קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת קצבה בגין מעבר מגורים לשטחים: השופט אדלר: .1המערערת, תושבת ירושלים שעברה להתגורר בבית ג'אללה שבנפת יהודה, וכילידת 1922, קיבלה מהמשיבה קצבת נכות משנת 1977עד 31.3. 1982, כשהגיעה לגיל .60מ- 1.4.1982עד 31.5.1984קיבלה המערערת קצבת זקנה, ואז הודיע לה המשיב שאיננה זכאית לקצבה משום שהיא מתגוררת מחוץ לגבולות מדינת ישראל. ב- 31.5.1987הגישה המערערת למשיב תביעה נוספת לקבלת קצבת זיקנה. התביעה נדחתה על ידי פקיד התביעות ב- 24.6.1987משני טעמים: (1) המערערת איננה תושבת ישראל; (2) אין זכאות לפי תקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), התשמ"ז- 1987(להלן - התקנות). על כך הוגשה עתירה לבית-הדין קמא, ועל דחיית העתירה הוגש הערעור שלפנינו. .2העובדות - בעיקרן כפי שנקבעו על ידי בית-הדין קמא, וחלקן כפי שהן עולות מהמסמכים שהוגשו: א) בתביעה לקבלת קצבת זקנה שהגישה המערערת למשיב בחודש אפריל 1982הודיעה כי היא מתגוררת בעיר העתיקה של ירושלים, ולא ציינה את מגוריה בבית ג'אללה. במשבצות "פרטים על עבודת התובע" ו-"אישור המעביד האחרון" יש קו מחיקה; במשבצת "הפרטים על העבודה ועל ההתעסקות החל ביום 1באפריל ...1954" נרשם 28.6.1967- 1.2.1977לא עובדת; 1.2.1977- 29.4.1982מקבלת ק[צבת] נכ[ות] %75"; ב) בחודש אוגוסט 1983ביקר חוקר המוסד בדירה שנרשמה בטופס התביעה במקום מגוריה. הוא לא מצא את המערערת בדירה. בחודש פברואר 1984ביקר החוקר במקום מגוריה של המערערת בבית ג'אללה ורשם את הודעתה. כאמור לעיל, בעקבות החקירה החליט המשיב להפסיק את תשלום קצבת הזקנה; ג) בעלה של המערערת הגיש עתירה לקבלת קצבת זיקנה לבית-הדין האזורי (תב"ע מח/43-0), אשר נדחתה לאחר שנקבע כי: "...עולה שכבר בשנת 1982התגורר התובע יחד עם אשתו בבית ג'אללה ועקרו לפני שנה זו מירושלים". שם צוטטה עדות בעלה של המערערת כי אשתו "...מתגוררת דרך קבע בבית ג'אללה". .3בית-הדין האזורי קבע: א) המערערת עברה להתגורר בבית ג'אללה לפני 1982ושם נמצא מרכז חייה. טענתה שהיתה תושבת ירושלים עד שנת 1984נדחתה. עוד נאמר כי המערערת הודיעה שבעת הגשת התביעה (1987) לא היתה תושבת ישראל, ולדעת בית-הדין כפי שלא היתה תושבת ישראל בשנת 1987לא היתה תושבת גם בשנת 1982; ב) סעיפים 7ו-11(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, מזכים רק את תושבי ישראל בקצבת זקנה; ג) התקנות אינן מזכות את המערערת בקצבת זקנה משום שהקצבה ולמה בשנת 1982בטעות, והתקנות "נועדו למקרה שהפסקת התושבות קרתה לאחר מועד הזכאות לגמלה, כך שלא תפגע הזכאות להמשך תשלום". .4טענתו הראשונה של בא-כוח המערערת התייחסה לקביעות העובדתיות של בית-הדין האזורי. הכלל הוא כי ערכאת ערעור איננה מתערבת בקביעותיה העובדתיות של הערכאה ששמעה את העדים, ומצאנו הצדקה לסטות מבלל זה במקרה דנן רק לגבי עובדה אחת - המועד שבו הופסק תשלום קצבת הזקנה. בית-הדין קמא קבע בי הקצבה הופסקה בשנת .1987אולם, שני הצדדים טענו בבית-הדין האזורי כי היא הופסקה בחודש מאי 1984(תצהיר המערערת, "סיכומים של התובעת", תשובות הנתבע ת/4). .5עוד טען עורך הדין קופטי טענות שונות המעוגנות בהחלטת המשיב בשנת 1982לשלם למערערת קצבת זיקנה: 1) העובדות, כפי שהיו ידועות אז, תמכו בהחלטת המשיב, ורק בדיעבד נתברר כי המערערת איננה תושבת ישראל. בעניין זה הדגיש כי למרות שעברה להתגורר בבית ג'אללה, המשיכה המערערת לשכור חדר בירושלים, ובכך שמרה על קשר עם מדינת ישראל. לפי טענה זו, טעה בית-הדין קמא בכך שקבע לפי העובדות הידועות בשנת 1988כי המערערת לא היתה תושבת ישראל בשנת 1982, כאשר היה עליו לקבוע לפי המצב הידוע בשנת 1982; 2) מדיניות המשיב בשנת 1982היתה לשלם קצבת זקנה לתושב ירושלים שקיבל קצבה עד שעבר להתגורר ביהודה ושומרון. הוא הסתמך על תקנות 2ו- 3לתקנות, שעל-פיהן נהג המשיב לפני התקנתן, והתומכות בהמשך תשלום הקצבה. כמו כן, הפנה בא-כוח המערערת את בית-הדין לפסק-הדין שבו פורטה מדיניות המשיב לפני התקנת התקנות: דב"ע מז/38- 0[1]. טענות אלה דינן להידחות מהנימוק הזה: המערערת לא דיווחה בטופס התביעה שהגישה בשנת 1982לקבלת קצבת זיקנה על מגוריה בבית ג'אללה. היא הסתירה עובדה זו. ובכך הטעתה את המשיב. המערערת איננה רשאית להסתמך על החלטת המשיב שבטעות יסודה, משום שהיא זו שהטעתה אותו. לו היתה החלטת המשיב בשנת 1982מתקבלת על סמך העובדות שהיו קיימות אז, היתה נשללת הקצבה. והראיה, בשנת 1984החליט המשיב לשלול את הקצבה, וזאת לאחר שנודע לו על מקום מגוריה האמיתי של המערערת. .6טענה נוספת של בא-כוח המערערת היתה, כי אפילו עברה המערערת להתגורר בבית ג'אללה לפני 1982ולא היתה זכאית לקצבה לפי תקנות 2ו-3, הרי היא זכאית לקצבה לפי תקנה 4, שזה לשונה: " .4תושב האזור שאינו זכאי לקצבת זיקנה לפי תקנות 2-3, יהיה זכאי לקצבת זיקנה כאמור באותן תקנות אם נתקיים בו אחד מאלה: (1)... (2) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה לפני היום הקובע ונעשה זכאי לקצבת זיקנה תוך שנתיים מאותו יום; (3) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה בהיותו עובד או עובד עצמאי בישראל כאמור בתקנה 8(א) (1) ונעשה זכאי לקצבת זקנה לא יאוחר מאשר תוך שנתיים מהיום שבו הפסיק לעבוד כאמור; (4) השלים תקופת אכשרה לקבלת קצבת זקנה ובתכוף לפני שהגיע לגיל זקנה קיבל קצבת נכות לפי פרק ו' 2לחוק, והוראות סעיף 20א לחוק יחולו, בשינויים המחוייבים". בעניין טענה זאת היו ראיות לפני בית-הדין קמא: בתצהירה אמרה המערערת כי עבדה 10שנים אצל משפחת "ראייס" ומסרה אישור על כך למשיב; בטופס התביעה שהגישה המערערת למשיב בשנת 1982לקבלת קצבת זקנה נרשם כי לא עבדה בכלל משנת 1967עד .1982 בית-הדין קמא לא התייחס לראיה בעניין עבודת המערערת ותקופת אכשרה. כמו כן, לא הודיע המשיב אם קיים אישור ממשפחת "ראייס" או ממשפחה אחרת בעניין עבודת המערערת ותקופת אכשרה. על כן, בשאלת זכאות המערערת לקצבת זקנה מכוח תקנה 4, מוחזר הדיון לבית-הדין קמא. הצדדים ראים להביא ראיות נוספות בעניין, והמשיב יגיש את המסמכים הקשורים לנושא הנמצאים בתיקו (כולל המסמכים בתיק המערערת בנושא קצבת נכות). .7סוף דבר - רוב טענות המערערת נדחו, אך בענין זכאותה מכוח תקנה 4 לתקנות מוחזר הדיון לבית-הדין קמא, כאמור בסעיף 6דלעיל. אין צו להוצאות.שטחי יהודה ושומרון