תאונת עבודה פגיעה בברך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בברך בעבודה / תאונת עבודה פגיעה בברך: התובע נפגע ב 28.5.90 בתאונת עבודה בעת עבודה על אניה באילת, כאשר החליק, נפל ונחבל בברך שמאל. אושפז בבית החולים יוספטל באילת ואובחן כסובל מPLATEAU- TIBIAIL LAT OF FX של ברך שמאל. טופל בגבס ארוך למשך מספר חודשים; הליכה על קביים ולאחר מכן טופל בפיזיוטרפיה לצורך שיפור התנועות של ברך שמאל. ב18.11.01- עבר ארטרוסקופיה בבית החולים הדסה הר הצופים. אובחנה Medial Fibrotic Plica שנכרתה. הACL- היתה קרועה חלקית, אך המשכית. טופל שמרנית על ידי תרגילים לצורך שיפור התנועות ברגל שמאל. הומלץ על ביצוע ארטרוסקופיה נוספת לצורך שיפור יישור הברך, אשר התובע לא הסכים לה. בבדיקה ב21.5.96- נמצא: דלדול שרירים בירך שמאל. היקף הירך: שמאל 38.5 ס"מ, ימין - 40 ס"צ) (המדידה נעשתה כ6- ס"מ מעל הגבול העליון של הפיקה. חוסר ביישור של 200 בברך שמאל, יישור מלא מימין; כיפוף מלא ושווה. רגישות במישוש סביב הפיקה בברך שמאל Quad Inhibition Test - חיובי; יציבות קדמית אחורית וצדדית שמורה; רגישות במישוש באספקט הפנימי של הטיביה ובאיזור M.C.L וכאבים מתגברים בעת הפעלת כוחות של הValgus-. התובע התלונן על כאבים קבועים בברך המתגברים לאחר מאמץ רגלי עמידה או הליכה ממושכת, על כך שאינו מסוגל לרוץ ועל מעט צליעה ברגל שמאל, בעיקר לאחר מאמץ, וכן חוסר יישור של ברך שמאל. לאור תלונותיו של התובע ולאור הממצאים הרנטגניים ממאי 1996 ולאור התפתחות שינויים ניווניים בברך העריך ד"ר קפלן את נכותו של התובע בשיעור של 20% לפי סעיף ()(IIIו)(2) 48 לצמיתות לפי התקנות של המל"ל. ס' 48 (2)(ו)(ב) המתייחס להגבלה ביישור הברך קובע, כי אם היישור אפשרי עד 100 ייקבעו 10% נכות ואם עד 150 ייקבעו 20% נכות. בחקירתו אמר, כי מצא בבדיקה נזק גם בחלק החיצוני וגם בפנימי. לדעתו, נגרם נזק לא רק לעצם אלא גם לסחוס שהוא חלק שאף פעם לא מתרפא וכתוצאה מחוסר דריכה וחוסר הנעה של המפרק למשך תקופה ממושכת יכול הסחוס להפגע באופן שיגרום לשינויים ניווניים אלה או אחרים במשך השנים שלאחר מכן. בנוסף לכך, נגרם לתובע קרע חלקי של הרצועה הצולבת הקדמית עם שבר תלישה של רצועה. פרופסור נרובאי מטעם הנתבעת קבע לתובע נכות צמיתה של 5%. הוא בדק את התובע ב13.10.97- ובבדיקה מצא, כי התובע מהלך בצורה חופשית עם דריכה מלאה על שתי הרגליים. עמידה על הרגל הימנית, או השמאלית בלבד תקינה. אין דלדול שרירים. בעת מדידה 9 ס"מ מעל הפיקה, היקף ירך ימין ושמאל 45 ס"מ, הברך יציבה, אין נוזל חופשי, תנועתיות הברך מלאה עם טווח תנועה מ00- ל1400- וזהה בשני הצדדים. בחוות הדעת היתה התייחסות לכך, כי ד"ר קפלן העניק לתובע 20% מאחר והתרשם מחוסר יישור של 200 בברך, אולם פרט לו שום רופא לא מצא אותו שיעור של חוסר יישור בברך. הרופאים שבדקו את התובע מצאו חוסר יישור של 100 או 150. לאור תוצאות בדיקתו קבע הפרופסור נכות צמיתה של 5% בהסתמך על סעיף 35(1) לתקנות הבטוח הלאומי המתייחס לארתריטיס רבמטואידית ניוונית או מכל סוג אחר. בס"ק (ב) נקבע כי במידה וקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות תהא הנכות 10%. המוסד לבטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה בשעור של 10% וכן קבע, כי חוסר היישור של הברך הוא 100. בחקירתו בביהמ"ש נשאל ד"ר קפלן כיצד הוא יכול להסביר שרופאים אחרים מצאו 100 - 150 והוא 200 ועל כך השיב כי התוצאה יכולה להשתנות מבדיקה לבדיקה של אותו רופא וכן בין רופא לרופא כשאפשרות הטעות היא פלוס מינוס בין 50 ל100-. כן אמר, כי כמה שחוסר היישור של הברך גדול יותר כך משפיע הדבר על תפקודה של הברך. לדעתו בין 150 ל200- ההבדל אינו גדול אולם, חוסר יישור של 100 יכול להשפיע על קביעת אחוזי הנכות. גם פרופסור נבוראי אישר, כי קיימת אפשרות של סטיה של 5% בין המדידות. בחקירתו התייחס פרופסור נבוראי להשפעה של 200 של בעיה בכיפוף הברך על צליעתו של אדם ואמר, כי חוסר יישור של 200 חייב להביא לצליעה ברורה, כי קיים קיצור של הברך בעת כיפוף. הוא הסביר את העובדה שהמל"ל קבע 10% ומצא חוסר יישור של 100 בברך בכך שהועדה בדקה את התובע בשנת 1991 קרוב לתאונה, והוא בדקו 7 שנים לאחר מכן ובמשך תקופה זו חלה ההשתפרות. יש לציין שד"ר קפלן לא כתב בחוות דעתו כי מצא שהתובע צלע וכן כתב שהברך יציבה, אולם בחקירתו ב9.2.98-, בתשובה לשאלת עוה"ד כי שם לב בפרוזדור שהתובע סובל מצליעה מסויימת אמר, כי אכן יש לתובע צליעה והוא הולך גם עם ברך מכופפת. פרופסור נרובאי ציין, כי אם קיים קרע של הרצועה צריכה להיות אי-יציבות של הברך אחרת לא תתכן אי-יציבות. אם ברכו של התובע יציבה סימן שהקרע החלקי של הרצועה התרפא. בדרך כלל רקמה רכה מתרפאת בין 6 - 12 שבועות. באשר לפגיעה בסחוס הסכים פרופ' נרובאי שהיתה פגיעה אולם, שינויים כתוצאה מפגיעה סחוסית מופיעים בשנתיים שלוש הראשונות ואח"כ מסתיים התהליך של הפגיעה ומתחילים שנויים טבעיים של הגיל. פרופסור נרובאי הגדיר את גישתו כמשהו באמצע בין בית הלל לבית שמאי ולדעתו כל מה שיש לתובע הינה בעיה קלה בלבד (אמצע בין 20% ל10%- איננו 5%. 5% אמצע יכולים להיות בין 0% לבין 10% אבל זה לא המקרה שבפניי). הגעתי למסקנה, כי יש לקבוע לתובע נכות רפואית צמיתה של 10%, וזאת בהתחשב בנימוקים הבאים: 10% נכות צמיתה שנקבעה לתובע ע"י המל"ל. העובדה שרוב הרופאים שבדקו את התובע (פרופסור ויינברג וד"ר לאו) מצאו חוסר יישור של 100 או 150. האפשרות שהתובע יכול להעמיד פנים ולהראות חוסר כיפוף גדול יותר מהאמיתי והעובדה שד"ר קפלן לא ידע שהתובע חזר לעסוק במקצועו כמסגר, בו עסק קודם לתאונה. הקלטות בהן נראה התובע עולה ויורד במדרגות בקלות יתירה, ללא צליעה ברורה, מה שמתאים לקביעה בס' 35(1) לתקנות המל"ל שהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי מעניקה נכות של 10% ויישור ברך אפשרי עד 100 מעניק אף הוא 10% עפ"י ס' 48(2)(ו) לתקנות המל"ל. גם פרופסור נרובאי הסכים כי קיימת פגיעה סחוסית וקיימת אפשרות שפגיעה זו תוחרף עם השנים (עמ' 46 ש' 29). 6) אין תיעוד של החמרה במצב התובע. מאז סוף 1992 לא ביקר אצל רופא בענין זה וזאת בניגוד לעדותו של התובע כי ממאי 1991 עד היום חש בהרעה במצב רגלו. נכותו התפקודית של התובע: התובע העיד, כי אחרי התאונה לא היה מסוגל לעבוד כששה חודשים בהם היה בטיפולים. בשנה שלאחר מכן עבד כשכיר במשטרת ישראל ופרש גם בגלל קשיים פיזיים (טענה שלא הוכחה). משנת 1992 ואילך הוא עצמאי ויש לו מסגריה משלו. הוא מבצע שערים, דלתות, סורגים ומעקות מברזל. משנשאל על מוגבלותו בעבודה אמר: קשה לו לנהוג; קשה לו לעלות מדרגות; קשה לו לשאת משאות כבדים; איננו יכול לעמוד על הרגל; איננו יכול לרוץ; יש לו צליעה קלה; בעיית הצליעה מורידה מהתפוקה שלו; הוא מוגבל לדברים קטנים אבל לא יכול לומר עד כמה הוא מוגבל מבחינת הגודל; הוא יכול להרים ברזל במשקל קל אבל איננו יכול לומר עד לאיזה משקל הוא מסוגל להרים; הוא לוקח פועל שעוזר לו להרים. התשלום לפועל לא מופיע בספרי הנהלת החשבונות שלו. מדובר בפועל שאיננו עובד קבוע. תתכן שנה שאין לו אף עוזר; בסרטי הוידיאו שצולמו, ללא ידיעתו כמובן של התובע, ניתן לראות כי התובע מתפקד ככל אדם. הוא מוריד כביסה, חוצה כביש בצעדים קלילים, פורק מעמדים למדפים מגג מכוניתו, מעמיסם על כתפו ומכניסם לחנות. התובע העריך את משקל המדף בין 10 - 20 ק"ג. התובע נראה רץ במדרגות, עולה בקלות על מדרגות רכבו ע"מ לפרוק סחורה מהגג. לאור האמור לעיל יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע עד לתום תקופת אי הכושר על 10% ולאחר מכן על 5%. חישוב הנזק משכורתו של התובע בעת התאונה היתה 2,400 ש"ח. משוערכת להיום הינה - 6,108.09 ש"ח. כאב וסבל- כפל הפצוי המשולם לפי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים נכון להיום (ללא ניכוי גיל) - על פי 10% נכות רפואית. - 26,036.- ש"ח אבדן הכנסה בעבר - תשעה חודשים בהם לא עבד כלל (6 חודשים לאחר התאונה ועוד 3 חודשים לאחר מכן) - 6,108.09 X 9 = 54,972.- ש"ח. 5% הפסד שכר בגין התקופה מ1.3.91- - 14.1.99 - 82 חודש (94 חודש פחות 12 חודש בהם עבד במשטרה ולא סבל מאבדן הכנסה אין באפשרותי להסתמך על הנתונים של הכנסתו של התובע כמסגר עצמאי מאחר ונתונים אלה אינם מלאים) - 6,108.09 X 82 X 5% = 25,043.- ש"ח. יש להוסיף להפסד ההכנסה בעבר ריבית בגין מחצית התקופה. אבדן הכנסה בעתיד - מחושב לפי 5% הפסד שכר בגין 25 שנה. התובע היום בן 40 (יליד 17.12.58). - 6,108.09 X 210.8764 X 5% = 64,402.60 ש"ח עזרה במשק בית - יתכן ובששת החודשים הראשונים היה התובע זקוק לעזרה מסויימת. אולם, התובע לא שכנע אותי כי עקב התאונה נזקק לעזרה נוספת במשק הבית בתקופה שלאחר מכן. עזרה שלקח פעמיים בשבוע כשילדיו היו קטנים (התגרש באוגוסט 1989) היתה הכרחית גם ללא התאונה. אינני סבורה שיש מקום לפסוק בגין עזרה במשק בית לעתיד. אני מעריכה את העזרה הנוספת כתוצאה מהתאונה בסכום של 2,500 ש"ח. מסה"כ הסכום הנ"ל יש לנכות תגמולי מל"ל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. לסכום שיתקבל יש להוסיף 13% שכ"ט עו"ד + מע"מ והוצאות משפט.ברכייםתאונת עבודה