זכאית לשכ"ט שיפסק באותם הליכים, כמו גם להחזר הוצאות, אך לא לשכ"ט נוסף מן האגודה. הסכם זה קיבל את אישורו של הרשם. אין מדובר אפוא במתנה, גם לא בהתחייבות לתת מתנה, אלא בהבהרות ובהתאמות של הסכם שכ"ט קיים. יש לזכור שעו"ד סהר נשכר ע"י האגודה כדי לטפל בהשגת מקסימום הפיצויים וההטבות מן המדינה. נושא זה לא מצא את פתרונו הסופי במסגרת פסק הבורר, ונדרש טיפול נוסף מצד עו"ד סהר. טיפול זה כלול באותו עניין ממש - קבלת הפיצויים המגיעים לאגודה מן המדינה. הטיפול הנוסף איפשר אולי התאמה מסוימת של שכ"ט, וכזאת נעשה במסגרת הדיון מיום .27.8.85התאמה זו לא היתה אפוא מבחינת תוכנה יותר מהמשך להסכם שכ"ט בין הצדדים. מה שברור הוא שאין בהסכם זה וויתור כביכול, או מתנה כביכול, כנטען על-ידי סהר. שינוי בהסכם כלשהו, ובהסכם שכ"ט בכלל זה, מחייב את הסכמת כל הצדדים הנוגעים לאותו הסכם, ובענייננו בראש ובראשונה מפרקי האגודה והרשם. שינוי מוסכם לא היה, כל שהיה הוא הצהרה חד צדדית של סהר כי היא חוזרת בה מן ההסכם. הצהרה זו לא זכתה להסכמה מצד המפרק, ובוודאי שלא לאישורו של הרשם לשינוי, ואין בה כדי לשנות את ההסכם. סהר לא טענה באופן מפורש כי היתה לה זכות לבטל את ההסכם, עקב פגם בכריתה (טעות, כפיה או עושק), והיא אף המשיכה במלאכת הייצוג. משכך, ההסכם, כפי שהוא בא לידי ביטוי ביום 27.8.85, בעינו עומד, וניסיונה של סהר לחזור מאותו הסכם איננו מועיל. עוד אציין כי לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטים, שבמסגרתם, כאמור, לא נפסק שכ"ט עו"ד לטובת האגודה, הגישה סהר ביום 29.11.88תביעת חוב למפרקי האגודה, בגין שכ"ט המגיע לה לטענתה (ת/38). בתביעה זו יש ביטוי ראשון לטענתה של סהר כי מגיע לה שכ"ט הנגזר מן הסכום המגולם בפסק הבורר. לחילופין, תבעה שכ"ט ראוי, לפי התעריף המינימלי, בגין הפעולות שבוצעו על ידה החל ממועד פסק הבורר, וכן שכ"ט בשיעור של 10% עבור הוצאתו לפועל של פסק הבורר. ביום 18.12.88ניתנה החלטת המפרקים הדוחה את תביעת החוב במלואה (ת/14א). טענת הגילום נדחתה. נקבע כי סהר קיבלה את מלוא שכרה, וכי סהר לא היתה זכאית לשכר נוסף עבור כל הליך שהיה עליה לנהל בעתיד, כקבוע בהחלטת רשם האגודות. בכך, למעשה קבעו מפרקי האגודה כי לא קיים כל חוב מהאגודה לסהר. אמנם על החלטה זו של המפרקים ערערה סהר בפני רשם האגודות השיתופיות. במסגרת אותו ערעור הושג הסכם פשרה בין סהר ובין מפרק האגודה באותה עת, דן גינר, לפיו תשלם האגודה לסהר סכום של 000, 20ש"ח, בגין ההוצאות שהוציאה סהר במהלך הטיפול בתיק. בנוסף לכך, נחתם הסכם המחאת זכויות, בו העבירה האגודה את זכויותיה לסהר. על המחאה זו מנסה סהר להסתמך במסגרת תביעה זו. דיון בתוקפה של אותה המחאה ובמהות הזכויות שהועברו מכוחה הוא דיון שהינו בבחינת למעלה מן הצורך, אך בכל זאת אציין כי בדיון פנימי שהתקיים בנושא אצל הנתבעת, (ת/22) נשאל דן גינר, כמי שחתם על כתב ההמחאה בשם האגודה, אילו זכויות המחה לסהר והשיב "אפס זכויות", הוא טען כי חתם על הסכם הפשרה עם סהר רק כדי לאפשר שחרור כספים מקופת הפירוק. מכל האמור עולה כי לא היה כל חיוב מצד האגודה לשלם לסהר שכ"ט נוסף על זה ששולם לה. משהגעתי למסקנה זו מתייתר מאליו הדיון בשתי השאלות הנוספת. אין צורך כי אכריע בשאלה האם המדינה חייבת בתשלום אותו שכ"ט כהוצאות סבירות של הפירוק, לרבות שאלת תוקף כתב הויתור שניתן למדינה מאת מפרקי האגודה ביום 21.11.88(ת/12) ובטענת סהר כי אין לכתב ויתור זה כל תוקף, לאור ניגוד העניינים בו היו מצויים המפרקים בעת נתינתו. כמו כן, אין, כאמור, צורך לדון בתוקף ההמחאה ובמהות הזכויות שהועברו מכוחה. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום של 000, 30ש"ח בצירוף מע"מ.שכר טרחה ראוישכר טרחה