קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין רכב למשאית - תביעות קטנות: אין מחלוקת כי בתאריך 12.09.02 ארעה התנגשות בין רכב התובע לבין משאית הנתבע 1, אשר מבוטחת אצל הנתבעת 2.   המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת האחריות לקרות התאונה. התובע טען כי נסע בנתיב הימני והתקרב לצומת שבסמוך לרח' סמילנסקי 51 בכדי לפנות ימינה בצומת.   התובע טוען כי הנתבע 1 נהג בזמן הרלוונטי במשאית, כשהוא נוסע לפני רכבו ונעצר במרכז הכביש, בצומת, מתוך כוונה לפנות שמאלה או להמשיך ישר ולחצות את הצומת.   התובע טוען כי כאשר הגיע לצומת ועצר בצד ימין ליד המשאית כדי לפנות ימינה, לא יכול היה להתקדם כדי לפנות ימינה, כיוון שהמשאית חסמה את שדה ראייתו מצד שמאל.   התובע טוען כי תוך כדי המתנתו, שהמשאית תפנה את הצומת, לפתע החלה המשאית לפנות ימינה וזאת ללא כל התראה או איתות ופגעה ברכבו של התובע בצידו הימני באופן שהמשאית "עלתה" על חלק מרכבו - צידו השמאלי-קדמי.     התובע טוען כי צפר לנתבע 1 להפסיק את סטיית המשאית לצד ימין אולם הנתבע 1 המשיך ופנה עד שפגע ברכבו.   התובע טוען כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו וחוסר זהירותו של הנתבע 1, בכך שנהג במשאית בקלות ראש וללא זהירות, ללא תשומת לב מספקת, בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר לסוג הרכב, מטענו, שיטת בלמיו וכן מאחר ולא השתמש בצידו הימני של הכביש בעת נסיעתו לצורך פניה ימינה, אלא נהג במרכז הכביש.   הנתבעים בכתב ההגנה הכחישו את אחריותם לקרות התאונה.   הנתבע 1 בכתב ההגנה טען כי רכב התובע סטה במפתיע למסלול נסיעתו בכך שניסה לעקוף אותו מצד ימין ובמקום שאין נתיב נסיעה.   התובע בעדותו בפניי העיד:   "הגעתי לצומת, רציתי לפנות ימינה ועצרתי, מאחר והמשאית הסתירה לי את שדה הראיה ותוך כדי כך שאני עומד, הנתבע סטה עם המשאית ימינה ועלה על רכבי ואני צפרתי לו והוא לא עצר."   הנתבע העיד בפניי:   "מדובר בצומת קטנה שיש צורך לקחת קשת יותר רחבה, אחרת אני עולה על השלט. הפעלתי איתות והתחלתי לפנות ימינה והרגשתי שאני עולה על משהו. התובע מיהר וניסה לעקוף אותי..."   מטעם הנתבע 1 העיד מר אלי אוחנה, בעל חנות שנמצאת בסמוך למקום התאונה. בעדותו בפניי מסר העד כי ראה שהמשאית חלפה על פני החנות שלו והגיעה לכיוון הצומת ורצתה לפנות ימינה לרח' סמילנסקי, רכב התובע נכנס מצד ימין של המשאית בכדי לפנות ימינה ולדבריו ראה שהיה שהיה שפשוף.   בחקירתו הנגדית מסר העד כי אינו זוכר את המועד המדויק של התאונה, מאחר ולטענתו כי בצומת המדוברת כמעט בכל יום יש תאונה.   עוד מסר העד כי עמד במרחק של כ- 60 מטר ממקום התאונה.   מטעם התובע העיד בוחן התנועה, מר יהודה עזר, שהגיע למקום התאונה מספר דקות לאחר מכן. העד הגיש חוות דעת שצורפה לכתב התביעה וכן תמונות המתעדות את מצב הרכבים לאחר התאונה. על פי עדותו בפני, וכן על פי ממצאיו בחוות הדעת טען שהגורם לתאונה הינו נהג המשאית בכך שפנה ימינה ממרכז הכביש בו נסע ותוך כדי הפניה פגע עם הצד הימני של המשאית בצד הקדמי שמאלי של מכונית התובע שעמדה בנתיב הימני בכיוון זרם התנועה. עוד טוען העד מטעם התובע כי על פי תקנה 41 לתקנות התעבורה: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה, או שהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מ קו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה, בלי להפריע לתנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת נגדית מאת בוחן הרכב מר דרעי חנניה אשר העיד בפני. מעדותו של מר חנניה עולה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע מאחר ונכנס למעבר צר שהותיר נהג המשאית. כמו כן טוען העד כי מקומות הפגיעה במשאית מלמדים שהמשאית היתה בפניה ימינה לתוך הצומת בעוד שרכב התובע כלל לא היה במקום. עוד מבסס קביעותיו על עדותו של עד הראיה מר אלי אוחנה בעל החנות שעל פי הגרסה שמסר לו ראה את רכב התובע חונה במקביל לחנות והמשאית היתה לקראת הצומת בפניה ימינה ואז רכב התובע יצא מהחניה ונכנס בין המשאית לבין המדרכה הימנית והתנגד במשאית.   לשאלת בית המשפט השיב העד כי רכב התובע היה בנסיעה בעת האימפקט, עוד השיב העד כי המשאית הספיקה להיכנס לתוך הצומת במרחק של 2.8 מ' ללא מגע עם רכב התובע. יש לציין שחוות הדעת של מר דרעי חנניה נערכה כ-8 חודשים לאחר קרות התאונה.   לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים, בעל פה את תיאור מסלולי נסיעת רכביהם ועיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובתמונות המתעדות את מוקדי הנזקים ברכבים, וכן בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע. מסקנה זו מבוססת בין היתר על התמונות שצולמו על ידי המומחה מטעם התובע מיד לאחר התאונה ומתוכם ניתן לדלות שרכב התובע היה בעצירה מוחלטת, דבר שניתן להסיק מצורת ואופן המעיכה במוקד הנזק שנגרם לרכבו של התובע. יתרה מכך יש לייחס רשלנות מוחלטת לקרות התאונה לנתבע נוכח דרישתה של תקנה 41 לתקנות התעבורה לפיה נדרש הנתבע לא לפנות ימינה או שמלא מבלי לוודא שהוא עושה זאת בבטחה מבלי להפריע לתנועה ומבלי לסכן אדם או רכוש. כמו כן לא מצאתי שעדותו של העד מר אלי אוחנה מהימנה לאופן התרחשות התאונה ולא הגיונית, נוכח המרחק הרב בו עמד שלטענתו כ-60 מ' ממקום התאונה, וכן נוכח הסתירות בתיאורו היכן עמד רכב התובע לפני האימפקט כפי שעולה מגרסתו בפני המומחה מטעם ההגנה המצוטטת בחוות הדעת, לבין עדותו בפני וכן בעדותו בחקירה הנגדית על ידי התובע. לא מצאתי לנכון לקבל את הממצא של המומחה מטעם ההגנה כי המצאות רכב התובע סמוך לשפת המדרכה מלמדת שיצאה מאזור חניה. יתרה מזו, אני דוחה בשתי ידיים את הממצא של העד המומחה מטעם ההגנה לפיו הנזקים ברכב התובע מלמדים שרכב התובע התנגש בצידה הימני של המשאית ולא ההיפך, וזאת נוכח התמונות המתעדות את מוקד הנזקים וצורתם ברכב התובע, כעולה מהתמונות המתעדות את מצב הרכבים לאחר התאונה.   לפיכך משקבעתי שהאחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 4610 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11/12/02 ועד למועד התשלום בפועל.   עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 750 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.רכבמשאיתתביעות קטנותתאונת משאית